על פי טענת התובע, בתאריך 23.03.09 אירעה תאונת דרכים בה היה מעורב רכבו, וזאת עת סטה רכב, שזהותו אינה ידועה לתובע, אל עבר נסיעת רכב התובע, דבר שאילץ את האחרון לסטות ימינה, ובכך פגע ברכב של צד שלישי (להלן: "הרכב הנפגע" ו- "התאונה"). התובע טען כי, בעקבות התאונה, הוגשה נגדו תביעה על ידי בעל הרכב הנפגע, כאשר את כתב התביעה העביר לסוכן הביטוח מטעמו, לצורך העברתו לנתבעת, כמתחייב על פי תנאי הפוליסה, על מנת להתגונן בשמו. על אף העברת עותק מכתב התביעה לנתבעת, לא קיבל כל כתב בית דין אחר, למעט האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. עוד טען התובע כי, עם קבלת עותק מהאזהרה, ולאחר בירור שביצע באמצעות בא כוחו, נודע לו כי הנתבעת לא הגישה כתב הגנה בשמו, בטענה כי פוליסת הביטוח אינה מכסה אירוע התאונה, ככל ובזמן התאונה היה התובע בשלילת רישיון, למשך שלושה חודשים, החל מיום 31.12.08. הוסיף התובע כי רק ביום 19.11.09 ידע על השלילה הנ"ל, וזאת עת התלווה לביקור בן דודו במשרד הרישוי, שם נמסר לו כי הינו בשלילה מיום 31.12.08. באותו מעמד הפקיד התובע את הרישיון. לטענת התובע, ביום התאונה החזיק ברישיון נהיגה בר תוקף, משלא הובא לידיעתו אודות שלילת הרישיון, עובר לאירוע התאונה, כאשר מעולם לא קיבל לידיו כל מסמך ממשרד הרישוי בדבר הפסילה הנטענת, ומשכך אין לראות בו כמי שנהג, ביום התאונה, מבלי להחזיק רישיון נהיגה בר תוקף. עוד טען התובע כי, משלא הגיש כתב הגנה בתביעה שהוגשה נגדו, ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה, שם חויב בתשלום הסך של 34,691 ₪, כאשר אף בקשה לביטול פסק דין שהגיש נדחתה, תוך חיובו בהוצאות משפט, בסך של 1,500 ₪. לטענת התובע, על הנתבעת, אשר לא הגישה כתב הגנה בשמו, לפצותו במלוא סכום התביעה, בהיותה מבטחת הרכב, בהתאם לפוליסת הביטוח, וכזו עליה היה לספק לו הגנה משפטית. טענות הנתבעת מנגד, טענה הנתבעת כי, בזמן התאונה, התובע נהג כשהוא מצוי בשלילת רישיון, והיה מודע לכך, ולפיכך אירוע התאונה אינו בר כיסוי ביטוחי על ידה. הוסיפה הנתבעת וטענה כי, ביום 16.02.12 שלחה לתובע מכתב עם העתק לסוכן הביטוח, בו הודיעה לו כי הינה כופרת בכיסוי הביטוחי, כאשר לטענתה התובע היה מודע להליכים שמתנהלים נגדו, ואף על פי כן, ישב בחיבוק ידיים. עוד טענה הנתבעת כי התובע קיבל את ההודעה על שלילת רישיונו, אשר נשלחה לו על ידי משרד הרישוי, למענו המדויק בירושלים, כאשר מעיון באישור המסירה, אין ספק כי התובע קיבל את ההודעה על הפסילה. הנתבעת מבקשת להורות על דחיית התביעה. דיון ומסקנות אין מחלוקת בין הצדדים, לאירוע התאונה הנטען, כאשר השאלה העומדת בפניי הינה, האם ביום התאונה ידע התובע על שלילת רישיונו, כפי שעולה ממסמך (ת/1), כאשר כתוצאה משלילה זו, אינו זכאי להגנתה של הנתבעת, מפני התביעה שהוגשה נגד התובע בגין התאונה בבית המשפט השלום בנצרת? לצורך מענה על השאלה הנ"ל, העידו בפניי התובע, חברו אבראהים אחמד אבו דלו (להלן: "אבראהים"), הוריו פתחי ועביר אדקידק (להלן: "פתחי" ו- "עביר") אחיו מוחמד אדקידק (להלן: "מוחמד") ואחותו ג'מילה אקדידק (להלן: "ג'מילה"). כן העידה בפניי גב' רונית צין, ראש ענף רכב ונהיגה במשרד הרישוי (להלן: "רונית") אשר באמצעותה הוגשו מסמכים בדבר שלילת רישיונו של התובע, לרבות מסמך "תדפיס הודעת פסילה - שיטת ניקוד" שנשלח לתובע, וכן מסמך "אישור על מסירת דואר בתוך הארץ". התובע העיד בפניי כי לא קיבל כל מכתב מאת הנתבעת, לפיו אינה מכירה בכיסוי הביטוחי. עדותו זו של התובע לא נסתרה, במיוחד ועיון במכתב ב"כ הנתבעת, אשר צורף לכתב ההגנה, עולה כי זה נשלח בדואר רגיל לתובע, ואין כל אסמכתא כי האחרון קיבל מכתב זה. לעניין ידיעתו אודות השלילה ציין התובע כי, רק ביום 19.11.09 ידע על השלילה (עמ' 4 ש' 1-10), כאשר עדותו בעניין זה נתמכה על ידי עדותו של אבראהים (עמ' 5 ש' 15-20), שנכח עמו במשרד הרישוי. זאת ועוד, בחקירתו אישר התובע כי בזמנים הרלוונטיים לתאונה (2008-2009) התגורר אצל הוריו, עדות שחיזק אביו של התובע, אשר ציין בעדותו בפניי, כי בסוף שנת 2008, גרו עמו כל ילדיו, לרבות התובע (עמ' 12 ש' 3-4). כן העיד אביו של התובע כי הוא או אשתו מוציאים את דברי הדואר בעצמם (עמ' 12 ש' 7-8), כאשר לטענתו, אינו חתום על אישור המסירה, אותו הגישה רונית (עמ' 12 ש' 10), כאסמכתא, לכאורה, על המצאת הודעת השלילה. עוד העידה בפני אמו של התובע, אשר אף טענה כי מלאכת הוצאת ובדיקת הדואר נעשית על ידה או על ידי בעלה בלבד, כאשר הכחישה חתימתה על אישור המסירה שהוצג בפניה. גם עדות אחיו של התובע, מוחמד וג'מילה, לא נסתרה, משציינו האחרונים כי ההורים הם אלו שנוהגים להוציא את דברי הדואר, וכי הם אינם חתומים על אישורי המסירה. אחזור ואדגיש כי חקירותיהם של התובע ושל עדיו לא נסתרו על ידי הנתבעת. מחקירתם בפניי עולה כי, מי שנהג להוציא את דברי הדואר, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הינם הוריו של התובע. ואין בהצגת אישור המסירה, כדי להעיד כי ההודעה על השלילה נמסרה לתובע. אף מעדותה של רונית, לא ניתן ללמוד כי ההודעה על השלילה עליה היא חתומה נמסרה לתובע, בחודש אוגוסט 2008, ככל ובעדותה בפניי טענה האחרונה "אני לא הייתי ולא מסרתי את זה. הדואר מוסר את דברי דואר רשום" (עמ' 11 ש' 20-21). בהעדר נציג מטעם הדואר, אשר יעיד על מסירת דבר הדואר לתובע, במיוחד ומעיון באישור המסירה, לא ניתן ללמוד מי האיש שחתם על קבלתו, לא ניתן לומר כי דבר הדואר הרשום נמסר לתובע. הגם שהתובע העיד כי נהג לקבל דברי דואר לכתובתו, לרבות קבלת רישיון הנהיגה שהונפק לו (עמ' 4 ש' 20-22), כאשר אף אביו אישר בעדותו בפניי כי מספר תיבת הדואר שצוין על גבי מכתב משרד הרישוי, שייך למשפחה, אך אין בכך כדי להעיד כי התובע גם קיבל את דבר הדואר הרשום שנשלח אליו ממשרד הרישוי, במיוחד ועדותו בפניי וכן עדויות בני משפחתו כי לא קיבלו דבר דואר ממשרד הרישוי, וכי אינם חתומים על אישור המסירה, לא נסתרו על ידי הנתבעת, אשר לא העידה כל מאן דהוא מטעמה, על מסירת דבר הדואר לתובע או למיופה כוח מטעמו. בע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל ואח' , נפסק כי באין הודעה לנהג על קיום פסילה, אין לראות באחרון כמי שנוהג בזמן פסילה, וכי לא די בידיעה קונסטרוקטיבית אלא יש צורך בידיעה בפועל. לאור האמור לעיל, ולאחר עיון בכתבי טענות הצדדים, בחינת המסמכים ושמיעת העדים בפניי, הגעתי למסקנה כי רק ביום 19.11.09 ידע התובע אודות שלילת רישיונו, עת ביקר במשרד הרישוי, וכי לא הוכח בפניי כי ההודעה על השלילה שהונפקה על ידי משרד הרישוי, בחודש 08/2008, הגיעה אל התובע בתאריך שצוין על גבי אישור המסירה, משלא הוכח כי המכתב בדבר השלילה התקבל אצל התובע או אצל מי מטעמו, לרבות מי מבני משפחתו שגרו עמו באותה תקופה, מה גם שאף לא הוכח בפניי כי מכתבו של ב"כ הנתבעת מיום 16.02.10 הגיע אל הנאשם. לאור המקובץ לעיל, ובאין חולק כי בזמנים הרלוונטיים לתאונה הנפיקה הנתבעת לתובע פוליסת ביטוח, ומשלא הוכח כי בזמן התאונה ידע התובע כי רישיונו בשלילה, אזי היה על הנתבעת לספק לתובע הגנה משפטית מפני התביעה שהוגשה נגדו בבית משפט השלום בנצרת (תיק 6175-11-09). משלא עשתה הנתבעת כן, ומשניתן בסופו של יום, במסגרת התביעה שלעיל, פסק דין כנגד התובע, אזי על הנתבעת לפצותו בגין הסכום בו חויב כתוצאה ממתן פסק הדין הנ"ל, בסך של 34,691 ₪. כן, הנתבעת תישא בהוצאות שנפסקו כנגד התובע, בהחלטת בית המשפט בבקשה לביטול פסק דין, שהגיש התובע במסגרת התביעה הנ"ל, בסך של 1,500 ₪. סוף דבר אי לכך, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת, לשלם לתובע, הסך של 36,191 ₪. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום אגרת בית המשפט והוצאות העדים על סך של 1,855 ₪ לרבות שכ"ט עו"ד על סך של 4,524 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. משפט תעבורהרכבתאונת דרכיםסטיה מנתיב