רקע: 1. החלטה זו עניינה בבקשות השונות שהגיש הנתבע למחיקת כותרת התביעה והארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, ולסילוק התביעה על הסף. 2. התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי וסילוק יד ממקרקעין הנמצא בסימטה ב' 11 בעיר העתיקה בצפת והידוע כגוש 13054, חלק 101 מחובר 1 וחלקה 102 א' (להלן: "הנכס"). בכתב התביעה נטען, כי התובע הינו הבעלים ובעל הזכויות בנכס, וכי הנתבע תפס חזקה שלא כדין בנכס, מתגורר בו זמן מה ללא ידיעת התובע, נוהג בנכס מנהג בעלים ואף חסם את הכניסה אליו. לטענת התובע, הנתבע מתעשר שלא כדין על חשבונו, מקום שהיתה מוטלת עליו החובה לשלם דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעושה בנכס שנים רבות, שלא כדין. לפיכך, התבקש בית המשפט ליתן צו לפינויו וסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין ובכלל זה פתיחת מעברי הגישה לנכס ופינויו מכל אדם וחפץ. בהחלטתי מ-02/08/12 התרתי לבקשת התובע פיצול סעדיו, באופן שיוכל לתבוע את נזקיו בנפרד. הבקשה למחיקת כותרת 3. לטענת הנתבע, הבקשה אינה ראויה לידון בהליך של סדר דין מקוצר בהעדר ראיה בכתב. לטענתו, רכש את זכויות הדיירות המוגנת בדירה בה הוא מתגורר, הידועה כחלקה 107 (להלן: "הדירה") בשנת 1976, בעוד התובע צירף לכתב התביעה נסח רישום מקרקעין המעיד על בעלותו בגוש 13054 חלקות 101 ו-102. התובע לא הוכיח קשר בין הנכס המופיע בנסח לדירה ולא צירף לכתב התביעה מסמכים שביכולתם לשלול את זכותו בדירה. ועוד, הוא לא חתם על המסמכים שצורפו ושאין בהם כדי לקושרו באופן כלשהו לנכס. לפיכך, יש למחוק כותרת "בסדר דין מקוצר" ולדון בתביעה בהליך רגיל. הנתבע הוסיף, כי בדעתו להעלות טענת התיישנות וקיזוז. 4. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, הנתבע אינו כופר בבעלותו על הנכס ולא הגיש כל ראיה הסותרת הימצאותו בנכס. ועוד, הנתבע לא הביא כל ראיה לעניין מיקומה של הדירה, כל שכן על פי נסח הרישום, חלקה 107 הינה בגודל של 12 מ"ר, המיועדת לבניין, בעוד הנתבע מתגורר בשטח של 56 מ"ר. דיון והכרעה 5. אדרש תחילה לבקשה למחיקת כותרת, ומקום בו ימצא, כי יש בבקשה ממש, אעבור לבחינת הטענות לעניין סילוק התביעה על הסף. 6. תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, מונה אילו הן התביעות אותן ניתן להגיש בסדר דין מקוצר: "202. ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר: (1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות - (א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב; (ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק; (2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות; (3) תביעות לסילוק יד ממקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב". מן האמור בתקנה 202 (3) עולה, כי הגשת תביעה לסילוק יד ממקרקעין כשרה להתברר בסדר דין מקוצר ובלבד שיש עליה ראיה שבכתב, שתעיד על זכות התובע במקרקעין (לעניין זה ראה למשל: בש"א (שלום -ת"א) 169514/07 מועדון הכדורגל הפועל רמת-גן גבעתיים נ' עמלנו חברה בעלת נכסי הפועלים ברמת גן ( 3.03.08)). ההלכה הפסוקה פירשה לקולא את הדרישה לראיה בכתב להוכחת התביעה. נסח רישום או כל מסמך רשמי אחר שיש בו כדי להוכיח את בעלות התובע בנכס עשוי להספיק לצורך מילוי הדרישה של ראיה בכתב (ע"א 624/89 עוזי רחמים נ' נג'טולה שלמה קוהן, דינים מחוזי, כ"ו 713, 717-718). 7. בענייננו, צירף התובע נסח טאבו עדכני לפיו הינו הבעלים של חלקות 101 ו-102 בגוש 13054 (נספח 1 לכתב התביעה), ולכאורה, די בכך כדי לעמוד בדרישת הראיה בכתב לגבי הנכס. הנתבע מצידו, אינו כופר בזכות הבעלות של התובע בנכס, אלא טוען, כי אין המדובר כלל בנכס בו הוא מתגורר. לטענתו, הוא מחזיק בנכס המצוי בחלקה 107 בגוש 13054, ושלגביו רכש זכויות דיירות מוגנת (נספחים 1 ו-2 לבקשה). 8. לכאורה, עומדת התביעה בתנאים להגשתה בסדר דין מקוצר, אלא שנוכח העובדה, כי התובע לא צירף לכתב התביעה כל מסמך הקושר את הנתבע להסגת גבול הנכס ונוכח טענות הנתבע כפי שהובאו לעיל, הרי שלא די במסמכים שצורפו כדי למלא אחר דרישת הכתב. טענות הנתבע מצדיקות בירור עובדתי מעמיק. מאידך, בהתייחס לטענת הנתבע לדיירות מוגנת- אין בידי לקבל את הטענה כי התביעה עסקינן אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר נוכח תחולת חוק הגנת הדייר, שכן עניין כשירותה של התביעה להתברר בסדר דין מקוצר נבחן על פי האמור בכתב התביעה ונספחיו בלבד (ע"א 267/73 אשדוד אינבסטמנט נ' קי.בי.ע. קבוצת בוני ערים בע"מ, פ"ד כח(1) 263, 265-264; י. זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית), ע' 665). טענה מעין זו, מקומה בבקשה למתן רשות להתגונן, להבדיל מבקשה למחיקת כותרת. 9. לאור המקובץ, הנני מורה על מחיקת כותרת "בסדר דין מקוצר". הבקשה לסילוק התביעה על הסף 10. הנתבע טוען, כי יש למחוק את התובענה נגדו על הסף. לטענתו, אין כל יריבות בינו לבין התובע , לא הובאה כל ראיה בכתב השוללת את זכויותיו בדירה, התובע לא הוכיח כל קשר בין הנכס המופיע בנסח רישום המקרקעין לדירתו, ואף לא כי הינו בעל זכויות הבעלות בדירתו. לסיום טען, כי הוא רכש כדין את זכויות הדיירות המוגנת. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, הנתבע מצוי בנכס שבבעלותו, והנתבע לא הביא כל ראיה הסותרת את חוות דעת המודד לגבי מיקומו של הנכס. דיון והכרעה 11. דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להידחות. על פי תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן" "תקנות סדר הדין האזרחי"), רשאי בית המשפט לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לעניין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה, פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמודים 170-171), ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני (ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני,פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156. הלכה היא כי עת בוחן בית המשפט בקשה לסילוק על הסף, עליו להניח כי העובדות המונחות לפניו בכתב התביעה הינן נכונות, ותחת הנחה זאת לבדוק האם הסעד מגיע לתובע (ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד יז 2617 , 2624). כאמור, די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המצוינות לעיל והמהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק באיבה. התביעה דנן מגלה עילה מעצם הטענה, כי הנתבע מסיג גבול הנכס של התובע. 12. לאור התוצאה אליה הגעתי, כמבואר לעיל, הנני מורה לנתבע להגיש הגנתו תוך 30 ימים מהיום. בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות. סדר דין מקוצרסילוק על הסף