בפני בקשת המבקש שכותרתה "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולעיון חוזר בשל שינוי נסיבות". המבקש טען בבקשתו זו לעיון חוזר כי ביום 26.10.11 דחה בית המשפט בקשתו שהוגשה ביום 30.8.11 לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הריסה שיפוטי שניתן במסגרת תיק עמק 4900/08 בית משפט לעניינים מינהליים בנתניה למשך 12 חודשים נוספים מעבר למועד שנקבע בתיק זה לביצוע צו ההריסה השיפוטי אלא שבינתיים לטענתו השתנו הנסיבות באופן שהוא הרס את כל החלקים במבנה עליהם לא ניתן יהיה לקבל היתר ונותר רק חלק קטן של המבנה שעליו ניתן לקבל היתר והתוכניות תוגשנה תוך שבוע ממועד בקשתו הנוכחית לעיון חוזר לצורך קבלת היתר לבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי בניה שעדיין לא נהרסה. המשיבה התנגדה לבקשה בציינה כי טענות המבקש בדבר ביצוע הריסה חלקית ונקיטת הליכי רישוי נטענו עוד בבקשתו הקודמת מיום 30.8.11 בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט בהחלטה מנומקת מיום 26.10.11. בביקורת שערך המפקח על הבניה בנכס נשוא צו ההריסה השיפוטי נמצא כי המבנה עודנו קיים ללא היתר בניה. רק ביום 6.11.11 הוגשה בקשת המבקש להיתר לבניה של 23 מ"ר כשבמסגרת הבקשה סומן חלק מהמבנה נשוא צו ההריסה השיפוטי להריסה. הוסיפה המשיבה וטענה כי בנסיבות בהן בקשתו של המבקש לעיון חוזר הוגשה לביהמ"ש ביום 31.10.11 דהיינו 5 ימים בלבד לאחר מתן החלטת בית המשפט מיום 26.10.11 הדוחה בקשתו לעיכוב ביצוע צו ההריסה השיפוטי, יש כדי להעיד ברורות על כך שאין כלל שינוי נסיבות ממשי המצדיק הגשת בקשה חוזרת ואין בה בבקשה זו שהוגשה לעיון חוזר יותר מאשר מיחזור אותן הטענות שנטענו בבקשה קודמת שהוגשה על ידי המבקש זו שנדחתה כאמור ביום 26.10.11. עיינתי בבקשה ובאמור בה, בתגובת המשיבה לבקשה ובאמור בה ובתיק חע"מ 4900/08 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה על כל המצוי בו. ביום 13.9.10 הורשע המבקש על פי הודאתו בעבירות שעניינן ביצוע עבודות בניה ושימוש במקרקעין בלא היתר בגין הבניה נשוא כתב האישום שבתיק עמק 4900/08 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה, ובגזר הדין שניתן ביום 13.9.10 אימץ בית המשפט הסדר טיעון שנערך בין הצדדים וניתן צו הריסה שיפוטי לבניה נשוא כתב האישום שבתיק עמק 4900/08 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה. בנסיבות בהן הודיע המשיב (הוא הנאשם) כי פנה לאדריכל כדי שיטפל בהכנת תוכניות לצורך הגשת בקשה לקבלת היתר לבניה נשוא כתב האישום נדחה ביצועו של צו ההריסה השיפוטי נשוא גזר הדין מיום 13.9.10 למשך 12 חודשים (שנה!) מיום מתן גזר הדין קרי עד ליום 13.9.11. ביום 30.8.11 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה השיפוטי נשוא גזר הדין מיום 13.9.10 למשך 12 חודשים נוספים מעבר לנקוב בגזר הדין. המשיבה התנגדה לבקשה. בהחלטה מיום 26.10.11 דחה בית המשפט את בקשת המבקש לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה השיפוטי נשוא גזר הדין מיום 13.9.10 בציינו בין השאר כדלקמן: " כפי שעולה מבקשת המבקש עצמו הרי שהמבקש לא נקט בכל הליך רישוי להכשרת הבניה, לא הוגשה כל בקשה לקבלת היתר לבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי, אין היתר לבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי ומשכך הרי שההיתר המיוחל לבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי אינו מצוי כלל בהישג יד מיידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב קבלתו. אין בהתנהלות המבקש כפי שהיתה מאז ניתן גזר הדין ביום 13.9.10 במסגרתו ניתנה לו ארכה של 12 חודשים כדי שיטפל בהגשת בקשה לקבלת היתר לבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי כדי להעיד על טיפול ופעולה מהותית כלשהי מצידו בניסיון להכשיר את הבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי". הוסיף וציין בית המשפט בהחלטתו מיום 26.10.11 כי יפים הדברים שנאמרו לעניין זה בע"פ 70079/02 מדינת ישראל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז נ' הום סנטר בע"מ פורסם במאגרים המשפטיים דינים מחוזי ל"ג (2) 59 במסגרתו הביע בית המשפט המחוזי (כב' השופט המר) בשבתו כערכאת ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ביקורת חריפה כנגד הארכת מועדי עיכוב ביצוע צווים שיפוטיים לתקופות שונות באמתלות שונות וזו לשונם: "ביהמ"ש קמא סבר שכל האורכות הקודמות שניתנו עד כה, עניינן היה לאפשר מיצוי ההליכים, ועל כן מה טעם היה בהן, אם לא ייעתר אף לבקשה הנוכחית. בכך טעה בית המשפט קמא... בנימוק זה של בית המשפט קמא ניתן להאריך את המועד שוב ושוב עד (אין) קץ כל הליכי התכנון וההליכים האזרחיים והמנהליים בבתי המשפט - אין משמעות לזמן של 8 חודשים שקצב בית המשפט קמא בהחלטתו נשוא ערעור זה. אין הגבלה על מספר הבקשות שאפשר להפנות שוב ושוב לוועדה המחוזית.בפועל מוענק למשיבים "היתר" לשימוש חורג, לתקופה ארוכה, לא מוגדרת, בלי שיהיה בידם היתר כדין מאת הרשויות המוסכמות". (ההדגשות שלי - א.ט). ובהמשך הדברים: "אסיים אף אני בדברי הסיום של בית המשפט העליון בפרשת עין חמד: "לסיום נאמר כי מצוקתם של המבקשים מובנת היא ... ואולם אין מנוס מן התוצאות שאליה הגענו אין להשלים עם הזלזול בחוקי התכנון והבניה ובהליכים הנדרשים על פיהם, זלזול שהפך כמעט לנורמה מקובלת בחברתנו. הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הינם ערכים חשובים הראויים לכיבוד. דיני התכנון נמנים עם הכלים שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלה, על כן, ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצווים מוסדות התכנון למלא את חובתם ולשמש כבלם אל מול הפרות החוק". (ההדגשות במקור - א.ט). הלכה פסוקה היא כי, ככלל, הסמכות לעכב ביצוע כניסתם לתוקף של צווים צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן (ראה רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פד"י נ"ח (4) 385). הארכת מועד כניסתם לתוקף של צווים שיפוטיים, אשר ניתנו על ידי בית המשפט במטרה ברורה להיאבק בנגע הפושט של עבירות על חוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965, מנוגד באופן בוטה לתכלית החקיקה, ומעבר לכך, גם המסר היוצא תחת ידי בית המשפט וההשלכות העלולות לנבוע מעיכוב הביצוע, הינו שיקול שיש לקחת בחשבון. בענייננו, כפי שעולה אף מבקשת המבקש עצמו כאמור, אין ההיתר נמצא בהישג יד בטווח המיידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב קבלתו, והדרך לקבלת ההיתר המיוחל, אם בכלל, עודנה ארוכה ביותר ולוטה בערפל וכך גם משך הזמן. עוד לא יבשה הדיו מלחתום על החלטת בית המשפט מיום 26.10.11 הדוחה בקשת המבקש לעכוב ביצוע צו ההריסה השיפוטי הזדרז המבקש והגיש ביום 31.10.11 (דהיינו 5 ימים בלבד לאחר מתן החלטת בית המשפט מיום 26.10.11 הדוחה בקשתו לעיכוב יצוע צו ההריסה המינהלי כאמור) את בקשתו הנוכחית שכותרתה "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולעיון חוזר בבקשה בשל שינוי נסיבות" כשלטענתו הרס את כל החלקים במבנה נשוא צו ההריסה השיפוטי עליהם לא ניתן יהיה לקבל היתר ונותר רק חלק קטן במבנה נשוא צו ההריסה השיפוטי שעליו ניתן לקבל היתר. כפי שצוין על ידי המשיבה בתגובתה בכתב לבקשת המבקש לעיון חוזר, הרי שביום 6.11.11 (דהיינו 6 ימים לאחר הגשת בקשת המבקש לעיון חוזר) הגיש המבקש בקשה להיתר לבניה של 23 מ"ר כשבמסגרת הבקשה סומן חלק מהמבנה להריסה. כאמור, טענות המבקש בדבר ביצוע הריסה חלקית ונקיטת הליכי רישוי נטענו על ידי המבקש בבקשתו הקודמת לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי זו שהוגשה ביום 30.8.11, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט בהחלטה מנומקת ומפורטת מיום 26.10.11. בנסיבות אלו בהן בקשת המבקש אינה מעידה כלל על שינוי נסיבות המצדיק הגשת בקשה לעיון חוזר - קובעת אני כי דין בקשת המבקש להידחות וכך אני מורה. אין אלא להפנות לדברים שנאמרו בעניין זה בע"פ (ת"א) 70079/02 מדינת ישראל - הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז נ' הום סנטר בע"מ הנ"ל וזו לשונם: "בעלי דין אינם רשאים להעלות שוב ושוב אותו נימוק, שכבר נדון והוכרע, בבקשות חוזרות ונשנות, עד שיימצאו שופט שיפסוק כלבבו, ושופט אינו רשאי לשנות ההחלטה - שלא במסגרת ערכאת ערעור או שינוי נסיבות ממשי - רק משום שדעתו שונה מדעתו של השופט שהחליט לפניו". קובעת אני כי אין בהגשת תוכנית לקבלת היתר בניה זו שהוגשה כאמור רק ביום 6.11.11 (10 ימים לאחר מתן החלטת בית המשפט מיום 26.10.11 ו- 5 ימים לאחר הגשת בקשת המבקש לעיון חוזר) כדי להצדיק מתן ארכה לביצוע צו הריסה שיפוטי. מדובר במבקש אשר משנת 2007 ועד היום דהיינו במשך מספר שנים מחזיק ומשתמש במבנה נשוא צו ההריסה השיפוטי שנבנה ללא היתר כדין תוך שהוא טוען מעת לעת כי יפעל להכשרת הבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי בעוד שבפועל לא עשה כן במהלך תקופה ממושכת וארוכה של מספר שנים. הלכה למעשה הגיש המבקש בקשה לקבלת היתר לבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי רק ביום 6.11.11 - דהיינו 10 ימים לאחר מתן החלטת בית המשפט מיום 26.10.11 הדוחה בקשתו לעיכוב ביצוע צו ההריסה השיפוטי, ושעה שהגיש בקשתו לעיון חוזר ביום 31.10.11 עדיין לא הוגשה כלל בקשתו לקבלת היתר לבניה נשוא צו ההריסה המינהלי שהרי בקשתו הוגשה רק ביום 6.11.11 מכאן, שהליכי הרישוי הינם בראשיתם ובנסיבות אלה לא ניתן לאמור כי היתר הבניה נמצא בהישג יד מיידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב קבלתו. הליכי התכנון נמצאים בשלב מיקדמי ביותר, טרם נפתח ההליך התכנוני ברשויות התכנון ואין לדעת, אם ומתי, יינתן ההיתר המיוחל לבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי, אם בכלל. יתרה מכך, המבקש עותר למעשה כי יינתן לו להמשיך וליהנות ממעשי העבירה בחסותו של בית המשפט וכדבר הזה - לא ייעשה. בנסיבות אלו בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 26.10.11 הדוחה בקשתו לעיכוב ביצוע צו ההריסה השיפוטי - נדחית. החלטתי תשלח לב"כ הצדדים על ידי המזכירות. עיכוב ביצוע