לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (הנשיאה בפועל איטה קציר; ב"ל 1407/10), אשר הכיר בטנטון ממנו סובל המשיב כפגיעה בעבודה, בהתאם לסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"). במסגרת הערעור הוגשה על ידי המערער ביום 13.12.10 בקשה לצירוף ראיה חדשה. הצדדים התייצבו לקדם הערעור ביום 13.7.11. במסגרת הדיון הסכימו הצדדים כי התיק יועבר למתן פסק דין על יסוד המצוי בו. עוד הוסכם כי הבקשה לצירוף ראיות תידון תחילה, וככל שזו תתקבל יוחזר התיק לבית הדין האזורי, לצורך התייחסות לראיה הנוספת. על כן הילוכו של פסק דין זה יהיה כדלקמן: נביא את הרקע העובדתי המשמש תשתית לתיק זה, לאחר מכן יובאו טענות המערער בערעור וכן בעניין הבקשה לצירוף ראיה, טענות המשיב, לבסוף נכריע בבקשת המערער לצירוף ראיות, וככל שזו לא תתקבל, נדון בערעור לגופו. רקע עובדתי 3. המשיב, יליד שנת 1965, עובד כמפעיל ציוד כבד ובמסגרת עבודתו חשוף לרעש מזיק. ביום 18.2.08 הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") להכיר בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. המוסד הכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל המשיב כפגיעה בעבודה, אך דחה את תביעתו ככל שזו מתייחסת לסוגיית הטנטון, מן הטעם שלא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק בכל הקשור לתלונות חוזרות ונשנות. 4. במהלך הדיון בבית הדין האזורי הסכימו הצדדים כי התביעה תוכרע על סמך סיכומים בכתב. 5. בית הדין האזורי קיבל את התביעה לאחר שקבע כי המשיב הניח תשתית עובדתית מספקת לקיומן של תלונות חוזרות ונשנות בגין הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון. בית הדין האזורי התבסס לצורך הכרעתו על רישומים רפואיים מהמועדים הבאים: 16.5.07, 3.6.07, 19.6.07, 11.9.07. כמו כן התבסס בית הדין על חוות דעת רפואית מיום 10.2.08 של מומחה מתחום רפואת אף אוזן גרון (ד"ר חדד שרל) בית הדין קמא קבע כי אין מדובר בפניות הסמוכות למועד הגשת התביעה, וכי ניתן להסתמך גם על הביקור מיום 11.9.07, בו הוצאה למשיב תעודה ראשונה לנפגע עבודה, שכן מלבד זאת תועדו בביקור זה גם תלונותיו של המשיב בדבר הטנטון ממנו הוא סובל. נימוקי הערעור 6. המוסד הגיש ערעור על פסק הדין בו טען כי לא מתקיימים אצל המשיב תנאי סעיף 84א(ב)(3) בכל הקשור לפניות חוזרות ונשנות. המשיב הציג שלושה רישומים רפואיים רלבנטיים (16.5.07, 3.6.07, 19.6.07), ורק באחד מאלו ישנה התייחסות לפגיעה בתפקוד. המוסד הוסיף וטען כי בעב"ל 325/08 המוסד נ' בוחבוט, עב"ל 738/07 המוסד נ' משה אפלבוים ועב"ל 682/07 המוסד נ' נחום תפארת, נקבע כי פנייה אשר מטרתה קבלת תעודה ראשונית לנפגע עבודה, לא תובא במניין הפניות הרפואיות, שכן פניה זו אינה בבחינת פנייה לקבלת טיפול רפואי, אלא פנייה מנהלית לצורך הגשת תביעה למוסד. על כן טוען המוסד כי אין להביא במניין הפניות את הפנייה מיום 11.9.07. 7. עוד טוען המוסד כי שגה בית הדין קמא, עת נתן משקל ראייתי לחוות הדעת של ד"ר חדד שרל מיום 10.2.08. לטענת המוסד, מדובר בחוות דעת שניתנה בסמוך למועד הגשת התביעה למוסד, ביום 18.2.08, ועל כן אין להביאה במניין הפניות. לגופה של חוות הדעת, טוען המוסד כי היא מהווה למעשה "סיכום" של תלונות קודמות של המשיב, ולא מדובר בתלונה חדשה, וגם מטעם זה אין להביאה בחשבון במניין הפניות. משכך, טוען המוסד כי לא תועדו פניות חוזרות ונשנות כדרישת הפסיקה, ועל כן לא היה מקום לקבל את התביעה. 8. בתיק התקיימה ישיבת קדם ערעור ראשונה, בפני כב' השופטת ורדה וירט ליבנה ביום 1.12.10. במהלך הדיון העלה המוסד לראשונה טענה בדבר קיומה של ראיה מהותית נוספת. המוסד נדרש להגיש בקשה להוספת ראייה, עליה ניתנה למשיב זכות תגובה. בקשה לצירוף ראיה חדשה 9. ביום 13.12.10 הגיש המוסד בקשה לצירוף ראיה חדשה. בבקשה נטען כי בעת הכנת התיק לדיון נמצא כי על גבי הרישום הרפואי מיום 3.6.07, אשר הוגש למוסד, קיימת חתימת "נתקבל" מיום 12.6.07, ממשרדו של ב"כ המשיב. המוסד טוען כי דברים אלו מעמידים בספק את מידת האותנטיות של כלל התיעוד הרפואי. המוסד מדגיש כי בתיעוד הרפואי היחיד הקודם למועד זה (מיום 16.5.07) לא תועדה פגיעה בתפקוד. לטענת המוסד לא ניתן להתעלם מן הראיה החדשה שנתגלתה באקראי, ואשר יש בה כדי לשנות את תוצאת פסק הדין, שכן במצב דברים זה, ספק אם יוותרו שלושה רישומים המלמדים על פניות חוזרות ונשנות בגין טנטון. 10. המוסד סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה לצירוף ראיה מהטעמים שלהלן: א. הפסיקה מלמדת כי הגישה הנוהגת בבתי הדין לעבודה לעניין סדרי דין בכלל, והבאת ראיות בפרט, היא גישה מקלה. ב. בתיק זה לא נערכה בבית הדין קמא ישיבת הוכחות, לא נשמעו ראיות, ופסק הדין ניתן על יסוד סיכומים בכתב. החותמת הנמצאת בצידו השני של הדף, הינה ראיה "נחבאת" שלא ניתן היה לזהותה בנקל. מטעם זה, הראיה לא נתגלתה על ידי המוסד במועד מוקדם יותר, אף על פי שהייתה מצויה בפניו, ולא הועלתה כנימוק בהודעת הערעור. ג. פניה לטיפול רפואי במסגרת הכנת תביעה או היוועצות עם עורך דין מחלישה את מהימנות הטענה לפגיעה בתפקוד עקב הטנטון. גילויה של ראייה זו מחייב אפוא בחינה מחודשת לאור השינוי בנסיבות העניין. ד. דחיית הבקשה תגרום למוסד נזק רב, שכן המשיב עלול לקבל גמלה שלא כדין, אשר אינו זכאי לה על פי חוק ובכך תסוכל מטרת סעיף 84א(ב)(3) לחוק, ותיפגע הקופה הציבורית. דחיית בקשת המוסד תביא לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת, לפיה יידחקו האמת ומשפט הצדק לטובת הפרוצדורה. 11. המשיב התנגד לצירוף הראייה מהטעמים שלהלן: א. לטענת המשיב על בית הדין מוטלת החובה להיצמד לעקרונות המנחים של דיני הראיות בכל הנוגע להבאת ראיה חדשה בערעור, כאמור בתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), ובפסיקה. משכך, על מנת להתיר הצגת ראיה חדשה על בית הדין לקבוע כי יש לכך סיבה חשובה, ועל המוסד להוכיח כי לא ניתן היה לגלות את הראיה במועד. ב. לטענת המשיב, המוסד לא הצביע על חשיבות מיוחדת שיש להצגת הראיה הנוספת. לגישת המשיב ההלכות הקיימות בנושא טנטון קובעות כי יש להביא בחשבון מספר קריטריונים שונים, ומועד הפנייה לייעוץ משפטי הינו רק אחד מהם. לא יתכן כי זכאותו של המשיב תישלל רק משום שפנה לייעוץ משפטי, וכי עצם הפנייה לעורך דין תעמוד בעוכריו של המשיב. ג. עוד טוען המשיב כי התנהלות המוסד אינה מצדיקה את התרת הצגת הראיה, שכן לא מדובר בראיה חדשה שלא היה באפשרות המוסד להציגה במסגרת הדיון בבית הדין האזורי. המוסד לא ניסה לברר במסגרת ההליך בבית הדין האזורי מתי פנה המשיב לייעוץ משפטי, והמסמכים הרלבנטיים עמדו בפניו כבר אז. בנסיבות אלו סבור המשיב כי המוסד יכול היה לגלות את הראיה בשקידה ראויה בשלב הדיון בבית הדין האזורי, ועל כן הבאת הראיה בשלב זה נובעת רק מסיבות שתלויות במוסד. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 12. תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, דנה בהצגת ראייה חדשה במסגרת ערעור, וזו לשונה: " (א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות. (ב) התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את הענינים שבהם יש לצמצם את הראיות." תקנה זו לא הוחלה על בתי הדין לעבודה במסגרת תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב - 1991. יחד עם זאת בפסיקה נקבע, כי הכלל לפיו לא תותר הגשת ראיות חדשות בערעור יחול גם בבתי הדין לעבודה (ראו: דב"ע (ארצי) נה-198-3 ווינה אאורלראן נ' אולמי אירוח ושירותים בע"מ, מיום 28.8.95, ע"ע (ארצי) 300080/98 כהן אברהם נ' גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, מיום 13.9.01). עוד נקבע כי בעניין זה, כמו בעניינים פרוצדוראליים אחרים, ינהגו בתי הדין לעבודה ביתר גמישות מן המערכת הכללית (ראו: דב"ע נא/3-158 תחנת דלק בת ים בע"מ נ' רפי מגלאשווילי, לא פורסם). 13. הכלל המנחה אותנו בבואנו להכריע בשאלה של צרוף ראייה בערעור יהיה האם קיימת סיבה חשובה להתרת הצגת הראיות החדשות.שאלה זו תיבחן בין היתר באמצעות השאלות האם המערער פעל בשקידה ראויה, והאם לא יכול היה להציג את הראיה במסגרת ההליכים הקודמים בתיק (ראו: דב"ע מט/ 3-77 מדינת ישראל נ' יהודית גולדברג, פד"ע כא 164, דב"ע נב/3-151 סמי שם טוב נ' נאפז אלגרדאת, פד"ע כה 42). במקרה שבפנינו מבקש המוסד להציג ראיה חדשה, אשר התגלתה לטענתו רק בשלב הערעור, זאת על אף שהייתה מצויה בתיק עוד בשלב ההליכים בבית הדין האזורי. לטענת המשיב יכול היה המוסד בשקידה ראויה להציג את הראיה בבית הדין קמא, ואין מקום לקבל את בקשתו. 14. יישום העקרונות שהותוו לעיל מביאים למסקנה, כי דין הבקשה לקבלת הראיה החדשה להתקבל, וטעמינו יפורטו להלן: ראשית, למהות הראייה, נציין כי מדובר בחותמת אשר כהגדרת המוסד הינה "נחבאת", היא מצויה על צידו האחורי של האישור הרפואי שהגיש המשיב, וקיומה אינו זועק. בנסיבות אלו, אין בכך להעיד על חוסר שקידה ראויה של המוסד. על פי המהלך הרגיל של הדברים, מסמכים נבחנים על פי צידם העליון. דברים אלו נכונים במיוחד שעה שהתיק בבית הדין האזורי הוכרע על יסוד סיכומים בכתב, ועל כן לא נוהל בו דיון הוכחות, ולא נערכו חקירות. שנית, מבחינה מהותית מצאנו כי קיימת סיבה חשובה להתרת הצגת הראייה. מדובר בראייה המשליכה על מספר הפניות של המשיב לקבלת טיפול רפואי ומידת אמינותן. (ראו: עב"ל (ארצי) 53/08 לאוניד ברלכיס נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.10.08, עב"ל (ארצי) 325/08 המוסד לביטוח לאומי נ' בוחבוט שרלי, מיום 12.10.09, עב"ל (ארצי) 535/08 המוסד לביטוח לאומי נ' מיכאל קנטור, מיום 10.3.10, ועב"ל (ארצי) 633-08 המוסד לביטוח לאומי נ' טארק גזאלין מיום 12.7.10). שאלות אלו הן בליבת התיק, והכרעת בית הדין האזורי נגזרת מהן. משכך, למען ברור האמת, יש לבחון את נסיבות קבלת האישור. 15. איננו סבורים כי פניה לקבלת יעוץ משפטי שוללת את האפשרות להכרה בקיומה של בעיה רפואית, אולם יש בכך כדי להשליך על מידת האותנטיות של התלונות ואמינותן, ודברים אלו צריכים להיבחן בכפוף למסכת הראייתית אשר תיקבע על ידי בית הדין האזורי. לא זאת אף זאת, עסקינן בפסק דין מתחום דיני הביטחון הסוציאלי, אשר השלכותיו ארוכות טווח. מדובר בזכאות של המשיב לקצבה המשולמת מכספי הקופה הציבורית למשך כל חייו. זכאות שכזו אינה יכולה לקום מקום בו המבוטח אינו עומד בתנאים הקבועים בחוק. על תנאים אלו לא ניתן להתגבר בשל כשל פרוצדוראלי שניתן לרפאו על ידי דיון מחודש בתביעה. 16. אשר על כן, מצאנו כי יש להתיר את הגשת הראיה החדשה. משכך, בהתאם להסכמת הצדדים יוחזר התיק אל בית הדין האזורי לשמיעת עדות התובע ביחס לראיה החדשה, ולמתן הכרעה מחודשת בשאלת מספר הפניות לקבלת טיפול רפואי בשל הטנטון, בשים לב לפסיקה של בית דין זה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הוספת ראיותערעור