1. זוהי החלטה בבקשת המבקש, להתיר לו לערער על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת טלמור פרס), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש, לאחד את תיקי ההוצל"פ שלו, לאחר שתיק איחוד קודם שלו פוזר, עקב אי עמידה בצו התשלומים. הוחלט לדחות את הבקשה, ולהלן הנימוקים. 2. ע"פ הרשימה שהפיקה לשכת ההוצל"פ, ואשר צורפה כנספח לבקשה, מתנהלים נגד המבקש 11 תיקי הוצל"פ, אשר סכום החוב הכולל בהם, נכון למועד הגשת רשות הערעור, עמד על כ-57,000 ₪. מבקשת החייב נלמד, כי בעבר אוחדו תיקיו, במסגרת תיק איחוד שמספרו 1499689084 (ממספר התיק נלמד, שנפתח בשנת 2008), אשר פוזר ביום 5.3.09. ביום 23.11.10, הגיש המבקש בלשכת ההוצל"פ בבאר שבע, בקשה לאיחוד תיקי הוצל"פ המתנהלים נגדו. המבקש טען בבקשתו, כי הוא מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה, בסך 1,494 ₪, וכי הוצאותיו החודשיות עומדות על כ-1,400 ₪. הבקשה נדחתה כאמור, בהחלטת כב' הרשמת מיום 8.12.10. בפתח ההחלטה, ציינה כב' הרשמת, כי תיק האיחוד של המבקש פוזר, "…הואיל והחייב לא עמד בצו התשלומים בתיק האיחוד משך תקופה ארוכה, על אף התראות חוזרות ונשנות שניתנו לו". יודגש, כי המבקש אינו חולק על קביעה זו. כב' הרשמת דחתה את בקשת החייב, בהסתמך על הוראת תקנה 29(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, המורה כי: "…חייב לא יגיש יותר מבקשת איחוד אחת; נדחתה בקשת איחוד של חייב, לא יגיש בקשה נוספת אלא אם כן הראה כי בנסיבות הענין חל שינוי יסודי המצדיק זאת". כב' הרשמת עמדה על כך, שהחייב לא הציע בבקשתו, לסלק את הפיגורים שצבר במסגרת תיק האיחוד. הרשמת קבעה, כי המבקש לא הבהיר את הסיבה בגינה לא עמד בצו התשלומים עד סגירת תיק האיחוד, אלא טען באופן סתמי, כי התקשה בביצוע התשלום החודשי. בסיפא של ההחלטה קבעה כב' הרשמת: "משהחייב ניצל את הגנת איחוד התיקים אך לא עמד בצו התשלומים, אני סבורה כי החייב אינו ראוי להגנת איחוד תיקים בשנית". 3. המבקש טען בבקשת רשות הערעור שהגיש, כי מתקיים בעניינו שינוי נסיבות, המצדיק איחוד תיקיו מחדש, שכן לטענתו, הוא יכול כעת לעמוד בצו התשלומים שנקבע בעבר בתיק האיחוד, על סך 150 ₪ לחודש. זאת בין היתר, משום ש"...הוצאותיו אף יקטנו, בהיותה של אמו מסוגלת כיום לשלם את חשבונותיה לבד". המבקש טען, כי עבד כנהג מונית, עד שרשיון הנהיגה שלו עוקל במסגרת הליכי הוצל"פ, וכי אם יוחזר לו הרשיון, יוכל להתפרנס כנהג מונית, ולהשתכר כ-4,500 ₪, ובמצב זה, ניתן אף יהיה להגדיל את צו התשלומים באופן משמעותי. המבקש חלק על קביעת כב' רשמת ההוצל"פ, לפיה לא הציע לסלק את פיגוריו, שכן לטענתו, עם הגשת בקשת האיחוד ביום 23.11.10, שילם סך 1,715 ₪ ללשכת ההוצאה לפועל. המבקש טען, כי דחיית בקשתו ואי החזרת רשיון הנהיגה שלו, ימנעו ממנו לעסוק במשלח ידו כנהג מונית, והדבר מהווה לטענתו, פגיעה בחופש העיסוק שלו. 4. הצדדים הסכימו לוותר על קיום דיון בנוכחותם, והגישו סיכומי טענות בכתב. המערער חזר בסיכומיו, על הטענות שנטענו בבקשה. המבקש טען עוד, כי יש לייחס משקל רב יותר לאינטרס שלו, מול האינטרס של המשיב, שהינו נושה אחד, מתוך מספר נושים. המבקש חזר והדגיש טענותיו, לענין פגיעה בזכויות היסוד שלו. כמו כן, נבצר ממנו לטענתו, מלהציג מסמכים שצורפו לבקשתו הראשונה לאיחוד תיקים, אשר התקבלה, ובכך להוכיח טענתו לשינוי נסיבות, משום שהמסמכים האמורים לא נשמרו בלשכת ההוצל"פ. המשיבה טענה בסיכומיה, בין היתר, כי המבקש לא הוכח שינוי נסיבות, המצדיק איחוד תיקיו מחדש, וכי הערעור מבוסס כולו, על תקוות המערער לשינוי נסיבות עתידי. המשיבה טענה, כי אין להעתר לבקשה, נוכח מחדלו של המבקש, אשר לא שילם את התשלום החודשי, שנקבע בצו התשלומים שהושת עליו, משך תקופה ארוכה, במהלכה לא ביקש לשנותו.. המשיבה הוסיפה וטענה, כי טענות המבקש לעניין הוצאותיו, ולעניין שכרו הצפוי כנהג מונית, נטענו בעלמא, ולא צורפו מסמכים להוכחתן. 5. סבורני, כי אין להעתר לבקשה. חוק ההוצאה לפועל נועד בראש ובראשונה, לסייע לנושים לגבות חובות מחייבים, אשר לא פרעו את חובותיהם. החוק מתיר לנושים לנקוט הליכי גביה, העשויים לפגוע בקניינם של חייבים ובחירויותיהם, ומצד שני, מפרט החוק תנאים ומגבלות ביחס להפעלת הליכי הגביה. הפסיקה קבעה, כי ביסוד חוק ההוצל"פ עומדות שתי תכליות המיוחדות לו, לצד שתי תכליות כלליות. התכליות המיוחדות הינן, סיוע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות, מצד אחד, ומצד שני, הגנה על חייבים, אשר בשל מצבם הכלכלי, אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק, מפני הפיכתם לחסרי כל, ומפני מאסר בגין אי תשלום סכומים, שידם אינה משגת לשלמם. התכליות הכלליות הינן, הגנה על זכות הקנין של הזוכה מצד אחד, והגנה על כבוד החייב וחירותו מצד שני. (רע"א 4905/98 פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ישעיהו ואח', פ"ד נה(3) 360, 374-375, וכן ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד פואד, פ"ד נז(4) 211, 216). תכליותיו השונות של החוק, מצריכות כמובן איזון מתמיד ביניהן, ביחס להליכי הגביה השונים. עבור חייבים שאינם מסוגלים לפרוע את חובותיהם, תוך פרקי הזמן הנקובים בסעיף 69ג לחוק, נקבע בחוק הסדר מיוחד, במסגרתו, חייב העומד בתנאים המפורטים בחוק, יוכרז ע"פ שיקול דעת רשם ההוצאה לפועל, כחייב מוגבל באמצעים, ותוטלנה עליו הגבלות, כמפורט בסעיף 69ד לחוק. ככל שמתנהלים נגד חייב כזה מספר תיקי הוצל"פ, יינתן צו לאיחוד תיקיו, והליכי הגביה יתנהלו רק במסגרת תיק האיחוד. מנגנון זה מגן על החייב, מפני נקיטת הליכים ע"י נושיו, בתיקי הוצל"פ פרטניים, והינו חריג לכלל, לפיו זכאי כל נושה לנקוט באופן עצמאי, הליכי גביה נגד החייב במסגרת התיק הפרטני. ההצדקה להגנה האמורה, הינה חוסר יכולתו של החייב לפרוע את חובותיו, בתוך זמן סביר, במסגרת התיקים הפרטניים. ההגנה לה זוכה החייב המוגבל באמצעים, במסגרת תיק האיחוד, מותנית בעמידתו בהוראות ראש ההוצל"פ, ובכללן, צו התשלומים אשר ניתן במסגרת תיק האיחוד, לאחר בחינת יכולתו של החייב, נוכח המידע והמסמכים, אותם מסר בבקשתו. אין הצדקה, ליתן לחייב הגנה במסגרת תיק האיחוד, תוך פגיעה ביכולת נושיו, לנקוט נגדו הליכי גביה במסגרת התיקים הפרטניים, כאשר חייב איננו מציית להוראות ראש ההוצל"פ, וכאשר איננו משלם את התשלומים החודשיים, בהם חויב במסגרת צו התשלומים בתיק האיחוד (ר' בר"ע (מח' ת"א) 1758/07 א.כהן וד. כהן נ' מוחמד נאשף). סעיף 74טו(2) מורה, על כן, כי רשם ההוצל"פ רשאי ביוזמתו או ע"פ בקשה, לבטל צו איחוד, בין היתר, כאשר חייב אינו ממלא אחר צו התשלומים. הוראת תקנה 29(ב) לתקנות ההוצאה לפועל שצוטטה לעיל, מטרתה לאזן בין התכליות השונות שפורטו לעיל, ביחס לחייב אשר מגיש בקשה נוספת לאיחוד תיקים, או להכריזו כחייב מוגבל באמצעים, לאחר שבקשה קודמת שלו נדחתה, והיא מתנה הגשת בקשה נוספת, בקיום שינוי נסיבות יסודי, המצדיק קבלת הבקשה, כאשר הנטל לענין זה, רובץ על החייב. נוכח האמור לעיל, נכון, כפי שהחליטה גם כב' הרשמת, להחיל את הוראת התקנה האמורה, גם על בקשה לאחד מחדש את תיקיו של חייב מוגבל באמצעים, לאחר שתיק האיחוד הקודם שלו פוזר, עקב אי עמידה בצו התשלומים, ולענין זה אין מחלוקת בין הצדדים לבקשה שבפנינו. אין גם מחלוקת, כי בדין פוזר תיק האיחוד של המבקש, לאחר שלא שילם את התשלום החודשי שהוטל עליו במסגרת צו התשלומים בתיק האיחוד, בסך 150 ₪ לחודש, וזאת, כפי שקבעה כב' הרשמת "...משך תקופה ארוכה, על אף התראות חוזרות ונשנות שניתנו לו". סבורני, כי המבקש אכן לא הרים בבקשתו לפני כב' הרשמת, את הנטל המוטל עליו, להראות שינוי נסיבות יסודי, המצדיק איחוד תיקיו מחדש. הבקשה כפי שהוגשה, אכן לא פירטה שינוי נסיבות, ביחס למצב המבקש, קודם פיזור תיק האיחוד. במסגרת הבקשה האמורה, לא הוצג מצבו של החייב עובר לפיזור תיק האיחוד, ולא פורט שינוי נסיבות. החייב הסתפק בתצהירו ובשאלון שמילא, בפירוט הכנסותיו והוצאותיו, סמוך לפני הגשת הבקשה, ובצירוף מסמכים המשקפים, לטענתו, הכנסות והוצאות אלה. במסגרת בקשת רשות הערעור, ניסה המבקש לתקן את מחדלו, ולמלא את החסר, ואולם, גם במסגרת בקשה זו, לא פירט את מלוא הנתונים הרלוונטיים, ולא הרים את הנטל, להראות את שינוי הנסיבות היסודי הנטען. טענת המבקש, כי כעת איננו צריך עוד לתמוך באמו, בניגוד למצב עובר לפיזור תיק האיחוד, נטענה באופן סתמי, לא פורטה, ולא נתמכה במסמכים. יוער, כי על אף שלטענת המבקש, הוא יכול כעת לשלם סך 150 ₪ לחודש, במסגרת תיק איחוד, הרי שבשאלון שהגיש בלשכת ההוצל"פ ביום 23.11.10, טען, כי ביכולתו לשלם סך 100 ₪ לחודש בלבד. החייב לא נתן הסבר מניח את הדעת, גם בשלב זה, למחדלו המתמשך שהתבטא באי ציות לצו התשלומים, ולא נתן גם הסבר סביר לכך שלא פנה בבקשה לענין זה, אל כב' רשם ההוצל"פ, לפני פיזור תיק האיחוד. טענת המבקש, לפיה אם תבוטל ההגבלה על רשיון הנהיגה שלו, יוכל להשתכר סך 4,500 ₪, נטענה גם היא באופן סתמי, ומכל מקום, טענה זו לא עמדה בפני כב' הרשמת, במסגרת הבקשה לאיחוד תיקים מחדש, ונבצר ממנה על כן, לבחון אותה. סבורני, כי בנסיבות שפורטו לעיל, אין בעובדה כי המבקש שילם עובר להגשת הבקשה לאיחוד תיקיו מחדש, סך 1,715 ₪, לכשעצמה, להצדיק איחוד תיקיו מחדש. סבורני אפוא, כי לא נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת, ומכאן, שאין לקבל את הבקשה. אין כמובן בהחלטה זו, למנוע מהמבקש להגיש בקשה נוספת לאיחוד תיקיו מחדש, בלשכת ההוצל"פ, ככל שבידו להראות שינוי נסיבות יסודי המצדיק זאת. 6. הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות הענין, ומשלא התקיים דיון בנוכחות הצדדים, אין צו להוצאות. צו תשלומים