תביעתו של התובע מבוססת על ערבותה לחובו של בן זוגה בסך של 200,000 ש"ח, מכוח הסכם מיום 15.8.11, נספח ב' לתצהיר התובע. החוב נובע משתי המחאות על סך 100,000 ₪ כל אחת שחוללו והוסכם בין הצדדים כי החוב יפרע ממכירת דירת המגורים של הנתבעת אשר במכירתה יטפל עו"ד גואטה נצחון. 2. בהסכם נזכר חוב נוסף בסך של 57,000 ₪ בגין שיקים שחוללו לטובת יובל כהן עבודות עפר בע"מ. בכתב התביעה המקורי נתבעו הנתבעת ובן זוגה אבישי זמיר בגין שני הסכומים, ואולם היריבות צומצמה בכתב התביעה המתוקן באופן שאבישי זמיר נמחק, וכן לא נתבע הסך של 57,000 ₪, המיוחס ליובל כהן או לחברה בשליטתו, אחיו של התובע. 3. המחלוקת המרכזית והעיקרית שהיתה בין הצדדים התמקדה בשאלה מתי חלה חובה על הנתבעת למכור את הדירה לצורך פירעון החוב, שכן בהסכם לא נקבע מועד מוגדר. במהלך העדויות נשמעו גרסאות שונות לאותו מועד, לרבות גרסתו של עו"ד גואטה שערך את ההסכם עבור הצדדים. בסופו של יום אין צורך להכריע בין הגרסאות שכן התובע לא עתר בכתב תביעתו לאכיפת ההסכם, דהיינו לחיובה של הנתבעת למכור עתה את הדירה, אלא העמיד התובע את תביעתו על קבלת סעד כספי, סכום החוב כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, סך של 205,303 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 4. טרם שאדון בטענת ההגנה המרכזית השנייה, טעם קיזוז וליתר דיוק טענת הנתבעת על פירעון החוב בידי בן זוגה, יש לבחון את השאלה מיהו הזכאי לקבלת התשלום, למי התחייבה הנתבעת לשלם את הסך של 200,000 ₪. הנתבעת טוענת כי החוב הוא של יובל כהן וקביעה זו נדרשת לה כדי שתוכל לטעון לקיזוז מול אברהם כהן. התובע טוען כי החוב האמור הוא חוב המגיע לו שכן הוא שהלווה הכספים לאבישי זמיר והשיקים נמסרו לו ואף מפנה בעניין זה לנוסח ההסכם. אבישי זמיר העיד כי מבחינתו התובע ואחיו יובל חד הם וכי את הכסף קיבל מיובל בכניסה לכפר הירוק, וכי אין הבדל בעסקים בין האחים כהן, ומבחינתו ההפרדה בניהם היא בדיחה אחת גדולה. יחד עם זאת העיד אבישי כי לא ראה בעיה למסור השיקים לתובע בשל מערכת היחסים שהייתה בניהם. 5. עדיפה בעיני גרסתו של התובע המבוססת על ההסכם שבכתב על פני גרסתו של אבישי, אשר לא דייק בעדותו גם בעניינים אחרים. למשל בסוגיית התלונות במשטרה העיד אבישי על 3 תלונות שכולן במועדים שלפני חתימת ההסכם, ולראיה אף צירף לתצהירו אישור נספח א'. דא עקא שעל פי האישור האירוע עליו התלונן ארע בתאריך 20.11.11, כשלושה חודשים אחרי חתימת ההסכם. כן העיד אבישי בעמ' 11 רישא לפרוטוקול כי את השיקים נתן לתובע לבטחון כי בזמנו התובע נתן לו כסף ובמועד החתימה על ההסכם הסכום של 200,000 ₪, עדיין לא הוחזר. רק בהמשך מצא אבישי לשנות גרסתו ולייחס את הסכום של 200,000 ₪ ליובל כהן. 6. גרסתה של הנתבעת סותרת את ההסכם אשר בהואיל הראשון נעשתה הפרדה בין הסכום של 200,000 ₪, ככספו של התובע לבין סכום נוסף של 57,000 ₪ ששייך ליובל כהן. גרסתו של אבישי הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. הלכה שכאשר עסקה באה לכלל ביטוי בכתב ההנחה הבסיסית היא כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם, לרבות חלוקת החוב בין הנושים השונים ולכן על פי 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני אין להתיר הבאת עדות בעל פה כנגד תוכנו של המסמך וההצהרות שבו המהוות חלק מההסכם. ניתן לסתור הסכם בכתב רק על פי סעיף 80, דהיינו במסמך אחר או בהודאה בכתב של בעל הדין שכנגד או בהודאה בפני שופט. ראה בעניין זה בספרו של המלומד יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי עמ' 1501 ואילך. 7. לאור כל מה שנאמר עד כה ניתן לדחות כבר עתה את טענת הקיזוז, שכן אין קיזוז אלא בין אותם צדדים והנתבעת טוענת קיזוז מול יובל כהן כאשר חובה הינו לתובע ולא טענה כי התובע הסכים לקיזוז. ראה סע' 53 לחוק החוזים (חלק כללי ) וכן סע' 20 לחוק החוזים (תרופות ) דינה של טענת הקיזוז להדחות גם לגופא שכן לא הוכח אף לא מרכיב אחד מרכיבי הקיזוז, והטענה נותרה כללית ולא מוכחת. טענת קיזוז הינה טענת הגנה שעל הנתבע הנטל להוכיחה. טוען ב"כ הנתבעת כי התובע לא טען בתצהירו כנגד הטענה ומכאן שלא סתר אותה ואף הסכים לה. כמובן שאין בסיס לטענה. על פי תקנה 83 לתקנות סדה"א כל טענה בכתב התביעה שלא הוכחשה בכתב ההגנה רואים אותה כטענה שמודים בה. שונה המצב לגבי טענות הגנה בכתב ההגנה. תקנה 61 קובעת כדלקמן:" לא הגיש התובע כתב תשובה, יראו את העובדות המהותיות הנקובות בכתב ההגנה כמוכחשות וכשנויות במחלוקת". (ההדגשה לא במקור). המלומד זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית עמ' 278 קובע כדלקמן: "בהתאם לתקנה 61 כל אשר טען הנתבע בכתב הגנתו רואם כמוכחש על ידי התובע לכן שתיקת התובע לא כהודאה דמיא, ובמידה שמוטל על הנתבע להוכיח את טענותיו אין הוא נבנה משתיקת התובע". 8. לא הוכחו טענות הקיזוז לגופן. אגב הטענה בדבר הלוואה בניגוד לחוק הלוואות חוץ בנקאיות נטענה באופן סתמי וב"כ המלומד של הנתבעת וויתר על הטענה בסיכומיו. בסעיף 17 לתצהיר מעיד אבישי על עסקה פיקטיבית בגינה זכה התובע, או יובל לשיטתו, בסכום של 30,000 ₪. לא צורף העתק החשבונית או הדיווח למע"מ או כל מסמך שיעיד על הנטען. בסעיף 18 מבקש אבישי לקזז סכום של כ- 125,000 ₪ בגין מספריים הידראוליות שמסר ליובל אשר לא החזירם לו, ואת שווים בסכום האמור יש לקזז מהחוב. גם בעניין זה לא צירף אבישי מסמך כלשהו לתמיכה בטענתו, למרות שטען כי מסר צילום של המסמכים. יצוין כי לתצהירי הבר"ל ולתצהירי עדות ראשית לא צורף מסמך כלשהו בעניין זה. גם הטענה בדבר שיק שנמסר לגביה, סעיף 20 לתצהיר, נטען על דרך הסתם ודינה להדחות. הנתבעת לא פנתה לקבל מידע מה נעשה בשיק והאם נגבו כספים ממושך השיק, שכן הטענה הינה כי כל סכום שיגבה מהשיק יקוזז כנגד סכום ההלוואה. טענת הקיזוז, על כל רכיביה נדחית בזאת. 9. הנתבעת הודתה בחוב אך כשלה בהוכחת הטענה כי החוב נפרע בדרך של קיזוז ועל כן דינה של התביעה להתקבל. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 205,303 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין שיחושבו מיום הגשת התביעה המקורית 23.7.12 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪. הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. חובערבות