צמצום שעות ליווי בהחלטת היחידה הארצית לשירותי שיקום באגף השיקום

החלטת היחידה הארצית לשירותי שיקום באגף השיקום לצמצם את מימון שעות הליווי שאושרו לעותר. תכלית העתירה היא לבטל את הוראת הצמצום ושאלת המשפט העיקרית היא האם נפל בהחלטת יחידת השיקום פגם המצדיק התערבות ערכאה שיפוטית בהחלטה מקצועית של הרשות המנהלית. הנסיבות העותר השתתף בקרבות מלחמת יום הכיפורים והוגדר כנכה צה"ל בשיעור 50% בשל הפרעת דְחַק בְּתַר חֲבָלָתית (Post Traumatic Stress Disorder). נכים שבסיס נכותם נעוץ בפגימה נפשית עשויים להיזקק לליווי כדי להבטיח את יכולת ההתנהלות שלהם בשגרה יומית. בין השנים 2006 - 2010 אישר אגף השיקום, על פי החלטת רופא מוסמך, לעותר מימון לווי בהיקף של 10 שעות ביום. בפברואר 2010 נמסרה לעותר הודעת הרופא המוסמך שלשם המשך מימון הליווי יש להעמיד את עניינו לבחינה של ועדת הלווי (ראו להלן). לאחר דין ודברים בין העותר לבין אגף השיקום, שנמשך כשמונה חודשים, התכנסה, ביום 14.12.10, ועדת הליווי לבחון את היקף מימון הלווי שיאושר לעותר. ועדת הליווי עיינה בפניית העותר ובחוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר ירחמיאל ברבר (מטפל בעותר שלא מטעם אגף השיקום). הוועדה החליטה שכדי לקדם את הדיון בבקשת העותר עליו להמציא לה חוות דעת עדכנית של פסיכיאטר העובד עם אגף השיקום וכן שיקוים ביקור של מְרַפְּאה בעיסוק. הוועדה שבה והתכנסה ביום 1.3.11 ועיינה בין היתר בדו"ח פסיכיאטרי (ד"ר פליקס זצר - פסיכיאטר מטעם אגף השיקום), דו"ח עובדת סוציאלית ודו"ח ADL ערוך בידי מְרַפְּאה בעיסוק (להלן: "דו"ח הערכה תפקודית") והחליטה שאין מקום לאשר מימון לשעות ליווי כל עיקר. ביום 17.5.11 שלחה הוועדה לעותר את נימוקי החלטתה. עיקר ההנמקה נעוץ בכך שדו"ח הערכה תפקודית הראה שהעותר מסוגל לתפקוד יומיומי תקין ושקשייו ממוקדים במצב נפשי, בדידות וצורך בעזרה בניקיון הבית. קשיים אלה אינם קשורים בסוגיית הליווי והפתרון להם אינו מצוי בתחומה של ועדת הליווי (להלן: " ההחלטה המבטלת") ביום 10.4.11 הגיש העותר עתירה לבית משפט זה כנגד ההחלטה המבטלת. התנהלו מהלכים שונים בהקשר לעתירה וביום 27.9.11 ניתן בה פסק דין. פסק הדין (כב' השופטת יהודית שיצר) ביטל את החלטת ועדת הליווי והורה להעניק לעותר מימון שעות לווי יומיות בהיקף של 10 שעות [עת"מ 1574-06-11 (להלן: "פסק הדין בעתירה הראשונה")]. בעקבות פסק הדין בעתירה הראשונה הוחזרו לעותר שעות הליווי כבראשונה. אולם ביום 22.11.12 קיימה ועדת הליווי (בהרכב סגן ראש אגף השיקום, רופאה מומחית בפסיכיאטריה, רופא מוסמך מרחבי והמפקחת הארצית ביחידת השיקום) דיון חוזר בעניינו של העותר. הוועדה עיינה בדו"ח סוציאלי מיוני 2012, דוחות של הפסיכיאטר ד"ר ברבר (לרבות דו"ח עדכני מספטמבר 2012), דו"ח הערכה תפקודית של מְרַפְּאָה בעיסוק מיולי 2012, וכן הדו"ח הקודם מדצמבר 2010. לאחר שניתחה את מערכת הדוחות שהונחו לפניה החליטה ועדת הליווי שהעותר עצמאי דיו כדי לנהל אורחות יומיום. הוועדה סברה שכיון שהעותר זקוק ל"דרבון והמרצה קלה ברחצה, ניקיון אישי ונטילת תרופות" יש להקנות לו מימון ליווי למשך 3 שעות ביום. כמו כן הומלץ לשלב אותו בתוכנית חברתית מסוימת כדי שיוכל להתגבר על תחושת דכדוך ובדידות האופפת אותו (להלן: "ההחלטה המצמצמת"). ההחלטה המצמצמת הובאה לידיעת העותר במכתב יחידת השיקום מיום 29.4.13. הנה כי כן לעניין מימון שעות ליווי לעותר ניתן להבחין בין ארבע תקופות: בתקופה הראשונה, משנת 2006 עד מרץ 2011, נהנה העותר, ללא ביקורת של ועדת הליווי, ממימון של 10 שעות ליווי יומיות. בתקופה השנייה, ממרץ 2011 ועד ספטמבר 2011, על בסיס ההחלטה המבטלת, בטל כליל מימון שעות ליווי . בתקופה השלישית, מאוקטובר 2011 ועד 29.4.13 נהנה העותר, על בסיס פסק הדין בעתירה הראשונה, ממימון של 10 שעות ליווי יומיות. בתקופה הרביעית, ממאי 2013 ועד הנה, על בסיס ההחלטה המצמצמת נהנה העותר ממימון של 3 שעות ליווי יומיות בלבד. עיקרי ההחלטה המצמצמת והנמקתה ההחלטה המצמצמת מבוססת על ממצאי ההערכה התפקודית העדכנית. המְרַפְּאה בעיסוק שערכה את הדו"ח ציינה בו שהעותר "מסתדר עם ניידות, אכילה, שליטה על סוגרים, שמירה על היגיינה בשירותים. זקוק לדרבון ועזרה קלה ברחצה, החלפת בגדים מלוכלכים, גילוח צחצוח שיניים וטיפוח אישי... מסתדר באופן עצמאי עם ניהול תקציב, שמירה על בריאותו, אכילה מסודרת, פעילות גופנית. זקוק לעזרה בנטילת תרופות, הכנת ארוחות, ניקיון וכביסה". הוועדה הייתה ערה לכך שחוות הדעת של הפסיכיאטר ד"ר ברבר תובעת במפגיע שיישמר מערך ליווי בן 10 שעות יומיות. אולם הוועדה סברה שחוות דעתו של ד"ר ברבר מתבססת על דיווח מפי העותר בלי שפרטי הדיווח אומתו למעשה. מנגד ההערכה התפקודית מתבססת על תצפית בבית העותר על התנהגותו ותפקודו למעשה. על כן ראתה הוועדה להעניק משקל יתר לדו"ח המרפאה בעיסוק. הוועדה הוסיפה שלפי שמתברר מן המסמכים השונים שהעותר סובל מבדידות יש לעשות לשילובו במסגרת פעילות יומית מתאימה כדי "למלא את צרכיו החברתיים". עיקר טענות העותר בפי העותר שלוש טענות עיקריות: (א) פגיעה בזכות הטיעון; (ב) התעלמות מחוות דעת מומחים; (ג) אבחנה מוטעית של בסיס ההזקקות לליווי. פגיעה בזכות הטיעון ההחלטה המצמצמת הגיעה אל העותר בלי כל מוכנות לכך והדיה נדמו באוזניו כרעם ביום בהיר. העותר או מי מטעמו לא הוזמנו לטעון לפני ועדת הליווי ולהציג לפניה את זווית ראייתו בדבר מצבו וצרכיו. התעלמות מחוות דעת מומחים לנגד עיני ועדת הליווי היו שתי חוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר ברבר האחת מ-14.9.2011 והשנייה מ- 20.6.2012. זה בנוסף לחוות דעת קודמות של ד"ר ברבר שהיו לנגד עיני הוועדה בשעה שקיבלה את ההחלטה המבטלת. מחוות הדעת עולה שהעותר נמצא בטיפולו של ד"ר ברבר מזה 15 שנים ויותר. העותר סובל מתסמונת דחק בתר חבלתית קשה ביותר מאז מלחמת יום הכיפורים שבה נטל חלק כלוחם בגדוד שסבל נפגעים רבים. הוא סובל מחרדות רבות, זיעה מרובה, הרגשת מחנק, טף גירוי נמוך, התפרצויות זעם קשות ותכופות. מצבו הנפשי של העותר מוליך לעתים תכופות להתקפי עוויתות בגפיים העשויים לשתק אותו. יכולת התפקוד הפיזית שלו במצב כזה מוגבלת. העותר נוטה להתבודד, אינו מקיים תקשורת תקינה עם סביבותיו והוא סומך רק על המלווה הנאמנה העובדת עמו שנים. ההשלכות של מצבו הנפשי מתגברות ומתעצמות כל אימת שנודע לו על הפחתה בשעות הליווי. כל אחת מחוות הדעת מסתכמת באמירה חד-חד ערכית שחל איסור לשלול מן העותר את שעות הליווי שכן הדבר עלול לסכן את בריאותו. חוות דעתו של ד"ר ברבר נתמכת בדו"ח שכתב הפסיכיאטר מטעם אגף השיקום, ד"ר זצר. אף הוא גרס שעקב ירידה בתפקוד ובמוטיבציה של העותר וירידה בתפקודים קוגניטיביים, אין מקום לצמצם את שעות הליווי הממומן לעותר. ההחלטה המצמצמת אומנם מזכירה בנימוקיה את חוות הדעת של הפסיכיאטר אך מתייחסת רק לערכה או למשקלה כראיה עובדתית. בהיבט זה הקנתה הוועדה משקל יתר לדו"ח התפקודי שהעורכת שלו צפתה בהתנהגות העותר למעשה והעידה שעובדתית אין לו קושי בהתנהלות יומיומית. אולם הוועדה כלל לא נתנה דעתה למשמעות הרפואית העולה מחוות הדעת של ד"ר ברבר (הנתמכת בדו"ח של ד"ר זצר) לאמור שבשל מצבו הנפשי של העותר עלולים להתהוות התקפי חרדה שבגדרם, העדר ליווי עלול לסכן את בריאותו. אבחנה מוטעית של בסיס ההזקקות לליווי ועדת הליווי שגתה בכך שאבחנה את מהות הפגימה של העותר כבעיה מוטורית-פיזית בעוד העותר סובל מבעיה נפשית שלאורך עשרות שנים לא נמצאה לה תקנה ושבהעדר ליווי בהיקף מתאים היא עלולה לסכן את בריאותו. עמד על כך בית המשפט בפסק הדין בעתירה הראשונה: טענת המשיבה כי הועדה מצאה, לאור בדיקת המרפאה בעיסוק, כי העותר יכול לבצע פעולות שוטפות יומיומיות ללא עזרת המלווה, מנותקת מהבעיה המרכזית של העותר נכותו היא בתחום הנפשי .נכות כזאת אינה פגיעה באיברים פיזיים, אלא כל כולה בהשלכות הנפשיות על כושר התפקוד הפיזי. השאלה שחיה על הועדה לבחון היא האם לעותר, שהוא בעל נכות נפשית לצמיתות של 50% , יהיו כוחות הנפש והמוטיבציה להגיע את עצמו לבצע את הפעולות היומיומיות ללא הדרכון והעידוד שהוא מקבל מהמלווה, גם אם הן פשוטות, כמו צחצוח שיניים והחלפת בגדים חובת הוועדה הייתה לשקול את המשמעויות וההשלכות הנפשיות על ההיתכנות התפקודית ולקבוע את ההיזקקות לליווי בהתאמה לכך. עיקר טענות המשיב המשיב טוען שלא נפל פגם בהחלטה המצמצמת הן בהיבט תהליכי והן בהיבט מהותי ומכל מקום אין יסוד להתערבות בית המשפט במסקנות של ועדת הליווי כגורם מנהלי - מקצועי. ההיבט התהליכי הדין מקנה לרופא ראשי מוסמך סמכות לקבוע שנכה זקוק לשעות ליווי [תקנה 24(א) לתקנות הנכים (טיפול רפואי) תשי"ד - 1954 (להלן: "תקנות הטיפול הרפואי")]. נהלי אגף השיקום הסדירו את תהליך קבלת ההחלטה של הרופא המוסמך. עליו להסתייע בחוות דעת של ועדת ליווי שבהרכבה שני עובדים סוציאליים מומחים לשיקום, פסיכיאטר מומחה ורופא מוסמך מרחבי (חוזר אגף השיקום 1398). ועדת השיקום מגבשת את חוות דעתה על יסוד תמונה כוללת תלת ממדית: (א) דו"ח פסיכיאטרי המאבחן ומגדיר את מהות הפגימה ממנה סובל הנכה ומעריך את מצבו הנפשי; (ב) דו"ח ADL (Activities of Daily Living) שהוא הערכה תפקודית המתבצעת בידי מומחה לריפוי בעיסוק בעקבות ביקור במקום מגורי הנכה והתרשמות בלתי אמצעית מן היכולת התפקודית שלו במספר ניכר של אמות מבחן ומידה (פרמטרים); (ג) ניתוח התמונה המשולבת בידי חברי ועדת הליווי שהם אנשי מקצוע בתחום השיקום על פי שיקול הדעת המקצועי של חברי הוועדה. הנכה רשאי לתרום לתהליך גיבוש ההחלטה בדרך של המצאת מסמכים, חוות דעת של גורמים מומחים ופניות בכתב. בעניינו של העותר היה מיצוי מלא של התהליך הנזכר. הוצגה לפני הוועדה תמונת מצבו הנפשי של העותר באמצעות חוות הדעת של הפסיכיאטרים ד"ר בבר וד"ר זצר. הוועדה סברה שדוחות אלה אינם משקפים מידע ממקור ראשון על תפקוד בסיסי של העותר בחיי יום יום. לעניין אחרון זה הוצגה לוועדה תמונת יכולתו התפקודית של העותר בדו"ח הערכה תפקודית עדכני (תואם לדו"ח משנת 2010 שבעקבותיו נקבעה ההחלטה המבטלת). הוועדה גיבשה מסקנותיה המקצועיות על בסיס תמונת המידע שהצטיירה מן המקורות הנ"ל. זו הדרך הנכונה לשם קבלת החלטה. ההיבט המהותי הצורך בליווי הוא פועל יוצא מחוסר יכולתו של נכה להתנהל כהלכה בתפקוד היומיומי שלו. מצב זה הוא פועל יוצא מנכות נפשית אך אין הוא פועל יצא הכרחי. לא כל מי שסובל מנכות נפשית בשיעור 50% או יותר מוגבל ממנה ובה ביכולתו התפקודית עד כדי צורך בלווי בכלל ובליווי רב שעות יומי בפרט. ועדת הלווי צריכה לגבש ממצאים ומסקנות בשאלת היכולת התפקודית בלבד. מצבו הנפשי של הנכה מצוי ברקע אך אין הוא כשלעצמו מלמד דבר בעניין יכולתו התפקודית של הנכה. ועדת הליווי היטיבה לתאר את משימתה בנימוקי ההחלטה המבטלת: מתפקידיה של הוועדה לדון אך ורק בשאלה אם קיימים קשיים תפקודיים בחיי היום-יום המצריכים קבלת סיוע של מלווה. אין הוועדה דנה בחומרת מצבו הנפשי של האדם אלא אך ורק בתפקודיו הבסיסיים בהיבט תכליתי סברה הוועדה כי דו"ח ההערכה התפקודית הוא כלי יעיל ומהימן דיו לשם קביעת ממצאי יכולת תפקודית של הנכה. שהרי הדו"ח הוא פרי התרשמות בלתי אמצעית של המרפאה בעיסוק שערכה אותו ואשר היה לאיל ידה להתבונן בעותר במקום מגוריו ולהתרשם מיכולתו לבצע מטלות יומיומיות. מנגד חוות הדעת הפסיכיאטריות השונות אינן אלא התרשמות שְנִיוֹנית הנובעת מפרטי גרסת המטופל (אנמנזה). ברור שמשקלן של חוות דעת אלה נופל ממשקלה של התרשמות ישירה של גורם מקצועי מומחה לריפוי בעיסוק. אין יסוד להתערבות שיפוטית העותר מבקש שבית המשפט יעטה על עצמו את אדרתה של הוועדה המקצועית או הגורם המקצועי המוסמך ויציב את שיקול דעתו השיפוטי תחת שיקול הדעת המקצועי של הרשות. אינו דין שבית המשפט כך יעשה. מושכלות יסוד הן שהביקורת השיפוטית על החלטת הרשות המנהלית מסתכמות בבחינת חוקיות ההחלטה, תקינות שיקול הדעת, הלימת הנהלים, העדר פגם של פסלות מנהלית, סבירות ההחלטה ומידתיותה [ראו לעניין אי התערבות בהחלטת ועדה מקצועית- רפואית: ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'יל פ"ד לז (2) 785, 796-797 (להלן: "פס"ד אברג'יל")]. כיון שלא נפל פגם פוסל בהחלטה המצמצמת אין מקום להתערבות בית משפט זה, בה. דיון הדיון בתקינותה של ההחלטה המצמצמת יפלס דרכו בנתיב ובו שלושה מקטעים: (א) תהליך קבלת ההחלטה; (ב) ההחלטה המהותית ; (ג) ההתערבות השיפוטית. תהליך קבלת ההחלטה הדין קובע ש" רופא מוסמך ראשי רשאי לקבוע שנכה זקוק למלווה או למלווים" [תקנה 24(א) לתקנות הטיפול הרפואי]. ברי שהרופא המוסמך רשאי להסתייע בחוות דעת של גורם מומחי. על כן נהלי אגף השיקום כוננו ועדת ליווי מקצועית שתפקידה להניח לפני הרופא המוסמך תשתית הולמת לקבלת החלטה. אין חולק על תקינות הנהלים הללו. השגות העותר כנגד תהליך קבלת ההחלטה מתמקדות בשניים אלה: אי מתן זכות טיעון לעותר לפני ועדת הליווי והתעלמות מחוות הדעת הפסיכיאטרית. בעניין זכות הטיעון נראה לי שהדין עם הוועדה. אכן זכות הטיעון או הזכות להישמע היא מכללי הצדק הדיוני הבסיסי והיא חלה על תהליך קבלת החלטה של רשות מנהלית במקום שההחלטה עשויה לפגוע בזכות המתקיימת בידי הפרט. בדידן נהנה העותר לאורך שנים מזכות למימון שעות ליווי. החלטת ועדת הליווי לצמצם את היקף שעות הליווי הצריכה קיום מוקדם של חובת השמיעה. אלא שלחובת השמיעה אין דפוס מימוש מסוים שיש לקיימו בכל סוג או בכל הקשר של קבלת החלטה מנהלית. יש הבדל רב בין החלטה שצריכה להתקבל על בסיס מידע מפי עדי ראיה לבין החלטה המתקבלת על פי בחינה של בסיס נתונים אובייקטיבי שאינו שנוי במחלוקת. יש הבדל בין החלטה ששמיעה בלתי אמצעית של בעל הדבר עשויה לתרום לשם גיבושה לבין החלטה שבה בעל הדבר אינו יכול לתרום דבר משלו לשם גיבוש ההחלטה. נהלי אגף השיקום אינם דורשים את זימונו של הנכה לישיבת הוועדה לשם השמעת עמדתו לפניה. הנכה מורשה להציג לוועדה מסמכים וחוות דעת מטעמו והוא מורשה לפנות אל הוועדה בכתב. נראה לי שבכך די כדי לקיים את חובת השמיעה. שכן ברור שהופעת העותר, או בא כוחו, לפני הוועדה אין בה כדי לתרום מאומה לשם גיבוש מסקנות הוועדה. הוועדה אינה אמורה - וגם אינה יכולה, בהבדל ממצבים שונים אחרים, - לבדוק את הנכה ולהתרשם ממהימנות דברו או מכנותו. אמרי פי הנכה לפני הוועדה הם חסרי משמעות לשם גיבוש ההחלטה. בכל זאת בנקודה מסוימת נראה לי שהתהליך לקה בחסר. לא ברור שדו"ח ההערכה התפקודית הובא לעיון העותר לפני שהוועדה קיבלה את החלטתה. המידע הגלום בדו"ח הוא של העותר והוא זכאי להתוודע אליו מראש ולתכן דרכו בשאלת ההתמודדות עם הדו"ח. ליקוי זה אינו קל ערך ואף על פי כן לא בו הייתי תולה את התערבותי בהחלטה המצמצמת. שכן בדיעבד לא ראיתי שהעותר נקט צעד כלשהו כדי לסתור את ההערכה התפקודית זולת הצבעה על חוות דעת הפסיכיאטר, שהייתה לפני הוועדה. אינני סבור שוועדת הליווי התעלמה מחוות דעת הפסיכיאטר ד"ר ברבר. הוועדה ייחסה משמעויות שונות והקנתה משקל מסוים לחוות דעת אלה. בכך עליי להתבונן (ראו להלן) אולם אין לומר שלא הייתה כל התייחסות לחוות דעת אלה. ההחלטה המהותית לוז ועיקר שאלת תקינותה המהותית של ההחלטה המצמצמת סב על היחס שבין חוות הדעת הפסיכיאטרית לבין דו"ח ההערכה התפקודית. לשון אחר טענת העותר מתמקדת בכך שיש לפסול את ההחלטה המצמצמת משום שאיננה סבירה. אי סבירות ההחלטה נעוץ בכך שהיא מושתתת על דו"ח הערכה תפקודית טכני שאינו עולה בקנה אחד עם חוות דעת של מומחה ברפואת הנפש המטפל לאורך שנים בעותר ואשר קבע באורח נחרץ שצמצום שעות הליווי עלול לסכן את בריאות העותר. ועדת הליווי הגדירה כהלכה את מהות תפקידה. הוועדה צריכה לגבש מסקנות בעניין יכולתו התפקודית של הנכה המבקש להסתייע במלווה ובעניין נחיצות הליווי לשם מימוש נאות של צורכי התפקוד היומיומיים של הנכה. מהות הפגימה הנפשית אינה שוקלת בעניין זה. הפגימה הנפשית מצויה ברקעה של סוגיית התפקוד אך אינה קובעת משום עצמה את כשרי התפקוד עצמם. מכאן ברור שהוועדה הייתה מוצדקת בהקניית משקל רב להתבוננות הישירה של המרפאה בעיסוק ולהתרשמותה מן היכולת המעשית של העותר לבצע את המטלות היומיומיות שלו. אף על פי כן נראה לי שההחלטה המצמצמת לוקה בחסר משמעותי מסוים הנעוץ בחוות הדעת של ד"ר ברבר. הוועדה התייחסה לחוות הדעת רק כמקור מידע על יכולתו התפקודית של העותר. הוועדה הקנתה למקור מידע זה משקל מועט לפי שהוא עומד בסתירה למקור מידע אמין יותר; דו"ח ההערכה התפקודית. אכן הגיונה של הוועדה עמה. האנמנזה הרפואית היא מקור מידע משני (נחוץ וחיוני כשלעצמו עבור הרופא) בעוד שדו"ח ההערכה מבוסס על התרשמות בלתי אמצעית. אולם חוות הדעת של ד"ר ברבר אינה מתמצית בדיווח מפי החולה. כלולה בה אבחנה רפואית האומרת שהעותר סובל מחרדות רבות, זיעה מרובה, הרגשת מחנק, טף גירוי נמוך, התפרצויות זעם קשות ותכופות. מצבו הנפשי של העותר מוליך לעתים תכופות להתקפי עוויתות בגפיים העשויים לשתק אותו. יכולת התפקוד הפיזית שלו במצב כזה מוגבלת. על כן סבור הרופא שאסור לצמצם את שעות הליווי שכן הדבר עלול לפגוע בבריאותו של העותר. חוות הדעת מבוססת על היכרות טיפולית עם העותר בת 15 שנים. לאו מילתא זוטרתא. חוות הדעת ודו"ח ההערכה אינם סותרים האחד את משנה. כל אחד משני הדו"חות הללו משקף היבט אחר של התמונה. דו"ח ההערכה משקף מציאות תפקודית שנחזתה לעיני עורכת הדו"ח ואין יסוד להשיג על אמינות ממצאיו. חוות הדעת הרפואית מצביעה על המחלה ועל תופעות מסוימות הנובעות או עשויות לנבוע מן המחלה. הוועדה לא התייחסה לאמירות הרופא בדבר התופעות הנובעות מן המחלה. אינני אומר שהוועדה הייתה חייבת לילך אחר חוות הדעת הרפואית כסומא בארובה ולקבל אותה ללא עוררין. לפני הוועדה ניצבו לכל הפחות שלוש אפשרויות. ראשית, הוועדה הייתה רשאית להזמין חוות דעת של רופא פסיכיאטר מטעמה לבחינת חוות הדעת של ד"ר ברבר. שנית, הוועדה מוסמכת לקבוע בגדר שיקול דעתה המקצועי שהתופעות שד"ר ברבר הצביע עליהן חסרות משמעות נוכח דו"ח ההערכה התפקודית ושגלל כן הסיכון הבריאותי הנשקף לעותר אינו מצריך שינוי גישה בנושא הליווי. שלישית, הוועדה הייתה יכולה לקבוע בגדרי שיקול הדעת המקצועי שלה ששלוש שעות הליווי המאושרות משקללות את התופעות שד"ר ברבר הצביע עליהן ועשויות לתת להן מענה הולם. אילו נקטה ועדת הליווי כל אחת מן האפשרויות הללו - ומסתמא יש עוד אחרות - לא היה לאיל ידי, כשופט, לשים לאל את מסקנותיה והוא בהעדר הוֹרֵיה (אינדיקציה) לחוסר סבירות המסקנה. הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר ברבר כמקור מידע עובדתי בלבד. לא הייתה התייחסות למשמעות של הממצאים והמסקנות הרפואיים. לפיכך לא ניתן לומר שהמלצת וועדת הליווי מושתתת על מלוא מרכיבי התמונה שהיו צריכים לעמוד לנגדה. החסר הזה חותר מתחת לפני ביסוס הולם להחלטה המצמצמת ומצריך את ביטולה. התערבות שיפוטית מגבלות ההתערבות השיפוטית בהחלטות מקצועיות של הרשות מנהלית המוסמכת ידועות ואין צורך להרחיב בכך אמרים. באת כוח המשיב ציטטה בסיכום טענותיה דברים שנאמרו, מפי השופטת נתניהו, לעניין התערבות בהחלטות ועדה רפואית: עם כל הכבוד וההערכה לעבודה, שנטל על עצמו בית המשפט קמא, מציעה אני, שלא נלך בדרכו ולא נעשה עצמנו לחכמי הרפואה, אלא נישאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינסו [לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים, וכשאלה חלוקים בדעתם - לוועדת הערעורים, וכל עוד היה לוועדת הערעורים על מה שתסמוך, אל לנו להתערב [פס"ד אברג'יל, 796]. השקפה זו- על פי השלכותיה לענייננו - מקובלת עליי. כסבור אני שלא עשיתי עצמי ל"חכם רפואה" ולא ביקשתי לחקור במופלא ממני. חוות דעתי אינה מכריעה בין חוות דעת סותרות של מומחים בתחומי הרפואה השונים ואינה מבקשת להפוך, פנים אחור, את השקפתה של ועדת מומחים מקצועית. כל שאמרתי אינו אלא זה שוועדת הליווי הייתה צריכה להביע דעתה תקפותן ומשמעותן של התופעות שחוות הדעת הפסיכיאטרית הצביעה עליהן ואת השלכותיהן על היקף שעות הליווי המאושרות. התוצאה כיון שמצאתי שההחלטה המצמצמת אינה מנומקת כהלכה ובסיס התימוכין שלה אינו איתן דיו אני מורה על ביטולה. הפועל היוצא הוא שעד להחלטה אחרת יש להחזיר לעותר מימון ליווי בהיקף של 10 שעות יומיות. המשיב רשאי לשוב ולעיין בהחלטתו. מוטב יהיה אם קודם לעיון המחודש יתקבלו חוות דעת עדכניות, אולם אינני קובע את הדבר כתנאי לעיון החוזר. המשיב יישא בהוצאות העותר בסכום של 10,000 ש"ח. צבאשעות ליוויאגף השיקום