לפניי בקשה למחיקת תובענה, בקשה המותנית בכך שיושב למבקשים ערבון שהפקידו. 1. המבקשים הגישו תובענה למניעת פינויים מנכס של המשיבה במסגרת הליכי הוצל"פ שנקטה האחרונה. בגדרי התובענה עתרו המבקשים לצד מניעה ארעי וזמני לעיכוב הפינוי. בהחלטתי מיום 25.11.12 ניתן להם צו ארעי במעמד צד אחד, שהותנה בין היתר בהפקדת ערבון, כנדרש בתקנה 364(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). סכום הערבון הועמד על 15,000 ש"ח, וזה הופקד (להלן: הערבון). 2. הבקשה לסעד זמני נדחתה, בהחלטתי מיום 2.12.12, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪, שטרם שולמו. בהחלטתי הוריתי למבקשים להודיע האם אין מקום למחיקת התובענה, שבמתכונתה הנוכחית אין לה לכאורה כל תוחלת. 3. בהודעתם מיום 30.12.12 הודיעו המבקשים על נכונותם למחוק את התובענה "בכפוף להחזר הערבון". בתגובה הודיעה המשיבה כי על כספי הערבון הוטל עיקול בגדרי תיק ההוצל"פ שפתחה נגד המבקשים, ועוד הציעה היא כי מתוך כספי הערבון יחולט סכום של 10,000 ₪ בגין ההוצאות שלא שולמו ויתרת הסכום תועבר לתיק ההוצל"פ. המבקשים מצדם הודיעו היום על התנגדותם להצעת המשיבה, ומוסיפים עוד בין היתר כי העיקול הוטל לאחר שעתרו להחזרת כספי הערבון. 4. דין הבקשה, למחיקת התובענה אך ורק בכפוף להחזרת הערבון - להידחות. המבקשים יכולים לעתור למחיקת התובענה, שהתייתרה, ומאידך גיסא יכולים הם לעמוד על ניהולה. ברם אין הם יכולים להעמיד תנאים למחיקתה. התניית המחיקה בהחזרת הערבון (שלא על דעת מוטבת הערבון, היא המשיבה) משמעה שהמבקשים עומדים על תביעתם, כפי זכותם, וזו תתברר. 5. חרף האמור ראוי להעיר מספר הערות ביחס לערבון והאפשרות להורות על השבתו למבקשים לעת הזו, בלא קשר לשאלת המחיקה. ראשית, ערבון אינו יכול כעקרון להיות מוחזר למפקידו אלא בהסכמת מוטב הערבון; או משלא הוגשה בקשה לחילוטו בתוך 60 ימים מיום פקיעת הצו הזמני; או משהוגשה בקשה בפרק הזמן האמור אך נדחתה, או שנדחתה בחלקה, שאז תוחזר יתרת הערבון (תקנה 371(ד) לתקנות). בענייננו המשיבה אינה מסכימה להחזרת הערבון וטרם חלפו 60 ימים ממועד פקיעת הצו. שנית, לא ניתן להורות על החזרת העירבון למבקשים נוכח קיומו הנטען (והבלתי מוכחש) של עיקול על כספי הערבון. נניח לצורך הדיון, בהיעדר טענה אחרת מפי המשיבה, כי למשיבה אין כל טענה לנזק שנגרם לה כתוצאה ממתן הצו. נניח גם שלא תוגש בידה בקשה לחילוט הערבון, כאמור בתקנה 371(א) לתקנות, בתוך פרק הזמן של 60 ימים. מבחינת התקנות, לא תהא אפוא מניעה להחזיר את הערבון, משפקע הצו הזמני, וזאת בלא קשר לשאלה האם התובענה תלויה ועומדת או שמא הוחלט על מחיקתה. אולם בשלב זה מוטל הזרקור על העיקול הנטען. כספי הערבון מונחים בקופת בית המשפט כמחזיק. בהינתן עיקול בהליכי ההוצל"פ, ככל שהוא חל כדין על הכספים המוחזקים בקופת בית המשפט, אין הגזברות אמורה להורות על העברת הכספים למבקשים. בהקשר זה ראוי להדגיש: בית משפט זה אינו אמור לתת הוראות כלשהן ביחס לעיקול. העובדה שהכספים מוחזקים בקופת בית המשפט אין משמעה שבית המשפט קנה סמכות לדון בגורלם. המדובר בהליך המתנהל בהוצאה לפועל, בהתאם להוראות של רשויות ההוצל"פ, ועיקול, אם אכן הוטל, הוטל בידי רשויות ההוצל"פ. לפיכך לא לבית משפט זה לדון עתה בשאלה האם העיקול הוטל כדין, או אם יש לממשו, וזהו עניין לרשויות ההוצל"פ לענות בו. ברם מובן שככל שמוטל עיקול כדין, בית המשפט לא יתן הוראה על החזרת הכספים למפקידם, חרף העיקול. 6. נוכח כל האמור, הרי שמשהתנו המבקשים את הבקשה למחיקת התובענה בהחזרת הערבון - הבקשה נדחית. איני נדרש כלל לבקשה הנגדית של המשיבה בתגובתה. ככל שרצונה בהגשת בקשה (לחילוט הערבון, אף שלכאורה לא נגרם לה נזק, או כל בקשה אחרת) - תעשה כן. 7. יוער כי במצב הדברים הקיים נותרת התובענה על עומדה, אף שספק אם יש לה תוחלת, במתכונתה הנוכחית. המשיבה תידרש אפוא להגיש תשובה להמרצת הפתיחה, על ההוצאות הכרוכות בכך, התובענה תיקבע לשמיעה, ויתקיים בה דיון, הנחזה לעת הזו כדיון סרק. זהו עניינם של המבקשים אם ברצונם ללכת בנתיב זה (אלא אם המשיבה תעתור בינתיים בהצלחה למחיקת התובענה, אף שזהו עניינה שלה). אולם דומה כי ראוי למבקשים לשוב ולשקול האם בנסיבות העניין אין מקום להסכים למחיקת התובענה, ללא צו להוצאות נוספות, תוך שמירת זכותם להגיש תביעה עתידית, כספית או אחרת, וכן תוך שמירת זכותם לעתור להשבת הערבון לידיהם. המבקשים ימסרו הודעה מעדכנת עד יום 23.1.13. תז"פ ליום 24.1.13. עיקול