התברר כי המושכר מהווה חריגת בנייה בלתי חוקית המוגדרת כ"סטייה ניכרת" שמשמעה היעדר כל סיכוי לקבלת היתר בניה. היעדר סיכוי לקבלת היתר בניה משמעו שלא היה שום סיכוי שהוא שהבקשה לקבלת היתר הבניה הייתה מאושרת ומתקבלת-העניין היה אבוד מראש. אומרת העדה הגב' ריזמן שהיא זו שליוותה את ליביס לאורך הליכי הרישוי כי כבר מיד כשראתה את החנות והבניין ובאופן וודאי לאחר שגם פנתה למר כרכבי בעירייה ועיינה שם במסמכים ידעה שהיתר בניה לא יינתן והעניין אבוד, לטענתה אף ידעה את ליביס בנוגע להערכתה זו. יודגש-ג'בור מעולם לא התחייבה שיינתן (בכל מקרה) היתר בניה, אין תנאי כזה בהסכם ואם היה, היה מדובר בתנאי בלתי אכיף וחסר כל משמעות משפטית ופרקטית שכן ג'בור כלל לא יכולה להתחייב על תוצאת שקול דעתה של הוועדה המקומית. בעל המבנה (ג'בור) יכול לבקש היתר בניה אך הוא לא יכול לתת אותו לעצמו, הוא לא יכול להחליף את שיקול דעתו בזה של הוועדה המקומית ולא יכול ליטול לעצמו את סמכותה להחליט ולתת היתר. משכך יש לקבוע כי האיחור בהגשת הבקשה לקבלת היתר בניה המהווה הפרה של ההסכם איננו קשור בשום אופן וצורה לתוצאתה של הבקשה ודחייתה לגופו של עניין. הוכח בפני כי מהתובע לא הוסתר בשלב המו"מ דבר, הוא יכול היה לעיין בכל מסמכי העירייה, במסמכי התכנון, הוא היה יכול לברר לאשורו את מצבו התכנוני של הנכס ולמעשה הוכח כי אילו היה שוכר את שירותיה של הגב' ריזמן לפני חתימת ההסכם או לפחות לפני ביצוע ההשקעות, הייתה היא כפי הנראה מייעצת לו שלא להיכנס להרפתקה שסופה ידוע מראש. לליביס אשם תורם חוזי גבוה מאד, היום הוא צריך להתמודד עם ההסתכנות הממשית שלקח על עצמו, מה שהובטח לו במסגרת ההסכם זה שתוגש בקשה להיתר בנייה, לא הובטח ולא ניתן היה להבטיח לו שהבקשה תאושר בוודאות, עליו היה לבדוק האם בכלל יש אפשרות להכשרת הדרוש לצורך קבלת היתר בניה וכפועל יוצא רישיון עסק במקום. האבסורד הוא כי כדי לקבל רישיון עסק, עליו היה להרוס את העסק שכן העסק מהווה בעצמו את חריגת הבנייה והסטייה הניכרת ולכן אין ולא היה בידי ג'בור לעשות כדי להביא לתוצאה אחרת. נותר לדון ברכיב אחד נוסף של תביעת ליביס הנוגע לנזק לא ממוני (סעיף 25.2 לתביעה). ליביס הוכיח כאמור הפרה של ההסכם מצדה של ג'בור. ליביס גם הוכיח שכנגדו נפתח הליך פלילי בגין הפעלת העסק ללא רישיון והוכיח כי הוא עצמו התקשה מאד לגרום לג'בור לפעול להגשת הבקשה. כאשר הגיע ליביס לבית המשפט לעניינים מקומיים לא יכול היה להצביע על הגשת בקשה לקבלת היתר בנייה, לא היה לו שיתוף פעולה במידה נדרשת וסבירה מצד ג'בור, לאי הוודאות בפניה ניצב באותה העת יש מחיר. כעצמאי המנסה להציל את עסקו, הייתה לליביס הזכות לקבל את שהובטח לו על פי ההסכם קרי הגשת בקשה למתן היתר בניה תוך 60 יום, הייתה לו הזכות לקבל הכרעה באותה בקשה (היות והוא היה בעל האינטרס האמיתי באותה עת) ולדעת היכן הוא עומד וגם במישור זה להפרה מצד ג'בור יש מחיר המתבטא בנזק לא ממוני. יש גם לזכור שההפרה מצד ג'בור צורמת במיוחד גם נוכח העובדה שליביס נשא בכל הסיכון והחייה את המקום שכאמור לא הניב לג'בור דבר לאורך שנים רבות. משכך הנני מורה כי ליביס יהיה רשאי לקזז משכר הדירה שעוקל על ידו בעיקול עצמי סך 20,000 ₪ בגין נזק בלתי ממוני והיתרה תועבר לג'בור בגין יתרת חוב שכר הדירה. מעבר לחיוב זה, לא יחול חיוב נוסף וכל העיקולים שהוטלו במסגרת תיק זה מבוטלים. כל צד יישא בהוצאותיו. בניהסטיה ניכרת מתכניתשכירותהיתר בניה