מצג שווא מכירת מניות

1. המשיב הגיש נגד המערערים תובענה בסדר דין מקוצר בגין יתרת חובה של המערערת 1 בחשבון העו"ש שלה אצל המשיב (להלן: "הבנק"), ונגד מערערים מס' 4-2 כערבים לחשבון הנ"ל. בקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי המערערים נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, וניתן פסק דין על יסוד כתב התביעה. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו. בערעורם העלו המערערים טענות שונות. בדיון שנערך לפנינו העמידו את ערעורם על טענה אחת והיא - שיש לקזז מחובם לבנק סכומים המגיעים להם מהבנק עקב מצג שווא, כפי שיפורט להלן. 2. וזו טענת המערערים: ערב משבר המניות, כאשר השמועות על המשבר המתקרב הלכו וגברו, פנה מנהל המערערת 1 לבנק וביקש למכור את מניות הבנק בהם החזיקה. אנשי הבנק שכנעו את מנהל המערערת 1 שאין כל חשש למשבר, ואין כל צורך שימכור את מניות הבנק המוחזקות על ידי המערערת 1, ואף שכנעו אותו לרכוש מניות נוספות. יומיים לאחר שיחותיו של מנהל המערערת 1 עם אנשי הבנק פרץ משבר המניות הבנקאיות והמניות הבנקאיות קרסו. טענת המערערים מתפצלת למעשה לשלוש טענות משנה: הראשונה, שבעקבות מצג השווא שהוצג להם על ידי אנשי הבנק נמנעו מלמכור את המניות שהוחזקו בידי המשיבה 1 באותה עת, השניה - שאנשי הבנק שכנעו את מנהל המערערת 1 לרכוש מניות נוספות יומיים לפני פרוץ משבר המניות, והשלישית - שבעקבות פעולות אלו נאלצו מאוחר יותר לקבל הלוואות יקרות, אשר לא היו נזקקים להן לולא היו נמנעים ממכירת המניות הבנקאיות, ולולא היו רוכשים מניות בנקאיות נוספות. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, בין השאר, בקובעו כי התצהיר וחוות הדעת החשבונאית שהוגשו מטעם המערערים אינם מפרטים את הנזק שנגרם כתוצאה מירידת ערך המניות אלא את התוצאה החשבונית הנובעת מאי מכירת המניות, עקב מצג השווא, ועניין זה אינו רלוונטי. 3. סבור אני כי בית המשפט המחוזי טעה בעניין זה; את הנזק שנגרם עקב עוולה של מצג שווא יש לבחון בהתאם לשאלה מה היה המצב לולא הוצג מצג השווא, ולא בהתאם לשאלה מה היה קורה לו הדברים שנאמרו היו אמת. בע"א 5610/93 זלסקי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון (טרם פורסם) כתב השופט אור את הדברים הבאים: "עקרונות אלה מוסכמים ומקובלים. כיצד הם מתורגמים למקרה הנדון? ענייננו כאן בעוולה של מצג שווא רשלני. עוולה זו גרמה, על פי ממצאיו של בית המשפט המחוזי, לכריתת חוזה בין המערערים לבין מוכרי הקרקע למכירת הקרקע. מהי אמת המידה לפיצוי בגין עוולה זו? בדומה לעקרון הכללי בדיני הנזיקין, אמת המידה שאומצה לפיצוי בגין מצד שווא רשלני מתמקדת בפיצוי הניזוק, באופן שהוא יועמד במקום בו היה אלמלא נעשה כלפיו מצג השווא הרשלני. אמת מידה זו לא מגינה על מלוא אינטרס הציפיות של הנפגע. היא אינה באה להעמיד אותו במקום בו היה אם המצג היה אמיתי. היא מתמקדת בהגנה על אינטרס ההסתמכות." ואכן התצהיר וחוות הדעת החשבונאית שהוגשו על ידי המערערים מפרטים את הנזק שנגרם להם לטענתם עקב עוולת מצג השווא לה הם טוענים. 4. על מנת לקבל את טענת הקיזוז המועלית על ידי המערערים היה מקום לבחון שתי שאלות חלופיות; האחת - האם הסכום אותו מבקשים לקזז הינו קצוב והאחרת - האם העילה בגינה מבקשים לקזז, והחוב ממנו מבקשים לקזז מהווים "עסקה אחת" לכאורה היה מקום לטענה שמדובר בסכום קצוב (ראה לעניין זה בר"ע 55/71, פד"י כה (2) 13), אולם הצדדים לא טענו לעניין זה, ואיני קובע דבר לענין זה. אשר לשאלה האחרת: התשובה לשאלה מהי "עסקה אחת" לצורך קיזוז חיובים כספיים אינה חד משמעית, ופעמים רבות היא נגזרת מנסיבות המקרה הפרטיקולרי. עיון בנוסח "הסכם ותנאי עסק כלליים" שנחתם בין הבנק ובין המערערים, ובמיוחד בסעיפים 6 ו-24 בו, מצביע לכאורה, על כך שהבנק עצמו ראה את מכלול חשבונותיה של הלקוחה (המערערת 1) כקשורים זה בזה, והשאיר בידו את האפשרות להעביר כספים בין החשבונות, לקזז ביניהם, לראות חשבון אחד כבטוחה של חשבון אחר ולכלכל את יחסיו עם הלקוחה בהתאם לכלל חשבונותיה בבנק. לענין השאלה אם יש לראות סעיפים אלה כמגבשים "עסקה אחת" לא רק מבחינת הבנק אלא גם מצד הלקוח לא שמענו טענות ואין אנו מכריעים בה. די בכך שהיא מצדיקה מתן רשות להתגונן. התוצאה היא שהערעור מתקבל, פסק הדין של בית המשפט המחוזי מתבטל, ולמערערים ניתנת רשות להתגונן בטענה כפי שפורטה לעיל. לא היה מקום לדון בבקשה לראיות נוספות שהוגשה והיא מתבטלת. הוצאות בסך 20,000 ש"ח תשולמנה בהתאם לתוצאות הדיון בבית המשפט המחוזי. המשנה לנשיא השופטת ט. שטרסברג כהן: אני מסכימה. שופטת השופטת ד. ביניש: אני מסכימה. שופטת החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין. דיני חברותמצג שוואמניות