בפני בקשה למחיקה על הסף של תביעה שכנגד. רקע: העובדות הצריכות לעניין פורטו בבש"א 3437/01 ואין צורך לחזור עליהן כאן. לטענת המבקש, כריכת כתב הגנה ביחד עם כתב תביעה יוצרת בלבול בין טענות הגנה לבין טענות המועלות כתביעה שכנגד, דבר המכביד ומסרבל את הדיון ומקשה על זיהוי אופי הטענות ומשמעותן. כמו כן אין זהות בין הנתבעים לבין התובע שכנגד. עוד טוען המבקש, כי התביעה שכנגד איננה מעמידה למשיב עילת תביעה. לטענת המשיב, ניתן להגיש כתב הגנה בצורת כתב תביעה שכנגד. כתב התביעה שכנגד מוליד עילת תביעה הנובעת מאותה מסכת עובדות ומאותן נסיבות ולכן הפרדת הדיונים דווקא תסרבל את ההליכים בתיק. לחלופין טוען המשיב, כי גם אם צודק המבקש בטענותיו, הרי שמחיקת התביעה שכנגד הנה סעד קיצוני הננקט רק בלית ברירה. דיון: תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות כיצד תוגש תביעה שכנגד: "53. תביעה שכנגד ותשובה שכנגד נתבע המסתייע בנימוק שיש בו כדי לבסס תביעה שכנגד, יציין בכתב ההגנה במפורש כי הוא עושה כן על דרך תביעה שכנגד; על כתב תשובה לתביעה שכנגד יחולו ההוראות החלות על כתב הגנה. ע"מ שתביעה שכנגד תוכר ככזו, יש צורך בזהות בעלי הדין ואין הכרח שהתביעה והתביעה שכנגד נוגעות לאותו עניין ולאותה עסקה (ראה: י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, פסקה 228). על ביהמ"ש, בבואו למחוק כתב תביעה שכנגד, לשקול האם מן הראוי לדון בתביעה על דרך של תביעה שכנגד, או האם יעיל יותר להפריד את הדיונים (כהוראת תקנה 59 לתקסד"א). את ההלכה בדבר מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מסכם י. זוסמן בספרו, בפסקה 311: "בהשתמשו בכוח למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה... חייב ביהמ"ש לנהוג במשנה זהירות, כי המחיקה שוללת מהתובע את זכותו להביא את עניינו, כפי שנטען, לפני ביהמ"ש. ולפיכך, מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי ביהמ"ש לפניו." המבחן הקובע, אם כתב התביעה מגלה עילה הוא, האם בהנחה שיוכחו העובדות המפורטות בכתב התביעה, יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו. כלומר, העדר עילה מתגלה אך ורק מקריאה כללית של כתב התביעה, ללא חקירת העובדות (ראה לעניין זה: י. זוסמן, פסקה 307). ומן הכלל אל הפרט: שוכנעתי כי הדין עם המשיב. המשיב ציין במפורש בכותרת כתב ההגנה, שמדובר בכתב הגנה המנוסח על דרך של תביעה שכנגד. אין לקבל את טענתו של המבקש, בדבר בלבול הנוצר מצורת ניסוח שכזו, במיוחד לאור העובדה, שכתב התביעה שכנגד נוסח בבהירות וחולק לשני חלקים עיקריים: הראשון, הוא כתב התביעה שכנגד, מפרט את מהלך האירועים ואת הסעדים הנתבעים בגינם (סעיפים 28-1, 47-45 לכתב התביעה שכנגד), וחלק שני, מנוסח ככתב הגנה, המכחיש את הטענות בכתב התביעה (סעיפים 44-29). צודק המשיב בטענתו, כי אין צורך בזהות מוחלטת בין בעלי הדין ע"מ להגיש כתב הגנה בדרך של תביעה שכנגד. אין צורך שגם החברה עצמה תגיש תביעה שכנגד, די בכך שאחד הנתבעים (קרי: המשיב) יגיש תביעה כנגד זו של המבקש, כדי שאלו תתבררנה במאוחד. מה גם, שנראה כי התביעה שכנגד עולה מאותם אירועים שנויים במחלוקת, אשר הביאו לפיטוריו של המבקש מתפקידו כדירקטור ומנהל בחברה, ובעיקר על פירוש אותו סעיף 78 לתקנון החברה. על פניו נראה, כי התביעה שכנגד מגלה עילת תביעה כנגד המבקש. לטענתו, כפי שעולה מהתביעה שכנגד, נכשל ברוך בפיתוח המוצר. עקב כך, נדחו מועדי פיתוח המוצר, לטענת המשיב, במשך כשלושה רבעונים. דחייה זו הציגה את החברה כחברה לא רצינית והקשתה על גיוס הון. ממשיך וטוען המשיב, כי לאחר השעייתו של המבקש מתפקידו, הושלם הפיתוח תוך 3 חודשים בלבד. אף המבקש בעצמו טוען , בסעיף 6 לכתב התביעה, כי נוכחותו בחברה הייתה העלולה להזיק לה: הוחלט להוציאו לחופשה בת 60 יום (בהסכמתו) וזאת "בלית ברירה ועל מנת שלא להביא לקרע ביחסים עם בעלי מניות ירדניים בחברה ולא להזיק לחברה עצמה...". לא נראה לי כי בנסיבות העניין יש מקום למחוק את כתב התביעה שכנגד. אשר על כן, הבקשה נדחית. הריני מחייב את המשיב לשלם למבקש סך של 1,000 ש"ח + מע"מ. מחיקת תביעה / הליךתביעה שכנגד