מונחת לפני בקשתו של המבקש במסגרתה מתבקש בית המשפט להורות למשיב לגלות מסמכים ספציפיים המפורטים בבקשה אשר מהווים את הסכמי המכר לפיהם נעשו במקרקעין נושא התובענה עסקאות קודמות לעסקת המכר בה רכש המשיב את המקרקעין. לחילופין מתבקש בית המשפט להורות למנהל מיסוי מקרקעין לגלות בתעודת עובד ציבור מסמכים אלה (להלן: "הבקשה"). לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב לבקשה, בתשובת המבקש לתגובה זו ובתצהירו מיום 24.3.2011 של המשיב אשר ניתן בהתאם להחלטת בית משפט זה מיום 23.3.2011 - הגעתי לכלל החלטה כדלקמן: תקנה 113 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א") קובעת כי בית המשפט רשאי ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו "המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה — מתי יצא ממנה ומה היה עליו" [ההדגשות אינן במקור - ב.א.], אך לא ניתן לחייב בעל דין לגלות בתצהיר מסמכים שאינם מצויים כיום, ואף לא היו מצויים בעבר, ברשותו או בשליטתו. בענייננו, כאמור בתצהירו של המשיב מיום 24.3.2011, המסמכים שגילוים מתבקש אינם מצויים כיום, ואף לא נמצאו בעבר, ברשותו של המשיב או בשליטתו. תקנה 112 בתקנות סד"א קובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה" [ההדגשות אינן במקור - ב.א.]. תקנה זו עוסקת אמנם בגילוי מסמכים כללי אך עולה ממנה כי חובת החקירה והדרישה מוגבלת למסמכים המצויים, או שהיו מצויים, ברשותו או בשליטתו של בעל הדין שהתבקש לגלותם. באופן דומה, גם תקנה 113 בתקנות סד"א עוסקת בחובתו של בעל דין בתובענה לגלות בתצהיר "אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו" [ההדגשות אינן במקור - ב.א.]. יוצא איפוא כי אין בתקנות סד"א כדי להוות מקור לחיובו של בעל דין לפעול אצל אדם שלישי, שאינו בעל דין בתובענה, ואינו בשליטתו של בעל הדין, לשם גילויו של מסמך המצוי ברשותו של אותו אדם שלישי ככל שאותו מסמך לא היה מצוי כלל ברשותו או בשליטתו של בעל הדין (ראו: רע"א 4256/98 ה.ל.ס בע"מ נ' כור מתכת בע"מ, פ"ד נג(1) 621, 623 (1999)). לפיכך, אני סבור כי בנסיבותיה של בקשה זו אין לחייב את המשיב לשקוד על איתורם וגילויים של מסמכים המצויים בידי אדם שלישי שאינו בשליטתו. יתר על כן: מהאמור בבקשה עולה כי מדובר במסמכים שאינם קשורים במישרין במשיב עצמו, בהיותם מתייחסים לעסקאות מכר שנעשו זמן רב לפני שהמשיב עצמו רכש את המקרקעין נושא התובענה, וגם מטעם זה אין לחייב את המשיב בגילוי מסמך המצוי בידי אדם שלישי. לעניין הבקשה החלופית, לפיה מתבקש בית המשפט להורות במישרין למנהל מיסוי מקרקעין לגלות את הסכמי המכר לפיהם נעשו עסקאות קודמות במקרקעין נושא התובענה - כבר נקבע בפסיקה כי הליכי גילוי מסמכים "אינם נוהגים אלא בין בעלי דין" (ע"א 7264/95 ראש קש מסחר בע"מ נ' רוכביץ', פ"ד מט(5) 793, 793-794 (1996)). לא למותר לציין כי לא מצאתי מקור אחר בדין המטיל חובת גילוי מסמכים על מי שאינו בעל דין בתובענה. בבחינת למעלה מן הדרוש אציין כי סעיף 105(א) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין") קובע כדלקמן: "לא יגלה אדם כל ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו לפי חוק זה אלא אם נדרש לגלותה על ידי בית המשפט, לצורך ביצוע חוק זה או לצורך ביצועו של חוק מס אחר המשתלם לאוצר המדינה או בקשר עם תביעה פלילית על עבירה על חוק זה, או על ידי מי ששר האוצר התיר לגלותה לו." דומני, כי נסיבות התובענה דנן שעניינן תביעה אזרחית בין יחידים, אינן עונות על הנסיבות המנויות בסעיף זה ככאלה המצדיקות את גילויים של המסמכים שהמבקש מבקש את גילויים, ואשר הגיעו לידי מנהל מיסוי מקרקעין מתוקף תפקידו הקבוע בחוק מיסוי מקרקעין. התובענה דנן אינה עוסקת בביצועו של חוק מיסוי מקרקעין או של חוק מס אחר, ואף אין עניינה במישור הפלילי. סיכומם של דברים: הבקשה והבקשה החלופית נדחות. בנסיבות העניין, ומאחר שטרם הגשת בקשה זו המשיב לא הצהיר כנדרש כי המסמכים שגילוים התבקש לא היו מצויים בעבר ברשותו או בשליטתו - לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות. גילוי מסמכיםמסמכים