זכרון דברים בדבר מכירת רכב עם ליקויים. זהות הצדדים כעולה מזכה"ד היא: הקונה המוכרת לעומת זאת, החתימה על זכה"ד, מצד המוכרת, היא לכאורה של הנתבעת. 2. אליבא התובעת, רכשה את הרכב לאחר שנבדק במכון בדיקה ונמצאו בו ליקויים מרובים, אולם הנתבעת התחייבה לתקנם. בזכה"ד נרשם: "סנטרל ליס מתחייבת לסדר את הליקויים שנמצאו בבדיקה". כשנטלה את הרכב לידיה, הבטיח לה אופיר, נציג הנתבעת, שכל הליקויים תוקנו כנדרש. אין מחלוקת כי מנהל הנתבעת לא העמיד את הרכב לבדיקה שנייה. 3. ב-09.08.11, התברר לתובעת כי הרכב איננו תקין. בעקבות תקלה נגרר למוסך, שם פורק ראש המנוע. התברר שהנתבעת לא תיקנה הליקויים כפי שהתחייבה. התובעת נאלצה לרכוש מנוע (מפירוק) תמורת 15,000 ₪. כמו כן, נגרמו לה נזקים רבים, לרבות אבדן ימי עבודה של ארבעה פועלים, אבדן זמן וטרחה, הוצאות גרירה ובדיקה וכיוב'. בעד אלה ובעד הפיצוי המוסכם בסך 5,350 ₪ (10% מהתמורה), הוגשה התביעה. 4. הנתבעת מכחישה את הנטען. לשיטתה לא הייתה בעלת הרכב, לא החזיקה בו ולא הציעה אותו למכירה. על כן, אין לה כל התחייבות בגין הרכב, לתובעת או לכל אחד אחר. בבדיקה שערכה הנתבעת, לטענתה, התברר לה כי הרכב נמכר ע"י השותפות "אקסלוסיב שווק", בידי עובד זוטר העונה לשלם אופיר. הנתבעת טענה כי הנ"ל לא היה עובד הנתבעת, ולא הוסמך ליטול טופס זכ"ד שלה, קל וחומר שלא למלא אותו ולחתום עליו בשמה. הראיות: 5. השאלות העיקריות שבמחלוקת הינן: זהות הצדדים לעסקת המכר ותוקפה של ההתחייבות לתקן את הליקויים ברכב. בסוגיות אלה העידו, נתן מריאמי - מנהל התובעת (להלן: "נתן") ועמי ארביב ממנהלי הנתבעת (להלן: "עמי"). 6. א. נתן הצהיר כי סבר לכל אורך הדרך שהוא מתקשר עם סנטרל ליס, שמה המסחרי של הנתבעת, באמצעות אופיר הנציג. מעולם לא נאמר לו אחרת והוא לא ראה מסמכים שיכולים להעיד אחרת. נתן צירף לתצהירו כרטיס ביקור של סנטרל ליס, הנושא את השם "רועי יצחק". השם רועי נמחק, לצד המחיקה נרשם "אופיר". כמו כן ציין כי התבקש להשאיר צ'ק לביטחון לפקודת "רועי-יצחק". את החשבונית והקבלה של "אקסלוסיב שיווק" ראה לראשונה בכתב ההגנה. נתן טען שאת ההמחאות מסר לאופיר "על החלק", בהסתמך על כך שאופיר יטביע בהן חותמת של הנתבעת. הדבר לא עורר את חשדו. ב. ברם, חקירתו הנגדית של נתן ערערה את גרסתו כי מסר לאופיר שיקים "על החלק". הוא אישר, במהלכה, כי ההמחאות נושאות את שם הנפרע: רועי יצחק. בנוסף, העד סתר לחלוטין את האמור בסע' 24 לתצהירו, שם ציין כי התבקש לתת שיק בטחון ע"ש רועי יצחק, והעיד: "בשיק הזה כתב היד "רועי יצחק" לא שלי... אני אומר ההפך. דווקא את זה הם רשמו לבד" (הפרוטוקול בעמ' 5 ש' 4; ש' 14). עדותו של נתן בנושא מסירת השיקים על שם רועי יצחק איננה מהימנה, הוא העיד אחרת מהרשום בתצהיר, וסתר את עצמו בנקודות מהותיות. ג. אף עדותו בעניין זהות הרוכשת איננה עקבית. כזכור, בזכה"ד נרשם הוא עצמו כרוכש הרכב (לרבות חתימה אישית ומס' זהותו). בעדותו טען תחילה כי רכש את הרכב לעובדים. אח"כ ציין: "העובדים. הבעלות שלי עבור החברה". לבסוף לשאלה ישירה אם הרכב שייך לתובעת ענה: "ת: של החברה. היות ושילמתי מכספי השארתי גם את שמי. ש: מי הבעלים של הרכב? ת: הבעלות שייכת לחברה ברישומים. חלק מהכספים אני נתתי לחברה כדי לקנות את הרכב" (עמ' 3 ש' 13-20). ד. עדותו הנ"ל עומדת בסתירה לגרסתו בעניין התשלום. למרות שהעיד כי שילם עבור החברה, שינה את עמדתו ואמר שהתמורה בעד הרכב שולמה באמצעות המחאות של התובעת, ובאמצעות המחאות של לקוחותיה. מכל מקום, אין תימוכין במסמכים לבעלות הרשומה של הרכב או להלוואת בעלים שנתן לתובעת עבור רכישת הרכב. חלק מהקבלות והחשבוניות על בדיקות הרכב ותיקוניו מופנות לתובעת, וחלקן מופנות לנתן באופן אישי, כך שגם התיעוד החשבונאי על ההוצאות של הרכב אינן תומכות במסקנה כי התובעת רכשה את הרכב. ד. אינני מאמינה לנתן שלא ראה את הטופס "גילוי נאות במכירת רכב משומש". בתביעה ובתצהירו טען שהמסמך היחיד שראה וקיבל במעמד העסקה הוא זכה"ד. בחקירתו הנגדית הסתבר כי חתם על הטופס הנ"ל, אלא שלשיטתו: "מעולם לא ראיתי את הטופס הזה עם שם כזה אבל זו חתימה שלי. אני רואה שכתוב "אקסלוסיב שיווק". אינני מוצאת סיבה לכך שהנתבעת, או נציגי אקסלוסיב שיווק, יוסיפו את השם לאחר החתימה, בפרט כשלא הסתירו מנתן את השותף באקסלוסיב שווק - רועי יצחק. ייתכן ונתן לא שם ליבו לאבחנה בין השמות השונים, לצורך זיהוי המוכרת, אלא התייחס בעיקר לשלט הגדול ומאיר העיניים "סנטרל ליס". עדותו של נתן כי לא ראה את הטופס איננה מתיישבת עם חתימתו עליו. לכן טרח להוסיף "את הטופס הזה עם שם כזה", על מנת להמחיש כי לא ידע לכאורה שהעסקה נערכת עם "אקסלוסיב שיווק". עדות זו היא מגמתית, בעלת נטייה ברורה לגרסתו המקורית, הגם שהוכח כי היא אינה עומדת במבחן המציאות. ה. עובדה נוספת המערערת את אמינותו של נתן היא התאונה שעבר הרכב בחזיתו, כחודש לאחר רכישתו, ולפני שהתקלקל המנוע. משום מה, התובעת לא טרחה לגלות עובדה זו בתביעתה, או בתצהיר עדותו הראשית של נתן. אין חולק כי הרכב נפגע בחזיתו באופן שהצריך להחליף מספר חלקים כולל את מכסה המנוע. מכאן ניתן להבין כי אין מדובר בפגיעה קלה. למרות זאת, העובדה לא גולתה והתובעת (באמצעות נתן) לא מצאה לנכון לצרף את דו"ח השמאי, על מנת לעמוד על טיב הנזק שנגרם בתאונה, שמא יש לו קשר לקלקול המנוע. ו. אם לא די בכל האמור, נתן נמצא בלתי מהימן גם בקשר להוצאות שדרש בתביעה עבור החברה, כגון תשלום בעד השכרת רכב (כשהתברר שהרכב הושכר ע"י בנו), תשלום ימי עבודה לפועליו (כשלא הוצגו תלושי השכר שלהם). 7. א. עמי העיד כי הוא בעל מניות ומנהל בנתבעת. כמו כן הוא שותפו של רועי יצחק בשותפות "אקסלוסיב שיווק", המנהלת את עסקיה במתחם של הנתבעת. לשני העסקים משרד אחד, ללא מחיצה ועובדים משותפים, אך הנהלת החשבונות מתנהלת בנפרד. ב. עמי העיד שאופיר היה עובד של המגרש, קרי עסק במכירת כל המכוניות המצויות בו, ללא קשר לשאלת זהות הגוף המציג את המכונית למכירה. לטענתו אופיר לא החזיק כרטיס ביקור, אך השתמש בכרטיס של רועי, תוך הוספת שמו. בשלב מאוחר יותר בעדות, טען כי אופיר החל לעבוד באקסלוסיב שבועיים לפני העסקה נשוא התביעה, אך קיבל שכר גם מהנתבעת. עמי שינה גרסתו שוב בעניין זה, לקראת סוף עדותו: "לחברה הוא לא מוכר, הוא גוייס ע"י אקסלוסיב" (עמ' 14 ש' 28-31). ג. עדותו של עמי בסוגיית העסקתו של אופיר איננה מהימנה בעיני. לטעמי, עלה בידי התובע להוכיח כי לא היתה אינדיקציה ברורה לשאלה אצל מי עבד אופיר: הנתבעת או השותפות "אקסלוסיב שווק". עמי מסר גרסאות שונות בעניין זה, העומדות בסתירה זו לזו: מחד טען, כי גויס ע"י רועי עבור אקסלוסיב, במקביל אישר כי פעל למכירת כל רכבי המגרש (גם אלה של הנתבעת), כמו כן החזיק בכרטיס ביקור של הנתבעת (עליו הוסיף את שמו), את שכרו קיבל משני הגופים גם יחד וכך גם את הוראות העבודה. עדות זו איננה יכולה לעמוד, אפוא, לנתבעת להוכחת טענתה כי הרכב נשוא התביעה נמכר על ידי מי מעובדי אקסלוסיב בלבד. ד. לעומת זאת, הנתבעת הוכיחה, בניגוד לטענת התובע בסע' 35 לתביעה, כי נמסר לנתן טופס "גילוי נאות במכירת רכב משומש" לפי סע' 4(א) לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ה - 2008. טופס זה נועד, לפי תכלית החוק, להעמיד את הצדדים על ידיעת פרטים מהותיים, ובהם זהות המוכר: "הגילוי הנאות נועד להגן על צרכנים מפני סוחרי רכב שאינם מגלים להם את כל הפרטים הקשורים לרכב, וכן מפני סוחרי רכב שאינם מוסרים את זהותם האמיתית לרוכש" (הצעות חוק 210 כ' באדר א' התשס"ח, עמ' 207). משעמדה המוכרת בדרישה זו בדווקנות, לא ראוי, לטעמי, להלום טענה להטעייה או טעות של הרוכש. הרי לשם כך בדיוק הטיל המחוקק את חובת מתן המידע. כפי שניתן להווכח מהטופס האמור, במקרה דנא המוכרת היא "אקסלוסיב שווק". ה. לטענתו של עמי, אופיר לא היה מוסמך לחתום על זכה"ד, משום שקיים נוהל כי עליו להציג את זכה"ד בפניו או בפני רועי לפני החתימה. עמי טוען כי אופיר לא קיבל אישור לחתום (עמ' 12 ש' 20-29). כמו כן הוסיף, כי החותמת על שולחנו אולם רק הוא ורועי מורשים להטביע אותה. יש הגיון בעדותו של עמי, לעניין סמכות החתימה והטבעת חותמת הנתבעת. מדובר בעובד חדש, שעבד כשבועיים בלבד בעסק (בין אם אצל הנתבעת ובין אם אצל אקסלוסיב). אמנם לא הוצג כל מסמך לאמת את הגרסה על הנוהל, אך לא מצאתי מקום שלא לקבלה. בנסיבות כאלה, יותר מסביר להניח כי לעובד החדש - אופיר - לא הייתה הסמכה לחתום על זכ"ד או להשתמש בחותמת הנתבעת. 6. הנטל להוכחת העובדות שבבסיס התביעה הוא על התובעת. לפי העובדות שהוכחו, היה עליה להביא ראיות לסתור את גרסת הנתבעת, כי אופיר לא היה מוסמך לחתום על זכה"ד בשמה. התובעת בחרה שלא לעשות כן, משום שלא הזמינה את אופיר לעדות. לא ראיתי מה הייתה המניעה לעשות כן. לדברי עמי, אופיר אינו עובד אצל הנתבעת או אצל אקסלוסיב. לפי נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע, ולאחר שעמי העיד (כבר בתצהיר שצורף לכתב ההגנה) כי לאופיר לא הייתה סמכות לחתום, יכולה היתה התובעת להזמינו למסור עדות בסוגיה זו, כדי להפריך את גרסת ההגנה. משלא עשתה כן, ללא מתן הסבר מניח את הדעת למחדלה, חלה החזקה כי עדותו של אופיר הייתה פועלת לרעתה. ודוק: בידי התובעת היה מצוי כרטיס הביקור הנושא את שמו של אופיר ומס' הטלפון הסלולרי שלו, ואם לא היה די בפרטים אלה, ניתן היה לבקש את פרטיו המלאים מב"כ הנתבעת. העולה מן האמור הוא, שגם לו הייתי מקבלת את גרסתו של נתן כי השם "אקסלוסיב שווק" מולא לאחר חתימתו, וגם אם אם הייתי יוצאת מנקודת ההנחה שאופיר הועסק ע"י הנתבעת, לא היו עובדות אלה מסייעות לתובעת, משום שעל פניו חרג אופיר מסמכותו כשחתם בשם הנתבעת על זכה"ד, ולכן אין בכוחה של חתימתו לחייב את הנתבעת. 7. למעלה מן הצורך, אוסיף כי לטעמי לא עמדה התובעת בנטל הראייה והשכנוע להוכיח כי קלקול המנוע נובע ממצבו של הרכב בעת העברת החזקה בו לידיה, ולא מן התאונה שעבר כחודש לאחר קבלתו. ממילא לא הוכיחה ברמה הנדרשת את נזקיה. המקובץ מלמד כי דין התביעה להידחות. התובעת תשא בהוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪. ליקויים בדירה בשכירותחוזהרכבמכירת רכבזכרון דברים