תביעה להחזר בגין חיובי שיחות לחו"ל - פיצוי על ריבית ששולמה לבנק

תביעה להחזר בגין חיובי שיחות לחו"ל, פיצוי על ריבית ששילמה לבנק עקב יתרת חובה שנבעה מחיוב זה בו חויבה, הוצאות שונות ועוגמת נפש. בדיון שהתקיים ביום 11.9.13 נקבע כי הנתבעת תערוך מספר בירורים ותודיע תוצאת הבירורים לבית המשפט ולאחר מכן יינתן פסק דין ללא צורך בקיום דיון נוסף. הנתבעת אכן פעלה בהתאם להחלטה זו אולם התובעת, על אף החלטת בית המשפט מיום 13.9.13 המורה לה להמציא העתק המסמך בדבר דרישתה לנתק את המנוי, שלכאורה הציגה בבית המשפט, לא עשתה כן ועל כן עם חלוף המועד לעשות כן, יינתן פסק דין. רקע וטענות הצדדים אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת שהתה ברומניה בתקופה שבין יום 30.7.12 ליום 30.8.12. לטענת התובעת בעת חזרתה לארץ קיבלה חשבונית על סך 372.01 ₪, כשלהבנתה בכך שילמה על שיחותיה בעת שהותה בחו"ל. לאחר זמן מה גילתה כי חויבה בסכום נוסף של 1,534.52 ₪ בגין שיחות שביצעה בעת שהותה בחו"ל. הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי התשלום נשוא תביעה זו נגבה מן התובעת כדין. לטענת הנתבעת, התובעת, ששהתה בחו"ל לתקופה של חודש, חויבה למעשה בשתי חשבוניות עוקבות בגין שיחותיה בחו"ל. לטענת הנתבעת חשבונותיה של הלקוחה מחויבים על בסיס מחזור חיוב המתחיל ב-2 בכל חודש ומסתיים ב-1 בחודש העוקב. על כן, מאחר והתובעת שהתה בחו"ל מיום 30.7.12 ועד 30.8.12 חיוביה בגין השיחות בתקופה זו התפרשו על שתי חשבוניות. החיוב על סך 372.01 ₪ הינו בגין שיחות שבוצעו מיום 2.7.12 ועד ליום 1.8.12, כשבתוך חיוב זה, נכללה שהותה בחו"ל מיום 30.7.12 ועד יום 1.8.12, ואילו החיוב על סך 1,534.52 ₪ הינו בגין שיחות שבוצעו בתקופה שמיום 2.8.12 ועד יום 1.9.12 ובכלל זה, שהותה בחו"ל מיום 2.8.12 ועד ליום 30.8.12. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא עשתה דבר על מנת לברר עלויות השיחה בעת שהותה בחו"ל או להוזילן. יתרה מכך, מערכות הנתבעת מבצעות מעת לעת פעולות ניטור של השימוש על ידי המנוי בחו"ל לאיתור שימוש חריג של מנוי. במסגרת פעילות זו עמדה הנתבעת על שימוש ניכר של התובעת וכבר ביום 31.7.12, פנתה אל התובעת טלפונית בעניין זה, אולם התובעת לא רצתה לשוחח וסיימה את השיחה. לאחר מכן שלחה הנתבעת לתובעת 2 הודעות המתריעות על שימוש ניכר בצריכת השיחות בעת שהייתה של התובעת בחו"ל וזאת בימים 4 ו - 29 באוגוסט ואף הפנתה את התובעת ליצור עימה קשר. התובעת לא עשתה דבר בעניין. במהלך הדיון שהתקיים ביום 11.9.13 העידה התובעת כי ביקשה לנתק את המכשיר שברשותה באוגוסט 2013. לאחר שבית המשפט הסב תשומת ליבה כי לא טענה טענה זו בכתב התביעה, ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה ובהסכמת הנתבעת נבחן גם נושא זה בדיון. התובעת החזיקה בידה מסמך, אשר לטענתה היה העתק פנייה שלה לניתוק המנוי, אולם התובעת לא הגישה עותק מפנייתה זו לבית המשפט בעת הדיון וכן לא הגישה העתק לבית המשפט במועד מאוחר יותר. החלטת בית המשפט אשר הורתה לתובעת להמציא מסמך זה לתיק בית המשפט לא בוצעה ואף הנתבעת לא הצליחה לאתר כל בקשה לניתוק מאת התובעת. אשר על כן אין בפני בית המשפט בקשת ניתוק של התובעת. בדיון שהתקיים בפני טענה התובעת כי אינה מסוגלת לשלוח הודעה כתובה (sms), כי הקשר היחיד שלה עם הארץ כשהייתה ברומניה היה עם בנו של בעלה ועל כן אינה מבינה פשר החיוב שקיבלה. דיון והכרעה אינני מקבלת טענות התובעת לגבי החיוב שחויבה, שכן התובעת עצמה ציינה בכתב התביעה, כי כשקיבלה חשבון של 372 ₪, סברה כי הוא מכסה את שיחותיה בחו"ל, כלומר התובעת עצמה ידעה כי ביצעה שיחות בעת שהותה בחו"ל. גם טענתה על כי לא ידעה כי תחויב בגין שיחות נכנסות, מעידה על כך שקיבלה שיחות בחו"ל. טענתה כי איננה יודעת לשלוח הודעות כתובות איננה מועילה לה גם כן, שכן על פי פירוט החיוב שצירפה לכתב התביעה, היא חויבה בגין הודעות כתובות נכנסות ולא עבור הודעות יוצאות. על כן, התובעת עשתה שימוש במכשירה בעת שהייתה בחו"ל. על כן, למעשה טענתה היחידה של התובעת היא כי אין הצדקה לחייבה בגין שיחות נכנסות. ייאמר, כי על פי פירוט השיחות שצירפה לכתב התביעה, נראה כי רוב השיחות שבגינן חויבה הן שיחות יוצאות ורק הודעות כתובות נכנסו. מכל מקום, בין כך ובין כך, בהתאם להסכם עליו חתומה התובעת, רשאית הנתבעת לחייבה בגין שיחות בחו"ל, הן שיחות יוצאות והן שיחות נכנסות. בהסכם עליו חתמה התובעת נקבע כי התעריפים הנקובים בו הם תעריפים בגין שירותים בארץ ולגבי תעריפים בחו"ל על הלקוח להתעדכן בנפרד. בנוסף, סעיף 19 להסכם זה קובע כי חוברת "תנאי ההתקשרות" שנמסרה ללקוח, היא חלק מן ההסכם ועל פי חוברת זו, סעיף 6.3: "על הלקוח להתעדכן מראש בתעריפי השיחות לחו"ל" וסעיף 6.5: "החיוב הינו, בין השאר, בגין כל השירותים שצרך הלקוח לרבות בגין שיחות יוצאות ונכנסות...". יתר על כן, הנתבעת עושה עסקיה מכוח רישיון כללי שהוענק לה על ידי משרד התקשורת (רישיון כללי לחברת פלאפון תקשורת בע"מ, למתן שירותי רדיו טלפון-נייד בשיטה תאית (רט"ן)) ורישיון זה מתיר לה לחייב את מנוייה בגין שיחות לא יזומות המועברות אליהם באמצעות שירותי נדידה, הם השירותים המאפשרים למנוי לעשות שימוש בטלפון שלו בעת שהוא שוהה בחו"ל. על כן, גם על פי תנאי הרישיון שלה רשאית הנתבעת לחייב את לקוחותיה בגין השירותים שהם מקבלים בחו"ל, לרבות גביית תשלום עבור שיחות נכנסות המועברות באמצעות שירותי הנדידה. על כן, נראה כי התובעת לא ביררה כראוי את תעריפי השיחות בחו"ל ולא רכשה חבילת שיחות והודעות ועל כן חויבה בתעריפים מזדמנים והופתעה מגובהם. לא נובע מכך שהחיוב בו חויבה התובעת היה בלתי חוקי. לעניין ניתוק קו הטלפון, אף כי סוגיה זו לא הועלתה בתביעתה של התובעת, נוכח הסכמת הנתבעת לבחון גם עניין זה אציין, כי התובעת לא העבירה לבית המשפט את הטופס שטענה כי מצוי בידיה ובו דרישתה לנתק את המנוי והנתבעת לא מצאה ברישומיה כי התובעת ביקשה לנתק את המנוי. על כן על אף שהנתבעת הייתה מוכנה להשיב לתובעת את כספה מהמועד בו דרשה לנתק את המנוי, לא ניתן לחייב את הנתבעת לעשות כן, בהעדר טופס בקשת הניתוק ובהעדר מועד בו לכאורה ביקשה התובעת לנתק את המנוי. מכל האמור לעיל עולה, כי התובעת לא הוכיחה כי חויבה שלא כדין בגין שיחות שביצעה מרומניה ואני דוחה טענתה זו. משטענתה העיקרית נשמטת, אין כמובן בסיס לחייב את הנתבעת בריבית בה חויבה התובעת בגין יתרת החובה, בהוצאות שהוציאה לבירור העניין או בפיצוי בגין עוגמת נפש והעולה מן המקובץ הוא כי אני דוחה את תביעת התובעת. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 350 ₪ וזאת בתוך 30 יום מן המועד בו תקבל את פסק הדין שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ניתן לבקש רשות ערעור בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בנקפיצוייםשיחות טלפון לחו"לריבית