אם יש לחייב את הנתבע לשאת בדמי השתתפות עצמית, כתוצאה מפיצוי ששילמה התובעת לצד ג', על יסוד הפוליסה שהעמידה לנתבע. הנתבע טען כי האחריות לקרות התאונה רובצת על שכמו של צד ג'. כמו כן טען, שהתובעת מילאה את דרישת צד ג' מבלי לשאול לדעתו, או להביא לידיעתו את עצם הדרישה. לשיטת התובעת, נשלחו לנתבע מכתבים, אולם הוא לא הגיב. בנסיבות אלה ומאחר ושילמה לצד ג' פיצוי, על הנתבע לשאת בדמי ההשתתפות העצמית, כאמור בפוליסה. הכרעה: 1. הדין: סע' 68 לחוק חוזה ביטוח, (להלן: "החוק") קובע: "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי". מלשון החוק אנו למדים על 3 תנאים מצטברים, שבהתקיימם ישלם המבטח תגמולי ביטוח לפי דרישת צד ג': א. נשלחה הודעה בכתב למבוטח לפני התשלום לצד ג'; ב. המתנה של 30 יום; ג. העדר התנגדות המבוטח לתשלום; סע' 71 לחוק, מונע דיספוזיציות על סע' 68, וקובע: "(א) הוראות סעיפים 66 ו-68 עד 70 - אין להתנות עליהן". לפי הפסיקה, סעיף בפוליסה המאפשר התנייה כזו, מנוגד לחוק ודינו להתבטל. אין ספק, על פי הפסיקה הרווחת, כי התנגדות המבוטח איננה פוגמת ביריבות הישרה שבין צד ג' למבטח, אולם אין בכך סגי, אחרת תמצא הוראת המחוקק בדבר הודעה למבוטח, חסרת נפקות. יש לבחון, במקרים אלה, את השאלה - האם רשאי המבטח לפעול, ביריבות שבינו לבין צד ג', מבלי לקבל את הסכמת המבוטח. בפסיקה הנרחבת בסוגיה זו, אומצה הדעה, שלפיה אין למבטח שיקול דעת מוחלט באשר לתשלום לצד ג': ראו בר"ע (י-ם) 3006/97 אלמשרק חברה לביטוח נגד סע-גל חברה להשכרת רכב, תק-מח 97 (1) 1636 והפסיקה הנזכרת שם. אולם, בתי המשפט נחלקו בשאלת מידת השפעתה של התנגדות המבוטח, על סילוק היריבות בין המבטח לבין צד ג'. יש שסברו כי כל מקרה לנסיבותיו, תוך הפעלת עקרונות כלליים של תום לב, איזון וסבירות ויש שקבעו כי בהתנגדות המבוטח מנוע המבטח לשלם לצד ג' משום שזכות האחרון נגזרת מזכות המבוטח. למשל: השופט (בדימוס) ב. אוקון בת.א. 49562/95 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' שוורץ, דינים שלום, יד 86 ואף השופט א. סטולר בת.א. 112457/01 הפניקס הישראלי בע"מ נ' רמי פרי. הפרשנות המילולית של הוראות סע' 68 הנ"ל נתמכת ברעיון הבא: במקרה של מחלוקת בין המבוטח לבין צד ג' הנפגע, המבטח יהא משוחרר מהחבות הישירה והמידית לשלם לצד ג', מקום שבו התנגד המבוטח לתשלום הפיצוי. במקרה כזה מחויב המבטח להמתין להכרעת המחלוקת בין המבוטח לצד ג'. על כן - זוהי חבות מושהית התלויה בתוצאת הבירור של האחריות ליצירת הנזק. ואכן, מקום בו הגיעה המחלוקת להכרעת בית המשפט, לא יוכל המבוטח להשמע בטענה שלא הועמדה לו הזכות להתנגד לתשלום. מידת ההשפעה של התנגדות המבוטח הלכה וצומצמה בפסיקה, להתנגדות שבתום לב מטעמים מוצדקים וסבירים, שיש בהם לשמור על אינטרסים לגיטימיים של המבוטח. 2. מן הכלל אל הפרט: לאורן של פסיקות אלה יש לבחון המקרה דנא. עד התביעה גלמן העיד כי הפיצוי לצד ג' בוצע ביום 12.01.2010, אך רק ביום 03.04.2011 החליטה התובעת כי הנתבע אשם בתאונה. העד הסביר כי עם קבלת דרישת צד ג' מחוייבת התובעת לפעול ולשלם, ולאחר מכן נבדק העניין לעומקו, ע"י מומחים בדבר, על יסוד הנסיבות וגרסאות הצדדים: "מול המבוטח אני יכול להתחשבן מאוחר יותר. זה לא משהו שמחייב אותי מיד באותו רגע" (עמ' 6 שורות 14-15). ובהמשך הוסיף כי חרף הבדיקות המאוחרות למועד התשלום: "ההחלטה שלנו האם לגבות השתתפות עצמית כן או לא, אני משיב שזה לא קיים כאשר כבר שילמנו. אם שילמנו אני מחויב לגבות השתתפות עצמית" (עמ' 7 ש' 20). בכך למעשה סתר העד את דבריו, ביחס לבחינת השאלה אם לגבות את דמי ההשתתפות העצמית מהמבוטח. נמצאנו למדים כי בחינה כזו איננה מתקיימת, כאשר התובעת פיצתה את צד ג' עפ"י דרישתו: ".... ששילמנו הגענו למסקנה שיש אחריות לנתבע והתחלנו לפעול... עצם העובדה ששילמנו, אנו פונים בדרישה לשלם לנו וזה מה שאומרת הפוליסה ולא משנה מה אומר המבוטח" (עמ' 7 ש' 23-24) ובהמשך: "ש: המבוטח לא הודיע לכם שהוא מסכים לתשלום כלשהו נכון? ת: אני לא צריך הסכמה שלו" (עמ' 8 שורות 28-29). עדותו זו של עד התביעה מלמדת כי בפועל פעלה התובעת בהתאם לס' 15 בפוליסה המעניק לה שיקול דעת בלעדי לטפל בדרישת צד ג' ואף מבלי לקבל את עמדת המבוטח. כפי שנאמר לעיל, הדין איננו מכיר בסעיף בפוליסה המאיין את זכות המבוטח להתנגד עפ"י סע' 68. סע' 71 לחוק איננו מתיר להתנות על הדרישות שנקבעו בסעיף 68 וסעיפים החורגים מהוראתו המפורשת של סע' 71 - בוטלו. בחינת הראיות שלפני, מלמדת על כך שהתובעת לא מיצתה עם המבוטח את זכותו להתנגד לדרישת צד ג'. לשיטתה, ביום 2.4.09 שלחה אל הנתבע מכתב המודיע לו על דרישת צד ג' ומעמיד על זכותו להתנגד לטיפול בה. הנתבע העיד (בשני הדיונים) שלא קיבל מכתב זה, הגם שנשלח לכתובתו. ראו הבקשה לצירוף ראיה (להלן: "הראיה הנוספת") והחלטתי בה מיום 29.4.13, וכן עמ' 10 ש' 13-14 לפרוטוקול מיום 29.4.13. עדות הנתבע בנקודה זו לא נסתרה. העובדה כי פנה טלפונית ובכתב לתובעת, מחזקת את גרסתו. עם קבלת פניותיה של התובעת, הגיב להן ולא ישב בחיבוק ידיים. מאחר ובנסיבות אלה, לא הציגה התובעת ראיה פוזיטיבית ללמד כי הנתבע קיבל בפועל את מכתבה מיום 2.4.09 (ובהתעלם מהספקות לעניין אמיתות הראייה הנוספת שהוצגה לראשונה לאחר הגשת כל ראיות הצדדים), אני מעדיפה את גרסתו כי הפנייה הראשונה שקיבל מהתובעת היתה זו שנשלחה בחודש אוקטובר 2010, זמן רב לאחר ששולם הפיצוי לצד ג'. כאן המקום להזכיר את נוסחה של הראייה הנוספת: "באם יש לך התנגדות שנטפל בדרישת החברה התובעת המוזכרת לעיל...". מה משמעות "נטפל"? האם בשימוש במילה זו יכול המבוטח להבין שאם לא יתנגד, ישולם הפיצוי לצד ג' והוא יחויב בתשלום השתתפות עצמית? האם לא יותר מתקבל על הדעת כי יובן שהמבוטח יסכים לטיפול ע"י המבטחת שלו, מבלי שיבין כי הטיפול כולל את תשלום הפיצוי, כתוצאה מכך שהסכים לעצם הטיפול? לטעמי, העובדה שב"כ התובעת נאלצה לשאול את העד מטעמה, בחקירתו החוזרת, מהי משמעות "טיפול" מבחינתה של התובעת, היא הנותנת שהנוסח מעורפל במקרה הטוב, ומטעה במקרה הרע. עוד יש להזכיר, לעניין מיצוי הזכות להתנגד, את ההודעה בדבר התאונה (נספח ב' לתביעה). שם כתוב: "אין נזק. לדעת המבוטח צד ג' אשם שהתחיל בנסיעה". הנה כי כן, מתוך הדברים אנו למדים כי את ההודעה לא כתב הנתבע, כפי שהעיד בעצמו בעמ' 12 ש' 11-12 ובש' 17-18. נוסח ההודעה צריך היה לחדד את הצורך בהסכמת המבוטח לפיצוי צד ג', שהרי המבוטח הביע עמדתו המפורשת כי לשיטתו צד ג' אשם בתאונה. התובעת לא עמדה על כך, וכפי שציינתי לעיל, אף לא בדקה את הנתונים, לא כל שכן התחשבה בעמדת המבוטח, לפני ששולם הפיצוי. ספק, מכוח חובת תום הלב והסבירות, אם ניתן היה בנסיבות אלה, להחליט באשמו של הנתבע, מבלי לשמוע אותו כלל, כפי שעשתה התובעת במקרה זה לדברי העד מטעמה. התובעת ניסתה להטיל דופי במהימנות הנתבע, ע"י ההוכחה שגרסתו באשר לעד שהיה עמו בשעת התאונה, הינה גרסה כבושה ובלתי מהימנה. לשיטתה, גרסה זו עלתה לראשונה בתצהיר ההתנגדות. בכל הכבוד, אינני מקבלת טענה זו. לתובעת היה ידוע, לכל המאוחר ביום 30.8.2011 על העד ואף קיבלה את פרטיו (נספח 4 לתצהיר עדות ראשית של התביעה). כפי העולה מתוכנו של המכתב, מידע זה היה קיים ברשותה של התובעת עוד קודם לכן, מפי הנתבע. אף הנתבע הצהיר, והעיד בביתה משפט, שמסר לסוכן, דנגור אלישע, על העד. התובעת לא העידה את הסוכן ולא מסרה כל טעם לכך. הימנעות זו עומדת לה לרועץ ומובילה למסקנה, שלו היה הסוכן מעיד, היה תומך בגרסת הנתבע. 3. סיכום: בסופו של יום, באתי למסקנה כי התביעה לא הוכיחה, לפי מאזן ההסתברות, שהעניקה לנתבע, באופן הולם, את זכותו להתנגד לפיצוי צד ג'. משלא התקיימו תנאי ס' 68 לחוק, דין התביעה נגד הנתבע להידחות. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 4,000 ₪. פוליסהפיצוייםהשתתפות עצמית