השופט ת' אור: 1. ביום הדיון, 5.7.94, הודענו על החלטתנו לדחות את העתירה תוך חיוב העותר בהוצאות בסך 3,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים. להלן נימוקינו לפסק הדין. 2. המשיב הראשון (להלן - המשיב) נבחר לראשות המועצה המקומית מזכרת בתיה בבחירות שנערכו בחודש נובמבר 1993. ביום 13.4.88 הורשע המשיב בבית-משפט השלום ברחובות בעבירה של הדחה בחקירה, עבירה על סעיף 245(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. המדובר בהדחתן של שתי עדות תביעה למסור במשטרת ישראל עדות שקר שהיה בה לבסס טענת אליבי לבנו של המשיב, שעצר בחשד לביצוע התפרצויות. בגין עבירה זו נידון המשיב לשישה חודשי מאסר-על-תנאי למשך שנתיים ולקנס כספי. ערעור המערער לבית המשפט המחוזי וערעורו, על-פי רשות שניתנה, לבית המשפט העליון - נדחו. דחיית הערעור על-ידי בית המשפט העליון הייתה ביום 8.2.90. מיום מתן פסק הדין של בית המשפט העליון עד ליום קיומן של הבחירות לרשויות המקומיות ביום 2.11.93 חלפו פחות מחמש שנים. לפיכך, כך טענת העותר, פסול המשיב מלכהן בתפקידו על-פי הוראות סעיף 101(7) לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950, הקובע: "ואלה פסולים לכהן כחברי מועצה נבחרת: ... (7) מי שחוייב בדין, בפסק דין סופי, על עבירה שיש בה קלון, תוך חמש שנים הקודמות ליום בו היה לחבר המועצה ...". סעיף זה חל גם על מי שמבקש להיבחר לראש הרשות המקומית על-פי הוראות סעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975. מכאן עתירתו של העותר כנגד המשיב, שיפנה את מקומו כראש המועצה המקומית מזכרת בתיה וכחבר המועצה המקומית מזכרת בתיה, וכנגד המשיב השני, שידרוש מהמשיב לפנות את מקומו כאמור או שישלח לו הודעה בדבר התפנות מקומו במועצה. 3. ביום 12.5.92 החליט נשיא המדינה, בתוקף סמכותו לפי סעיף 18 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981 (להלן - חוק המרשם), על קיצור תקופת ההתיישנות לפי חוק המרשם של העבירה שבה הורשע המשיב, כך שביום 1.5.92 תסתיים תקופת ההתיישנות. על-פי סעיף 14(א)(1) לחוק המרשם, תקופת ההתיישנות של העבירה שבה הורשע המשיב היא שבע שנים, אך זו קוצרה כאמור, כך שתתיישן ב-1.5.92. על-פי סעיף 19(ג) לחוק המרשם: "פסלות שנפסל אדם בשל הרשעה לתקופה שנקבעה בחיקוק תפקע אם עברה על ההרשעה תקופת ההתיישנות לפי חוק זה". השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא, אם על-פי האמור בסעיף זה ולאור קיצור תקופת ההתיישנות על-ידי נשיא המדינה כאמור, עומדת הוראת הפסלות בסעיף 101(7) לצו המועצות המקומיות (א) כנגד המשיב, כטענת העותר; או שמא, כטענת המשיבים, התיישנה העבירה קודם הבחירות שנערכו בנובמבר 1993, ואין הוראת הפסלות עומדת למשיב למכשול. לטענת העותר, "תקופת ההתיישנות לפי חוק זה" הנזכרת בסעיף 19(ג) לחוק המרשם מתייחסת לתקופות ההתיישנות אשר קובע החוק בסעיף 14 שלו ולאלה בלבד, ואין לקחת בחשבון את קיצורן של תקופות אלה על-ידי החלטת נשיא המדינה לפי סעיף 18 לחוק. לטענתו: "ההקפדה בבחירת בעלי תפקידים למשרות ציבוריות אינה נתונה לשיקול דעתו של כבוד נשיא המדינה. העקרונות המנחים בנושא זה מוצאים ביטויים בחוקים הקובעים פסלות לנושאי משרות ציבוריות שסרחו ורק למחוקק עצמו הסמכות לתאם בין תקופות פסלות קצובות שנקבעו על ידי המחוקק בחוקים שונים לבין תקופות התישנות על פי חוק המרשם הפלילי". עוד מבקש העותר ללמוד גזירה שווה מפסק הדין בבג"צ 6163/92, 6177 אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח' (להלן - פרשת אייזנברג [1]), שם קבע בית-משפט זה, בעמ' 269: "הצורך להבטיח את אמון הציבור בשלטון גובר על הצורך למרק את העבר הפלילי של המועמד". 4. אין לקבל טענות אלה. סעיף 19 לחוק המרשם מסדיר את התוצאה של התיישנות הרשעה. הוא קובע שמידע על הרשעה שהתיישנה לא יובא בין שיקוליו של מי שהיה זכאי לקבלו אילולא ההתיישנות (סעיף-קטן (א)); הוא קובע, שמי שיש עליו מידע אינו חייב לגלות הרשעה שהתיישנה למי שאינו רשאי להביאה בחשבון (סעיף-קטן (ב)); והוא קובע בסעיף-קטן (ג), המצוטט לעיל, את פקיעתה של פסלות שנפסל אדם בשל הרשעה "אם עברה על ההרשעה תקופת ההתיישנות לפי חוק זה". סעיף-קטן אחרון זה הוא החל בענייננו, והוא דן בתקופת התיישנות "לפי חוק זה". פירושו של סעיף-קטן זה, כפשוטו, הוא, שכל הוראות החוק הדנות בתקופת ההתיישנות יובאו בחשבון. ההפניה בו אינה לתקופות ההתיישנות לפי סעיף 14 לחוק בלבד. יוצא, שאם על-פי הוראה מהוראות החוק - כמו על-פי החלטת נשיא המדינה לפי הוראת סעיף 18 לחוק - תקופת ההתיישנות שונתה על-ידי קיצורה, יש להביא זאת בחשבון ולראות את התקופה המקוצרת כתקופת ההתיישנות לפי החוק. זאת גם תכליתה של הוראת סעיף 18 לחוק, כעולה מדברי ההסבר להצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981, בעמ' 224: "נשיא המדינה יהיה מוסמך לקצר את תקופת ההתיישנות והמחיקה לפי חוק זה, או להחיל את ההוראות בענין התיישנות ומחיקה על עבירות שלפי חוק זה אין עליהן התיישנות. סמכותו של הנשיא תאפשר גמישות בהוראות החוק במקרים חריגים. סמכות זו באה להשלים את סמכותו לחון עבריינים שנקבעה בחוק יסוד: נשיא המדינה, והשיקולים בהפעלתה הם מעין שיקולי החנינה..." (דברי ההסבר לסעיף 19 להצעה, הזהה לסעיף 18 לחוק המרשם). מטרת הסעיף, כעולה מדברי ההסבר, באה לאפשר קיצור תקופת ההתיישנות, ועל-ידי כך להעניק למי שעבר עבירה מעין חנינה, במובן זה שלאחר חלוף תקופה קצרה מזו הקבועה בסעיף 14לחוק המרשם, תיחשב העבירה כמתיישנת, על כל התוצאות הנובעות מכך. תקופת ההתיישנות המקוצרת תבוא במקום התקופה הנקובה בסעיף 14 לכל דבר ועניין. אם פסלות לפי סעיף 101(7) לצו המועצות המקומיות (א) היא של חמש שנים מיום שההרשעה בעבירה שיש עמה קלון הפכה סופית, תקופת ההתיישנות המקוצרת של העבירה לפי סעיף 18 היא שתובא בחשבון לעניין הסעיף. כך גם נקבע בעל"ע 18/84 כרמי נ' פרקליט המדינה [2]. באותה פרשה קוצרה תקופת ההתיישנות של עבירה שעבר המערער שם על-ידי נשיא המדינה. על כך אומר המשנה לנשיא אלון בהתייחסו לתחולתו של סעיף 19(ג) לחוק המרשם: "פסלות לתקופה שנקבעה בחיקוק משמעה, מקום בו נקבעה בחיקוק תקופת פסלות אוטומטית עקב ההרשעה (ראה, דרך משל, סעיף 7(6) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965)" (ראה שם [2], בעמ' 384). סעיף 7(6) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965, קובע פסלות מלהיכלל ברשימת מועמדים ולהיבחר כחבר המועצה ממי שחויב בפסק-דין סופי בעבירה שיש עמה קלון תוך חמש שנים שקדמו להגשת רשימת המועמדים. כמו שתקופת התיישנות מקוצרת תחול במקרה שחל סעיף זה, כך הוא גם לעניין סעיף 101(7) לצו המועצות המקומיות (א). סעיף 18 לחוק המרשם דן במחיקת הרשעה ובקיצור או בביטול של תקופת ההתיישנות. כשם שמחיקת הרשעה מבטלת את ההרשעה לעניין כל דין אשר קובע פסלות בעקבות הרשעה, כעולה מסעיף 20(א) לחוק המרשם (וראה בעניין זה בג"צ 957/89 צדיק נ' לשכת עורכי הדין - הוועד המרכזי [3]), כך גם במקרה של קיצור התיישנות לפי סעיף 18. הקיצור יפעל כאילו תקופת ההתיישנות היא למשך התקופה המקוצרת לעניין פסלות כלשהי שנקבעה בחיקוק. 5. גם פסק הדין בפרשת אייזנברג [1] אין בו לסייע לעותר. בפרשת אייזנברג [1] נדונה שאלת מינויו של פלוני על-ידי הממשלה למשרה של מנהל כללי במשרד הבינוי והשיכון. השאלה שנדונה שם הייתה, באיזו מידה צריכה להשפיע עבירה קודמת של פלוני על שיקול-דעתה של הממשלה כשהיא באה לשקול את מינויו. לגבי מינוי זה, אין הסדר חקיקתי בדבר פסילה אוטומטית למינוי, כפי שהודגש שם הדבר (ראה דברי השופט ברק, שם, בעמ' 267). יש גם להבחין בין מקרה שבו נשקל מינויו של פלוני למשרה אדמיניסטרטיבית שעה שלגוף הממנה מסור שיקול-דעת אם למנותו, לבין מקרה של נבחר בבחירות למועצה של רשות מקומית. במקרה האחרון נקבעו הוראות בחיקוק, ועל פיהן הפסלות מלהיבחר היא לתקופה הקבועה בחיקו, ולאחר שזו חלפה, אין בעבירה קודמת שיש עמה קלון להביא לפסלות מלהיבחר. התנהגותו הפסולה של הנבחר תשמש רק עניין לבוחרים בקלפי להתחשב בו. לעומת זאת, במקרה הראשון המשקל שיש לתת לתקופה שחלפה מאז העבירה, במסגרת השיקולים אם למנות את פלוני למשרה פלונית, מסור לגוף הממנה, אשר עליו לשקול את השיקולים הרלוואנטיים כולם ולאזן ביניהם (ראה בפסק הדין בפרשת אייזנברג [1], בעמ' 267). מה גם שלעניין מינויים על-ידי הממשלה קיימת הוראה מיוחדת בחוק המרשם, ועל פיה יימסר לה מידע על ההרשעה של פלוני, אפילו זו נמחקה (ראה סעיף 16(א) לחוק וסעיף (ג) של התוספת הראשונה). 6. סיכומם של דברים, העבירה שבה הורשע המשיב התיישנה מכוח החלטתו של נשיא המדינה ביום 1.5.92, דהיינו קודם הבחירות שהתקיימו בחודש נובמבר 1992. ומכיוון שכך, הפסלות הקבועה בסעיף 101(7) של צו המועצות המקומיות (א) לא עמדה למשיב למכשול להיבחר כראש המועצה המקומית מזכרת בתיה או כחבר המועצה. די בנימוק זה לדחיית העתירה, ואין צורך לדון בכל יתר טענות המשיבים כנגד העתירה. לפיכך החלטנו לדחות את העתירה, כפי שהודענו לצדדים ביום 5.7.94. השופט י' זמיר: אני מסכים. השופט צ' א' טל: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אור. קלוןהתיישנות