לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין בקשה לעיכוב הליכים בשל עניין תלוי ועומד. המשיב (להלן: "התובע") הגיש כנגד המבקשת (להלן: "הנתבעת") תביעה להורות כי אינו חייב לנתבעת סכומים בגינם הוגשה נגדו תביעה לסכום קצוב וכן פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות. ביום 24.6.10 הגישה הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב כנגד התובע לתשלום סכומים בגין שירותי תקשורת שלטענתה סיפקה לתובע. עוד טרם הגשת התביעה, נשלח לתובע מכתב התראה בדבר קיומו של חוב עבור שיחות שביצע ממכשיר הטלפון שברשותו. התובע טוען כי עם מכתב ההתראה, פנה לנתבעת, הודיע כי לא ביצע את השיחות הנטענות ובעקבות זאת החליטה הנתבעת לזכותו בסכום החוב ואף שלחה לו הודעת זיכוי. חרף זאת בחודש אוקטובר 2012 קיבל התובע העתק מהתביעה שהוגשה נגדו על ידי הנתבעת. התובע פנה לב"כ הנתבעת והבהיר כי הנתבעת הורתה לזכות אותו בנוגע לחוב הנטען. בהמשך, פנה התובעת לנתבעת עצמה ונציגת הנתבעת הודיעה, לאחר בירור, כי לא קיים חוב וכי על התובע לפנות לב"כ הנתבעת לשם סגירת התיק בלשכת ההוצאה לפועל. אשת התובע פנתה לב"כ הנתבעת, אך זה סירב לסגור את התיק. ביום 29.9.13 פנתה אשת התובע למוקד הארצי של הנתבעת, שם נאמר לה כי לא קיים חוב וכי התובע יקבל הודעה על סגירת התיק בתוך 7 ימים. חרף זאת, קיבל התובע ביום 9.10.13 הודעה כי רכבו עוקל. מכאן התביעה, אשר הוגשה ביום 13.10.13, בגדרה דורש התובע כי בית המשפט יורה על ביטול החוב וסגירת תיק ההוצאה לפועל וכן יורה לפצות את התובע בגין עגמת הנפש וביטול הזמן שנגרמו לו בשל ההליכים שננקטו נגדו בתיק ההוצאה לפועל. הנתבעת עתרה לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין וחוסר סמכות עניינית. כך, טענה הנתבעת, כי התובע לא הגיש התנגדות בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו, ומכאן שחובו של התובע הפך לחוב פסוק והתובע מושתק מלהגיש תביעה שעילתה חיובים בגינם הוגשה התביעה כנגדו בלשכת ההוצאה לפועל. עוד טענה הנתבעת, כי כל טענה הנוגעת לתביעה שהגישה נגדו או להליכי ההוצאה לפועל היה על התובע להגיש לרשם ההוצאה לפועל או במסגרת הליכי ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל. התובע מתנגד לבקשה. התובע טוען כי בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לדון בתביעות צרכניות. כן טוען התובע, כי הנתבעת מנסה לאחוז את המקל משני קצותיו: תחילה, היא מחליטה לזכותו וטוענת כי אין לו חוב ובהמשך, היא מתעלמת מהודעת הזיכוי ומגישה תביעה נגדו בהליכי הוצאה לפועל ובכך גרמת לו נזקים והוצאות כספיות מיותרות. עוד טוען התובע, כי ביום 11.11.13 הגיש בקשת התנגדות בצירוף בקשה להארכת מועד, וזו הועברה לבית משפט השלום בבאר שבע. בבקשה זו העלה למעשה המבקש את הטענות אותן הוא מעלה בתביעה זו. בתשובה טוענת הנתבעת, כי היא עילת התביעה החלה למעשה ביום 24.6.10 עת הגישה את התביעה הכספית נגד התובע בגין הפרת הסכם ההתקשרות בין הצדדים. רק ביום 24.11.13 הגיש התובע התנגדות לתביעה בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. קודם להגשת ההתנגדות, הגיש התובע תביעה זו, במסגרתה הוא מעלה טענות זהות לאלה אותן העלה בהתנגדות. לפיכך, טוענת הנתבעת כי יש להורות על עיכוב ההליכים בתביעה זו עד להכרעה התביעה שהגישה נגד התובע עוד בשנת 2010, וזאת בשל עניין תלוי ועומד. דיון כאמור, הנתבעת הגישה תביעה לסכום קצוב כנגד התובע עוד ביום 24.6.10. בהתאם להוראת סעיף 81א'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), עמדה בפני התובע בהליך שבפני, אפשרות להגיש התנגדות וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת האזהרה. משלא הוגשה התנגדות במועד, רשאית היתה הנתבעת לנקוט בהליכי גבייה נגד התובע. התובע במקום להגיש במועד התנגדות לתביעה על סכום קצוב שהוגשה בתיק ההוצאה לפועל, הגיש ביום 13.10.13 תביעה נפרדת כנגד הנתבעת, ובה הוא מעלה את הטענות שהיה עליו להעלות בבקשת ההתנגדות. בסופו של יום, ככל הנראה הבין התובע כי היה עליו להגיש התנגדות ועל כן הגיש בחודש נובמבר 2013 בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. למעשה, הטענות אותן מעלה התובע בתביעה זו הן טענות כנגד החוב אותו תובעת הנתבעת ממנו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. טענות אלה מקומן במסגרת הגשת התנגדות בתיק ההוצאה לפועל ולא במסגרת הגשת תביעה נפרדת כנגד הנתבעת. בנסיבות אלה, אין מקום כי בית משפט זה ידון בתביעת התובע עד אשר תתברר ותוכרע התביעה שהגישה הנתבעת נגד התובע בתיק ההוצאה לפועל שנתיים וחצי לפני שהגיש התובע תביעה זו. עוד אציין, כי חלק מהסעדים הנתבעים בתביעה זו אינם בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות. כך בית משפט זה אינו מוסמך להצהיר על העדר חוב לנתבעת ועל סגירת תיק ההוצאה לפועל כנגד התובע. מקומן של טענות אלה הוא במסגרת ההתנגדות בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד התובע. בנסיבות אלה, יש להורות על עיכוב ההליכים בתביעה זו, עד אשר תוכרע התביעה שהגישה הנתבעת כנגד התובע, וזאת מכוח הכלל של "עניין תלוי ועומד". הכלל של "עניין תלוי ועומד" (Lis Alibi Pendens) קובע כי אפשר לעכב דיון בהליך אחד כאשר תלוי ועומד הליך אחר בין הצדדים, שבו עומדת לדיון סוגיה זהה במהותה. הזהות אינה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי המהות. בעניין זה קבע בית-המשפט העליון בע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט (2) 477 : "כדי להחיל את עקרון 'הענין תלוי ועומד' יש להוכיח את זהות העילות בשתי התובענות [...] לענין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל הענינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית". אין הכרח גם כי תהיה זהות בין הסעדים הנתבעים על מנת לעכב את הדיון על יסוד העיקרון האמור וגם אין הכרח כי תתקיים זהות מוחלטת בין בעלי הדין בשתי התובענות הנדונות (ראו בג"ץ 3134/93 י.א.ד אלקטרוניקה בע"מ נ' שרת העבודה והרווחה, פ"ד מח(1) 296; ע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן ([], 28.01.2002)). סמכות בית המשפט לעכב את הדיון בהליך היא סמכות שבשיקול-דעת, המופעלת תוך התחשבות במטרת העיכוב למנוע הטרדה של בית המשפט בהליך כפול, למנוע הכבדה מיותרת על היריב, לייעל את הדיון ולמנוע הכרעות סותרות בין ערכאות (ראו: בש"א (י-ם) 946/05 צח אורני נ' Western Steel Svenska AB ([], 23.01.2006)). בענייננו, עילות התביעה בשתי התובענות סבות סביב אותה מסכת עובדתית והיא, האם כדין חויב התובע בסכום אותו דורשת הנתבעת והאם שלחה לו הנתבעת הודעת זיכוי בגין החוב. כך גם קיימת זהות בין הצדדים בשתי התובענות. העדר החפיפה בזהותם של הסעדים הנתבעים בשני ההליכים אינה נגזרת מההבדל במסכת העובדתית העומדת לדיון. מעיון בהתנגדות שהגיש התובע עולה כי טענות הגנתו של התובע זהות לטענות אותן הוא מעלה בתביעה שבפני. קביעותיו של בית המשפט בתביעה שהוגשה על ידי הנתבעת יש בה כדי להשליך על תביעת זו. בנסיבות אלה, אין מקום לאפשר לצדדים לנהל התדיינות משפטית כפולה באשר לאותה מסכת עובדתית. התוצאה היא שאני מורה על עיכוב הליכים בתביעה זו עד שיינתן פסק דין בתביעה האחרת ועל ביטול הדיון שנקבע. הנתבעת תגיש לבית המשפט, בתוך 9 חודשים, הודעה בדבר מצב ההליכים בתביעה האחרת. הארכת מועדתביעה על סכום קצוב