הרקע העובדתי 1. בפנינו תביעתה של התובעת, שהינה אלמנתו של מר ולרי ריפמן ז"ל (להלן: "המנוח"). במסגרת תביעתה מבקשת התובעת כי נקבע שהיא זכאית לקבלת כספי המענק על שם המנוח מטעם הנתבעת 1. 2. התובעת היתה נשואה למנוח בשעת פטירתו, וכן יש להם בת משותפת. אלו היו נישואים שניים עבור שני בני הזוג. 3. המנוח היה מבוטח בביטוח הדדי בנתבעת 1 מתוקף עבודתו כרופא כירורג בבית החולים ברזילי באשקלון. 4. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הינה גרושתו של המנוח, השניים נישאו ביום 3.8.93 ונולדו להם שני ילדים. נישואיהם הותרו ביום 2.10.03. 5. עוד בתקופת נישואי המנוח והנתבעת, חתם המנוח ביום 7.7.01 על טופס שאלון אישי במסגרת הצטרפותו כמבוטח בנתבעת 1. על כן מטבע הדברים ציין במסגרת מינוי המוטבים באותה העת את נתבעת 2 כמוטבת (הטופס צורף כנספח א לכתב התביעה). 6. בשל מצבו הרפואי, סמוך לפטירתו, ערך המנוח ביום 25.2.08 צוואה ובה הורה את כל רכושו לאחר מותו, ללא יוצא מן הכלל, לרעיתו, התובעת, ובין היתר פירט בסעיף 5 לצוואתו מהו הרכוש, ובס"ק 3 אף ציין מפורשות "קרנות השתלמות, ביטוחים מכל מין וסוג שהוא וקופות גמל". (הצוואה צורפה כנספח ג' לכתב התביעה). 7. למרבה הצער, בשל התדרדרות במצבו הרפואי, הלך המנוח לעולמו ביום 1.6.08. 8. צוואת המנוח הוגשה ע"י התובעת לקיום, וביום 31.7.08 ניתן צו קיום צוואה, לאחר שלא התקבלו התנגדויות בגינה. 9. לאחר מתן צו קיום הצוואה הגישה הנתבעת בקשה לעיכוב ביצוע הצו, והרשם לענייני ירושה נעתר לבקשתה. 10. לאחר פטירת המנוח פנתה התובעת לנתבעת 1 בדרישה לקבל את הכספים שמגיעים לה לאור הוראת המנוח בצוואתו, אולם נתבעת 1 מסרה לה במכתב מיום 10.9.08 כי לאור מינוי המוטבים מיום 7.7.01, ומאחר ולא ניתנה לנתבעת 1 כל הוראה לשנותו, אין היא זכאית לקבלת כספי המענק אלא הנתבעת. 11. ביום 29.10.08 הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה כנגד נתבעת 1 שתימנע מלהעביר כספים לנתבעת עד לקבלת החלטה מטעם בית הדין. לאחר קבלת תגובות מטעם המשיבות התקיים בפנינו דיון ביום 26.11.08. יצויין כי בין לבין הועבר התיק מבית הדין בתל אביב לבית הדין בבאר שבע בשל חוסר סמכות מקומית. 12. בדיון הסכימו הצדדים כי מאחר ומדובר בשאלה משפטית המשותפת לסעד הזמני והעיקרי יאוחד הדיון ביניהם והתובעת ונתבעת 2 יגישו סיכומיהם בעניין. יש לציין כי נתבעת 1 בתגובתה לבקשה למתן צו מניעה ציינה כי אינה נוקטת עמדה באשר לזכאות מי מהצדדים לקבלת כספי המענק וכי היא מותירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית הדין. טיעוני הצדדים 13. התובעת טוענת כי בנסיבות העניין יש להכיר בצוואת המנוח ובהוראותיה כמזכות אותה בקבלת כספי המענק. עוד היא מוסיפה כי למיטב ידיעתה סבר המנוח כי עצם עריכת הצוואה ומתן הוראות במסגרתה מסדיר עניין זה מול הנתבעת 1. יתר על כן, טוענת התובעת כי מדובר בנסיבות חריגות לפיהן נכנס התובע לניתוח ולנוכח מצבו הבריאותי לאחר מכן, בעטיו לא פעל המנוח להסדרת שינוי המוטבים מול נתבעת 1, יש להתעלם מהפגם הצורני ולראות בהוראות המנוח בצוואה כהוראות המחייבות את הקרן. זאת ועוד, התובעת טוענת כי זהו מקרה קיצוני ונדרשת התערבות בית הדין בשל הנסיבות הטראגיות בהן נפטר המנוח, לנוכח עקרון העל כי "מצווה לקיים דברי המת". התובעת מפנה אל פסיקת בית משפט העליון שהעבירה את המשקל מהפן הצורני של הסכם לפן מהותי, תוך בחינת אומד דעת הצדדים שעה שערכו את ההסכם. לשם כך מפרטת היא כי עת התגרש המנוח מהנתבעת, הסדיר את יחסיהם הממוניים בהסכם גירושין, ומה שמעבר לכך לא היה בדעתו לתת לה. 14. הנתבעת טוענת כי שעה שלא ניתנה לנתבעת 1 כל הודעה על שינוי מוטב, אפילו לא לאחר עריכת הצוואה, לא התקיים התנאי בסעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"). הוראה זו קובעת כי המנוח רשאי היה לבטל את זכות הנתבעת כמוטבת בהודעה לנתבעת 1 או בצוואה עליה ניתנה הודעה לנתבעת 1. מאחר וסעיף זה לא קוים, אין תוקף לשינוי אותו מבקשת התובעת לאכוף. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי אין בלשון צוואת המנוח כל התייחסות ספציפית לכספי קרן הביטוח ההדדי בה מדובר, אין בלשון הצוואה הוראה מפורשת לשינוי מוטב ואין חולק כי לא נמסרה לנתבעת 1 כל הודעה בעניין, גם לאחר עריכת הצוואה. על כן זכותה של הנתבעת כמוטבת התגבשה ולא ניתן לשנות מצב דברים זה בדיעבד. הנתבעת מפנה לפסק הדין של בית הדין הארצי ב-עע 1636/04 עמליה אבנר עמרני נ' מרכז משען בע"מ ואח' (ניתן ביום 26/6/05) (להלן: "פרשת אבנר- עמרני") שם פסק בית הדין הארצי בנסיבות דומות. הכרעה 15. השאלה העומדת לפתחנו הינה השאלה המשפטית: מי זכאי לקבל את הכספים שהצטברו בקופת נתבעת 1 לזכות המנוח, האם היורשת על פי צוואת המנוח או המוטבת על פי תקנות קופת הגמל ? 16. המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית כוללת את סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 במסגרתו נקבע כי כספים שיש לשלם עקב מותו של אדם, בין השאר, על יסוד חברות בקופת תגמולים "אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון". בנוסף סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 שקובע : " בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם - על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה - רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו." מהמקובץ לעיל ניתן להבין כי כספי הביטוח ההדדי אינם חלק מהעיזבון, והדבר נותר כך אלא אם המנוח פונה לנתבעת 1 בבקשה לשינוי מוטב או בהודעה אליה מצורפת צוואתו. 17. פסק הדין אליו הפנתה הנתבעת 2, פרשת אבנר - עמרני, הינו פסק הדין המנחה שניתן בסוגיה זו ע"י בית הדין הארצי, ואף הוא מנתח את אותה שאלה משפטית. 18. בפרשה זו קבע בית הדין הארצי בנסיבות דומות לאור פרשנות החוקים דלעיל, כי המוטב הרשום בקרן גובר על היורש על פי צוואה, כל עוד לא עמד המנוח בתנאי החוק שפורטו לעיל, היינו הודעה לקרן. 19. התובעת מבקשת לאבחן פסק דין זה בטענה כי מדובר בנסיבות שונות שכן בפרשת אבנר - עמרני הוכח כי המנוח ידע על זכותו לשנות מוטבים מאחר וביצע שינוי מעין זה בעבר, ובמקרה שלפנינו לא ידע המנוח על חובתו זו ואף סבר כי די בכתיבת צוואתו כפי שכתב אותה. איננו סבורים כי כך הדבר, שכן מדובר באדם משכיל, רופא במקצועו, ואף לו סברנו כי לא ידע את הוראות החוק, הרי כידוע, אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעמידה בתנאיו, ולא יכולה להקנות זכויות שאינן מנויות בו. 20. בנוסף מפנה התובעת לחלוף הזמן הרב בין עריכת הצוואה לפטירת המנוח בפרשת אבנר - עמרני לבין המקרה שלפנינו. אולם גם כאן אין בידנו לקבל איבחון זה שכן בית הדין הארצי כלל לא התייחס לגורם הזמן שעה שבחן את המקרה, ולא היה בכך כדי להוריד או להעלות מקביעתו. 21.יתר על כן, מציינת התובעת כי במקרה שלפנינו מדובר בהוראה מפורשת של המנוח בצוואתו בסעיף 5(3) שם נרשם : "כדי להקל על איסוף נכסי, הנני מפרט להלן את המרכיבים העיקריים של רכושי: (3) קרנות השתלמות, ביטוחים מכל מין וסוג שהוא וקופות גמל." גם עם טענה זו איננו מסכימים. ראשית, מאופן ניסוח הסעיף ניתן לראות כי מדובר בסעיף סל הבא לאגד את רכושו של התובע בעזבונו, וכבר בארנו לעיל כי כספי הקרן אינם חלק מעזבון זה אלא בתנאים מסויימים בהם לא עמד המנוח. שנית, גם לו היתה פרשנותה של התובעת מתקבלת לא היה בה כדי לסייע לה שכן המנוח לא שלח את צוואתו לנתבעת 1, ולא פעל לשנות את שם המוטב שם, ועל כן המוטבת הרשומה בנתבעת 1 היא המוטבת החוקית שזכאית לקבל את כספי המענק. 22. זאת ועוד, התובעת שבה ומציינת כי מדובר בנסיבות קיצוניות, וכי המנוח נפטר בנסיבות טראגיות, ומפרטת כי בסמוך לעריכת הצוואה נכנס לניתוח ולנוכח מצבו הבריאותי לאחר מכן, בעטיו לא פעל ליידע את הקרן על השינוי המבוקש במוטבים, יש לקבל את התביעה. 23. יצויין כי התובעת עצמה, בסעיף 9 לכתב התביעה מציינת כי הניתוח של המנוח עבר בהצלחה, והוא שהה בחופשת מחלה במשך 3 חודשים ואף שקל לחזור לעבודה סדירה. מכך עולה כי לפחות על פניו הוטב לו. לאחר מכן, בסוף חודש מאי 2008 חלה הרעה במצבו והוא הלך לעולמו. לא מצאנו בשינוי הנסיבות כפי שתואר על ידי התובעת טעם המצדיק את קבלת התביעה שכן אופן התנהלות הנתבעת 1 נגזר מהחוק ומפסיקתו המחייבת של בית הדין הארצי בעניין. 24. סוף דבר, התביעה נדחית. הנתבעת 2 הינה המוטבת החוקית בנתבעת 1, וזכאית לקבל את כספי המענק מטעמה. 25. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות . פוליסהשינוי מוטבפסלות שופט