תאונת דרכים של אזרח עובד צה"ל בעיסוקו (מסגר רתך ונהג), עתר נגד הנתבעת לפצותו, בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בשל תאונת דרכים מיום 11/08/09 (להלן - התאונה). 2. אין מחלוקת בשאלת החבות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. 3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל, וועדה רפואית לעררים קבעה ביום 21/11/11, כי לתובע נותרו 14.5% נכות צמיתה משוקללת בגין הפגיעה בתאונה, החל מיום 01/06/11 (5% - אורטופדית בגין הגבלה קלה ביותר בתפקוד אצבעות כף יד ימין; 10% - נפשית עקב PTSD; תקנה 15 לא הופעלה). בנוסף קבעו הועדות הרפואיות במל"ל, 3.5 חודשי אי כושר מלא לאחר התאונה ונכויות זמניות למשך 7 חודשים מתום תקופת אי הכושר (30% נכות זמנית למשך חודשיים ו 20% נכות זמנית למשך 5 חודשים נוספים). 4. ב"כ הצדדים חלוקים באשר להשפעת הנכות הרפואית על תפקודו של התובע וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם. 5. לאחר שמיעת עדות התובע ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות: 5.1. נכות תפקודית - התובע טוען כי נותרה לו נכות תפקודית זהה לשיעור הנכות הרפואית שנקבעה לו על ידי המל"ל. הנתבעת טוענת כי לא נותרה לתובע כל מגבלה תפקודית כתוצאה מהתאונה. בשים לב ל - מהות הפגיעות וההגבלות של התובע בתחום האורטופדי והנפשי כתוצאה מהתאונה על פי קביעות המל"ל, הטיפולים הרפואיים להם נזקק, מהות עיסוקו של התובע לפני התאונה וכיום, ומצד אחר, מהות והיקף עבודתו והשתכרותו לאחר התאונה (ראה להלן), אני קובע כי נכותו התפקודית היא בהתאם לנכות הרפואית שנקבעה לו על ידי המל"ל, היינו - 14.5% נכות. 5.2. נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקיו של התובע כדלקמן: 5.2.1. כאב וסבל - לפי 14.5% נכות רפואית, ללא ימי אשפוז ובניכוי גיל - 20,000 ₪ (מעוגל), נכון להיום. 5.2.2. הפסדי השתכרות לעבר - על פי תלושי השכר שצורפו, שיעור השתכרותו החודשי הממוצע של התובע לפני התאונה עמד על 17,000 ₪ ברוטו לערך (שכר הכולל את כל התוספות הנלוות על פי נתוני ההכנסה השנתית למס המופיעים בראש תלוש השכר). שכר זה משוערך להיום (הצמדה) - 18,700 ₪. שכר נטו נכון להיום - 15,750 ₪. התובע שהה בתקופת אי כושר של 3.5 חודשים. הפיצוי עבור תקופה זו 58,000 ₪ כולל ריבית מאמצע התקופה (דמי הפגיעה שקיבל התובע יופחתו במסגרת סעיף ניכויי המל"ל). על פי נתוני השכר שהוצגו, שכרו של התובע לא נפגע כתוצאה מהתאונה ואף עלה בהדרגה. בשנת 2010 השתכר התובע בממוצע 17,625 ₪ ברוטו. בשנת 2011 השתכר התובע בממוצע 18,530 ₪ ברוטו. בשנת 2012 השתכר התובע בממוצע 18,700 ₪ ברוטו. על פי תלושי השכר לשנת 2013, התובע משתכר בממוצע 19,900 ₪ ברוטו לחודש כיום. משמע, על פי הראיות שצורפו לתיק וחרף טענות התובע בענין זה (אשר נטענו בעלמא וללא ביסוס ראייתי נדרש), לא נגרמו לתובע הפסדי השתכרות בעבר כתוצאה מהתאונה, למעט תקופת אי הכושר. נוכח האמור לעיל, לא ייפסק פיצוי נוסף בגין ראש נזק זה מעבר ל-58,000 ₪. 5.2.3. הפסד כושר השתכרות לעתיד - לצורך כימות הפסדי ההשתכרות בעתיד, אין להסתפק אך בנתונים של שיעור השכר והנכות התפקודית שנקבעה. נכות תפקודית משמעה מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על התפקוד הכללי, והיא באה להצביע על מידת ההגבלה שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע, בכל תחומי החיים ולאו דווקא רק לעניין הפסד כושר ההשתכרות. בקביעת הפסד כושר ההשתכרות משמשת הנכות התפקודית רק נתון אחד, מתוך כלל הראיות והנתונים המובאים בפני בית המשפט. קביעת מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע הינה קביעה סובייקטיבית, התלויה, בנוסף לנתון בדבר הנכות התפקודית שנותרה לתובע עקב התאונה, בנסיבותיו המיוחדות של התובע, ובין היתר - גילו, הכשרתו, מקצועו, שיעור השתכרותו במומו לאחר התאונה וניסיונו (ראה לעניין זה - ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3), 792, 800-801 (1995); ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' חנניה גוזלן, תק-על 2010(3), 3408, 3413 (2010)). לאחר התאונה התובע חזר לעבודתו במשרה מלאה ושכרו עלה בצורה הדרגתית, וממכלול העדויות והראיות עולה כי התובע לא הצליח להוכיח במידה הנדרשת בהליך אזרחי, כי שיעור השתכרותו נפגע עקב פגיעותיו בתאונה. בנסיבות אלה ובשים לב לנתוני השכר שהוצגו, ומצד אחר לנכותו התפקודית של התובע כפי שנקבעה על ידי, ובהתחשב ביתר נתוניו של התובע, אעריך את הפסד השתכרותו לעתיד בפרמטר של הפסד כושר השתכרות על בסיס גלובלי ובזיקה לפרמטרים הבאים - שכרו של התובע לפני התאונה וכיום, ניכויי מס, נכותו התפקודית, גילו ומשך שנות העבודה שנותרו לו עד גיל 67. על פי הנזכר אני מעריך את הפסד כושר השתכרותו של התובע בעתיד בסך של - 105,000 ₪, נכון להיום. 5.2.4. הפסדי זכויות סוציאליות נוכח קביעותיי לעיל בסעיף 5.2.3 לפסק הדין, ייפסק סך של 12,000 ₪ בראש נזק זה. 5.2.5. הוצאות (כולל נסיעות) - התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע זכאי להחזר רוב הוצאותיו מהמל"ל ומקופת החולים. התובע הציג קבלות חלקיות בסך כולל נמוך ביחס לסכום ההוצאות הנטען ואף טען בעדותו בפניי כי פנה למל"ל בבקשה להחזר הוצאותיו (עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת 15/10/13). עם זאת, בשים לב לנכותו הרפואית והתפקודית של התובע, לטיפולים ולנסיעות להם נדרש ולתקופת אי הכושר בה שהה לאחר התאונה, מתוך הנחה כי מרבית ההוצאות מכוסות בסל הבריאות ובהתחשב בהוראות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו - 2010) התשס"ט - 2009), אני קובע בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך 2,000 ₪, נכון להיום. 5.2.6. עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד) - התובע לא הצליח להוכיח פריטי ראש נזק זה כנדרש בהליך אזרחי. יחד עם זאת, בשים לב ל: נכותו הרפואית והתפקודית של התובע עקב התאונה, מהות הפגיעות, הטיפולים להם נדרש (בהסתמך בין היתר על התיעוד הרפואי הרלוונטי) ותקופת אי הכושר והנכויות הזמניות לאחר התאונה, אני קובע פיצוי על דרך האומדנא, בסך של 8,000 ₪, נכון להיום. 5.2.7. סך הפיצוי המגיע לתובע לפני ניכויים - סך של 205,000 ₪. 5.2.8. ניכויים - יש לנכות מהפיצוי הכולל בגין התאונה דמי פגיעה, קצבת נכות זמנית ומענק נכות שקיבל התובע מהמל"ל. על פי מסמכי המל"ל שצורפו סך כל הניכויים נכון להיום - 185,000 ₪ (מעוגל). 5.2.9. סך כל הפיצוי המגיע לתובע לאחר ניכויים - 20,000 ₪. 6. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 20,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ בגינו, אגרת משפט משוערכת אם שולמה ויתרת אגרה אם חלה. החיובים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. צבאתאונת דרכיםצה"ל