טוענת כי גם אם הדירה תימכר היא תדאג שהבעלים החדשים יתחשב בשוכרת הנתבעת טוענת שהתובעת לא שחררה את המפתחות "כערובה לשחרור הערבות הבנקאית" ואין כל אמת בטענת התובעת שלא ניתן היה להשיג את התובעת. לטענתה, התובעת דאגה לשלוח את המפתחות רק כאשר מצאה לעצמה דירה אחרת. באשר לערבות: הנתבעת טוענת שהערבות מומשה כדין: התובעת הייתה חייבת כסף לוועד הבית ולא דאגה לסייד את הדירה בהתאם להתחייבותה בחוזה. הנתבעת מפרטת את נזקיה שלטענתה הצדיקו מימוש הערבות. צביעה ותיקונים במושכר 6000 ₪. פריצת מנעול המושכר 350 ₪. חוב לוועד הבית 400 ₪. הוצאות עו"ד 870 ₪. מעבר לכך טוענת הנתבעת שהיא זכאית לפיצוי של 50$ ליום בגין 21 ימים הראשונים של יוני בגין אי פינוי הדירה ,סכום של 4200 ₪ ,בהתאם לסעיף 12 לחוזה. 7. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכי התיק החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך. 1. במהלך הדיון התברר שלא היה הסכם ישיר בין התובעת לבין הנתבעת בקשר ליום הפינוי - אלא שהתובעת עמדה בקשר עם המתווכת. התובעת אף טענה שהייתה מוכנה לשלם עבור 10 הימים והנתבעת סירבה לקיים עמה כל קשר. בנו של התובע אף העיד ש"המתווכת ידעה הכול ועשתה הכול" (עמ' 2 ש' 18). גם הנתבעת טענה שכאשר לא הצליחה ליצור קשר עם התובעת "הפעלתי את המתווכת שלי" עמ' 3 ש' 3). אף צד לא דאג להביא את המתווכת כעדה - אולם אני מעדיף גרסת התובעת שדרך המתווכת הושגה הבנה שהתובעת תפנה את הדירה ב - 10.10.12 עבור תוקפה זו עליה לשלם דמי שכירות. 2. כללית עדותה של הנתבעת לא הייתה עקבית או משכנעת. היא טוענת שלא ידעה כלל אם הנתבעת פינתה את הדירה ולא ידעה מה מצב הדירה אלא ב - 21.6.12 כאשר פרצה לדירה. אם כך היו פני הדברים כיצד ידעה כבר ב - 12.6.12 להנחות את עורך דינה לדרוש 10,000 ₪ עבור נזקים לדירה? כאשר ביהמ"ש הציג שאלה זאת בפני הנתבעת, תשובתה הייתה מתחמקת. התרשמותי מדברי הנתבעת הייתה שנפלה אצלה החלטה לממש את ערבות מתחילת הסכסוך ובטרם שידעה בכלל מה הם נזקיה. כמו כן לא מקובלת עלי טענת הנתבעת שכאשר באה לדירה ב - 15.6.12 והבינה שהתובעת פינתה את הדירה, שלא היה לה מפתח להיכנס. אין הסבר מניח את הדעת מדוע המתינה עוד 5 ימים על מנת להחזיר לעצמה את החזקה בדירה. לא הוצגה כל ראיה על פריצה לדירה. ואף לדברי הנתבעת היא שלמה עבור החלפת צילינדר בלבד.(עמ' 4 ש' 1). 3. הערבות לא מומשה כדין וזאת ממספר טעמים. על פי תנאי החוזה היה על הנתבעת לתת התראה של 7 ימים לפני המימוש - אולם התברר שהערבות מומשה מיד לאחר שיגור מכתב עוה"ד ב - 12.6.12. כמו כן, גם בהנחה שהיו נזקים בדירה ושהתובעת היתה חייבת לתקנם - הנתבעת לא דאגה לפרט את הנזקים או לתת לתובעת הזדמנות לבצע את התיקונים. "אני לא באתי איתה לדירה כדי לראות את הנזקים" (עמ' 3 ש' 20). הייתה זאת חובתה של הנתבעת לאפשר לתובעת לבדוק את מצב הדירה ולתת לתובעת הזדמנות לבצע את התיקונים על חשבונה. יותר מכך הוצגה חשבונית על 6000 ₪ ללא כל פירוט - לכן לא ניתן לדעת מהם התיקונים שבוצעו בדירה ואם כולם נפלו בגדר אחריותה של התובעת. יתכן שחלקם ניתן לייחס לבלאי סביר. 4. בכתב הגנתה טענה הנתבעת שהיא קורבן למניפולציות של התובעת, ושהתובעת שקרנית. לא כך היו פני הדברים: אם כאן הייתה מניפולציה, זה רק מצד הנתבעת שראתה הזדמנות לממש את הערבות וניצלה אותה שלא כדין. 5. באשר לזקי התובעת - זכותה להחזר של 10,000 ₪ פחות מהסכומים הבאים: דמי שכירות ל1/3 מחודש יוני 1,100 ₪. חוב לוועד הבית 400 ₪. לא מצאתי בסיס להעניק לתובעת כל סכום עבור עוגמת נפש, או הוצאות משפטיות. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת 8500 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות הדיון. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. ערובהערבות בנקאיתבנקערבות