לפני בקשה להחזיר המבקש להליך פשיטת רגל. 1.ביום 5.11.05 ניתן צו לכינוס נכסיו של החייב, לבקשתו. היה זה הליך שני המתקיים כנגד החייב. הליך קודם (פש"ר 191/99 במסגרת סעיף 19א') בוטל בשל אי שיתוף פעולה מצד החייב ואי עמידתו בהסדר נושים. החייב הצהיר בבקשתו על חובות בסך של מעל 13 מיליון ₪ ל-12 נושים. בתיק הוגשו 4 תביעות חוב שנבדקו, מתוכן אושרו 2 תביעות חוב בסך של 170,000 ₪. במסגרת צו הכינוס הושת על החייב תשלום חודשי של 200 ₪. החייב לא הפקיד ולו תשלום חודשי אחד לקופת הכינוס. החייב אף לא הגיש דוחות חודשיים מאז ינואר 2007. בקופת הכינוס סך של כ-83,000 ₪ שמקורם בסכום שנפסק לטובת החייב בתביעה אזרחית. בדיון שהתקיים בפני ס.נ. ע' קמא ביום 25.7.07 סבר הכונס הרשמי כי אין להכריז את החייב פושט רגל בשל אי שיתוף הפעולה בהליך, ואי קיום חיוביו, ובהחלטתו נאמר: "..אחרי עיון ודיון נראה לי, שיש מקום ליתן לחייב הזדמנות נוספת, ואחרונה, לתקן את הטעון תיקון מבחינתו בהליך זה. על החייב להגיש את כל הדוחות החודשיים ולשלם את התשלום של הפיגורים...והכל בתוך 30 ימים. החייב ימשיך בהגשת דוחות ובתשלומים כסדרם מכאן ואילך". (ההדגשה- אינה במקור). 2. ביום 9.12.08 התקיים דיון אליו החייב לא התייצב כלל, אשר בו הוחלט על ביטול ההליך, לאור העובדה כי החייב לא עשה דבר מכל שהורה בית המשפט. ביום 16.6.09 משחלפו מעל שישה חודשים ממועד ההחלטה לביטול ההליך, הגיש החייב בקשתו דנא, ובה הוא עותר כאמור, להשבת ההליך על כנו, וכן לקיום דחוף בהחלטתו של בית המשפט לביטול הצו. 3.אין אכן מקום לקיום דיון, כאשר החייב עצמו השתהה מעל שישה חודשים בהפנייתו לבית המשפט. גם הטיעון שהיה טרוד בשל לידתה של בתו מהלך 4 חודשים, אינה נותנת מענה לשיהוי זה. לטענת הכונס הרשמי החייב התנהל בחוסר תום לב המבוסס על החלטת כב' השופט א' קמא לבעניין זה (נפסק בפרשת נאווה בלוך, כדלקמן: "דרישת תום הלב הינה אלמנט מהותי הן באשר לגיבוש זכותו של אדם להיכנס להליכי פשיטת רגל ולהיות מוכרז פושט רגל, והן כתנאי ליציאתו מהליכים אלה וקבלת הפטר. תום הלב נדרש הן באשר לשלב יצירת החובות והן באשר למהלך פשיטת הרגל, ובהיותו יסוד מהותי, כאמור יש להפקיד על יישומו הנאות" (בש"א (מחוזי ת"א) 100105/98 בש"א (תל-אביב) 101714/98 (תל-אביב) 109242/98 נאוה בלוך (המבקשת בבש"א 100105/98 ובש"א 109242/98 ומשיבה בבש"א 101714/98 נ' כונס הנכסים הרשמי (המשיב בבש"א 100105/98 ובש"א 109242/98 ומבקש בבש"א 101714/98), תק-מח 99(2), 202, 204(1999). התייחסה לכך כב' השופטת חני הורוביץ בפש"ר (חי') 282/04 קופר זיו נ' כונס הנכסים הרשמי- מחוז חיפה, תק-מח 2006(3), 8371 (2006) כדלקמן: "חייב בפשיטת רגל, וודאי חייב שיזם את ההליך, איננו יכול לעשות דין לעצמו בבחינת ירצה - ישלם התשלום החודשי, לא ירצה - לא ישלם, תוך זלזול בהליך ובצווי ביהמ"ש. שלא כמו עניינים אחרים, הליך פשיטת רגל מבוסס על ההנחה כי לחייב ניתנת הזדמנות ייחודית למחילה על חובותיו וכמובן הגנה, כל זמן שעניינו מתברר, מפני מאסר והליכי גבייה אחרים. כל זאת, בכפוף לשיתוף פעולה מלא עם נציגי הכונ"ר, הוכחת תום לב ביצירת החוב וחשוב מכל - העלאת נכסים של ממש לקופת הכינוס, ובראשם התשלום החודשי. ככל שחל שינוי דרסטי במצבו הכלכלי של החייב מאז ניתן צו התשלומים, שומה עליו לפנות בבקשה מתאימה ולא להפסיק לשלם באחת, על דעת עמו. 23. חייב שלא עמד בצו התשלומים באופן שיטתי מסתכן בהפעלה של מלוא משתמט דרך קבע מביצוע התשלום החודשי, ייתפס כמי שמחבל במטרות ההליך ובתכליתו. חייב כגון דא ממילא לא ייחשב כבעל תום הלב הדרוש במסגרת ההליך ולא יוכרז פושט רגל". (שם, פסקה 23). 4.החייב טוען כי העביר סכום זכייתו בתביעה לקופת הכינוס, ואכן כך הוא הדבר, אולם אין בהעברת הכספים כל מעשה וולונטרי, באשר כל נכסיו של החייב הוקנו מכח צו הכינוס, לרבות סכום הפיצוי שנפסק לו בפסק הדין. העברת הכספים נעשתה על פי החלטת בית המשפט במסגרת הדיון שהתקיים בפני כב' השופטת בן עמי מיום 23.1.07. מכאן שטענתו של החייב כי סכום זה הועבר לקופת הכינוס על חשבון התשלום החודשי אין לה כל בסיס, והחייב עשה דין לעצמו, שעל יסוד סברתו זו לא שילם לקופת הכינוס. חובת התשלום הובהרה לחייב בהחלטה מיום 25.7.07, שעה שכספי הפיצוי הועברו לקופת הכינוס כבר ביום 18.2.07. החייב סומך ידיו על סעיף 19א' לפקודה, וטוען כי טעה הכונס הרשמי שלא המליץ להכריז על החייב פושט רגל וליתן לו הפטר מוחלט מחובותיו במועד ההכרזה, בשל שהסכום שהופקד בקופת הכינוס מגיע כדי 30% מתביעות החוב. לענין זה משיב הכונס הרשמי בשניים: א.אין לסעיף 19א' ולעניינו של החייב ולא כלום. סעיף 19א' מדבר במתן הפטר בעקבות הסדר של חייב עם נושים, טרם שניתן צו כינוס, ואין זה המקרה כלל ועיקר. ב.כן מפנה הכנ"ר לסעיף 35(ז) לפקודה, לפיו, כמי שמצוי בהליך פשיטת הרגל מ על 4 שנים, נדרש החייב להגיש לנושיו הצעה להסדר בסכום שאינו נופל מ-65% מסך תביעות החוב (ס"ק 4). הכונס הרשמי עומד על דעתו באשר לחוסר תום הלב של החייב, כאמור לעיל ככל שהדברים נוגעים להתנהלותו בהליך, וניצולו של ההליך לרעה. לא בכדי ציטט החייב רק חלק מדברי כבוד השופט ע. קמא. הכונס הרשמי לא טען מעולם לחוסר תום ליבו של החייב ביצירת החובות. החייב טוען כי לסכום התשלום החודשי הסמלי בסך 200 ₪ אין כל משמעות, שכן מחד אין בו כדי לסלק איזה שהוא חוב מחובותיו, ומאידך, בשל שהפרוטה לא הייתה מצויה בידיו, לא יכול היה לשלם סכום זה. הכונס הרשמי משיב כי משעה שניתן צו שיפוטי לתשלום החודשי במסגרת צו הכינוס, אין לחייב כל שיקול דעת באשר לתועלת שתצמח לנושיו מתשלום זה, או למשמעותו של הסכום, ובכל מקרה, חייב אשר אין בידו לשלם את התשלום החודשי, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה להפחתת התשלום החודשי (סמלי ככל שיהא), ואין מקום לעשיית דין עצמי כפי שנהג החייב. 5.לחייב טענות נוספות עליהן משיב הכנ"ר בתגובתו. 6.בשל העובדה שמצד אחד אכן התשלום החודשי לא היה משמעותי (200 ₪), ובהינתן שבקופת הכינוס מצוי סך 83,000 ₪, אשקול, חרף כל האמור לעיל, החזרת ההליך על כנו, אם יודיע המבקש תוך 15 יום כי הוא מוכן להעמיד ולהעביר לקופת הכינוס סכום שישלים את השיעור של 65% מסך החובות שהוכחו, דהיינו מסך של 170,000 ₪, בצירוף שכ"ט בעלי התפקידים, או אז אורה לכנ"ר לכנס אסיפת נושים לאישור הסדר נושים בשיעור זה. לאור האמור, הדיון ביום 17.9.09 מתייתר בזאת. הסדר נושיםנושה