התיישנות מינהל מקרקעי ישראל

הקדמה: לפני בקשה שהגיש הנתבע בתיק העיקרי, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"), כנגד המשיבים, עיזבונו של המנוח יונס מוסטפא סעאידה ז"ל (להלן: "המשיבים" ו"המנוח" בהתאמה), להורות על סילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי. במעמד ישיבת 3/10/10 הגיעו הצדדים לכדי הסכמה דיונית לפיה בית המשפט יתן את החלטתו בבקשה על סמך החומר שנמצא בתיק. הבקשה והתגובה: ביום 23/5/10 הגישו המשיבים כנגד המנהל תובענה לצו הצהרתי לפיו הינם הבעלים של חלקת מקרקעין מכוח עסקת חליפין של המנוח עם המנהל שנערכה בשלהי שנות השבעים. ביום 26/9/10 הגיש המנהל את הבקשה שלפני לסילוק התביעה על הסף. לטענת המנהל, הואיל ומאז עריכת עסקת החליפין בין הצדדים (המוכחשת כשלעצמה) ועד למועד הגשת התביעה חלפו למעלה מעשרים וחמש שנים, התיישנה התביעה לפי הוראות סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, הקובע כי תביעה ביחס למקרקעין מוסדרים מתיישנת כעבור עשרים וחמש שנים. כן טוען המנהל כי הואיל ועסקת החליפין הנטענת נערכה בשלהי שנות השבעים ורק ביום 25/6/08 פנה עורך דין בשם המשיבים למנהל, לשם העברת הבעלות בחלקה לידי המשיבים, לוקה פניית המשיבים בשיהוי ניכר, ויש לראות במשיבים כמי שזנחו את תביעתם באופן המצדיק דחיית התביעה על הסף, בייחוד לנוכח הנזק הראייתי שנגרם למנהל והפגיעה ביכולתו לאתר מסמכים רלוונטיים ולהתגונן כדבעי בפני התביעה. מנגד, לטענת המשיבים, זכותו של המנוח בגין עסקת החליפין הינה "זכות מן היושר" תוצרת הארץ, היוצרת נאמנות קונסטרוקטיבית בין המנהל כמוכר למנוח כקונה, באופן שכל עוד לא כפר המנהל בנאמנות זו והפר אותה, לא מתחיל מרוץ ההתיישנות. המשיבים טוענים כי הואיל ורק ביום 15/4/10 ניתנה תשובתו הסופית של המנהל הדוחה את דרישת המשיבים להעביר על שם המנוח את המקרקעין, לא החל מרוץ ההתיישנות עד לאותו מועד, ולחילופין, יש להתחיל את מרוץ ההתיישנות ביום 4/8/08, מועד בו ניתנה לראשונה תשובת המבקשת לפניית עורך הדין מטעם המשיבים. המשיבים טוענים כי קיימו את חלקם בעסקה וכי העסקה כמעט הושלמה (מלבד רישום המנוח כבעלים בחלקה) והמשיבים אף מחזיקים במקרקעין עד היום. על כן, סבורים המשיבים כי יש לדחות את טענת ההתיישנות. באשר לטענת השיהוי, טוענים המשיבים כי יש להקיש מההלכה לעניין התיישנות זכויות שביושר בהינתן היווצרותה של נאמנות קונסטרוקטיבית גם לעניין השיהוי, מה גם שאין לראות במשיבים כמי שויתרו על זכות תביעתם, וגם מטעם זה אין כל שיהוי בתביעתם. המשיבים טוענים כי הגישו את תביעתם מיד כשנודע להם על התכחשות המנהל לעסקת החליפין. המשיבים מוסיפים וטוענים כי אין בשינוי מצבו לרעה של המנהל בשל נסיבות אובייקטיביות, שאינן קשורות בהם, כדי לפעול לחובתם, בייחוד בהתחשב בכך שהם מצדם נהגו בתום לה ובשיתוף פעולה עם המנהל. לבסוף, טוענים המשיבים כי יש לראות במנהל כנאמן הציבור, דבר המחייבו לקיים את התחייבויותיו כלפי המנוח ולא להתנער מהן. בתשובת המנהל לתגובת המשיבים, טוען המנהל כי לפי פסיקת בית המשפט העליון, "זכויות שביושר" מתגבשות ביחס לחוזי מקרקעין מכר שנקשרו לפני תחילת חוק המקרקעין, כך שבהינתן העובדה שהעסקה נשוא התביעה נקשרה רק בסוף שנות ה- 70, אין עסקינן "בזכויות שביושר". בתוך כך, ממשיך המנהל וטוען כי ממילא לא התקיימו הנסיבות לגיבושן של זכויות שביושר", ובכלל זאת, לא נערך בין הצדדים חוזה חליפין ואין במסמכים שצורפו לתביעה כדי ללמד על עסקה כאמור, לא אושרה עסקת חליפין, לא התקבלה כל תמורה בגין עסקת החליפין הנטענת, לא התקבל ייפוי כוח להעברת הבעלות, וכן לא ניתנה הסכמה למתן היתר בניה. עוד מוסיף המנהל וטוען כי יש לדחות את טענת המשיבים באשר לקיומה של "התיישנות שלא מדעת", שכן חזקה על רוכש מקרקעין כי יבקש להשלים את רישומה של עסקת המכר לה היה צד, כך שאי הידיעה הנטען על ידי המשיבים נעוץ בהתנהגותם הם ובמחדלם בכך שלא פעלו לרישום העסקה הנטענת ולא מתקיימים התנאים לקיומה של התיישנות שלא מדעת. בתשובת המשיבים לתשובת המנהל, טוענים המשיבים כי בקשת המנהל הינה בקשה קנטרנית שכל מטרתה לדחות את המשך בירור העובדות. עוד טוענים המשיבים כי לפי פסק דין של בית המשפט העליון שניתן לאחרונה, כאשר מוכר מתחייב להקנות בעלות במקרקעין או במיטלטלין לקונה, משתכללת אצל הקונה זכות שביושר בנכס, זכות שהיא מעין זכות קניין. המשיבים מוסיפים וטוענים כי תביעתם אינה נתונה כלל להתיישנות, שכן תבעו זכות במקרקעין מוסדרים, ותביעה מסוג זה עונה להגדרה של תביעה לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, שכל פי סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין), לא חלה עליה התיישנות כלל. לבסוף, מבהירים המשיבים כי הפסיקה עד כה לא הכריעה בשאלת היווצרות זכויות שביושר תוצרת ישראל לאחר תחילת חוק המקרקעין, ועובדה היא כי מקרים מהסוג הנדון מתבררים בבתי המשפט השונים לגופם, ולא נדחים על הסף בטרם שמיעת ראיות והבאת עדים. טענות ההתיישנות והשיהוי: השאלה העיקרית העומדת להכרעה במקרה זה היא האם נוצרו בנסיבות העניין "זכויות שביושר" תוצרת ישראל ביחס להסכם חליפין במקרקעין שנערך בשלהי שנות ה- 70, לאחר חקיקת חוק המקרקעין, והאם חלה על זכויות אלה תורת הנאמנות הקונסטרוקטיבית המשליכה על המועד לתחילת מירוץ ההתיישנות. שאלה זו נותרה להכרעה בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 11422/04 עזבון המנוח עבדאלכרים זועבי נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם, פסק דין מיום 15/9/10) (להלן: "עזבון המנוח עבדאלכרים זועבי"). עם זאת, ניתן לקבוע כבר כעת כי על מנת שתוכל לעמוד למשיבים "זכות שביושר" מתוך אותה עסקת חליפין, אם בכלל, נדרשים - כתנאי מקדמי וראשוני - מאפיינים מובהקים המצביעים על זכות להשלמת הקניין. במילים אחרות, לזכות שביושר יינתן משנה תוקף מקום בו הקונה קיים את מלוא התחייבויותיו (או את עיקרן), קיבל את החזקה במקרקעין לידיו ונהג בהם מנהג בעלים ללא עוררין במשך תקופה ארוכה, קרי: מתבצעת עסקת מקרקעין "כמעט מושלמת" שחסר בה רישום הבעלות במרשם (השווה עניין עזבון המנוח עבדאלכרים זועבי הנ"ל). במקרה הנדון, דיון בטענות ההתיישנות והשיהוי דורש שמיעת עדים וראיות, בין היתר לעניין השאלה האם נערך הסכם חליפין עם המנהל, האם המנוח קיים את התחייבויותיו לפי ההסכם, והאם אכן קיבל את החזקה במקרקעין לידיו ונהג בהם מנהג בעלים. כל אלה ועניינים עובדתיים נוספים טרם הובררו והם נחוצים להכרעה עניינית בשאלות ההתיישנות והשיהוי. בטרם ייערך בירור עובדתי מקיף בשאלות אלה ואחרות שבמחלוקת, הנחוצות להכרעה בבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, אין מקום לסעד הדרסטי של סילוק תביעה על הסף. על יסוד כל האמור לעיל, אני קובע כי בטרם תישמענה ראיות לצורך הכרעה בשאלת השתכללותה של "זכות שביושר" תוצרת ישראל למשיבים, שיש בה כדי להשליך על המועד לתחילת מירוץ ההתיישנות, אין מקום לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, ודין הבקשה להידחות. לסיכום: בנסיבות התיק שלפני ולאור האמור בכתבי הטענות וטענות הצדדים, איני רואה מקום לסלק את התביעה על הסף בשלב זה של הדיון מחמת התיישנות ו/או שיהוי. אשר על כן, אני דוחה את בקשת המנהל ביחס לכל הסוגיות והטענות המועלות במסגרתה. הוצאות הבקשה תובאנה בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי. המנהל יגיש כתב הגנה מטעמו עד ולא יאוחר מיום 19/12/10. התיק מועבר לסגן הנשיא, כב' ה שופט יצחק כהן, על מנת שיקבע את המותב שידון בתיק. קרקעותמקרקעיןמינהל מקרקעי ישראלמקרקעי ישראלהתיישנות