אי תשלום חוב בטענת פגמים בסחורות ושירותים לקויים

טען כי אינו חייב בתשלום סכום החוב נוכח פגמים בסחורות ושירותים לקויים, אשר אף גרמו לו לנזקים שהוא רשאי לקזזם רקע עובדתי ודיוני 1. התובעת הינה חברה בע"מ, המפעילה מתפרה לתפירה ועיבוד מוצרי בד מסוגים שונים, ואילו הנתבע הינו המנהל והבעלים של בית עסק המכונה "סידהארתא", המספק שירותי הצללה ואוהלים. 2. בחודש אוגוסט 2010 החלו יחסי המסחר בין הצדדים, כאשר בחודש מרס 2011 החל הנתבע להזמין מהתובעת מוצרים רבים שונים, לרבות רשתות צל, בדים, אוהלים וחבלים, ואף הזמין מהתובעת עבודות תיקון רשתות. 3. בחודש יולי 2011 חדל הנתבע לשלם לתובעת, ועל כן נותרה יתרת חוב, המוכחת מתוך ארבע עשרה חשבוניות מס וכרטסת הנהלת חשבונות שצורפו לתביעה ולתצהירי התובעת, והעומדת על הסך של 202,723 ₪. 4. בהגנתו לא הכחיש הנתבע את גובה החוב, ואולם העלה הוא כנגד התביעה טענות קיזוז שעילתן בנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת התחייבויות התובעת בהספקת מוצרים איכותיים. הנתבע טוען כי רכש את מוצרי התובעת והשתמש בשירותי התיקון שלה על יסוד מצגי שווא שהציג בפניו מנכ"ל התובעת לפיהם מסוגלת התובעת לייצר עבורו רשתות צל ואוהלים המתאימים באיכותם לצרכיו. לטענתו, בניגוד למצגי התובעת, רשתות הצל שסיפקה לו נקרעו ולא עמדו בעומסים והאוהלים לא היו אטומים. על כן, טוען כי אין הוא חייב בסכומי חשבוניות שהוצאו בגין סחורה פגומה ושירותי תיקון לקויים, ואף זכאי לקיזוז בגין הוצאות והפסדים ישירים ועקיפים שנגרמו לו כתוצאה מכך. טענת הנתבע לקיזוז לא פורטה כדבעי בכתב ההגנה, ובישיבת קדם המשפט הראשונה התרתי לנתבע להגיש פירוט לטענתו זו. פירוט כאמור הוגש ביום 16/5/13. התובעת מכחישה את טענות הנתבע אודות מצגי שווא מצידה בדבר יכולתה לספק אוהלים אטומים למים ורשתות צל עמידים לעומסים ואת הטענה כי הפרה התחייבויותיה. לטענתה, עת פנה הנתבע אל מנהל אבטחת הייצור של התובעת, לראשונה, הוסבר לו האופן בו מייצרת התובעת אוהלים ורשתות צל, והנתבע אשר תחילה ניסה מוצרים אלה של התובעת, מצאם מתאימים לצרכיו וליכולתו הכלכלית והמשיך להזמין ולרכוש מהתובעת מוצרים נוספים מאותו הסוג. תלונותיו על ליקויים באיטום האוהלים ועל קרעים ברשתות הצל טופלו על ידי התובעת, מתוך רצון להעניק לו שירות טוב ואיכותי. לטענת התובעת, לא הוכח כי מוצריה הם אלה אשר גרמו לנזקי הנתבע הנטענים, ולחלופין לא הוכח כי סיבת הכשל במוצרים קשורה לייצורם על ידי התובעת. 5. בישיבת הראיות נשמעו שני עדי התביעה (מנכ"ל התובעת מר מיכאל ירושלמי, תצהירו סומן ת/2, ומנהל אבטחת הייצור אצל התובעת מר שלמה פרץ, תצהירו סומן ת/1), והנתבע (תצהירו סומן נ/1). 6. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לעדויות מטעמם ולכלל הראיות שהוצגו, מצאתי להכריע במחלוקות כדלקמן: 6.1 הגנת הנתבע מעלה טענות לגבי איכות הסחורות שסופקו לו ולגבי נזקים שאירעו לו כתוצאה מפגמים אלה. הגנה זו עניינה טענות של מצגי שווא, הפרת התחייבות לספק מוצרים אטומים וטובים, הוצאות שנגרמו לו כתוצאה מכל אלה ועוד. למעשה, הגנה זו, שביסודה טענות לקיזוז, אינה אלא תביעה נגדית. משכך, טענת התובעת לפיה משהנתבע לא טען לעניין עצם הספקת הסחורות והשירותים בגינם הוצאו החשבוניות, הרי שהוכחה הספקת הסחורות כאמור, ועמה אף תביעת החוב, והנטל עובר לנתבע להוכחת הגנתו, היא טענה נכונה. התובעת לא היתה חייבת לטעון טענותיה לעניין הנטל בשלב מוקדם, והעובדה שהחלה בהצגת ראיותיה אינה מונעת הטיעון לפיו בסופו של יום, על הנתבע להוכיח טענותיו, שאם לא כן דין התביעה להתקבל. 6.2 הוכח כי הנתבע ביקש לעשות שימוש במוצרי התובעת למטרת סככות צל עמידות ואוהלים המוגנים אף מגשם. אף הוכח כי התובעת לא עסקה בייצור ושיווק מוצרים אלה לאחרים, ולמעשה הצדדים שיתפו פעולה לטובת ייצור בהתאמה נדרשת למטרה זו (ראה עדות פרץ בעמודים 7-8 לפרוטוקול). בעניין תנאי ההתקשרות וההתחייבויות ההדדיות במסגרתה, נשמעו גרסות סותרות מטעם הצדדים. הנתבע טען כי התקשרותו עם התובעת באה לאחר שזו הציגה בפניו מצגים על יכולתה לייצר עבורו אוהלים אטומים לגשם ורשתות צל עמידות לעומסים אשר יתאימו לצרכיו, בכפוף להתחייבותו לרכוש המוצרים באופן בלעדי מהתובעת. אולם, לטענתו, הפרה התובעת התחייבויותיה אלה ומצגיה היו מטעים, באשר מוצרים שסיפקה לו היו פגומים ולא תאמו את ייעודם. התובעת הכחישה את טענות הנתבע אודות מצגי שווא, וטוענת כי בעת ההתקשרות עם הנתבע הוסבר לו כי התובעת אינה מסוגלת לייצר אוהלים מבד אטום בשיטה של הלחמה, אלא בשיטה של תפירה ודבק, אשר אינם אטומים לחלוטין ממים. הנתבע רכש מהתובעת אוהל אחד, ולאחר שהשתמש בו, הודיע לה כי הוא שבע רצון ואף המשיך להזמין ולרכוש ממנה אוהלים מאותו הסוג. באשר לרשתות צל, טענה התובעת כי רשות הצל שסיפקה לנתבע היו בהתאם לסטנדרט המקובל ולפי דרישותיו לקיבוע טבעות במרחקים מדויקים המאפשרים חיבור רשת אחת לאחרת. בסופו של יום, לא ראיתי להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעת לעניין תוכן ההתקשרות והמצגים אשר לוו לה, וזאת ממספר טעמים - גרסת הנתבע לעניין זה היא גרסה שאינה עקבית, ולמעשה התפתחה עם ההליכים; הנתבע לא העלה טענות אלה בכתב במהלך ההתקשרות. ניכר מתוך השתלשלות הדברים כי ההימנעות הראשונית מהתשלום נבעה ממצוקה של הנתבע ולא מסיבה עניינית. משכך, נצבעה גם כל ההתנהלות המאוחרת בצבעי ספק של ממש לגבי האוטנטיות והכנות של הטיעון, ומשכולה נסמכה על עדות בעל דין, שוב לא היתה משכנעת. על כן, לא קיבלתי הטענה לפיה התחייבה התובעת ליצר יריעות שהן אטומות או הציגה מצגי שווא לגבי כן. למעלה מהצורך אציין כי דווקא מתוך הראיות נלמד שהצדדים התקשרו בהסכם של "ניסוי והתאמה" - התובעת הבהירה, באמצעות עדים מטעמה, כי הנתבע בחר להזמין ממנה אוהלים המיוצרים בשיטה של תפרים ודבק, ונטל על עצמו, משיקוליו הוא, הסיכון כי אלה לא יהיו אטומים לחלוטין מפני גשם. כן הבהירה, כאמור, כי רשתות הצל שייצרה עבור הנתבע היו בהתאם לדרישתו בעניין מרחקי הטבעות. הנתבע למעשה חיזק גרסת התובעת עת אישר בעדותו כי למרות שבחודש יוני 2011 החל לחשוד בטיב המוצרים שסיפקה לו התובעת, המשיך להזמין ממנה מוצרים מאותו הסוג, ואף מסר לידיה מוצרים לתיקון. הנתבע לא טען כי שיטת ייצור האוהלים באמצעות תפרים ודבק לא היה השיטה המוסכמת, וסבירה טענת התובעת כי שיטה זו אינה מבטיחה אטימות מוחלטת של האוהלים מפני חדירת גשם. אף לא הוכח כי הנתבע הלין בפני התובעת על כי רשתות הצל שסופקו לו אינם בהתאם להתחייבויותיה בעת שסופקו לו לראשונה, ועל כן תמוהה טענתו כי התובעת סיפקה לו רשתות צל שאינן תואמות את הסטנדרט המקובל והמוסכם לקיבוע טבעות במרחקים מדויקים ולחיזוקים. בנסיבות אלה, ענייננו בהתקשרות בין שני גורמים מסחריים, הכוללת הנחות משותפות ואף קבלת סיכונים. על כן, מצאתי כי הטענה למצגי שווא לפיהם אמורים היו מוצרי התובעת, שנעשו בהזמנה מיוחדת לנתבע, ליתן פתרון מושלם לבעיית חדירת מי הגשמים, ולפיה, האחריות להתאמת המוצר למטרת השימוש אצל הנתבע היא באחריות התובעת, אינה מתאימה לענייננו. 6.3 הנתבע טען לאיכות ירודה של סחורות, אשר גרמה לו לנזקים. להוכחת טענותיו הציג תמונות של בדים שנמתחו במבנה של אוהל ותמונות של בדים הקשורים בחבלים ועל גביהם קרעים. התובעת כפרה בכך שהתמונות שצורפו מתעדות מוצרים שלה, ואף טענה כי אינן מוכיחות מחדלים בייצור והפרות כמיוחס לה. לאחר ששמעתי את כל העדויות, לא שוכנעתי בנטל המתבקש בטענות הנתבע, מטעמים אלה: 6.3.1 היה על הנתבע להוכיח טענותיו, לעניין פגמים באיכות המוצרים באמצעות חוות דעת של מומחה בתחום. לא ניתן להוכיח טענות אלה על פי עדות בעל דין, שלא היתה מגובה די בראיות אובייקטיביות. 6.3.2 תמונות שהציג הנתבע לא היו מתועדות ומתוארכות דיין, לא ניתן היה ללמוד מתוכנן כי תועדו בהן מוצרים של התובעת דווקא. הנטל על הנתבע להוכיח ולתעד, וטענתו לפיה הגיוני, לאור ההתקשרות ותכניה, כי מדובר במוצרי התובעת דווקא, אינה מספקת נטל זה. הוכח כי הנתבע עשה שימוש במוצרים של אחרים, וגרסתו בעניין זה לא היתה מהימנה ועקבית [ראה עדותו בסעיף 6 לתצהירו בה אישר כי עשה שימוש באוהלים שייבא מסין לצורך התקנה, לעומת עדותו בחקירה הנגדית בה שלל שימוש באוהלים אלה להשכרה וטען כי אלה שימשו למכירה ללקוחות בלבד (עמ' 27 לפרוטוקול). כן ראה עדותו בה אישר כי ברשותו רשתות שרכש מספק אחר אותן אף מסר לתיקון אצל התובעת, (עמ' 26 לפרוטוקול)]. כאשר מבקש בעל דין להוכיח כי מוצר שרכש הוא מוצר פגום, יסוד ראשוני ומובהק של הנטל הרובץ עליו הוא להוכיח כי המוצר הפגום אמנם הוא המוצר שרכש, וניכר כי הנתבע לא עשה כל מאמץ ראייתי מספק בנושא זה. 6.3.3 הצדדים נתנו לתמונות שהוצגו פירושים שונים [כך לגבי משמעות כתמים הנחזים על הבד - האם כתמי דבק או השתקפות צל, משמעות סימנים הנחזים כנזילת מים ועוד]. בהעדר חוות דעת והליך מתוקן המאפשר בדיקה נגדית, לא ראיתי מקום להעדיף את טענת הנתבע לעניין זה. 6.3.4 יתרה מזאת, התובעת אף טענה כי כשלים של קריעת בדים ודליפות, ככל שנראים בתמונות, אינם תוצאה של איכות החומר, אלא תוצאת שימוש לקוי, התקנה לקויה, בלאי טבעי, ועוד. ראוי היה שאף טענות אלה ילובנו בחוות דעת של מומחים, ונוכח סימני השאלה שנותרו בנושא זה, יש לקבוע כי הנטל לא הורם גם כאן. על כן, ומשלא עמד הנתבע בנטל להוכיח אחריותה של התובעת לפגמים במוצרים שסיפקה לו, נדחות טענותיו לקיזוז חיובים בגין מוצרים פגומים ותיקון לקוי, ולקיזוז הפסדים. 6.4 הנתבע טען אף לקיזוז נזק כלכלי, ואולם נמנע מלהוכיחו בדרכים מקובלות - הנתבע לא הציג ספרי הזמנות וחשבונות להוכחת הפסדים שנגרמו לו בגין התקנת אוהלים ושירותי הצללה שסיפק ללקוחות, ואף כשל בלהוכיח אחריות התובעת למוצרים שהתקין עבור אותם לקוחות. לא ניתן לקשור בין נספח 27 ו-28 לתצהיר הנתבע, על פיהם, ביקש לבסס הפסד בגין סירוב לקוח לשלם את שכרו. נספח 28 לתצהירו שהינו מכתב אשר לא מוען לנתבע, אלא לעובד שיווק מטעמו, אינו מתייחס לאיכות הבדים, אלא לסדרת מחדלים אחרים המיוחסים לנתבע לגבי שטח ההצללה בו חויב הלקוח ולגבי איחור בביצוע העבודות על ידי הנתבע. סכומים נוספים לקיזוז, אשר לטענת הנתבע מקורם בתשלומים ששילם לספקים אחרים עבור השכרת אוהל, תיקון רשתות צל ורכישת יריעות גג, לא הוכחו כראוי, וטפסי הזמנה וחשבוניות שצורפו אף לא תומכים את שיעורם הנטען. ממילא לא הוכח נזק הקשור לאובדן הכנסה או חסרון כיס, ועל כן לא הוכח נזק שבגינו נטען לקיזוז. 6.5 טענת ההגנה היא טענה שלא נטענה בעקביות, אלא התפתחה מעת לעת - מהמכתבים שצורפו לתצהירי התובעת והינם ממועדים שקדמו להליך המשפטי עולה כי הנתבע הודה בקיומו של חוב שאינו שנוי במחלוקת בסך של 53,685 ₪ ואף הודיע כי ישלמו לתובעת באמצעות המחאה. טענת הקיזוז כלל לא פורטה בכתב ההגנה, כנדרש, והפירוט המאוחר שהוגש, והמהווה את מסגרת ההגנה, אינו תואם את עמדת הנתבע במכתביו המוקדמים לתובעת ואף אינו תואם את פירוט טענת הקיזוז שבתצהירו. התנהלות זו מכרסמת אף היא בבסיס ההגנה, ומחלישה אותה מאוד. 7. בסופו של יום, לא קיבלתי את טענות הנתבע, והנני מורה כי ההגנה לא הוכחה וכי יש לקבל את התביעה במלואה. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת, בתוך 30 יום מהיום, את הסך של 202,723 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪. סחורהחוב