עתירה כנגד החלטת משרד הפנים שלא להשוות מעמד שוהה מכוח ההגנה הקבוצתית

עתירה כנגד החלטת משרד הפנים שלא להשוות מעמד העותרת למעמד העותר, השוהה בארץ מכוח ההגנה הקבוצתית לאזרחי צפון סודאן. עיקרי העובדות העותר, אזרח סודאן מדארפור, הגיע לישראל בנובמבר 2008, וקיבל אשרת שהייה בישראל, מכוח ההגנה הקבוצתית שמעניקה המדינה לאזרחי סודאן שבישראל. העותרת הסתננה לישראל במאי 2010 מגבול מצרים. העותרת טענה כי היא אריתראית, ולפיכך היא זכאית להגנה הקבוצתית שמעניקה המדינה לאזרחי אריתריאה. לאחר הראיונות שערך המשיב לעותרת, הוא קבע כי היא אתיופית לכל דבר, וקונסול אתיופיה בישראל אף הכיר בה ככזאת והנפיק לה תעודת מעבר לאתיופיה. העותרת סירבה לשתף פעולה. כדי להשיג על החלטת המשיב, הגישה העותרת באוגוסט 2011 עתירה מנהלית לביהמ"ש לעניינים מנהליים במחוז המרכז. ביום 6.9.2011, במסגרת החלטת ביניים בעתירה הנ"ל, החליט ביהמ"ש המנהלי כי אין הצדקה להמשך החזקתה במשמורת מאחר שהיא משתפת פעולה עם הרשויות, וקבע את גובה הערבות לשחרורה. בתנאי השחרור נקבע כי היא תשהה בבית העותר, שערב לשחרורה. לטענת העותרים, מאז אותו היום גרה העותרת בבית העותר, והם חיים כזוג ומנהלים משק בית משותף. ביום 20.6.2012 נישאו העותר והעותרת בבית הדין השרעי ביפו. ביום 8.1.2013 דחה ביהמ"ש המנהלי את עתירת העותרת, וקבע כי היא אתיופית ולא אריתראית, ולפיכך עליה לשוב לארצה. העותרת לא פעלה בהתאם להחלטה זו. ביום 31.1.2013 הגיש העותר, בקשה פרטנית למעמד בישראל עבור עצמו. באותו היום הגישה העותרת בקשה להשוואת מעמדה למעמד בן זוגה מכוח הנישואין שביניהם. העותרת ציינה בבקשתה כי על המשיב להימנע מלגרשה מהארץ עד תום 45 יום מיום המצאת החלטת המשיב בעניין בקשת הפליטות של בן זוגה. המשיב סירב לאפשר לעותרת להמשיך לשהות בארץ עד לתום הטיפול בבקשת בן זוגה, מאחר שלשיטתו ההסדר הקבוע בסע' 12 לנוהל המשיב לטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (להלן: ''הנוהל'') לא חל על מבקשים השוהים בארץ מכוח ההגנה הקבוצתית. ב''כ העותרים טען כי לאור עע"ם 8908/11 נסנט ארגיי אספו ואח' נ' משרד הפנים (לא פורסם, מיום 17.7.2012) (להלן: ''פס"ד אספו''), יש להמתין עם גירוש העותרת, ולאפשר לה לשהות בישראל, עד חלוף 45 יום לאחר שתתקבל החלטה בבקשת העותר למעמד פליטות פרטנית לפי האמנה (ולא מכוח ההגנה הקבוצתית של אזרחי סודן). נטען כי מאז התחתנה העותרת ביוני 2012 לא הגישה בקשת מעמד מכוח הזוגיות, מאחר שעדיין נידונה בביהמ"ש המנהלי עתירתה מאוגוסט 2011 באשר למעמד עבור עצמה בלבד, מכוח ההגנה הקבוצתית לאריתראים. רק לאחר שנדחתה עתירתה למעמד בישראל מכוח ההגנה הקבוצתית לאריתראים הגישו העותרים באמצעות בא כוחם, ביום 8.1.2013, הן בקשת פליטות פרטנית עבור העותר, והן בקשה להשוואת מעמד האישה למעמד העותר מכוח הנישואין שביניהם, כך שגירושה מהארץ יעוכב עד תום 45 יום ממועד המצאת החלטת המשיב לב''כ העותרים בעניין בקשת הפליטות הפרטנית של העותר. עוד הוסיף ב''כ העותרים כי אין לאפשר עתה לב''כ המשיב להעלות טענת דחייה חדשה שלא הועלתה ע''י המשיב בהחלטת הסירוב. לפיכך אין על ביהמ''ש לשיטתו להיזקק לטענת ב''כ המשיב עתה כי על העותרים היה להגיש בקשת פליטות לאתיופיה. ב"כ המשיב טען, כי לפי סע' 12 לנוהל, רק מי שהוכר כ-"פליט" זכאי להשוואת מעמד בת זוגו, אך לא מי שרק זכאי להגנה הקבוצתית שממשלת ישראל החליטה להעניק באופן זמני. לפיכך, מאחר שהעותר איננו בעל מעמד פליטות לפי האמנה, אלא רק זכאי להגנה הקבוצתית, אין להחיל עליו את הזכות להשוואת מעמד בן זוג, ולהימנע בשל כך מגירוש בת זוגו מהארץ, לאחר שעניינה האישי נדון והוכרע ע"י בימ"ש. המשיב תומך עמדתו בקביעת פס"ד אספו לפיה מבקש, השוהה בארץ מכוח ההגנה הקבוצתית, איננו בגדר "פליט" ולפיכך איננו זכאי לזכויות שמעניק הדין לפליט. עוד טען ב"כ המשיב, כי לפי סע' 12(ג) לנוהל, כאשר בני הזוג הכירו בישראל, האישה לא זכאית להמשך שהייתה בישראל עד לתום בירור בקשת בן זוגה. עוד ציין כי הקביעה בפס"ד אספו שיש לאפשר לאישה לשהות בארץ עד לתום הטיפול בבקשתו הפרטנית של בן זוגה לפליטות, איננה הלכה כללית אלא קביעה ספציפית לגופו של אותו מקרה. עוד הוסיף כי בני הזוג יכולים לבקש פליטות באתיופיה, מדינת מוצאה של האישה. דיון בפס"ד אספו קבע ביהמ"ש העליון כי שוהה זר שנהנה מהגנה קבוצתית בישראל איננו בגדר "פליט" או "בחזקת פליט" לפי החוק הישראלי. עם זאת איפשר לשוהה זר להגיש בקשת פליטות פרטנית עבור עצמו מכוח האמנה, להבדיל מההגנה הקבוצתית שהעניקה מדינת ישראל. כמו כן איפשר ביהמ"ש העליון לאשת השוהה הזר באותו מקרה להמשיך לשהות בישראל, עד שיחלפו 45 יום מעת קבלת החלטה סופית בבקשת בן זוגה: "מצאנו אפוא כי אין לקבל את טענת המערער כי זכאי הוא להסדיר את מעמדה של בת-זוגו הזרה בישראל מכוח היותו "פליט" או "בחזקת פליט". עם זאת, אציע לחבריי, לאפשר למערער - ככל שהוא מעוניין בכך - לפעול בהתאם למתווה שהוצע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי - שעליו המשיב לא ערער - ולהגיש בקשה פרטנית למקלט. ככל שיעשה כן המערער תוך 30 ימים, לא תורחק המערערת מישראל עד לחלוף 45 ימים מן המועד שבו תומצא לבא כוחם החלטה סופית בעניינם". (סע' 19 לפסה"ד). בפרשת אספו ההיכרות הראשונית בין בני הזוג הייתה בישראל ונולד להם ילד בארץ. בעניינינו, העותרים טוענים כי הכירו עוד בסודן. אולם, יש להבהיר כי היכרות איננה יוצרת בהכרח זוגיות. אין חולק כי העותרים לא הגיעו לארץ באותו המועד. העותר הסתנן בנובמבר 2008 והעותרת הסתננה רק במאי 2010 וממילא הם לא הגיעו לארץ כבני זוג. גם לשיטתם הקשר הזוגי ביניהם החל להתפתח בספטמבר 2011, כאשר העותר שחרר את העותרת בערבות ובתנאי הערבות סוכם כי העותרת תתגורר בבית העותר ומאז לטענתם הם יחד. יודגש, כי לפי סע' 12(ג) לנוהל הזכות שהאישה לא תורחק עד לתום בירור בקשתו של בן הזוג חלה רק על מי "שהגיעו לישראל כבני זוג", ולא על כאלו ש - "מערכת היחסים ביניהם נרקמה בישראל". יצויין גם, כי בפרשת אספו השוהה מכוח ההגנה הקבוצתית טרם הגיש בקשת פליטות פרטנית עבור עצמו. הוא גם לא פעל בהתאם למתווה שהתאפשר לו ע"י בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים וגם במהלך הערעור לביהמ"ש העליון נמנע מלהגיש בקשה פרטני למקלט. במקרה דנן העותר כבר הגיש בקשת פליטות פרטנית ביום 31.1.2013, מספר חודשים בטרם הגשת העתירה דנן, שהוגשה ביום 11.4.2013. מקובלת עלי הגישה כי פס"ד אספו נפסק לגוף המקרה ואיננו מהווה הלכה מחייבת ביחס לתוצאה הפרטנית. כך נפסק בשני פסקי דין מחוזיים אליהם הפנה ב''כ המשיב: עמ''נ (מרכז) 20519-03-13 היגרוות (הגר) גברמיכאן, טסאם ארפה ברהנה נ' משרד הפנים (לא פורסם, מיום 30.4.2013) כב' השופטת זהבה בוסתן, וכן עת''מ (ת''א) 3696-07-12 ווינשט אדיסה פיטאמו גטו וונדה עומאר נ' משרד הפנים (לא פורסם, מיום 19.5.2013) כב' השופט אליהו בכר). לעומת זאת, ב-עת''מ (מרכז) 3169-03-13 סלם בזדה זראי נ' משרד הפנים (לא פורסם, מיום 30.4.2013) נקט סג"נ כב' השופט אברהם יעקב, במתווה שהציג ביהמ"ש העליון. במקרה דנן מאחר ועניינה של העותרת נדון והוכרע, אין מניעה שתחזור לאתיופיה ותמתין שם לתוצאות ההליך שנוקט בן זוגה בעניין ההכרה בו כפליט. עם זאת, כיוון שלמעשה יש צורך ליישם בענייננו רק חלק ממתווה פס"ד אספו, שכן כבר הוגשה בקשת הפליטות הפרטנית של הבעל, כך שאין כלל צורך לתת לו שהות נוספת על מנת להגיש בקשה זאת, אלא רק להמתין להחלטת המשיב, ולאור גישתו הליברלית של ביהמ"ש העליון, אני סבורה שלשם הזהירות ניתן ליישם גישה זו גם בעניינינו. בנסיבות העניין וברוח פס"ד אספו אלך גם אני בדרכו של ביהמ"ש העליון, ואאפשר לעותרת לשהות בארץ עד תום בירור בקשתו הפרטנית של העותר למעמד פליטות בארץ. סיכום לאור כל האמור לעיל, במצטבר, העתירה נדחית בכפוף לכך שעל המשיב לאפשר שהייתה של העותרת בארץ עד חלוף 45 יום מיום המצאת החלטת המשיב בעניין בקשת הפליטות הפרטנית שהגיש העותר לידי ב"כ העותרים. בנסיבות, אין צו להוצאות. משרד הפנים