כאשר התובע סיים את החלפת הגלגל, נשמט הגלגל מידיו ונפל על כף רגל שמאל וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף. הצדדים חלוקים ביניהם , בין היתר, בשאלה האם הנסיבות המתוארות על ידי התובע בכתב תביעתו מהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק. בשים לב לכך, ביום 17.4.2013 הוריתי לצדדים כי יסכמו בשאלה האם הנסיבות המתוארות בכתב התביעה מהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק, זאת מבלי לגרוע מיתר טענות הצדדים. טענות הצדדים התובע טוען כי יש לסווג את האירוע כתאונת דרכים בשל הסיבות כדלקמן: א. יש לסווג את האירוע כתיקון כדרך. התקר התגלה עת התכוון התובע לבצע נסיעה. מדובר בתקר שהתגלה באופן אקראי והיה בלתי צפוי. תיקון התקר הינו חיוני לצורך המשך הנסיעה . ב. האירוע חוסה תחת התיבה "נסיעה" ברכב והן תחת התיבה "טיפול דרך" ולכן מהווה שימוש בכרב מנועי. ג. לעניין הנסיעה טוען התביעה כי ללא החלפת הגלגל הפגום לא ניתן לבצע את הנסיעה במובן הפיזי. ד. לעניין זה מפנה התובע לשני פסקי דין שניתנו על ידי: ת.א. (שלום חיפה) 5589-10-09 בנימין פילובסקי נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ [טרם פורסם] (להלן: "עניין פילובסקי") ו- ת.א. (שלום נצרת) 10046-11-08 עפיפי נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ [טרם פורסם]. הנתבעת מאידך מעלה בסיכומיה את הטענות כדלקמן: א. על פי הפסיקה רשימת החלופות המהוות שימוש על פי החוק הינה רשימה סגורה. ב. האירוע הנטען אינו מהווה נסיעה או תיקון דרך. ג. יש לאבחן את פסק הדין בעניין פילובסקי עליו מסתמת התובע. דיון והכרעה בגדר השלב הראשון הכרוך בהכרעה בשאלה האם מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעה על פי חוק הפיצויים, על בית המשפט לבחון את קיומם של ששת המרכיבים הבאים של ההגדרה הבסיסית המצויה בסעיף 1 לחוק: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה (ראה: רע"א 8061/95 יצחק עוזר נ. אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532). הצדדים בסיכומיהם התמקדו בסיכומיהם בתיבות "נסיעה" ו- "טיפול דרך" ונראה כי אין מחלוקת ביניהם כי יתר המרכיבים מתקיימים. פסקי הדין אשר עסקו בפרשנות התיבה "נסיעה" הינם פסקי הדין ברע"א 5099/09 חסן נביל נ. הדר חברה לביטוח בע"מ [טרם פורסם] (להלן: "עניין חסן נביל") ופסק דין שניתן ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ. ינטל [טרם פורסם] (להלן: "עניין ינטל"). . בפסק דין בעניין חסן נביל נקבע אמנם כי המושג "נסיעה" כולל בחובו לא רק את פעולת הנסיעה עצמה אלא אף פעולות הקשורות קשר ממשי לנסיעה בפועל. וכך נפסק על ידי בית משפט העליון: "אכן, פרשנות המונח 'נסיעה ברכב' הורחבה בפסיקה ונקבע כי היא חורגת מפעולת הנסיעה הפיסית ברכב, אך נראה כי המקרים הנופלים בגדריה חייבים להיות קשורים קשר ממשי לנסיעה בפועל. ודוק: הקשר צריך שיהא לפעולת הנסיעה עצמה, ולא רק לתוצאותיה. התנעת מנועו של הרכב היא חלק מן הנסיעה. בין הפעלתו של המנוע לבין תזוזת גלגלי הרכב על הכביש מפריד אך שחרור הבלם או שלוב הילוך למהלך תנועה. הפעלת המנוע היא גם תנאי פיסי לנסיעה; ללא התנעת הרכב לא יוכל הרכב לזוז ממקומו. לעומת זאת, קשירת המטען אין בה כדי לשמש חסם פיסי המונע מהרכב להתחיל בנסיעה. יצויין כי תנאי זה, בדבר הזיקה הפיסית בין הפעולה לבין הנסיעה, הוא תנאי הכרחי אך לא בהכרח תנאי מספיק. כך למשל, הליכתו של הנהג מביתו לעבר הרכב חיונית, פיסית, לתחילת הנסיעה, אך אין לראות בה פעולה המקיימת את דרך השימוש של 'נסיעה ברכב'. לעניין גבולותיו של השימוש הזה קבענו בעניין ינטל הנ"ל כי 'פעילויות רבות אשר חיוניות לביצוע הנסיעה מצויות על רצף הפעולות שמסתיים בנסיעה ממש. קביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע נסיעה מהווה חלק אינטגרלי מ'הליך הנסיעה' עד כדי שיש לראות בה 'נסיעה' אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של מתחם הסיכון התעבורתי." עולה אפוא כי התנאי הפיסי הינו תנאי הכרחי אך לא די בו על מנת להכיר בפעולה כפועלת נסיעה. לכן הטענה שיש להכיר בכל פעולה קודמת שהייתה הכרחית לנסיעה ככלולה בתיבה "נסיעה" נדחתה בפסיקת בית משפט העליון בעניין חסן נביל. מאידך נדחתה הגישה לפיה הפרשנות של "נסיעה" היא רק הנסיעה עצמה. בית משפט העליון אימץ גישת ביניים מצמצמת בה נכלל רק אותן פעולות הקשורות קשר ממשי לנסיעה עצמה להבדיל מתוצאותיה. לדעתי אין לכלול במסגרת התיבה "נסיעה" פעולות תיקון תקר בחצרי הבית אשר קדמו לה. להלן אפרט את הטעמים לכך. ראשית, המחוקק הביע את דעתו באופן מפורש כי רק טיפולי דרך יחשבו כשימוש בעוד שטיפולים יזומים או תיקונים בחצרי העבודה אינם נחשבים לשימוש כמשמעותו בחוק הפיצויים. אם נקבל את הגישה לפיה תיקונים או טיפולים שאינם טיפולי דרך מהווים שימוש מאחר והם חלק מפעולת הנסיעה נמצא כי, הרחבנו את הגדרת השימוש מעבר למה שהתכוון המחוקק, אשר הביע את דעתו וביקש להוציא טיפולים אלו מהגדרת השימוש. אם לא תאמר כן ותתקבל גישת התובע יכללו בגדר הנסיעה גם תיקוני מוסך אשר המחוקק דרש להוציאם מכלל תחולת חוק הפיצויים. . עמד על כך בית משפט העליון בע"א 4469/95 חדר דראושה נ. אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475 (להלן: "עניין דראושה") תוך רמיזה לעמדתו באשר לטיפול המכונה "טיפול בית" באומרו: "אפילו נמיין כך את פעולות המערער, הרי הטיפול אינו 'טיפול-דרך', אלא הוא מהווה 'טיפול-בית'. אכן, ה'טיפול' הוא 'טיפול-דרך' אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית (ראה: י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים - עדכון משולב (יהלום, תשנ"ו) 76). בענייננו, ה"טיפול" נעשה בחצרים של מקום העבודה, והוא נועד לאפשר את השימוש בטרקטור לייעודו הלא תעבורתי. אין הוא בגדר 'טיפול-דרך." גם בפסק דין בעניין ינטל רמז על כך בית משפט העליון באומרו: "מעבר לנדרש, יתכן כי יש לייחד את המונח 'טיפול דרך' בעיקר לתיקוני פתע או לטיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה. עם זאת, לאור קביעותיי לעיל כי לא מדובר בפעולה הנעשית 'אגב נסיעה' או לשם צמצום הסיכון התעבורתי, אין אני רואה צורך להכריע היום בסוגיה הכללית הנוגעת לגבולות המדויקים של המונחים 'טיפול דרך' ו'תיקון דרך." שנית, על פי פסק הדין בעניין חסן נביל הכרעה בשאלה אם מדובר בפעולה שהיא חלק מהנסיעה אמורה להיחתך בין היתר על פי מבחן הסיכון התעבורתי. טיפול הנעשה בחצרי הבית אינו נועד להקטין את הסיכון התעבורתי באופן מיידי שכן התקר בגלגל לא אירע אגב הנסיעה. שלישית, הפעולה שבוצעה אינה קשורה לנסיעה עצמה ממש. על מנת שפעולה תיכלל בגדר "נסיעה" עליה להתיישב עם הפרשנות הטבעית של המונח "נסיעה". בעוד שהתנעת הרכב או הורדת בלם היד הינן פעולות המתמזגות באופן טבעי עם הנסיעה כאשר הנוהג ברכב חייב בכל פעם שהוא חפץ לנסוע לבצעם תיקון תקר אינו חלק מהפעולות הטבעיות שנעשות בדרך כלל על ידי הנוהג ברכב לצורך הגעה לשלב בו הרכב נמצא בתנועה או בנסיעה. יתרה מכך, הימצאות תקר בגלגל המונית אינו מונע מוביליות שלה ולכן גם מסיבה זו לא שוכנעתי כי המבחן הפיזי ההכרחי מתקיים בענייננו לצורך כניסה לגדרה של "נסיעה". פעולת התיקון של התקר קשורה לתוצאות הנסיעה במובן זה שהנסיעה עם התקר אפשרית ותיקון התקר בא להפחית מהסיכון שיוצרת נסיעה עם תקר קרי מתוצאות הנסיעה. משכך הם פני הדברים, על פי הקריטריונים שהותוו בפסק הדין בעניין חסן נביל אין המדובר ב"נסיעה". בשים לב לכל הנימוקים הנ"ל, אינני סבור כי, הפעולה אותה ביצע התובע לטענתו בעת שתיקן את התקר בגלגל המונית, בחצרי ביתו ובמהלכה נפגע, נופלת לגדר המונח "נסיעה". משום כך, לא נעשה שימוש מוכר ברכב בעת אירוע התאונה הנטענת ואין המדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים. גם טיפול דרך לא מתקיים בענייננו מאחר והתקר לא אירע אגב נסיעה ולצורך המשכה המיידים. זהו הקו המבדיל בין המקרה המונח לפני לבין בהחלטתי בעניין פילובסקי שם הנפגע הספיק לנסוע ואז הרגיש כי ישנו תקר בגלגל. אמנם שם הנסיעה הייתה מספר מטרים אך יש למתוח קו שממנו נומר כי הנסיעה החלה שלאחריה כל תקר יחשב תיקון דרך ובין מצב בו הנסיעה טרם החלה. זהו הוא טבעו של החוק הבנוי לעיתים על אבחנות דקות ודקיקות. התייחס לכך בית משפט העליון בעניין דרואשה באומרו: "הגישה החקיקתית היא קזואיסטית. היא מהווה תגובה נקודתית - בין לחיוב ובין לשלילה - לפסיקה שניתנה בעבר ואשר בחנה עד כמה מצבים פרטיקולריים הם בגדר שימוש." וכפי שהעיר כבוד השופט אנגלרד בע"א 7006/97 ברקן נ. עזבון המנוח חאג' מוסא ז"ל ואח', פ"ד נו(4) 776: "שוב נקרא בית-משפט זה לפלס את דרכו בסבך הקזואיסטי של ההגדרה החקיקתית של תאונת דרכים בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפלת"ד) על העיקרון הכללי שבה, על מיעוטיו ועל ריבוייו הבלתי שיטתיים. המלאכה היא קשה, אך אין אנו בני-חורין להיבטל ממנה, גם אם הפתרונות אינם משמחי לב בשל אופיים המלאכותי, אשר לעתים אף נראה שרירותי. נוסח ההגדרה מאלצנו ליצור הבחנות דקות ואף דקיקות." התוצאה בשים לב לכל האמור לעיל אני סבור שהאירוע הנטען אינו מהווה תאונת דרכים כמשמעו של מושג זה בחוק ועל כן אני מורה על דחיית התביעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. רכבגלגל רכבתאונת דרכיםשאלות משפטיותתאונת דרכים (תיקון דרך)נפילה