סמכות הממונה ליתן צו סילוק פולש בעניין בן שמחון (" 4311/00, ' , " (1) 827, 844-845 (19.11.2003), להלן: "עניין בן שמחון"), נקבע כי נדרשים ארבעה תנאים מצטברים להפעלת סמכות הממונה ליתן צו סילוק פולש: האחד, כי אדם תפס מקרקעי ציבור; השני, כי לדעת הממונה התפיסה אינה כדין; השלישי, כי הצו ניתן תוך שלושה חודשים מיום שהתברר לממונה דבר התפיסה שלא כדין (הורחב מאז לששה חודשים); הרביעי, כי הצו ניתן לא יאוחר מ-12 חודשים מיום התפיסה (הורחב מאז לשלוש שנים). חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) קובע בסעיף 4, כי הממונה רשאי להוציא צו לפינוי קרקע, על יסוד דו"ח של פקח ומסמכים לגבי הבעלות בקרקע, בתוך ששה חודשים ממועד גילוי התפיסה, ולא יאוחר משלושים וששה חודשים מיום התפיסה. כאמור לעיל, החוק תוקן, תוך הרחבת התקופות האמורות (אשר קודם לכן עמדו על שלושה חודשים מיום הגילוי ושנה מיום התפיסה). בדברי ההסבר לתיקון, נאמר כי הרחבת התקופות נדרשת מתוך התחשבות בהיקף מקרקעי הציבור, מיקומם הגיאוגרפי, הקושי לגלות פלישות מסוימות, ומשך הזמן הנחוץ לבדיקת מהות התפיסה ולהשגת מידע על תחילתה (ה"ח הממשלה 14, 11.11.2002, ע' 171). סעיף 5ב' (א) לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), קובע כי: "הרואה את עצמו נפגע ממתן צו, רשאי לפנות לבית משפט השלום שבתחום שיפוטו נמצאים מקרקעי הציבור שהצו חל עליהם, עד למועד הסילוק והפינוי הקבוע בצו, כדי להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעי הציבור; הוכיח את זכותו כאמור, יבטל בית המשפט את הצו ואת הפעולות שנעשו מכוחו". בית המשפט העליון הדגיש בעניין בן שמחון הנ"ל, כי החוק נותן בידי הרשות המוסמכת כח להוציא צו סילוק פולש ביחס למקרקעי ציבור, המחייב את התופס בקרקע לפנות את השטח בתוך תקופה קצובה, ומשמעותו היא מעין עשיית דין עצמית על ידי הרשות המוסמכת לסילוקו של תופס מקרקעי ציבור שהוא מחזיק בה, כאשר הנטל עובר אל המחזיק להוכיח את זכויותיו (שם, פסקה 11). ההסדר מרחיב לגבי מקרקעי ציבור את הרעיון הטמון בעשיית דין עצמית על פי ההסדר הכללי שבסעיף 18 ל , וזאת מכמה בחינות: האחת - ויתור על תנאי של חזקה בפועל בקרקע על ידי המחזיק כדין; השניה - הארכת התקופה להגדרת "פלישה טרייה" שבתחומה ניתן להיזקק לעזרה עצמית; והשלישית - אמצעי הכח העצמי לו ניתן להיזקק אינו שימוש בכח סביר, אלא מתן צו סילוק פולש שדינו כדין פסק-דין הנתון להוצאה לפועל. יחד עם זאת, התנאי לפיו "לדעת הממונה התפיסה אינה כדין", מחייב רמת וודאות ובטחון גבוהים ביחס לעובדת הפלישה. קיום רמה כזו של וודאות הוא תנאי לתוקפו של צו הסילוק ותוקפם של ההליכים על פיו (שם, פסקה 18). בעניין רמת רזיאל, הדגיש כב' השופט רובינשטיין: "צריך להיות מוטבע ב'צופן הגנטי' של בתי משפט, כל בתי המשפט, יחס מסתייג ברור מבניה בלתי חוקית או חריגה. דבר זה צריך להיות לבתי המשפט עמוד אש מתמיד, שאם לא כן תימשך ההפקרות בתחום המקרקעין, בראש וראשונה כמובן מקרקעי הציבור. עמדה זו מצאה ביטויה בפסיקה ענפה, שגברה בשנים האחרונות..." (" 9374/09 , רמת רזיאל בע"מ נ' אליהו בן זקן, (28.7.2010) שם, פסקה ט'). מנימוקים דומים, אישר בית המשפט העליון צו דומה לפינוי קרקע (" 3569/04 , סייח אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (2005)). בית המשפט העליון קבע, כי אין מנוס ממאבק עיקש בפלישה לקרקעות ציבור, הקרובה להיות "מכת מדינה" במקומות רבים, ועל בית המשפט לעודד את הרשויות בבואן לעשות מלאכתן (" 11527/05 , עיריית תל אביב-יפו נ' שרון לוי (6.3.06) פסקה ד' (2)). צוויםפלישה למקרקעין