בקשה להאריך את המועד להגשת התנגדות לאישור פסק בוררות

1. לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 20.10.10 במעמד צד אחד במסגרתו אשרתי שלושה פסקי בוררות שניתנו ב - 8.9.08; 22.6.09 וב - 5.7.10 על-ידי בית דין צדק בני-ברק (להלן - בית הדין). לציין כי פסק הדין ניתן בעקבות עתירת המשיב במעמד צד אחד ביום 10.10.10 למתן פסק דין לאישור פסקי הבוררות לאחר שטען כי חלף המועד להגשת בקשה לביטול פסקי הבוררות. בעתירתו גם ציין כי המציא למבקש את הבקשה לאישור פסק הבורר עוד ביום 13.9.10, כשמסר את הבקשה לאשת המבקש. 2. בבקשה שלפני עותר המבקש לבטל את פסק הדין ולהאריך את המועד להגשת התנגדות לאישור פסקי הבוררות. טענתו העיקרית היא כי מעולם לא חתם על שטר בוררות כלשהו בקשר לבירור המחלוקת בינו לבין המשיב כך מציין כי "...שטר הבוררין הנ"ל נחתם ע"י מתדיין שאינו המשיב ושאינו קשור למחלוקת הנטענת להיות עם בין המשיב למבקש..." (סעיף 3.3 לבקשה); לדבריו כאשר קיבל את הזימון להופיע לפני בית הדין, הוטעה לחשוב כי מדובר בדיון המתייחס לסכסוך אחר. רק כאשר הגיע לדיון "...הופתע לגלות כי התובע הוא בעל דין אחר דהיינו המשיב שתביעתו היתה בנושא אחר ועיקרה כאמור המחלוקת הקשורה בחוזה השכירות ו/או ביחסי השכירות הקשורים לחנות" (סעיף 7 לבקשה). כך טוען המבקש כי "נגרר" לדיון "בניגוד לדין", בלי שהסכים לכך ובלי שחתם על שטר בוררות. לא זו אף זו אלא שלטענתו אף לא קיבל מהמשיב את כתבי הטענות והמסמכים בטרם הדיון בבוררות וכי מדובר למעשה בדיון ש"נכפה עליו" על-ידי המשיב; עוד ציין כי התברר לו בהמשך שהתקיימו דיונים בבית הדין בהעדרו ואף ניתנו החלטות שונות בהעדרו שחלקן הוגש לאישור במסגרת התובענה דנן. ולענין אישור פסק הבוררות טען כי האישור נעשה טרם זמנו שכן בהתאם לסעיף 27(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 המועד להגשת בקשה להתנגדות ו/או לביטול פסק הבוררות חלף רק ביום 28.10.10 ומשניתן פסק הדין ביום 20.10.10 ממילא ניתן בטרם חלף המועד לכך. למבקש גם טענות לענין התנהלות המשיב כך לדבריו לאחר שהבקשה הומצאה ביום 13.9.10, ומשלא איתר את מלוא המסמכים הנדרשים פנה למשיב בהזדמנויות שונות במהלך חודש ספטמבר 2010 בבקשה לקבל את המסמכים, כן הודיע למשיב כי בכוונתו לנקוט בהליכים לביטול פסק הבוררות אך המשיב התחמק מפניות אלו, ועל כן שלח המבקש מכתב רשום למשיב ביום 11.10.10 בו ביקש להמציא לו את מלוא הבקשה ואת פרטי בא כוחו כדי לקבל את המסמכים ישירות אך, כאמור, המשיב התחמק מפניותיו עד שביום 2.11.10 המציא למבקש "במפתיע" באמצעות הפקס, העתק מפסק הדין; לחלופין, עותר המבקש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. 3. המשיב התנגד לבקשה. לטענתו בהתאם לסעיף 23ב לחוק הבוררות הדרך להתנגד לאישור פסק הבוררות היא בדרך של הגשת בקשה לביטולו, כך הפנה לסעיף 27ג לחוק הבוררות שקובע כי בית המשפט לא יידרש לבקשה לביטול פסק הבוררות לאחר שפסק הבוררות אושר. עוד טוען המשיב, כי בהתאם לסעיף 27א לחוק הבוררות, המועד האחרון להגשת בקשה לביטול פסק בוררות הוא 45 יום לאחר מתן פסק הבוררות. לפיכך טוען המשיב, המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר במקרה דנן חלף, שכן מדובר בפסקי בוררות שניתנו ביום 8.9.08, ביום 22.6.09 וביום 5.7.10. לגוף הדברים טען המשיב כי טענת המבקש לפיה חשב כי הדיון אליו זומן מתייחס לסכסוך אחר היא טענה חסרת שחר "...שכן מהפרוטוקול עולה כי הוא השתתף בדיון עם המשיב באופן פעיל, שטח את טענותיו ולא ערער על סמכות הבוררים" (סעיף 9 לתגובה); כך גם ציין כי שמו צויין במפורש בזימון לדיון שנשלח למבקש וכי יש לדחות את טענת המבקש כי מעולם לא חתם על שטר בוררות שהרי מנספחי בקשתו (נספח ד' לבקשה) - מכתב ששלח לבוררים, עולה כי ביקש לדחות את הדיון למועד אחר, ומכאן מבקש ללמד על הסכמת המבקש להליך הבוררות ובתמיכה מפנה המשיב לאמור בספרה של פרופ' אוטולנגי ממנו לומדים כי ניתן להסיק על הסכמה לבוררות ממסמכים אחרים ולאו דווקא משטר הבוררות. עוד לטענתו החלטות הבוררים מעידות על כך ששטר הבוררות נחתם שהרי אלה ציינו בפסקי הדין כי המבקש והמשיב חתמו על שטר בוררות. עוד לטענת המשיב, אין המבקש מכחיש את עצם קבלת הבקשה לאישור פסק בוררות ביום 13.9.10, ונימוק שבפי המבקש בענין התנהלות המשיב בדרך המצאת המסמכים אינה מהווה הסבר ממשי מדוע לא הגיש בקשה מתאימה בתוך המועד הקבוע בדין, וגם לא הסביר מדוע במקרה זה קמה סיבה לביטול פסק הדין מחובת הצדק. להכרעתי 4. בהתאם לפסיקה יעתר בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד (במקרה דנן, בהעדר בקשה לביטול ו/או התנגדות לפסקי הבוררות) כאשר מבקש הביטול הצביע על סיבה ראויה לאי התייצבותו ועל סיכויי הצלחתו בהליך הרלוונטי [ראו: ע"א 3645/92קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133]. 5. בעניננו הרחיב המבקש לתאר את התנהלות המשיב לרבות אי הענות לפניות המבקש להמציא לו מסמכים שונים, ובנוסף טען כי במועד מתן פסק הדין (20.10.10) טרם חלף המועד להגשת התנגדות ו/או בקשה לביטול פסק הבוררות מטעמו. נימוקים אלה לא שכנעו אותי כי בפי המבקש הסבר ראוי ל'אי התייצבותו להליך' - קרי: לאי הגשת בקשת התנגדות ו/או בקשה לביטול פסק הבוררות במועד. 6. בהתאם לסעיף 27(א) לחוק הבוררות, אליו הפנה המבקש, המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות הוא תוך 15 יום מיום שהומצאה למבקש הודעה על הבקשה לאישור פסק הבוררות, ולא יאוחר מ-45 יום מיום מתן פסק הבוררות, במועד המוקדם מבין השניים. כך גם קובע סעיף 10 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968, כי המועד להגשת התנגדות לבקשה לאישור פסק בוררות, הוא תוך 15 יום מיום שהומצאה למבקש הבקשה אישור פסק הבוררות. במצב דברים שכזה, כאשר המבקש אינו מכחיש כי הבקשה לאישור פסקי הבוררות הומצאה לו (באמצאות מסירה לאשתו) ביום 13.9.10, הרי שהיה עלי המבקש להגיש התנגדות ו/או בקשה לביטול פסקי הבוררות תוך 15 יום ממועד זה - קרי: עד יום 10.10.10 (בשים לב לפגרת הסוכות). והנה, במועד מתן פסק הדין (20.10.10) לא רק שלא עמדה לפני כל בקשה מטעם המבקש (התנגדות ו/או ביטול) אלא שגם לא עמדה לפני כל בקשה להארכת מועד להגשת בקשה כלשהי מטעם המבקש. יוער כי טענות המבקש אודות התנהלות המשיב, ובכלל זה, התעלמותו מפניות המבקש טרם מתן פסק הדין אינן רלוונטיות, והחשוב הוא שהמבקש לא הגיש בקשותיו במועד, למצער היה על המבקש להגיש לבית המשפט בקשה להארכת מועד ולפרט את התנהלות המשיב כבסיס לבקשת הארכת המועד. זאת לא נעשה בענייננו. 7. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי בפי המבקש טעמים ראויים למחדל של אי הגשת התנגדות ו/או בקשה לביטול פסק בוררות. אלא שבבקשה לביטול פסק דין על בית המשפט לבחון גם תנאי נוסף (ומצטבר על התנאי של הסיבות למחדל) והוא סיכויי ההליך קרי, האם יש למבקש הביטול הגנה סבירה. ולציין כי בחינת התנאי השני הביאה אותי בסופו של יום למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המבקש, ולהורות על ביטול פסק הדין, כפי שיפורט להלן. 8. כאמור, הטענה העיקרית של המבקש היא כי יש להורות על ביטול פסקי הבוררות מהטעם שלא חתם על שטר בוררות. להבדיל מהליכים משפטיים אליהם "נגרר" הנתבע עם הגשת כתב התביעה הרי במקרה של הליך בוררות, נעשית הפנייה להליך זה אך ורק בהסכמת הצדדים הנוגעים לדבר (בין אם בפנייה ישירה לבורר ובין אם במינוי בורר על-ידי בית המשפט). בנסיבות אלה כשלפי טענת המבקש לא חתם על שטר בוררות, הרי שלכאורה מתעוררת השאלה - האם היו הבוררים בבית הדין מוסמכים לדון בסכסוך שבין הצדדים בהעדר הסכמה לבוררות. אמנם לטענת המשיב, ניתן ללמוד על הסכמת המבקש להליך הבוררות מדבריו בדיון בבית הדין; ממכתב ששיגר לבית הדין, ועוד, קרי מנסיבות וממסמכים, אך לא הופניתי לחתימת המבקש על שטר הבוררות ואני סבורה כי טענה זו מהותית ויורדת לשורש הבוררות קרי, האם היתה הסכמה של המבקש לבוררות והאם היה מודע להליך שבו הוא נוטל חלק. שאלה כבדה זו טעונה בירור מעמיק המחייב גם הבאת ראיות ולא ניתן לעשות כך בשלב זה, במסגרת בקשה לביטול פסק דין. מאחר שאין בידי מי מהצדדים הסכם בוררות ערוך וחתום, עולה שאלת הסכמת המבקש להליך הבוררות ביתר שאת. אמנם הסכם של צדדים לפנות לבוררות יכול שיערך גם בעל-פה (ראו: פרופ' אוטולנגי, "בוררות דין ונוהל" מהדורה שלישית, בעמ' 20) עם זאת, ועל מנת שבית המשפט יוכל לקבוע כי הצדדים אכן הסכימו ביניהם לפניה לבוררות מחייב בירור הסוגיה ובהעדר מסמך בכתב המעיד על כך יש ממש בטענת המבקש, שכן לכאורה בעדר מסמך כזה אין אפילו ראשית ראייה להסכמתו לבוררות ממילא לא למודעות שלו להליך וכי תוצאות ההליך מחייבות אותו. לטעמי אין די בטענה שהמבקש "השתתף" בדיון בבית הדין ושלח לבוררים בקשה לדחיית הדיון, כנטען מפי המשיב, כדי להביא למסקנה (בודאי לא חד משמעית) כי בין הצדדים הוסכם לפנות להליך בוררות וממילא אין בכך לשלול את טענת המבקש כי לא הסכים לבוררות ולא היה מודע לאשר היה 'בבוררות' וממילא לא לתוצאותיו. כאמור, יש להוכיח את הטענה כי המבקש הסכים להליך הבוררות, בודאי מוטל הנטל על הטוען לתוקף הבוררות שעה שאין שטר בוררות חתום על ידי המבקש- עניינים אלה הטעונים הוכחה אינם יכולים להעשות בשלב זה ובודאי פותחים למבקש את הפתח לדון במחלוקת לגופה. 9. כפי שציינתי בבואי לשקול את שאלת ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד עלי לבחון שני תנאים מצטברים; ומאחר שכל מקרה ונסיבותיו הרי שבמסגרת שיקולי עלי לתת את הדעת למשקלו של כל תנאי מבין תנאים אלה. בענייננו אני סבורה כי העובדה שאין בפי המבקש הסבר ראוי למחדלו, כפי שציינתי ברישא להחלטה, אינה מביאה בהכרח לדחיית הבקשה קרי, להותרת פסק הדין על כנו, בודאי לא במקרה זה כשהטענה העיקרית היא שהמבקש כלל לא הסכים לקיום הבוררות, לא היה מודע להליך ואין כל מסמך בוררות חתום על ידי המבקש שסותר טענה זו, ובודאי שראיתי לתת לטענה זו יתר משקל על פני התנאי האחר. לטעמי העובדה כי למבקש אין הסברים מספקים למחדליו אינה יכולה לבסס השארת פסק דין על כנו כאשר יש לי ספק בבסיס לעצם קיומו של פסק הדין ולא אוכל להשלים עם "ניצחון טכני" בדרך של מתן פסק דין במעמד צד אחד, "...שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא ינתן נגדו פסק-דין אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53כהן נ. יצחקי, פ"ד ח 395, כן ראו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 אנקווה נ. מעוז חברה לביטוח (לא פורסם, 29.10.00): "כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". אשר על כן אני מקבלת את הבקשה ומבטלת את פסק הדין מיום 20.10.10 המאשר את פסקי הבוררות. אני מתירה למבקש להגיש בקשה לביטול פסקי הבוררות תוך 15 יום. עם הגשת בקשת הביטול ינותב התיק לפני המותב המתאים. יישוב סכסוכיםבוררות