בפני בקשה לתיקון כתב התביעה שהגיש התובע (להלן: "המבקש"), כך שיוסף סעיף 15א' כדלקמן: "לחילופין, אם תידחה טענת התובע כי המדובר בהלוואה ותתקבל טענת הנתבע כי המדובר בפיקדון, הרי שהתובע יטען כי הוא זכאי לקבל את סכום הפיקדון בסך של 80000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וזאת מיום 1.1.99 ועד התשלום המלא בפועל". כמו כן מבקש לתקן את סעיף הסעדים (סעיף 19) באופן הבא: (1) לשלם לתובע את הסך של 311000 ₪ בצירוף ריבית חודשית בשיעור של 1% לחודש החל מיום הגשת התביעה ביום 31.1.08 ועד לתשלום בפועל. (2) לחילופין, לשלם לתובע את הפיקדון בסך 80000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.1999 ועד התשלום המלא בפועל, בקיזוז הסכומים ששילם. (3) לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ. המבקש טוען כי הגיש תביעה כספית כנגד הנתבע (להלן: "המשיב") להחזר הלוואה בסך 130000 ₪, שנתן למשיב בצירוף ריבית בשיעור של 1% לחודש החל מיום 1.1.1999. בכתב ההגנה טען המשיב כי התביעה התיישנה וכי קיבל 80,000 ₪ בפיקדון, ולא כהלוואה נושאת ריבית, אשר המבקש יכול לקבל עם דרישה. ב-15.7.08 נתן בית המשפט החלטה שדוחה את בקשת המשיב לדחיית התביעה מחמת התיישנות וגם בערעור כב' השופטת שרה ברוש מחקה את הבר"ע. המבקש טוען כי בעקבות מחיקת הבר"ע ניתן להגיש בקשה זו לתיקון כתב התביעה בכדי שבית המשפט יכריע בשאלה האם מדובר בהלוואה או שמא בפיקדון. מאחר וטענת ההתיישנות נשארה בעינה ותידון בפני בית משפט זה, מבקש המבקש לטעון טענה חלופית והיא שהמשיב ישלם את 80,000 ₪ שהוא מודה בקבלתם. לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה אשר הוגשה בשיהוי ניכר, ללא כל סיבה, כאשר כל הטענות המועלת בבקשה היו יודעות למבקש עוד טרם תחילת ההליכים. טרם הגשת כתב התביעה שלח המבקש מכתב למשיב ודרש החזר ההלוואה, המשיב השיב במכתבו כי מעולם לא קיבל הלוואה, וכי קיבל 80,000 ₪ כפיקדון ולא כהלוואה. גם לאחר הגשת כתב ההגנה, לא דרש המבקש לתקן את כתב תביעתו ובחר לעשות זאת בחלוף שנה ממועד הגשת כתב ההגנה. זאת ועוד, הצדדים כבר הגישו תצהירי עדות ראשית זה מכבר. הנימוק של המבקש לשיהוי הניכר הוא מחיקת הבר"ע, אך מחיקתה אינה מעלה או מורידה לעניין הנדון, ולא משמשת כטעם מיוחד שיאפשר חריגה מתקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי שקובעת כי בית המשפט לא ידון בבקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם המשפט. המשיב מוסיף, כי הטענות המועלות בבקשה מהווים למעשה טענות עובדתיות חלופיות, וזאת בניגוד לתקנות, ומבלי שהמבקש נכנס לסייגים והם: (א) מותר לטעון טענות חלופיות כלפי בעלי דין שונים (ב) מותר לטעון טענות חלופיות אם הטוען הצהיר, כי העובדות כהווייתן אינן ידועות לו. (ג) מותר לטעון טענות משפטיות חלופיות. המבקש בתשובתו טוען, כי כל עוד הבר"ע הייתה תלויה ועומדת לא היה טעם להגיש את הבקשה לתיקון כתב התביעה, וכי בקשה לתיקון ניתן להגיש בכל עת, גם בשלב הערעור. המבקש טוען כי אינו מעלה טענות עובדתיות חלופיות אלא עומד על גרסתו כי נתן הלוואה בסכום של 130,000 ₪ למשיב. מדובר אפוא, בעתירה לסעד חלופי שהמשיב עצמו מודה בו ולא לטענות עובדתיות חלופיות. דיון- תקנה 149 קובעת - תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 149. תוצאותיו של קדם-משפט [149] (א) עניין שהוחלט בו בקדם-משפט אין לפתוח שנית במשפט, והמשפט יתנהל על פי ההכרעות בקדם-משפט, זולת אם ראה בית המשפט הדן בתובענה לשנות מהן, מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. ב) לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. על כן הכלל לעניין תוצאותיו של קדם משפט ברור, אין לדון בבקשות אשר הוגשו לאחר קדם משפט אם ניתן היה להגישן בקדם המשפט. מטרתו של הליך קדם המשפט הוא ריכוז כל הדרוש לדיון במשפט עצמו, ועל בעלי הדין להיערך בערנות ובזריזות לקראתו, תוך הכנת בקשותיהם, כדי שבית-המשפט יוכל להחליט בטענות אלו והתובענה תהיה מוכנה למשפט גופו, (המ' 404/65 מקורות חברת המים נ' ברזילי, פ"ד כ (2) 65). לכלל זה חריגים אשר בשיקול דעתו של בית המשפט האם להתיר תיקון על אף האיחור. ועל כך נקבע ב רע"א 4689/98 - דוד יוספזון נ' עיריית קריית גת ואח' . פ"ד נב (5) 769 ,עמ' 771-772. "אך השאלה אם להתיר תיקון, על אף איחור בהגשת הבקשה, היא נושא לשיקול דעת, שבהפעלתו מוטל על בית המשפט לבחון גם את תוצאות הסירוב לבקשה. המבחן להכרעה בשאלה, אם להתיר לבעל-דין לתקן את כתב -טענותיו, על-פי בקשה המוגשת לאחר סיום קדם המשפט, מן הדין שיתבסס על איזון האינטרסים הנגדיים של בעלי הדין וכן על ההתחשבות בתקנת הציבור." וב ר"ע 9/84 - אגודת ארתור רובינשטיין נ' החברה הממשלתית . פ"ד לח(1) 566 ,עמ' 569-570. "גם אילו הוגשה הבקשה אחרי קדם-המשפט, ניתן היה להיענות לה, אך אז דרושים היו טעמים מיוחדים. ראה תקנה 149 (ב) לתקנות סדר-הדין הנ"ל, וכן בספרו של המחבר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי - פרץ את טובים, מהדורה 4, תשל"ד) 277 וע"א 356/72." צודק המשיב בטענתו, כי היה על המבקש להעלות את הבקשה בפני בית המשפט זה מכבר, כיוון שהתקיימו בתיק זה מספר ישיבות מקדמיות בפני כב' השופט שיינמן. לא הובא בפני כל נימוק שיסביר את השיהוי הרב בו נקט המבקש, שיהוי שאין לו כל קשר להחלטה שניתנה בבר"ע לעניין תיקון כתב התביעה, שכן המבקש ידע זה מכבר על טענות ההגנה שיעלה המשיב ולכן יכול היה להגיש בקשה זו הרבה קודם לכן. כמו כן צודק המשיב בטענתו, כי מדובר בטענות עובדתיות חלופיות הרי מחד, טוען המבקש כי המשיב צריך להשיב לו 130,000 ₪ וזאת בהתאם להלוואה שניתנה למשיב ומאידך, טוען כי המשיב צריך להשיב לו 8,0000 ₪ שניתנו לו כפיקדון. לאור המפורט אני דוחה את הבקשה טענה מקדמיתקדם משפט