פסק דין הצהרתי כי ג'יפ שרשום על שמה, שייכים לה; ואינם שייכים לחתנה, שהוא החייב כלפי הנושים המשיבים. 2. המשיבה 19 (חב' ענפי מסחר ש. קליין בע"מ; להלן: המשיבה) התנגדה לבקשה שבתובענה, לגבי הג'יפ בלבד. ב"כ המשיבה מסר כי אינה מתנגדת לבקשה, לגבי מיטלטלי משק הבית שפורטו בתצהירה של המבקשת. 3. על כן ניתן בזה פסק דין הצהרתי, כי המיטלטלין, שפורטו בסעיף 1 לתצהירה של המבקשת, שייכים לה בלבד. 4. מכאן, לעניין הג'יפ ששנוי במחלוקת: המבקשת מתגוררת בנתניה, ובתה וחתנה, שהוא כאמור החייב, מתגוררים בקריית שמונה. המשיבה טוענת כי הג'יפ נמצא בחזקתו של החייב ומשמש אותו דרך קבע, למרות שנרשם על שם המבקשת, ועל כן ביקשה לדחות את התובענה לגבי הג'יפ. 5. המבקשת מסרה בעדותה כי היא בת 82, ומעולם לא היה לה רישיון נהיגה. היא אישרה שהיא יודעת כי לחתנה חובות רבים. בתצהירה של המבקשת נאמר בעניין זה, כי עסקיו של חתנה קרסו, והוא הסתבך בחובות. עוד נאמר שם כי בשל כך מסייעת המבקשת לבתה ולחייב ומעבירה אליהם כספים. הג'יפ נרכש תמורת 180,000 ₪. על פי מסמך הבנק, נספח א' לתצהירה של המבקשת, הועבר הסכום מחשבונה. המבקשת העידה כי רכשה בעצמה את הג'יפ, בנתניה, ואף חתמה על הסכם עם מוכר הרכב. המבקשת עומתה עם כך שדברים אלה אינם מתיישבים עם האמור בסעיף 15 לתצהירה, כי מוכר הג'יפ מתגורר במושב דובב שבצפון, וכי החייב הוא שטיפל ברכישת הרכב ממנו. המבקשת השיבה כי דבריה אלה התייחסו לרכב קודם, שהיה לחייב ולבתה, ואשר נהרס. היא אמרה כי לגבי רכישת הג'יפ, נכון האמור בסעיף 15 לתצהירה, כי החייב ובתה איתרו את הג'יפ שנרכש ואת מוכרו. המבקשת טוענת כי היא רכשה את הג'יפ על מנת לאפשר ניידות של בתה וחתנה ושלושת נכדיה, לרבות נסיעות שלהם לביקורים אצלה. לשאלה מדוע לא רשמה את הגי'פ על שם בתה, שאינה חייבת לנושים, השיבה המבקשת: "נתתי להם מתנה, מה הבעיה" (בעמ' 6 לפר'; ההדגשה שלי - י.ק). לשאלה אם החייב הוא שאמר כי צריך לקנות "לנד קרוזר", השיבה המבקשת: "מה שהם רוצים אני הסכמתי" (בעמ' 7 לפר'). 6. מסקנתי היא כי יש לקבל את התנגדותה של המשיבה למתן פסק דין הצהרתי, כי המבקשת היא בעלת הג'יפ. כאמור, המבקשת היא גברת קשישה, שמעולם לא היה לה רישיון נהיגה, והיא מתגוררת במרחק רב מהחייב ומבתה. אין מחלוקת כי הג'יפ נמצא ברשותו של החייב, לשימושו ולשימוש בני משפחתו, וכי החייב נוהג בו מנהג בעלים (ב"כ המשיבה ציין כי על פי דו"ח של חוקר מטעם המשיבה, החייב עושה בג'יפ שימוש יומיומי, לרבות בעסק הנגרייה שיש לו בכפר יובל, וכי זה היה אחד הטעמים שבגינם הוציא כב' ראש ההוצאה לפועל בעכו צו עיקול ברישום לגבי הג'יפ, למרות שאינו רשום על שם החייב). ב"כ המשיבה טען כי המבקשת לא הראתה מה מקור הסכום, בסך 180,000 ₪, שהועבר מחשבון הבנק שלה לצורך רכישת הג'יפ, ומנגד טען החייב כי מקור הכסף וודאי אינו ממנו. אולם יהא מקור הכסף אשר יהא, המשיבה עצמה העידה במפורש, כי היא רכשה את הג'יפ כמתנה עבור בתה וחתנה (החייב), וכי בחירת רכב-המתנה נעשתה על פי רצונם. זו היא הודאת בעל דין, כי הג'יפ ניתן כמתנה לחייב ולאשתו, על אף שנרשם על שם המבקשת. כידוע, רישום הבעלות ברכב על שמו של אדם מסויים, אין בו, כשלעצמו, כדי להוות ראייה מוחלטת ומכרעת כי אותו אדם הוא אמנם בעליו של הרכב. מהנסיבות שצויינו עולה כי הבעלות בג'יפ, מההיבט המהותי, היא בידי החייב ואשתו; מה גם שכאמור, המבקשת העידה במפורש כי נתנה להם אותו במתנה. מקבל המתנה הוא בעל הקניין בה. התמונה שמצטיירת היא איפוא, כי המבקשת נתנה את הג'יפ במתנה לחייב ולבתה, והחייב אמנם נוהג בו מנהג בעלים. 7. סעד הצהרתי הוא סעד מן הצדק, שנתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש, "הרשאי לתת דעתו, בגדר שיקוליו, לכללים שנקלטו עם השנים מעקרונות של יושר וצדק" (ע"א 656/79 גרינפלד נ. קירשן ואח', פ"ד ל"ו (2), 309). בנסיבות שפורטו לעיל, רישום הבעלות בג'יפ על שם המבקשת אינו אלא כסות של "עלה תאנה", שנועדה למנוע בעד המשיבה - אשר נושה בחייב חוב בסך של כ- 670,000 ₪ - להיפרע חלק מהחוב באמצעות הג'יפ, שניתן לחייב ולאשתו במתנה. על כן אני מקבלת את התנגדותה של המשיבה ודוחה את הבקשה לפסק דין הצהרתי, כי הג'יפ שייך למבקשת. 8. לעניין פסיקת ההוצאות, מסר ב"כ המשיבה כי צו העיקול ברישום על הג'יפ - במסגרת הליך ההוצל"פ שהמשיבה מנהלת נגד החייב - ניתן ביום 8.5.12. סמוך לאחר מכן, ביום 23.5.12, הוגשה התובענה בתיק זה, ועם הגשתה התבקש וניתן - ביום 24.5.12 - צו עיכוב זמני לגבי הוצאה או מכירה של המיטלטלין מושא התובענה. צו העיכוב הזמני ניתן גם לגבי הגי'פ, בהיותו רשום על שם המבקשת. המבקשת והחייב לא טרחו להודיע למשיבה, שלזכותה הוטל העיקול ברישום, על הגשת התובענה דנן ועל הוצאת צו העיכוב הזמני כאמור. בחדש אוגוסט 2012 הגיעו נציגי המשיבה אל החייב על מנת לבצע פעולה של הוצאת המעוקל, ו"אז החייב נפנף בצו עיכוב ההליכים, שניתן ביום 24.5.12" (מדברי הסיכום של ב"כ המשיבה, בעמ' 10 לפר'). המשיבה נשאה לריק בהוצאות המוביל, בסך 2,000 ₪ (הקבלה נ/ 1), דבר שהמבקשת והחייב יכלו למנוע, לאחר שהמבקשת הגישה את התובענה דנן בעקבות העיקול ברישום שהוטל על הג'יפ לזכות המשיבה. על כן, בצדק ביקש ב"כ המשיבה כי ביהמ"ש יפעל על פי ההתחייבות העצמית שמסרה המבקשת, במצורף לבקשתה לצו העיכוב הזמני, ויחייב אותה להשיב למשיבה הוצאה זו. 9. אני מחייבת את המבקשת לשלם למשיבה 2,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.8.12 ועד לתשלום בפועל, בגין ההוצאה המיותרת שנגרמה לה בקשר לצו העיכוב הזמני, כאמור בסעיף 8 לעיל. עוד מחייבת אני את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 10. מבוטל הצו הזמני, מיום 24.5.12, לעיכוב הוצאה או מכירה של הגי'פ. ג'יפנושהפסק דין הצהרתי