מה הדין בסוגיית סילוק תביעה על הסף מכוח שימוש לרעה בהליכי משפט ? ##(1) שימוש לרעה בהליכי משפט סילוק על הסף:## דחיית תביעה על הסף בגלל שימוש לרעה בהליכי משפט, מסורה, בדרך כלל, לשיקול דעתו של השופט, הדן במשפט ועליו להכריע האם המקרה נופל לאותם מקרים חריגים בהם על בית הדין לסלק את התביעה על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט. מפסיקת בית המשפט העליון עולה כי בדרך כלל אין לסלק על הסף הליך מהטעם של "שימוש לרעה בהליכי משפט". הפעלת הסמכות לסלק תובענה על הסף בשל התנהלות מגישיה לא תעשה באופן גורף, אלא היא מחייבת איזון בין האינטרסים המתנגשים. ##(2) שימוש לרעה בהליכי משפט סילוק על הסף - באילו מקרים ?## בהתאם לפסיקה הנוהגת ידוע, כי סעד של סילוק תביעה על הסף בטרם בירור עובדתי הוא סעד קיצוני ביותר והשימוש בו הוא במקרים חריגים ביותר כאשר העדר יריבות או העדר עילה עולים בכתב התביעה עצמו. שימוש לרעה בהליכי בית המשפט הוא עילה לדחיית התובענה. כאשר תובענה מוגשת לבית המשפט שלא בהליך אחד אלא בשיעורין, כאשר אין היא פורשת את מלוא היריעה והיא לוקה בהיעדר תום לב ובמיוחד כאשר מדובר בתובענה על פי דיני היושר, כמו תובענה לסעד הצהרתי – בנסיבות כאלה מוסמך בית המשפט לדחות את התובענה. (ספרו של כבוד השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" בעמוד 388). ##(3) להלן החלטה בנושא בקשה לסילוק על הסף בבית הדין לעבודה:## לפני בקשה לסילוק על הסף של התביעה שהוגשה ע"י משיב 1, מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט (להלן - הבקשה). העובדות המצריכות עניין: ביום 27/12/2011 הגיש משיב מס 1 (להלן: המשיב) את תביעתו הראשונה (הליך מס' 50321-12-11). עיקר התביעה מתייחס לטענתו כי יש לראות בו עובד מדינה לכל דבר וכי זכאי לזכויות של עובד מדינה. בתביעה זו צורפה המשיבה 2 לבקשת המבקשת (המדינה), כצד ג', לאור הטענה כי היא הייתה מעסיקתו ולא המדינה. לאחר הגשת כתב הגנה (כולל מצד ג') בתביעה המקורית, נערך קדם משפט בנוכחות הצדדים, ובמהלכו, לאור שאלות ששאל בית הדין את התובע, ונערכה הפסקה להתייעצות, ביקש התובע למחוק את התביעה ללא צו להוצאות. לאור זאת ניתן פס"ד ביום 24/10/2012 בהסכמת הצדדים על פיו התביעה נמחקה ללא צו להוצאות. ביום 30/06/2013 , ללא כל הגשת בקשה או אף איזכור התביעה הקודמת, הגיש התובע (באמצעות עו"ד אחר) בגין אותה מסכת עובדות, תביעה חדשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בו הוא תובע לקבל זכויות כעובד מדינה , תוך שהוא מצרף את המשיבה 2 כנתבעת נוספת, ותובע אותן ביחד ו/או לחוד. המבקשת הגישה בקשה לבית הדין לעבודה בת"א, לסילוק התביעה כנגדה על הסף ביום 3/10/2013 וזאת מחמת חוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי בית משפט, והעדר סמכות מקומית. לבקשה לא צורף תצהיר בהיותו נסמך על טענות משפטיות. לאחר שקיים דיון בנוכחות הצדדים, החליטה כב' נשיאת בית הדין לעבודה בת"א בהחלטה מיום 16/01/2014, להעביר את התביעה לבית דין זה, (מבלי שהכריע בבקשה לסילוק על הסף). ביום 23/04/2014, ובמסגרת הדיון המוקדם שנקבע בתיק, טענו הצדדים בעניין הבקשה לסילוק על הסף, בסיומה נקבע כי החלטה בעניין זה תינתן בנפרד - ועל כך החלטתי זו. טענות הצדדים: לטענת המבקשת, המשיב הגיש בעבר תביעה לבית דין זה בגין אותן עילות, ולאור אותה טענה כי יש לראות בו כעובד מדינה. התביעה שהגיש בעבר נמחקה בסופו של דבר, לבקשתו , לאחר קיום דיון מוקדם, כשהתובע אף היה מיוצג (ע"י עו"ד אחר), והמבקשת מצידה אף ויתרה בנסיבות העניין על הוצאותיה, מתוך הבנה כי בכך מסתיימות טענותיו של התובע כלפיה. אלא, שכעבור כ - 3 שנים, ומבלי שהשתנו הנסיבות, הגיש התובע את התביעה דנן שוב, והפעם לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, תוך שהוא מסתיר את עובדת הגשת התביעה קודם לכן לבית הדין האזורי בירושלים, ואת העובדה שהוא ביקש למחוק אותה בעבר. בכך פעל המשיב בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ותוך שהוא מנסה לבצע "פורום שופינג". ב"כ המבקשת הפנה לפסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין בש"א 59694/99 מנולייף - מנורה חברה ישראלית לביטוח חיים בע"מ נ' אייל גוטמן ואח' (מיום 15.02.2001) שבה נדחתה על הסף תביעה שהוגשה בנסיבות דומות, וכן לפסיקת בית המשפט העליון המוזכרת באותו עניין, לפיה הליך שנמחק יחודש רק בשעה שהתרחש שינוי נסיבות המצדיק הגשת הליך חדש או כאשר מדובר בנתבע חדש. לטענת המבקשת, סילוק על הסף של התביעה אף נכון מבחינת המדיניות המשפטית הראויה הן ביחס לבית הדין והן ביחס לתובע, ואף עונה לאינטרס הנתבעות בהליך העיקרי שלא לשוב להיות מוטרדות בהליכים המוגשים כנגדן. המשיב מבקש לדחות את הבקשה. לטענתו עקב ייעוץ משפטי שקיבל, לא צורפה המשיבה 2 לתביעתו המקורית, ורק לאחר שהחליף את ייצוגו, הגיש את התביעה דנן גם כנגד המשיבה 2. עוד טוען המשיב, כי התביעה הוגשה לבית הדין האזורי בתל אביב מטעמי נוחות בלבד, היות ובית דין זה קרוב יותר למקום מגוריו (ואין בכך פגם משום שהדבר תואם את תקנות סדר הדין בבית הדין לעבודה), ולא מדובר ב"פורום שופינג" כטענת המבקשת. מחיקת תביעה אינה מהווה מעשה בית דין ולכן לא מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט אלא שזוהי עמידה לגיטימית של המשיב על זכויותיו שטרם קיבל את יומו בבית הדין. המבקשת לא יכולה להלין אלא רק על עצמה, משהיא לא דרשה כי סילוק התביעה הראשונה יותנה בדחייתה. בנוסף, אין מדובר בזהות מוחלטת בין שתי התביעות: בכתב התביעה דנן נכללות עילות תביעה שלא נכללו בתביעה המקורית וכן נוספה המשיבה 2 כנתבעת. המבקשת אף לא הגישה כתב הגנה, מבלי לקבל ארכה לשם כך , ולפיכך היא מנועה מלדון דיון ענייני בטענות המשיב. לבסוף טוען המשיב כי לבקשה לא צורף תצהיר והיא אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה בבתי הדין לעבודה לפיה סילוק על הסף ייעשה במשורה. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר המונח בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, משהמקרה דנן נופל לאותם מקרים חריגים בהם על בית הדין לסלק את התביעה על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט. תקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 מסמיכות את בית הדין למחוק או לדחות על הסף תובענה בהתקיים אחת העילות המנויות שם. אכן, כפי שטוען ב"כ המשיב, ההלכה בבתי הדין לעבודה לעניין סילוק תביעות על הסף מורה על כך שסעד זה יינתן במקרים קיצוניים וחריגים בלבד (ר' למשל ע"ע 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ - אלי אסולין (16.09.2013), פס' 22 לפסק דינה של השופטת לאה גליקסמן, וכן דב"ע נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז 3). אלא, שבנסיבות המקרה המונח לפניי עולה כי אכן מדובר באחד מאותם מקרים חריגים וקיצוניים בהם ייעתר בית הדין לבקשה לסילוק על הסף, כפי שיבוהבר בהמשך. בפס"ד של בית משפט העליון מהעת האחרונה נאמר לעניין זה כי: "במסגרתו של כלל מעשה בית דין, בית המשפט בוחן האם העילה שעליה נשענת התובענה הנוכחית כבר מוצתה בפסק דין קודם על ידי בית משפט מוסמך. אם התשובה חיובית, קמה הצדקה למנוע תביעה נוספת (ע"א 823/08 חזן נ' רשות המסים - פקיד שומה נתניה, פסקה 7 לפסק הדין ([], 4.1.09); נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי 61-63 (1991)). זהו כלל השתק עילה. שלושה טעמים עיקריים ביסודו: מניעת הטרדה חוזרת של בעל דין בשל אותה עילה; מניעת עומס יתר על המערכת השיפוטית בקיום התדיינות חוזרת בעילה אשר כבר נדונה והוכרעה (רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים פ"ד נז(5) 689, 706 (2003)); וכן מניעת אי צדק כתוצאה מהענקת משקל יתר להכרעה בתיק החדש על פני ההכרעה בתיק הקודם, שתהפוך לבלתי מחייבת.היווצרותו של השתק עילה תיבדק באמצעות מבחן זהות העילה. יש לתת את הדעת לשאלה האם, על פי מהות הדברים, מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לעניין זהה והאם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים (ע"א 1545/08 אברהם מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ ([], 4.43.10)." (ע"א 1835/11 שלמה אבני נ' מדינת ישראל (17.11.2011)). בענייננו, התובע הגיש את תביעתו הראשונה לאחר שטען שהתקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין המדינה, ודרש את זכויותיו כעובד מדינה. בפרוטוקול הדיון מיום 24/10/12 נרשם כי : "בית הדין מבקש לברר האם התובע עומד על טענתו כי יש יחסי עובד ומעביד בינו לבין המדינה, בין השאר לאור העובדה שהסכם העבודה נערך עם עמישב (לעבודה בחצרי המדינה), שתלושי המשכורת הינם של עמישב, וכי המשיך לעבוד לאחר הפסקת עבודתו מטעם המדינה בחב' עמישב (אשר מודה כי היא העסיקה אותו)". בתשובה ביקש ב"כ התובע לערוך הפסקה ולשחוח עם מרשו. בסיום הדיון הודיע כי הוא מבקש למחוק את התביעה, ובתגובה הודיעו הצדדים האחרים כי לא יעמדו על הוצאות. ברור לחלוטין כי לו ידעו שכוונת המשיב לשוב ולתבוע כעבור כ-3 שנים באותן עילות (תוך שיפוץ התביעה והעלאת טענות נוספות) - לא היו מוכנות למחוק את התביעה ובוודאי שלא היו מותרות על הוצאות. ברור אפוא כי המחיקה נעשתה תוך ההנחה המתבקשת שלא יוטרדו בשנית על ידי המשיב ובוודאי שלא בתביעה שעניינה זהה, שעילותיה זהות ומבלי שהתרחש שינוי נסיבות כלשהו המצדיק זאת (גם אם הוספו רכיבי תביעה נוספים). כאמור, המשיב, הגיש את תביעתו הנוכחית לבית הדין לעבודה בתל אביב, מבלי שציין שם כי הוגשה בעבר תביעה דומה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, וכי זו נמחקה לבקשתו. לטענת ב"כ התובע (המשיב), הדבר נעשה אך משיקולי נוחות ובתום לב, ולא היה כל רצון להסתיר את קיומה של התביעה הקודמת. בכל מקרה, אין מדובר בתביעה זהה וכי רק חלק מהעילות זהות ואף הוספה עמישב כנתבעת נוספת (כשבדיון הקודם צורפה כצד ג'). מנגד טוען ב"כ המבקשת כי נסיבות אלו עולות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב של המשיב, אשר הגיש את תביעתו המחודשת לבית הדין בתל אביב, כשהוא אף אינו מגלה מידע מהותי בדבר ההליך הקודם, מידע אשר היה בו בכדי להשליך על ההליך דנן. ואכן, מחיקת תביעה כשלעצמה אינה מהווה מעשה בית דין, וזאת בניגוד לדחייתה. אלא, שצודקת המבקשת בטענתה כי זכותה שלא להיות מוטרדת שוב ושוב בגין אותן עילות בתביעה שנמחקה זה מכבר (ובוודאי לאחר קיום דיון בבית הדין והתייעצות עם עורך דינו דאז), ומבלי שחל שינוי נסיבות כלשהו. נראה גם כיום כי לו היה התובע מגלה בטרם המחיקה, את דעתו כי בכוונתו לשוב ולתבוע בגין אותן עילות, הייתה המבקשת עומדת על דחיית התביעה (חלף מחיקתה), ובוודאי לא הייתה מסכימה למחיקתה ללא צו להוצאות, כפי שהדבר נעשה. גם צירוף נתבעת 2 אינה מהווה שינוי בנסיבות או סיבה כשלעצמה כדי לתת גושפנקא לפתיחת ההליכים מחדש, שהרי נתבעת זו צורפה בעבר כצד ג' על ידי המבקשת, ובפועל הייתה צד גם בתביעה הראשונה. לא למותר לציין, כי המשיב לא הזכיר כלל בכתב התביעה הנוכחי את תביעתו הקודמת ולא ציין בתגובתו (או אף במהלך הדיון ) כי היה שינוי בנסיבות - מעבר לעובדה שהתחלפו עו"ד - דבר שאינו מהווה שינוי נסיבות. אף המדיניות המשפטית הראויה באשר לסדרי הדין אינה יכולה לאפשר חיפוש אחר פורום משפטי "אוהד" בהתאם לגחמותיו של התובע, וכלשון המבקשת - "פורום שופינג": בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים הומלץ לתובע שלא לעמוד על תביעתו, ולפיכך לא ראוי היה כי כעבור כשלוש שנים ייעשה ניסיון נוסף, להגיש תביעה בגין אותן עובדות, בבית הדין לעבודה בת"א. לשם כך נקבעו כללי הסמכות העניינית והמקומית. אכן, וכפי שציין בית הדין האזורי בתל אביב, בתביעה דנן אמנם קיימת סמכות מקומית מקבילה של מחוז תל אביב ומחוז ירושלים, אלא שהתובע בחר להגיש את תביעתו לראשונה בירושלים, ולכן אין לאפשר לו, אף לא "מטעמי נוחות", לשנות את מקום הדיון. יתרה מזאת, לא ניתן לקבל את הטענה כי לא ניתן לתובע יומו בבית הדין. אמנם, בדיון הראשון לא קויים הליך של הוכחות, אך כן התקיים דיון מוקדם בתביעתו המקורית, ניתנה לתובע (המשיב) הזדמנות להשיב לשאלות בית הדין ולבדוק את סיכוייי תביעתו, וההחלטה למחוק את התביעה הייתה בסופו של דבר של התובע עצמו, לאחר שאף קויימה הפסקה לצורך התייעצות עם בא כוחו. כך גם קויים דיון בבית הדין האזורי לעבודה בת"א - דיון שלו היה מתקיים מלכתחילה שם - לבטח היה ניתן להתקדם בתיק בדיון זה. יוער כי גם אם קויים בתיק המקורי "רק" דיון מוקדם, לא ניתן לומר שלא ניתן לו יומו בבית הדין. ניתן לו יומו, וניתנה לו אפשרות לשקול את צעדיו לאור הערות בית הדין, והוא בחר לאחר התייעצות עם בא כוחו, שלא לעמוד על תביעתו. זו הסיבה לכך , כאמור, שהצדדים האחרים אף הסכימו ללכת לקראת התובע שם ולא לעמוד על הוצאות. יתרה מכך, לו התובע היה מבקש בדיון בתביעה הראשונה לתקן את כתב התביעה , להוסיף עילות או לצרף בעל דין נוסף, מטבע הדברים וע"פ מגמת הפסיקה, בית הדין היה נעתר לו, תוך פסיקת הוצאות. אלא שהתובע לא עשה כן, ואף לא גילה את דעתו כי בכוונתו לשוב ולתבוע מחדש. מה שמבקש היום התובע זה לערוך "מקצה שיפורים" לתביעה המקורית, מבלי שהשתנו הנסיבות, תוך שהוא חוזר על אותן טענות ביחס למעמדה של המדינה, ותוך הוספת נתבעת נוספת (שהייתה בתביעה המקורית צד ג'). לכך אין בית הדין יכול להסכים. יתרה מכך, ניהול התביעה בדרך שבחר התובע מהווה שימוש לרעה בהליכי בית הדין, ולא ניתן לצפות כי המשיב יתחיל מחדש את תביעתו, כאילו לא היה דיון קודם בתביעה הראשונה. ונקודה נוספת: אחת מטענות המשיב מופנית כלפי התנהלותו של בא כוחו הקודם, ועל טיב השירות שקיבל ממנו. אלא שאין בטענותיו אלו כדי להקים לו זכות ביחס לצדדים שבתיק. אם סבור שעו"ד מטעמו גרם לו עוול (בתביעה המקורית), יכול היה להגיש תלונה ללשכת עוה"ד או לפעול בכל דרך חוקית אחרת כלפיו. גם עצם החלפת עו"ד, לא מקנה לו זכויות דיוניות נוספות רק בשל כך. עוד יצוין, כי דווקא בקשתה של המבקשת בסיפא לבקשה, לראות את כתב ההגנה שהוגש בהליך המקורי בבית דין זה ככתב הגנתה לעניין התביעה דנן, מתיישבת עם הקביעה לפיה מדובר בתביעה זהה ביחס אליה, אשר לא חל בעניינה שינוי נסיבות המצדיק את הגשתה מחדש לאחר מחיקתה, וכאמור, הוספת המשיבה 2 כנתבעת בכתב התביעה אינה בגדר שינוי נסיבות, נוכח היותה של המשיבה 2 צד להליך המקורי, גם אם הוזמנה להשתתף בו כצד ג' בלבד. מכל מקום, אין מקום להתיר לתובע לנהל תביעה נוספת כנגד נתבעת 1 בגין אותן עילות שנמחקו. מאידך - אין בתביעה הראשונה כדי לגרוע מזכותו לתבוע את משיבה 2 (עמישב) ככל שיש לו זכויות ממנה שלא מוצו, בשל תקופת עבודתו אצלה (ובמגבלות ההתיישנות). סוף דבר : בקשת המבקשת לסילוק התביעה כנגדה על הסף - מתקבלת. המשיב ישלם למשיבה סך של 1,500 ₪ הוצאות (סכום שנקבע תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות וגילו של המבקש). ביחס לנתבעת 2 - היות ולא הוגשה כל בקשה מטעמה - אין די בכך שביקשה בדיון להצטרף לדברי ב"כ המדינה - כדי לדון בשאלת מחיקתה על הסף, והתביעה כנגדה תישאר. יחד עם זאת, ולאור העובדה שהתביעה, רובה ככולה מתייחסת לטענה המקורית כי יש לראות במדינה כמעסיקתו (ואף אין הפרדה בין התביעה כנגד עמישב וכנגד המדינה) יודיע ב"כ התובע תוך 14 יום האם עומד על התביעה כפי שהוגשה, כנגד נתבעת 2.שימוש לרעה בהליכים משפטייםסילוק על הסף