לפני תלויות ועומדות מספר בקשות, כדלקמן. בקשת התובעים לצירוף ראיה בכל הנוגע לבקשת התובעים לצירוף ראיה (תעודת עובד ציבור של מנהל הארנונה בעיריית הרצליה אודות שטחי הדירות לחיוב ארנונה), מצאתי לדחותה וזאת לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בנושא זה. הבקשה הוגשה כחודשים לאחר הגשת תצהירי העדות של התובעים. לא ניתן כל הסבר בבקשה מדוע הראיה לא הוגשה במועד. מיותר לציין כי העובדה שהתע"צ הגיעה לידי התובעים רק ביום 2.9.12 (ס' 2 לבקשה), אינה מהווה הסבר. השאלה היא לא מתי הגיעה התעודה לידי התובעים, אלא מדוע הגיעה לידיהם רק אז ובלשון אחרת, מדוע לא פעלו התובעים לקבלת התעודה מזמן וכחלק מהכנת ראיותיהם. גם בתשובת התובעים, אין הסבר ממשי בעניין זה. הטענה שלפיה התעודה הוזמנה מזמן, לא פורטה כדבעי. לא צוין מתי בדיוק הוזמנה התעודה, האם לפני הגשת תצהירי התובעים או לאחר מכן. אם הוזמנה היא לפני, מדוע לא הגישו התובעים הודעה בעניין זה עם הגשת תצהיריהם בליווי בקשת ארכה להגשת התעודה. לא ברור. אם הוזמנה התעודה לאחר הגשת התצהירים, חוזרים אנו לשאלה המקורית, מדוע לא הוזמנה התעודה קודם לכן ולקראת הגשת ראיות התובעים. גם לא ניתן כל הסבר בתשובה מדוע התעודה כה חשובה כראיה וזאת על רקע העובדה שהתובעים עצמם הגישו חוות דעת לעניין שטחי הדירות. אם הנתונים בתעודת עובד הציבור נדרשים כל כך, כיצד הוגשו חוות הדעת בלעדיהן? אם הם לא היו דרושים לחוות הדעת, מדוע הם דרושים כל כך כעת? לא ברור. למרות הגישה הליברלית בקיום הוראות סדר הדין האזרחי, אין בכך כדי להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל דין לנהוג בתקנות כאוות נפשו רוצה - מקיימם, אינו רוצה אינו מקיימם וכפי שנאמר, "אין הפרוצדורה מיטת סדום, אבל גם איננה מזרון סתם שאדם מקפלו וזורקו ממקום למקום" (ראה ע"א 573/78 הנ"ל). בעל דין אינו יכול ללא הסבר סביר, לפרוץ את גדרות סדרי הדין המחייבים אותו (ראה לעניין זה ע"א 573/78 דניאל פרידמן נ' רות סגלוביץ, פד"י לד 169 בעמ' 176; ע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"די לא(2) 169, בעמ' 179). לפיכך, הבקשה לצירוף ראיה נדחית. התובעים ישלמו לנתבעת ולצד ג', כל אחת, הוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪ תוך 30 יום. בקשת הנתבעת למחיקת כתב ההגנה שכנגד מתצהיר התובעת 8 ומחיקת סעיפים מתצהירה לעניין מחיקת כתב ההגנה שכנגד שצורף לתצהיר התובעת 8 ומחיקת סעיפים מתצהירה המתייחסים לכך, לא מצאתי בתיק זכר להגשת כתב זה בטרם צורף הוא לתצהיר התובעת 8. אין ספק כי המועד להגשת כתב ההגנה בתביעה שכנגד חלף מזמן. ב"כ התובעים בחר שלא להגיב בכתב על בקשה וזאת לדבריו משניתנה החלטתי "לדיון בקדם", אולם כל שטען בעניין זה בדיון של היום היה כי עליו לברר אם לא הוגש הכתב קודם לכן. תשובה זו, עם כל הכבוד, אין בידי לקבלה, שכן אם הוגש הכתב בעבר, מדוע היה צורף לצרפו לתצהיר? לא ברור. כמו כן, פשיטא כי בא כוח התובעים מודע למושכלות יסוד בסדרי דין, היינו לכך שכתב טענות לא מצרפים לתצהיר, אלא מגישים אותו ככזה לבית המשפט. לכאורה, נעשה כאן ניסיון להגיש את הכתב, שלא הוגש במועד וגם לא לאחר מכן, בדרך לא דרך ותוך הימנעות מהגשת בקשה מתאימה בנסיבות העניין (בקשה למתן ארכה). מנגד, גם ב"כ הנתבעת היה מודע (ולפחות היה צריך להיות מודע), לכך שהכתב לא הוגש במועד וחרף זאת, לא הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה או כל בקשה אחרת, כגון בקשה לחייב את התובעת להגיש כתב הגנה ולחילופין בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. לא ברור לי מדוע לא הוגשה בקשה כאמור, אם בהיסח הדעת או כצעד טקטי. כך או כך, מדובר במחדל. גם היום, לא מבקש ב"כ הנתבעת פסק דין בהעדר הגנה, אלא את מחיקת הכתב מהתצהיר, כמו גם מחיקת חלקי התצהיר הנוגעים לתביעה שכנגד, אולם משמעות הדבר הנו מניעת התובעת מלהתגונן כנגד התביעה שכנגד. בנסיבות העניין, ושעה שהתנהלות שני הצדדים גרמה לסיבוך זה (גם אם המחדל העיקרי הנו כמובן של התובעת 8) ומאחר ולא ניתן להותיר את המצב הנוכחי על כנו, היינו, לקיים דיון בתביעה שכנגד לגופה, מבלי שמנגד עומד כתב הגנה, החלטתי כי כתב ההגנה שכנגד שצורף לתצהיר ייחשב ככתב הגנתה של התובעת 8 בתביעה שכנגד. סעיפי התצהיר הרלוונטיים יישארו על כנם ובלבד שאינם מרחיבים חזית מעבר לנטען בכתב ההגנה. אני מחייב את התובעת 8 בהוצאות הבקשה בעניין זה ובגין מחדלה מלהגיש כתב הגנה במועד, בסך של 2,000 ₪ (סכום זה הנו לאחר הפחתה מסוימת לאור התרומה של הנתבעת עצמה למצב שנוצר, כפי שציינתי לעיל), אשר ישולמו לנתבעת תוך 30 יום. אם ב"כ הנתבעת וצד ג' סבורים כי יש להם צורך להגיש תצהירים משלימים בעקבות כך, הדבר יותר להם בכפוף להגשת הודעה על כך עד יום 5.12.12. הבקשה למחיקת חוות הדעת לאחר עיון בטענות הצדדים, החלטתי כי מוקד הדיון כאן הנו בשאלה, האם חוות הדעת הנ"ל, שבא כוח התובעים מאשר כי לא הוגשו לצורך הוכחת הליקויים אלא כראיה על כך שהיו תלונות אודות ליקויים מזמן, גולו במסגרת הליך גילוי המסמכים שבין הצדדים. לפיכך, הנתבעת וצד ג' יגישו לבית המשפט עד יום 28.11.12, את תצהיר גילוי המסמכים שקיבלו מאת ב"כ התובעים וכן את המכתב ששלחו לו בעקבות הגילוי והעיון. ניתן להוסיף טיעון משלים בנקודה זו שלא יתפרס על פני יותר מעמוד אחד. ב"כ התובעים יגיב על פני עמוד אחד עד יום 5.12.12. בשולי הדברים, יובהר, רק למען הסר ספק, שלא יובן מדבריי הנ"ל, כי אם יסתבר שחוות הדעת לא גולו, הדבר יביא בהכרח למחיקת המסמכים, שכן לבית המשפט נתונה הסמכות לאשר הגשת מסמכים כראיה גם אם לא גולו בכפוף לכך שהדבר דרוש לחקר האמת. לפיכך, כל תוצאה אפשרית כרגע ורק לאחר השלמת הטיעון תינתן הכרעתי. הבקשה בנושא הרחבת חזית בכל הנוגע להרחבות חזית שנעשו בתצהירי התובעים, ככל שנעשו, עניין זה יוכרע במסגרת פסק הדין. הצדדים יתייחסו לכך בסיכומים. חקירה או אי חקירה על דברים שמופיעים בתצהירים והמהווים הרחבת חזית לטענת הנתבעת וצד ג', לא ייחשב כויתור על הטענה של הרחבת חזית. בנסיבות, אין צו להוצאות ביחס לחלק זה של הבקשה. ארנונה