1. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה על הסף, בהעדר תצהיר, בקשת רשות ערעור שהוגשה לו על-ידי המבקש כנגד החלטת ראש ההוצאה לפועל. בהחלטה זו החליט ראש ההוצאה לפועל, בין השאר, כי ניתן לבצע חיוב למסירת שטיחים בעין שהוטל על המבקש לטובת המשיב בפסק בוררות שאושר, על-ידי המרתו בחיוב כספי, כאמור בסעיף 61(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן - החוק). לפניי עותר המבקש למתן רשות לערער על ההחלטה, הדוחה את הבקשה לרשות ערעור. המשיב עורר לפניי שתי טענות טרומיות כנגד הדיון בבקשה: ראשית, שפרקליט המבקש לא המציא ייפוי-כוח מטעם מרשהו, ושנית שההחלטה הדוחה בקשת רשות לערער אינה ניתנת לערעור. אדון בטענה השנייה ראשונה. 2. לפי סעיף 80(ב) לחוק ניתנת החלטתו של ראש ההוצאה לפועל לערעור ברשותו הוא או ברשות שופט בית המשפט המחוזי; החוק עצמו אינו קובע דבר לגבי הליכי תקיפה נוספים, אך סעיף 1 4 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, מאפשר ערעור בזכות לבית המשפט העליון על פסק-דין של בית-משפט מחוזי בערכאה ראשונה (פיסקה (א)) וערעור ברשות על החלטה אחרת של בית-משפט מחוזי ופסק-דין של בית-משפט מחוזי בערעור (פיסקה (ב)). טוען פרקליט המשיב, כי החלטת בית המשפט המחוזי, שדחתה את הבקשה לרשות ערעור, היא אמנם פסק-דין אך לא בערכאה ראשונה; היא גם אינה "החלטה אחרת", ובוודאי אינה "פסק דין בערעור", שהרי אך בבקשת רשות לערער עסקינן. נמצא, שאין קולר שהמבקש יכול לתלות בו הליך של השגה. עוד טוען פרקליט המשיב, שקיים היגיון לשלול מבעל הדין שנפגע לחייב הליכי השגה נוספים, כדי שלא לפגוע במהירותם של הליכי ההוצאה לפועל וביעילותם, ומה גם שבהליכי תקיפה נוספים לא יוכל בית המשפט העליון אלא לתת למבקש רשות ערעור, הא ותו לא. 3. טענתו של המשיב אינה נטולת משקל, אך יש לדחותה, כפי שכבר רמזתי ברע"א 14/89 [1]. היא נתקבלה בשעתו באנגליה בגדר ה-‎JUDICATURE ACT, 1876 בעניין [LANE V. ESDAILE (1891) ]6, שם פסק בית הלורדים, חרף היסוסיו של לורד ברומוול, שהחלטה הדוחה בקשת רשות ערעור אינה "צו" או "פסק" לפי החוק האמור הניתנים לערעור, ובהעדר הוראה אחרת בדין - לא קיימים הליכי השגה נוספים. השווה גם: ‎WHITEHOUSE V. BOARD OF CONTROL (1960) [7]; RE POH [8] (1983); אכן בסעיף 54(6) ל-SUPREME COURT ACT, 1981 כלולה הוראה מפורשת השוללת זכות ערעור על החלטה הדוחה או מקבלת בקשת רשות ערעור. 4. בדין הישראלי אין נוהגת ההבחנה בין "פסק" ל"צו", ואין אנו כפופים להלכות האנגליות; ההגבלה היחידה לגבי זכות ההשגה על החלטה בעניין רשות לערער מצויה בתקנה 409 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הקובעת כי - "החלטה המרשה לערער אינה ניתנת לערעור". אך על חוקיותה של תקנה זו קמו עוררין, ראה ע"א 534/59 [2], במ' 1420, והשאלה הושארה בצריך עיון בר"ע 211/84 [3]. אך יהא אשר יהא דינה של התקנה האמורה, הייתה זו, לפי מיטב ידיעתי, מאז ומתמיד פראקטיקה רווחת לתת, במקרה המתאים, רשות לערער על החלטה הדוחה בקשת רשות לערער. אכן, סבור אני על יסוד שיקולים כלליים, שבהעדר הוראה כופה לסתור, מן הראוי הוא לתת לסעיף 41 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] פרשנות רחבה שתכלול אפשרות תקיפה של כל החלטותיו של בית המשפט, אם אך מצדיקות הנסיבות (הנדירות מטבען) בדיקה של נושא מסוים בערכאה שלישית, בדיקה העשויה לקבוע הלכה מחייבת. הדברים הם כך מקל וחומר בהשגות על החלטת ראש ההוצאה לפועל, שבגדרן רשאי בית המשפט להיזקק באופן חופשי לראיות שלא עמדו לפני הערכאה הראשונה (המ' 578/70 [4]), כך שלעתים עשויים דיוני בית המשפט המחוזי להיות כדיוני ערכאה דיונית. 5. חוזרת איפוא השאלה למקומה, אם יכול המבקש להביא את עניינו בגדר אחת החלופות של סעיף 41 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]. אני סבור, שהתשובה היא חיובית. בניגוד לטענתו של פרקליט משיב, איני סבור שהחלטה הדוחה בקשת רשות לערער היא "פסק דין". כידוע, באה ההבחנה בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת" למנוע פיצול ההתדיינות, מקום שהתיק עדיין "פתוח", ובעל הדין שניתנה כנגדו "החלטה אחרת" יוכל, אם הרשות לערער עליה לא תינתן לו, לתקוף את ההחלטה בגדר הערעור על פסק הדין (תקנה 11 4). הבחנה זו אינה נוהגת לגבי החלטות הניתנות לאחר שהערכאה הדיונית סיימה את מלאכתה; כך, למשל, החלטה, הדוחה בקשה לביטול פסק-דין שניתן על-פי צד אחד, ל"החלטה אחרת" תיחשב, אף-על-פי שהדיון תם ונשלם (ע"א 502/68 [5]), והוא הדין בהחלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור או בקשה לדיון נוסף. בכל המקרים הללו מדובר, מבחינה מהותית, ב"החלטות ביניים", שהערכאה הדיונית מחליטה בהן לאחר מתן פסק הדין, והערכאה הערעורית עשויה להחליט בהן אף לפני שהתחילה לדון בעניין גופו, ואולי אפילו היא לא תתחיל בעטיין לדון בעניין גופו. אני סבור, שהחלטה הדוחה בקשת רשות ערעור היא "החלטה אחרת", מסוג "החלטות הביניים" המהותיות האמורות, שנין להשיג עליה ברשות; מכאן, שלפי סעיף 26(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] מוסמך אני לדון בערעור עליה (אם תינתן רשות לערער) כדן יחיד. 6. לגוף העניין, הדין עם המבקש. לפי תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, יש לצרף לבקשת רשות לערער "תצהיר לאימות העובדות"; ומכלל הן אתה למד על הלאו, שאין צורך לצרף תצהיר כשהבקשה אינה נסמכת על עובדות. במקרה שלפנינו הצהיר פרקליט המבקש לפני בית המשפט המחוזי כי - "... השאלה היחידה שעומדת לדיון מורכבת משני חלקים: האחד - האם בכלל עומדת בתוקפה ההוראה למסור שטיחים או שמא בוטלה על פי פסק הדין עצמו. והחלק השני - האם נכונים דברי פרשנותו של יו"ר-ההוצאה לפועל לגבי משמעותו של סעיף 61ב' (צ"ל 61(ב)) לחוק ההוצאה לפועל כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף 18 לבקשה שלפני בית המשפט". יוצא, שהבקשה כוללת ביקורת על החלטת ראש ההוצאה לפועל על יסוד החומר שהיה לפניו. בקשה כזו אין צורך לתמוך בתצהיר. טענותיו של פרקיט המבקש לפניי בעניין זה סבו בעיקר על העדר אימות העובדות על-ידי המבקש לפני ראש ההוצאה לפועל, אך לא מטעם זה נדחתה הבקשה על-ידי בית המשפט המחוזי. התוצאה היא, שיש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על-מנת שידון בבקשה לרשות לערער לגופה. 7. נותרה לדיון טענתו הטרומית השנייה של המשיב, והיא, שלא צורף לבקשה שלפניי ייפוי-כוח מטעם המבקש לפרקליטו. פרקליט המשיב מנמק את העלאת הטענה האמורה בכך שהמבקש התכחש בעבר לפעולותיהם של הפועלים בשמו. טענה זו לא הועלתה על-ידי המשיב בהליך ביניים שנתקיים בתיק זה לפני הרשם; אך יצוין, שכבר לפני ראש ההוצאה לפועל התחייב פרקליט המבקש להמציא ייפוי-כוח ולא עמד בהבטחתו. עם זאת, איני מעלה על הדעת, שפרקליט המבקש נקט בתיק זה הליכים ללא ייפוי-כוח ממרשהו, וניתן לתקן את המעוות, אם היה כזה. אראה את הבקשה כאילו הוגשה בקשת רשות לערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. אני מקבל את הערעור, מבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ומחזיר אליו את התיק לשמיעת הבקש לרשות לערער. לא ראיתי להיעתר לבקשת המשיב לדון במישרין, תוך שיבוש סמכויות, בהחלטת ראש ההוצאה לפועל. המשיב ישלם למבקש הוצאות בסכום כולל של 5,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום. החלטה זו מותנית בכך שפרקליט המבקש ימציא לתיק זה, תוך 30 ימים, ייפוי-כוח ממרשהו; לא יומצא ייפוי-כוח תוך התקופה האמורה - יראו את הבקשה כנדחית, ופרקליט המשיבים יוכל לעתור לחיובו האישי של פרקליט המבקשים בהוצאות. רשות ערעור (בזכות או ברשות)מסמכיםערעור