לטענתו, ההחלקה ארעה עקב כך שסף האוטובוס היה רטוב בשל גשם חזק שירד באותו יום 3. התובע טוען כי כתוצאה מהנפילה הוא נפגע בכתף שמאל וברגל שמאל. בשל פגיעתו הוא נזקק לטיפול רפואי ונקבעו לו 23 ימי מחלה. התובע לא ביקש למנות מומחה רפואי כך שאין נכות כתוצאה מהתאונה. 4. הנתבעת כפרה בהתרחשות האירוע הנטען. כפירתה איננה מתמקדת בהיעדר פגיעת גוף של התובע ביום האירוע הנטען, אלא בנסיבות הנטענות של הפגיעה. לטענתה, אין לתת אמון בגרסת התובע ולא עלה בידו להוכיח את טענתו כי הפגיעה ארעה עקב שימוש ברכב, ולפיכך דין התביעה להידחות. 5. המחלוקת בענייננו הינה איפוא עובדתית, ומתמקדת בשאלה האם הוכיח התובע במידה הדרושה את טענתו כי נפגע בעת ירידה מרכב. הראיות: 6. הראיות שהוצגו מטעם התובע כללו את עדותו שלו, עדות אשתו וכן מסמכים רפואיים ואחרים מלאחר התאונה. העדות הרלוונטית לאופן התרחשות האירוע היא עדותו של התובע עצמו, שכן אין חולק כי אשתו לא היתה עדת ראיה לתאונה. 7. כאמור לעיל, בתצהיר העדות הראשית ציין התובע כי נפגע בעת שהחליק תוך כדי ירידה מהאוטובוס בו נהג. בחקירה הסביר התובע כי לאחר שהחנה את האוטובוס, הוא הוריד את הנוסעים וביצע סריקה באוטובוס. הוא פתח את דלת האוטובוס על מנת לרדת ממנו ועקב כך מי גשם נכנסו פנימה. בעת שהניח את רגלו על סף האוטובוס הוא החליק ונפל כאשר גופו בתוך האוטובוס. 8. בתצהיר העדות הראשית ציין התובע כי לאחר שנפל התקשר לסדרן העבודה בחברת האוטובוסים, בשם רומי מלכאוי (להלן - מלכאוי), והודיע לו על התאונה. לבקשת מלכאוי, הוא נהג באוטובוס עד לתחנה, ומשם נסע במונית לסניף הקרוב של קופת חולים כללית, ורופא הפנה אותו לבית החולים. בחקירתו הנגדית הוסיף התובע וציין, כי לתאונה היה עד ראיה, נהג מונית אשר היה בתחנת מוניות הסמוכה למקום האירוע. לדבריו, הוא פנה לעד הנ"ל אך הוא לא רצה לבוא להעיד. 9. אשת התובע העידה כי ביום האירוע התקשר אליה התובע מבית החולים וסיפר לה את שארע, ולאחר מכן אספה אותו מבית החולים. כן העידה על העזרה שנתנה לו בשל פגיעתו בתקופה שלאחר התאונה. 10. הנתבעת זימנה לעדות את מלכאוי. יצויין כי הזימון נעשה זמן קצר לפני הדיון, לאחר שהתברר כי התובע, אשר ביקש תחילה לזמן את מלכאוי לעדות מטעמו (יחד עם שני עובדים נוספים בחברת האוטובוסים), לא זימנו בפועל, וזאת לאחר שהוריתי על הפקדה מראש של שכר העדים בקופת בית המשפט ומשלטענתו לא היה בידו לגייס שכר העד. 11. על-פי עדותו של מלכאוי, ביום האירוע התקשר אליו התובע וסיפר לו כי נפגע בעת שנפל בשירותים, ובלשון העד: "התובע עבד בקו 3א והוא התקשר אלי בזמן ההפסקה שלו. הוא ביקש ממני שהוא לא יכול להמשיך בסידור העבודה שלו מכיוון שלא מרגיש טוב, כי הוא החליק בשירותים". בחקירתו הנגדית עמד העד על גרסתו כי כך נאמר לו על-ידי התובע כשהתקשר אליו ביום האירוע. העד הדגיש כי אין לו כל אינטרס בתביעה וכי לא היה לו כל סכסוך עם התובע כשעבד בחברה, וכי הוא מספר את שאירע. העד נשאל פרטים שונים אודות השתלשלות הדברים לאחר שהתובע מסר לו את הודעתו, כגון אם הנהג שהחליף את התובע נהג באוטובוס של התובע או באוטובוס אחר, וציין כי איננו זוכר נוכח העובדה שחלפו שנתיים מאז התאונה. הכרעה: 12. לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות ובטענות הצדדים, מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו באשר לנסיבות האירוע נשוא התביעה, ולפיכך דין התביעה להידחות. 13. כעולה מהמפורט לעיל, אל מול עדותו של התובע עומדת עדותו של מלכאוי, אשר היה הראשון עמו שוחח התובע ביום האירוע לאחר שנפגע. לפי עדותו של מלכאוי, התובע התקשר אליו ביום האירוע במהלך ההפסקה בעבודתו וסיפר כי הוא נפל בשירותים, גרסה הסותרת בעליל את גרסת התובע בתביעה באשר לנסיבות נפילתו. גרסתו של מלכאוי היתה ברורה וחדה, והוא עמד עליה בחקירתו הנגדית, מבלי שזו כורסמה בדרך כלשהי; מדובר בעד חיצוני ואובייקטיבי שאין לו כל אינטרס בתביעה, וככזה יש לעדותו משקל מהותי. לא מצאתי ממש בטענות התובע בדבר היעדר זכרונו של העד מלכאוי באשר לאופן המשך השימוש באוטובוס באותו יום, ובדבר אי-ידיעתו אם יש שירותים באזור האירוע הנטען. נוכח הזמן שחלף, ומשאין מדובר בנושא הנוגע אישית לעד, אין כל תמיהה בכך שהוא לא זכר פרטים שונים ביחס לסידור העבודה לאחר האירוע, ואילו ידיעותיו אודות שירותים במקום אינן רלוונטיות בדרך כלשהי, מה-גם שעדות התובע כי את נהג לערוך את ההפסקה בעבודה בסמוך לקניון בעיר מתיישבת הגיונית עם האפשרות לנגישות לשירותים. הטענה לפיה הנתבעת לא הגישה עדות שגבתה מהעד איננה ברורה, משזומן העד לעדות ע"י הנתבעת וגרסתו נשמעה בחקירה ראשית ונגדית בבית המשפט. 14. בשים לב לעדותו הברורה והעקבית של מלכאוי באשר לדברים שמסר התובע כפי שנכרתו בזיכרונו, ונוכח היותו עד אובייקטיבי שאין לו עניין אישי בתביעה, אני רואה לתת אמון בעדותו באשר לדברים שמסר לו התובע מיד לאחר האירוע בו נפגע. 15. עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, וככזו טעונה סיוע, ובהיעדרו נדרש בהמ"ש לפרט טעמיו ככל שהוא רואה להסתמך עליה בלבד לקביעת ממצא. ב"כ התובע הפנה בעניין זה למסמכים הרפואיים מיום האירוע ולמסמכי המל"ל, בהם צוינו דברי התובע כי החליק בעת ירידה מאוטובוס. אמנם, עיגון גרסה התואמת לנטען בתביעה במסמכים רפואיים שנוצרו בסמוך לאחר האירוע, עשוי במקרים מתאימים לחזק את מהימנות גרסת התובע. ברם בענייננו, נוכח עדותו הסותרת של מלכאוי, אשר אין חולק כי היה הראשון באזניו השמיע התובע את גרסתו באשר לנסיבות פגיעתו, ואשר הינה מהימנה עלי, אין באלה כדי לשכנע ואין לראות בהם כנימוק מספק להסתמכות על עדותו היחידה של התובע. 15. לאמור לעיל יש להוסיף, כי התובע נמנע מהצגת ראיות רלוונטיות. בעיקר אמורים הדברים בנהג המונית אותו ציין בחקירתו הנגדית כמי שהיה עד לאירוע הנפילה עצמו (עמ' 2, ש' 18-21). מדובר בעד ראיה, שחשיבותו לבירור המחלוקת ברורה מאליה. התובע העיד כי פנה אל הנהג הנ"ל וביקשו להעיד וכי זה סירב, אך ברי כי ניתן היה לבקש לזמנו באמצעות בית המשפט. יצויין בהקשר זה, כי התובע נשאל במסגרת שאלון שנשלח אליו ע"י הנתבעת אם היו עדים לתאונה, ושאלה זו בחר להשיב בתצהיר כי "פרטי העדים יגולו בבימ"ש בזמן מתן העדות", אולם כאמור לא העידו מטעמו עדים כלשהם. לכך יש להוסיף, כי לטענת התובע בחקירתו נמסר לו כי במקום יש מצלמות, אולם גם בהקשר זה לא הוצגו ראיות. 16. נוכח כל המפורט לעיל, מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח במאזן ההסתברויות את גרסתו כי נפגע תוך כדי ירידה מרכב, ולפיכך דין התביעה להידחות. 17. אשר על כן התביעה נדחית. 18. התובע יישא הוצאות ושכ"ט הנתבעת בסכום כולל של 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל. גשםנפילהאוטובוס