בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 10,250 ₪. עיקרי העובדות טענות התובע: ביום 10.8.12 רכש התובע מהנתבעת פינת אוכל מדגם "אורי" וכן שישה כסאות (להלן גם: "הרהיטים"). התובע שילם עבור הרהיטים סך של 9,000 ₪ בתוספת של 250 ₪ בעבור הובלה. ביום 11.9.12 הגיעו הרהיטים אל בית התובע. לטענת התובע, הבחין, מיד, כי הכיסאות אינם יציבים וכי שולחן פינת האוכל איננו מתאים למידות ביתו. לדבריו, הופתע לגלות, כי שולחן פינת האוכל נפתח בצורה שונה ממה שסוכם בעת הרכישה. לטענת התובע, בעת ביצוע העסקה סוכם כי פתיחת שולחן פינת האוכל תתבצע משני צדדיו של השולחן. בפועל קיבל התובע שולחן עם פתיחה מהאמצע. התובע פנה מיד אל הנתבעת בדרישה להחלפת פינת האוכל והכיסאות, ולחלופין בדרישה לביטול העסקה, אך נתקל בסירוב ובניתוק הטלפון. התובע מבהיר ומדגיש, כי ניסה פעמים נוספות ליצור קשר עם הנתבעת, אך לא זכה לכל מענה. ביום 23.9.12, לאחר שהנתבעת לא השיבה לפניות התובע, פנה האחרון למועצה הישראלית לצרכנות על מנת לקבל סיוע. ביום 5.11.12 פנתה המועצה הישראלית לצרכנות לנתבעת, בשמו של התובע, בבקשה, בה ציינה, בין היתר, כך: "במשרדי המועצה הישראלית לצרכנות התקבלה התלונה הצרכנית המצ"ב, המלין שרכש פינת אוכל ולאחר האספקה התגלו פגמים וההזמנה שונה מההזמנה המקורית. בפנייתם אליכם להחלפת פינת האוכל סירבתם וניתקתם את הטלפון. איידעכם, כי על פי הוראות סעיף 11 לחוק המכר "המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה המיוחדת המשתמעת מן ההסכם או נכס שאינו מתאים מכל בחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים" ומכאן החשש לכאורה שחברתכם לא קיימה חיוביה כלפי הצרכן. אם אמנם קרו הדברים כפי שפורטו בסעיפי המכתב, מן הראוי להחליף את פינת האוכל לפי ההזמנה המקורית ולתת לצרכנים שירות". הנתבעת לא הגיבה לפנייה זו. גם מכתב תזכורת ששלחה המועצה הישראלית לצרכנות לנתבעת, ביום 21.11.12, לא נענה. מכאן התביעה, שעיקרה, מתן צו לביטול העסקה וחיוב הנתבעת להשיב לתובע את התמורה ששילם עבור הרהיטים, בתוספת עלות ההובלה. בנוסף, מבוקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לו וכן החזר הוצאות משפט. טענות הנתבעת: הנתבעת לא מכחישה את דבר ביצוע העסקה. לטענת הנתבעת, מידות שולחן פינת האוכל ניתנו על ידי התובע עצמו. לפיכך, אין לקבל את טענת התובע, לפיה קיימת אי התאמה במידות השולחן. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי אכן הופיעו בתצוגה בחנות שולחנות עם פתיחה משני צדדי השולחן. ברם, בפינת האוכל אשר רכש התובע (מדגם "אורי") לא ניתן לבצע פתיחה משני צדדיו של השולחן, בשל מבנה השולחן שאינו מתאים לפתיחה כזו. הנתבעת טוענת עוד, כי התובע לא פנה אליה בבקשה לטיפול בכיסאות פגומים אלא רק בנוגע למידות השולחן. לבסוף, טוענת הנתבעת, כי הציעה לתובע לבצע עסקת החלפה של פינת האוכל, באופן שיוכל לבחור פינת אוכל אחרת, יתכן תוך תוספת תשלום. מסגרת הדיון הצדדים השלימו טיעונים בעל-פה בדיונים מיום 24.11.13 ומיום 23.1.14. התובע חזר על טענותיו המפורטות מעלה, והוסיף, כי לא ניתן לעשות שימוש כלשהו בכיסאות, משום שאין הם יכולים להיכנס אל תוך שולחן פינת האוכל. התובע הטעים והדגיש, כי עד עצם היום הזה, לא השתמש בכיסאות, וכי הם עודם ארוזים בניילון. התובע הוסיף וציין, כי כיוון שהרהיטים פגומים, הם חסרים את האיכות והתכונות הדרושות לצרכים ולשימושים הרגילים להם הם מיועדים. לפיכך, קמה לתובע, על פי הנטען, טענת אי התאמה, מכוח סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"). נציג הנתבעת, מר זיו בטיש, העיד, כי אין מדובר בריהוט פגום. אשר לשולחן פינת האוכל: שולחן זה עוצב בהתאם למידות שהתובע ציין בטופס ההזמנה. אשר לכיסאות: הוצע לתובע להחליפם בכיסאות אחרים, בתוספת מחיר. דיון ומסקנות לאחר שקראתי את כתבי הטענות, ולאחר לימוד טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי המפורט דלקמן. המסגרת הנורמטיבית החלה על יחסי הצדדים מוסדרת בהוראות חוק המכר, כאשר על המוכר חלה חובה לספק לקונה את הממכר שהזמין, בהתאם למוסכם ביניהם, ובמקרה של אי התאמה, מוטלת האחריות על המוכר (ראו: א' זמיר חוק המכר, תשכ"ח - 1968 (פירוש לחוקי החוזים, בעריכת ג' טדסקי, 1987), עמ' 235-238, 243-244). סעיף 11 לחוק המכר, המוכתר בכותרת השוליים "אי התאמה", קובע כדלקמן: "אי התאמה המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר - (1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם; (2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם; (3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם; (4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה; (5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". סעיף 28 לחוק המכר, המוכתר בכותרת השוליים "ניכוי מהמחיר", מורה כך: "ניכוי מהמחיר הפר המוכר חיוב כאמור בסעיף 11 ולא תיקן את הדבר תוך זמן סביר אחרי שהקונה נתן לו הודעה על כך, ואין הקונה רוצה לתבוע את ביצוע החוזה או לחזור בו ממנו, זכאי הוא לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחות שווי הממכר עקב אי-ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה." כאשר מוכחת אי התאמה בממכר, רשאי הרוכש לפעול באחת משלוש הדרכים המנויות בסעיף 28 לחוק המכר. הדרך הראשונה: לתבוע את קיום החוזה - כלומר, לאכוף על המוכר לספק לו ממכר תקין, המותאם לצרכיו. הדרך השנייה: לבטל את החוזה - כלומר, להשיב למוכר את הממכר ולקבל חזרה לידיו את התמורה ששילם עבורו. הדרך השלישית: לנכות מן התמורה ששולמה, את הסכום בו פחת ערכו של הממכר עקב הליקויים שנמצאו בו. ומן הדין אל עובדות המקרה. האם השכיל התובע להוכיח קיומה של אי התאמה בשולחן פינת האוכל? לדעתי, התשובה לשאלה זו הינה בשלילה. ראשית, התובע לא הוכיח, כלל וכלל, כי הנתבעת עיצבה את שולחן פינת האוכל שלא לפי המידות המצוינות בטופס ההזמנה. התובע לא הראה, באמצעות תמונות, ואף לא טען, כי גודלו של שולחן פינת האוכל שקיבל, שונה ממידות השולחן הנקובות בטופס ההזמנה. שנית, התובע לא ביסס טענת אי התאמה באשר לאופן פתיחת שולחן פינת האוכל. התובע לא הציג לעיוני מסמך בכתב ובו התחייבות מפורשת של הנתבעת לספק לו שולחן פינת אוכל מדגם "אורי", הנפתח משני צדדיו. מעדות מר רמי אהרוני מנהל חנות הנתבעת עולה, כי שולחן פינת אוכל מדגם "אורי" לא נפתח משני צדדיו אלא רק מן האמצע. מר אהרוני העיד, ועדותו לא נסתרה, כי הנתבעת לא התבקשה לסטות מן הדגם הסטנדרטי, בכל הנוגע לאופן פתיחת שולחן פינת האוכל. מר אהרוני הבהיר עוד בעדותו כי לא ניתן לייצר שולחן פינת אוכל מדגם "אורי" הנפתח משני צדדיו נוכח מבנה השולחן. שלישית, לא שוכנעתי כי הייתה התחייבות בעל-פה של הנתבעת לשנות את דגם פינת האוכל מסוג "אורי" באופן שזו תכלול את פתיחת השולחן משני צדדיו. אני קובעת, על כן, כי התובע לא הוכיח קיומה של אי התאמה בגודל שולחן פינת האוכל ובאופן פתיחתו. לעומת זאת, מחומר הראיות שהונח בפני, עולה, כי גרסת התובע באשר לקיומה של אי התאמה בששת הכיסאות, הוכחה. התובע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי הכיסאות שסופקו לו על ידי הנתבעת, אינם יציבים ואף לא מתאימים בגובהם לשולחן פינת האוכל. מעדותו של התובע בפני, ואף מן התמונות שצירף התובע לכתב התביעה, אני למדה, כי לא נעשה שימוש כלשהו בכיסאות, וכי אלה עדיין מצויים באריזתם. הנתבעת לא התמודדה עם טענות התובע באשר לאי התאמה בכיסאות. די בכך כדי לקבל את גרסת התובע בנדון זה. הנה כי כן, אני קובעת, כי התובע הוכיח שקיימת אי התאמה בששת הכיסאות. נשאלת השאלה מהי הנפקות המשפטית לקיומה של אי התאמה בחלק מהממכר, קרי בששת כיסאות פינת האוכל? ניתוח חומר הראיות מעלה, כי התובע מילא אחר חובותיו כקונה, בהתאם לחוק המכר. כך למשל, התובע (הקונה) בדק את הממכר מיד לאחר קבלתו (סעיף 13(א) לחוק המכר). התובע (הקונה) הודיע למוכרת (הנתבעת), באופן מידי, על אי ההתאמה שנתגלתה (סעיף 14(א) לחוק המכר). הנתבעת, מצידה, התעלמה, כליל, מפניותיו של התובע. יתרה מכך: התובע פנה ימים ספורים לאחר קבלת הרהיטים אל המועצה הישראלית לצרכנות. המועצה הישראלית לצרכנות פנתה אל הנתבעת בעניינו של התובע, אך הנתבעת המשיכה בדרכה ולא נתנה כל מענה והתייחסות. התנהלותה של הנתבעת בנסיבות תיק זה הינה אכן מטרידה. מצופה היה מן הנתבעת (המוכרת) להיות קשובה לפניות הקונה (הצרכן), בכל הנוגע לטענותיו באשר לפגמים בממכר. לא יעלה על הדעת, כי הנתבעת (המוכרת) תתעלם מדעת מפניות הקונה (הצרכן) ותותיר אותו זמן רב ללא פתרון ממשי לבעיה. בנסיבות תיק זה, חרגה הנתבעת מהתנהלות תקינה של מוכר סביר. חומר הראיות מלמד כי התובע פנה אליה פעמים רבות, הן בעצמו והן באמצעות המועצה הישראלית לצרכנות, בבקשה להחליף את שולחן פינת האוכל והכיסאות, ולחלופין בבקשה לביטול העסקה והשבת התמורה ששולמה בגינה. אין חולק, כי כל פניותיו של התובע לא נענו. זוהי איננה התנהגות מקובלת של מוכר סביר. מאחר ובמעשיה ובמחדליה גרמה הנתבעת לעוגמת נפש לתובע, הן בחוסר המענה לפניותיו, הן בכך שהעמידה אותו במצב שבו לא יכול היה ליהנות משימוש בכיסאות שולחן פינת האוכל, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 1,000 ש"ח - הוא הסכום שתבע בכתב-תביעתו. אני נעתרת, אפוא, לבקשת התובע, ומורה על ביטול עסקת המכר מיום 11.8.12, בכל הנוגע לששת הכיסאות. פועל יוצא מכך, הוא שעל הנתבעת להשיב לתובע את שווים של הכיסאות, ועל התובע להחזיר לנתבעת את הכיסאות עצמם. מחומר הראיות שהובא לפתחי, עולה כי סכום העסקה כולה הינו 9,000 ₪. מקריאת טופס ההזמנה, לא ברור מהי עלות הכיסאות ומהי עלות שולחן פינת האוכל. בהיעדר ראיות, אני מעריכה, את עלות כל כיסא, על דרך האומדנא, בסכום של 600 ₪. סוף דבר אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחליטה כדלקמן: עסקת מכר כיסאות פינת האוכל, מיום 11.8.12, שנכרתה בין התובע לנתבעת - מבוטלת, לבקשת התובע. הנתבעת תשיב לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 3,600 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 4.9.12 (הוא המועד בו שולם חלק הארי של התמורה) ועד למועד התשלום המלא בפועל. בד בבד, על התובע להשיב לנתבעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את ששת הכיסאות, הנמצאים בביתו באריזתם המקורית. הנתבעת תתאם עם התובע מועד לקבלת ששת הכיסאות. הנתבעת תישא בעלות הובלת הכיסאות למקום העסק שלה. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 1,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת הנפש שהוסבה לו. במידה וסכום זה לא ישולם במועד, הוא יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. בנוסף לסכום זה תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט (החזר יחסי של אגרת משפט והוצאות הדיונים) בסך של 500 ₪. גם ההוצאות תשולמנה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יתווספו להם ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.צרכנותרהיטים (תביעות)אי התאמה (מוצר)