1. זוהי בקשת הנתבעת, להורות על דחיית התביעה על הסף מפאת התיישנות התביעה בכללותה, בהינתן כי כתב התביעה הוגש ביום 5.9.05, שעה שפיטורי התובע נכנסו לתוקפם כבר ביום 23.6.98, דהיינו התביעה הוגשה כחלוף למעלה מ-7 שנים מן המועד האחרון שבו יכלה להתגבש איזה מבין עילות התביעה של התובע בתיק זה. לחילופין, וככל שתידחה הבקשה, מבוקש ליתן לנתבעת אורכה להגיש כתב הגנה. 2. התובע מתנגד לבקשה, ומלין על כך שהנתבעת לא טרחה ליידע את בית הדין על כך שהתובע הגיש תביעה קודמת, בגין אותם רכיבים לבית הדין בתיק עב 2185/02 ביום 11.7.02, תביעה אשר נמחקה, בהעדר התייצבות ביום 13.10.04. אי לכך, לטענתו, לאור הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן - חוק ההתיישנות), מירוץ ההתיישנות נעצר למשך התקופה שבה היתה התביעה בתיק עב 2185/02 הנ"ל תלויה ועומדת בפני בית הדין, כך שטרם חלפה תקופת ההתיישנות להגשת התביעה שבנדון. 3. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, נראה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כפי שיבואר להלן. 4. אכן לאור הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, הזמן שבין מועד הגשת התביעה בתיק עב 2185/02 ביום 11.7.02 ועד למחיקתה ביום 13.10.04, היינו שנתיים שלשה חודשים ויומיים, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות כהגדרתה בחוק, ומכאן שטרם חלפו שבע שנים כהגדרתם על פי חוק ההתיישנות, לגבי רוב עילות התביעה, אך לא כולן, ונבאר. 5. בכל הנוגע לתביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת - הואיל ולטענת הנתבעת, עליה לא חלק התובע, פיטורי התובע נכנסו לתוקפם ביום 23.6.98, ברי כי לאור המבואר לעיל, לא חלפה תקופת ההתיישנות של 7 שנים כהגדרתה בחוק ההתיישנות, ממועד הולדת עילות התביעה ברכיבים אלו ועד להגשת התביעה שבנדון, ודוק כל זאת, גם אם ניקח בחשבון את טענת הנתבעת כי נמסר לתובע על פיטוריו עוד בתחילת חודש יוני 98'. 6. בכל הנוגע לתביעה לתשלום חופשה - התובע לא פירט בגין איזו תקופה נתבעת החופשה ומאיזו מקור נורמטיבי, ברם לעניין זה קובע, סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951, כי תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, היא שלוש שנים. אף מבלי להידרש לשאלה האם הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות חלות על הוראות ההתיישנות שבחוק חופשה שנתית, ברי כי אף אם נצא מתוך הנחה שיש להחילן על הוראות חוק חופשה שנתית, אין בכך כדי לסייע לתובע, בהינתן כי ממילא ואף אם ייעצר מירוץ ההתיישנות למשך התקופה שבה היתה תביעתו תלויה בפני בית הדין בתיק עב 2185/02 - חלפו זה מכבר שלש השנים מן המועד האחרון שבו יכלה להתגבש הזכות לחופשה או אף לפדיונה ועד למועד הגשת תביעה זו, ומכאן שלעניין רכיב זה התיישנה תביעת התובע. 7. בכל הנוגע לתביעה לתשלום ביגוד, התובע לא פירט, מהו המקור הנורמטיבי לתביעה זו, וכל שציין היה כי מבוקש לחייב הנתבעת בתשלום דמי ביגוד בגין שנתיים (לא צויין איזה שנתיים) לפי פעמיים בשנה. בנסיבות אלו ובהיעדר פירוט לגבי אלו שנתיים מדובר, יש קושי לקבוע מתי נולדה עילת התביעה לתשלום דמי ביגוד, אלא שבכך לא סגי שכן לגבי התביעה לדמי ביגוד כבר נפסק שהזכות לדמי ביגוד היא זכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי עובד ומעביד, אלא אם קיימת הוראה מיוחדת בנדון [ראה: דב"ע נ/223-3 פלסטין פוסט בע"מ נ' ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז 436; ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (79), 22]. בענייננו, משלא הצביע התובע על הוראה נורמטיבית המזכה אותו בשווי דמי ביגוד אף לאחר סיום יחסי עובד, ברי כי כתב התביעה אינו מגלה עילה, ומשכך דין רכיב זה לכתב התביעה להימחק בהעדר עילה. 8. באשר לתביעה לדמי הבראה, התובע אף כאן לא פירט בגין איזה תקופה מוגשת תביעתו וכל שציין הוא כי מגיע לו סך של 1,500 ₪ בגין הבראה. דמי הבראה, הינה זכות נלווית לשכר, וכאמור לגבי זכויות נלוות נפסק כי זכות נלווית אינה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי עובד ומעביד, אלא אם קיימת הוראה מיוחדת בנדון ודוק בכל הנוגע לדמי הבראה נקבע במפורש בצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש כי: "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו". בענייננו, פירוש הדבר כי למרות שיחסי העבודה הנטענים בין הצדדים הסתיימו ביום 23.6.98, אין מניעה לתבוע דמי הבראה לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת העבודה. אי לכך, מובהר בזאת כי תביעת התובע לדמי הבראה מוגבלת לשתי שנות העבודה האחרונות שלפני תום יחסי העבודה בין הצדדים, ומשכך ולאור המבואר לעיל בסעיף 4, התביעה המתייחסת לשתי שנות העבודה האחרונות בלבד, לא התיישנה. 9. סוף דבר - אשר על כן ולאור המבואר לעיל, התוצאה היא שהבקשה מתקבלת בחלקה, ואנו מורים כי התביעה בגין חופשה נדחית מפאת התיישנות. התביעה בגין דמי הבראה מוגבלת לשתי שנות עבודתו האחרונות של התובע בלבד, והתביעה לדמי ביגוד נמחקת, בהעדר עילה. משזו התוצאה אליה הגענו - איננו עושים צו להוצאות. 10. הנתבעת תגיש כתב הגנה לתביעה שנותרה בעינה בעניין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, ודמי הבראה כמבואר לעיל, בתוך 30 יום מהיום. 11. התיק יוחזר למנת למעקב והמשך הליכים. התיישנות