אי צירוף תצהיר בריאות לבקשה למינוי מומחה בתיק פלת"ד

בפניי בקשה מטעם התובעת לעיון חוזר בהחלטתי שבה מחקתי על הסף בקשתה למינוי מומחה רפואי בשל היעדר תצהיר בריאות כדין. עובדות והליכים רלוונטיים ביום 16.2.12 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה בתיק זה. מדובר בתביעה לפי חוק פלת"ד לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונה מיום 7.10.10. ביחד עם כתב התביעה הגישה התובעת בקשה למינוי מומחה בתחום אורטופדיה. ביום 17.4.12 הגישה הנתבעת כתב הגנה. ביחד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת תגובה על בקשת מינוי המומחה, בה התנגדה לבקשה, גם בטענות סף, לפיהן הפגיעה הנטענת כלל לא אירעה ב"תאונת דרכים" כמובן הביטוי בחוק פלת"ד ולפיהן, בניגוד לתקנות המומחים, טופס הוס"ר שצורף ע"י התובעת לכתב התביעה "אינו מקורי ואף אינו עם חותמת נאמן למקור ולא ניתן לערוך בו כל שינויים" וכן לא צורף כלל תצהיר בריאות. ביום 23.4.12 נתתי החלטה (לגבי בקשת התובעת, מזה, ליתן פס"ד בהיעדר הגנה כנגד הנתבעת, ולגבי בקשת הנתבעת, מזה, למחוק את התביעה על הסף בשל אי-צירוף תצהיר בריאות וטופס וס"ר מקורי לכתב התביעה), בה ציינתי כי התובעת השלימה בינתיים את החסר בכך שהגישה באיחור תצהיר בריאות (התובעת הודתה כי שגתה בכך שלא צירפה מלכתחילה תצהיר בריאות לכתב התביעה) ובה הוריתי לתובעת למסור לנתבעת טופס וס"ר מקורי בתוך 3 ימים, ככל שדרוש לנתבעת וככל שהדבר טרם נעשה. באותה החלטה הוריתי לתובעת גם להשיב על תגובת הנתבעת על הבקשה למינוי מומחה. ביום 7.5.12 נתתי החלטה בה הוריתי על מחיקת בקשתה של התובעת למינוי מומחה על הסף, משלבקשה ולכתב התביעה לא צורף תצהיר בריאות כדין. ביום 16.5.12 הגישה התובעת בקשה לעיון חוזר בהחלטתי הנ"ל מיום 7.5.12 (להלן - "הבקשה שבנדון"), בנימוק לפיו ההחלטה ניתנה בטעות מאחר שכן צורף תצהיר בריאות כדין - תצהיר מיום 28.2.12 שבו מוצהר שהתובעת לא חלתה במחלוקת (לפני או אחרי התאונה) שחייבו את אישפוזה ושבו מוצהר על שתי תאונות נוספות (לפני או אחרי התאונה שבנדון) שבהן נגרם לתובעת נזק גוף: "תאונה עם קטנוע - שבר ביד; תאונה עם קטנוע - שבר באצבע". ביום 6.6.12 הגישה הנתבעת תגובתה לבקשה שבנדון, בה הביעה התנגדותה הנחרצת לבקשה, בנימוק שתצהיר הבריאות שהוגש מנוגד לדין, בכך שלא נוקב במועדי שתי התאונות הנוספות ובכך שלא מפרט את המוסדות הרפואיים בהם טופלה התובעת בגין אותן שתי תאונות. ביום 12.6.12 הגישה התובעת תשובתה על תגובת הנתבעת לבקשה שבנדון. בתשובתה זו חוזרת התובעת על עמדתה ובקשתה. וטוענת כי תצהיר הבריאות שהוגש עונה על דרישות הדין. הכרעה ההליכים בתיק זה עד כה מביאים אותי למסקנה, שהצדדים, שניהם, מרבים בהליכים ובבקשות, שניתן וראוי היה להימנע מהם ולהסדיר תוכנם בנועם ובענייניות בין הצדדים. אם מגמה זו תימשך, תישקל הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה על מי מהצדדים או על שניהם גם יחד. כדי לייעל את הדברים ולהחישם, אני מוצא לקבוע כך: · תצהיר הבריאות שהגישה התובע (באיחור) אינו כדין, ולא יכול להיות חולק על כך. תקנות המומחים כוללת טופס מחייב שלפיו יש לערוך את תצהיר הבריאות, והתובעת לא מילאה את כל הדרוש לפי אותו טופס: לא מולאו מועדי שתי התאונות ולא פורטו המוסדות הרפואיים כאמור. יש להצטער על כך שהתובעת, תחת לתקן מחדלה (החוזר), מערימה על הנתבעת ועל ביהמ"ש קשיים ובקשות. אניח בשלב זה לטובת התובעת כי הדבר נעשה בתום לב. · התובעת תגיש לתיק ביהמ"ש וכן לנתבעת, בתוך 7 ימים תצהיר בריאות מתוקן ומפורט, כדין. · עיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים, ומצאתי להיעתר לבקשת התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום אורטופדיה, אך בנסיבות התובעת היא זו שתישא במימון הביניים של שכ"ט המומחה ושל כל בדיקה עליה יורה ככל שיורה. מהמסמכים הרפואיים שצורפו ע"י התובעת עולה, לכאורה, שאכן נפגעה כטענתה בקרסול רגל שמאל ביום 7.10.10, אך מן המסמכים הנ"ל עולה ספק לגבי שאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה הנ"ל לבין התאונה הנטענת, כאשר, למשל, במסמך מחלקת המיון מיום התאונה לא נזכר הביטוי "תאונת דרכים" ובנסיבות הפגיעה נרשם כי התובעת נפלה וספגה חבלה (או חבטה). בנוסף, אירוע התאונה עצמו מתואר בכתב התביעה באופן לקוני, ללא ציון מקום התאונה המדויק, ללא ציון שעת התאונה, ועוד. לא צורפו גם מסמכים אובייקטיביים דוגמת מסמך פינוי ע"י מד"א, ולא נאמר כיצד הגיעה התובעת מזירת התאונה לחדר המיון. ומאחר שהנתבעת כופרת, כאמור, גם בטענת החבות, מן הראוי בנסיבות שהתובעת תישא במימון הביניים כאמור. · כתב מינוי מומחה ייצא בנפרד ובהקדם. תצהיר בריאותצירוף תצהירמסמכיםמומחהרפואהתאונת דרכיםמינוי מומחה