קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בחדר כושר: כללי בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו, כנטען, עקב נפילה מהליכון בחדר כושר. התובעת, ילידת 1947, הגיעה ביום 2.12.03 לחדר הכושר במועדון הספורט בו הייתה מנויה בישוב אורנית, הישוב בו התגוררה באותו המועד, המצוי בבעלות ובניהול הנתבעת 1 (להלן גם: "הנתבעת") ומבוטח בביטוח אחריות על ידי הנתבעת 2. התובעת טוענת כי עת עשתה שימוש בהליכון החליקה על דבר מה רטוב במסלול ההליכה ונחבלה. התובעת טוענת כי הנתבעות אחראיות לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה. הנתבעות שגרו הודעה לצד שלישי כנגד הקבלן שבצע באותה עת עבודות חיפוי בגג מבנה הבריכה במרכז הספורט (צד ג' 1 ולהלן: "אורגל"), כנגד מתכנן עבודות החיפוי והמלווה ההנדסי של הפרויקט (צד ג' 2 ולהלן: "שטרן") וכנגד הקבלן שבצע עבודות איטום בבריכת השחייה (צד ג' 3 ולהלן: "אזולאי"). אזולאי אמנם הגיש כתב הגנה אך לא התייצב לדיונים. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת החבות ונבחן את נסיבות הארוע. הראיות התובעת ציינה בתצהירה כי ביום הארוע זו הייתה הפעם הראשונה בה ביקשה לעשות שימוש בהליכון כיון שהיא נהגה לצעוד בטבע שנים רבות עד אז. היא פנתה למדריך שהיה בחדר הכושר ובקשה שיסביר לה כיצד להשתמש בהליכון. היא עלתה על הליכון פנוי והמדריך הפעיל עבורה את ההליכון. המדריך לא חיבר אותה לרצועת הביטחון של המכשיר ולא הסביר לה כי עליה להתחבר לרצועת הביטחון. היא החלה לצעוד על המסלול. "כעבור דקות מעטות חשתי שרגל ימין שלי מחליקה על דבר מה רטוב במסלול ועפתי לאחור. הוטחתי בעצמה בהליכון אשר היה מאחור כאשר את עיקר הפגיעה ספגה כתפי הימנית. שכבתי מספר דקות נאנקת מכאב, עד אשר פוניתי לרכב בטחון אשר הוזמן לי על ידי מר שלומי לנגר שנכח באותה עת בחדר הכושר...זכור לי כי באותה עת היה מועדון הספורט בשיפוצים והיה במקום בוץ, מים, לכלוך רב. למעשה כל מי שנכנס למועדון הספורט היה חייב לעבור בדרכו לחדר הכושר דרך הבוץ, המים והלכלוך שהיו במקום כתוצאה מעבודות אשר בוצעו במקום. לא היה כל נתיב כניסה חלופי שלא דרך אותו אזור". בחקירתה ציינה כי ביום הארוע היא הגיעה למועדון הספורט ברגל (עמ' 20 שורות 20-21), עם נעלי ספורט (עמ' 21 שורות 14-15). היא ציינה כי "הכל היה בשיפוצים. היו הרבה מפגעים, שהתחילו עוד לפני, כל טביעות הרגליים עם הבוץ והטיט וזה הלך לאורך כל גרם המדרגות, והכל היה מאד מלוכלך ואני זוכרת בוודאות, כי אני רגישה מאד לאסתטיקה. היה מלוכלך. אולי אנשים שלא באים כל יום לא שמים לב שזה לא מלוכלך" (שם, שורות 24-27). היא העירה על הלכלוך לא לאדם ספיציפי אלא "לחלל" (עמ' 22 שורות 2-3). היא אישרה כי ייתכן שהיא הביאה את הלכלוך בנעליה אל המכשיר (עמ' 25 שורה 27) אך בהמשך ציינה: "אם אספתי את הלכלוך, אספתי אותו מהרגע שנכנסתי בשער הבריכה, הכל היה מים, טיט ולכלוך. היה נס שרק אני נפלתי. היה בכל מקום, גם על השביל, כשנושאים דליים, גם כשהולכים לשירותים עם הנעליים המלוכלכות, גם ברחבה. אני מניחה שאספתי את הלכלוך עם הנעליים שלי" (עמ' 27 שורות 2-5). לפני שעלתה על המכשיר לא ראתה עליו לכלוך (שם, שורות 28-29). היא אינה זוכרת אנשים ספציפיים שהיו בחדר הכושר באותו המועד, למעט אדם בשם יוסף רומנו: "הוא היה בין האנשים שם כשנפלתי. הוא ראה את הנפילה שלי. לא רציתי להטריח אותו. גם שלומי ראה והוא זמין יותר. היו עוד אנשים, אולי 5, אני לא זוכרת אם גברים או נשים, האמת התביישתי מאד מהקטע הזה, ולכן לא ניסיתי לאתר אותם. התביישתי שנפלתי...היו עדים לתאונה אבל לא הבאתי אותם כי התביישתי, גם" (עמ' 22 שורות 19-23). כאשר הגיעה לחדר הכושר פנתה למדריך: "קראתי למאמן, אמרתי אני פעם ראשונה, תגיד לי מה צריך לדעת. הוא תקתק על המכונה כל מיני דברים, הוא שאל אותי פרטים, ותקתק את כל הדברים, אין לי מושג למה תקתק, לא שאלתי. הוא אמר לי תעמדי פה על ההליכון, שאל, תקתק ואמר תתחילי ללכת אגש עוד מעט" (עמ' 22 שורות 24-28). "הוא הראה לי את הכפתור שמעלה ומוריד. הוא לא חיבר אותי לרצועה, פתאום נזכרתי" (עמ' 23 שורה 6). היא ציינה כי עברו כשלוש דקות מאז עלתה על ההליכון ועד שנפלה (שם, שורה 13). ייתכן והגבירה את המהירות במהלך אותן שלוש דקות (שם, שורה 17). הכל היה תקין במהלך אותן דקות (שם, שורה 19). בשלב מסוים החליטה לעזוב את אחיזת הידיים בידיות ההליכון: "אני זוכרת שראיתי אחרים הולכים עם הידיים ואמרתי שגם אני אנסה...היה מעקה מקדימה, מההתחלה לא החזקתי בידיות, אני לא זוכרת, אני חושבת. את העיקרון אני זוכרת, עליתי בביטחון מוחלט והחלטתי שאני אלך כמו האחרים בלי להחזיק...יש לי הרבה ביטחון בהליכה" (עמ' 23 שורות 21 - 26). סרט ההליכה עבר כמה סיבובים עד הנפילה (עמ' 24 שורה 3). את נפילתה תארה כך: "הרגשתי את הרגל שלי מחליקה במקום שהוא חלק, ואני טסתי אחורה...זה העיף אותי אחורה, הסרט" (עמ' 24 שורות 27-29). לשאלה מה היה על ההליכון השיבה: "לא הלכתי לבדוק. הרגשתי החלקה, אני לא יודעת מה היה על ההליכון" (עמ' 25 שורות 1-2). "החלקתי ברגל ימין, הרגשתי שאני מחליקה ועפה. זה קורה בבת אחת. זה תחושה" (עמ' 26 שורות 18-19). היא לא פנתה למועדון הספורט בטענה שהמכשיר היה מלוכלך כי "אני לא עושה דברים כאלה" (שם, שורה 30). התובעת העידה מטעמה שני עדים: חברתה הגב' מירה רומנו וקב"ט הישוב אורנית דאז והיום ראש המועצה, שהיה עד לארוע, מר שלומי לנגר. הגב' רומנו ציינה בתצהירה כי היא מכירה את התובעת שנים רבות ונהגה לצעוד עמה כמעט מידי בוקר, שנים רבות, בטבע. היא עצמה לא הייתה עדה לארוע. היא עצמה נוהגת, כך גם בעת מתן תצהירה בשנת 2008, להתאמן בחדר הכושר במרכז הספורט באורנית. מאז התאונה נרכשו הליכונים חדשים. אין, ולא זכור לה שהיו, שלטים המורים על כך שיש להתחבר לרצועת הבטחון בעת ההליכה על ההליכון. היא ציינה כי בכניסה לחדר הכושר אין שטיח לניגוב רגליים. בחקירתה כי היא חברה קרובה של התובעת מזה שנים רבות (עמ' 12 שורות 24-28) ואף הייתה תקופה קצרה שניסו לעבוד ביחד בתחום הקוסמטיקה (עמ' 13 שורות 7-9). היא ציינה כי היא מנויה במועדון הספורט מאז פתיחתו, בסוף שנות ה- 80, והיא עדיין מנויה בו ונוהגת כעת להגיע למקום כל יום (עמ' 13 שורות 4-5). בתקופת הארוע חדר הכושר היה חדש ו"המקום מטופל יפה" (עמ' 13 שורה 27). היא זוכרת שנעשה שיפוץ תקרת הבריכה אבל ציינה כי "זה כבר לא שייך לחדר הכושר" (עמ' 14 שורות 4-9). היא נוהגת לעשות שימוש בהליכונים (עמ' 8 שורות 19-25). היא ציינה כי "כשיורד גשם, בדרך כלל היה מרבד שמנקים נעליים, כמו שאתה נכנס לבית" (עמ' 12 שורות 10-11). בהמשך הוסיפה: "אני מדברת על החורף ואני מדברת על הכניסה למועדון הספורט, ולא לכניסה לחדר כושר...בכניסה לקאונטרי יש מרבד...באמת אני לא זוכרת לפרטים, אבל בכניסה לקאונטרי אנחנו מנקים את הרגליים. בכניסה לחדר כושר לא היה מרבד" (שם, שורות 13-21). מר שלומי לנגר ציין בתצהירו כי הארוע זכור לו. באותו היום היה בחדר הכושר. התובעת עשתה שימוש בהליכון הקדמי הסמוך למראה. "לפתע החליקה לאחור עפה לאחור ונחבטה בהליכון אשר היה ממוקם בשורה מאחור. היא נאנקה מכאב והיה ניכר כי נפגעה. הזמנתי עבורה רכב בטחון שיפנה אותה לקבלת טיפול רפואי וכך היה". מר לנגר לא נחקר חקירה נגדית על תצהירו. מטעם הנתבעות העידו הגב' אורנה סלע, אשר שמשה במועדים הרלוונטיים כמנהלת מועדון הספורט באורנית ומר שמיר רודוי, מדריך כושר במועדון הספורט של הנתבעות, שהיה עד לארוע. הגב' סלע ציינה בתצהירה כי מועדון הספורט כלל בריכת שחיה וחדר כושר, כאשר הייתה הפרדה בין מתחם בריכת השחיה ובין חדר הכושר. היא אשרה כי בדצמבר 2003 בוצעו שיפוצים באזור הבריכה במועדון באמצעות אורגל ואזולאי, ובפיקוח שטרן, ואזור השיפוצים גודר וסומן. במהלך כל אותה תקופה היה שטיח לניגוב רגליים בכניסה לחדר הכושר וחדר הכושר היה תמיד מסודר ונקי. כל ההליכונים במועדון היו תקינים לחלוטין וגם לאחר הארוע לא הייתה כל תקלה שהיה צריך לתקן. ההליכונים הוצבו במרחק סביר זה מזה והייתה גישה נוחה לכל אחד מההליכונים וליתר המתקנים. בחקירתה ציינה כי בזמן השיפוץ הכניסה הראשית הייתה סגורה ובזמן השיפוץ לא עברו דרך הרחבה: "הכניסה הייתה מאחורה...מהכניסה של המזנון...הפועלים נכנסים מדרך חדר המכונות...הכניסה לעובדים הייתה מאחורה...המתאמנים נכנסו רק בזמן השיפוץ מאחורה לחדר הכושר...היה סימון שהוא סגור ועלו מאחורה" (עמ' 35 שורה 23 ואילך). "היה ניתוק מתוך מתחם הבריכה. גם הדלת הראשית הייתה סגורה ומנותקת" (עמ' 39 שורות 25-27). מהכניסה מאחורה ועד חדר הכושר יש דרך מרוצפת (עמ' 41 שורות 11-13). מר רודוי ציין בתצהירו כי התובעת פנתה אליו וביקשה ללכת על ההליכון. הוא נגש עמה להליכון, הסביר לה את אופן פעולתו, הגיש לה את סרט הבטיחות והתובעת הידקה אותו לדש הבגד. היא החלה ללכת על ההליכון בהליכה רגילה ואיטית. הוא עמד לצדה זמן קצר, ראה שהכל כשורה והמשיך בתפקידו. לאחר עשר דקות לערך, בהן הלכה התובעת על ההליכון, כאשר הוא עצמו היה במרחק של כשניים - שלושה מטרים מההליכון, ראה לפתע את התובעת "מועדת על ההליכון ומיד לאחר מכן יושבת עליו בזמן שהוא נע קצת, מאבדת שיווי משקל ונופלת מקצה ההליכון לרצפה". הוא נגש אליה ושאל לשלומה. היא השיבה לו שהכל בסדר ובקשה כוס מים, אותה הביא לה. לאחר מכן יצאה התובעת מחדר הכושר בכוחות עצמה. בהתייחס לסרט הבטיחות ציין: "הסרט מחובר מצדו האחד למתג בלוח הפיקוד ומצדו האחר לדש בגדו של המתעמל. הסרט נועד למצב בו המתעמל הולך מסיבה כלשהי לאחור, שאז הדבר יגרום למתיחת הסרט, להפעלת המתג ולהאטת המכשיר עד לעצירה מוחלטת. בכל מקרה אין המדובר בעצירה מיידית של המכשיר. במקרה הנדון ראיתי את הגב' לב מאבדת שיווי משקל ונופלת מיד, כך שלא הספקתי אפילו לאחוז בה בטרם נפילתה, ומכל מקום סרט הבטיחות אינו יכול למנוע מעידות או נפילות כמו זו שארעה לגב' לב ותפקידו הוא להאט את מהירות הסרט עד לעצירה מוחלטת. עוד אציין שלהליכון הנדון קיים מאחז יד קדמי בו ניתן היה לאחוז ולהיתמך משך כל ההליכה על המכשיר. מעבר לכך אציין שההליכון היה תקין לחלוטין וגם לאחר הארוע הנדון לא הייתה כל תקלה שהיה צריך לתקן. ההליכונים במועדון הוצבו במרחק סביר זה מזה והייתה גישה נוחה לכל אחד מההליכונים וליתר המתקנים. בחדר הכושר לא הייתה רטיבות ולא היו מים גם בעת שהדרכתי את הגב' לב ועד שעזבתי אותה להמשיך וללכת על ההליכון, לא ראיתי על סרט ההליכון או במקום בכלל מים או רטיבות". הוצג "דוח ארוע חריג" שמלא מר רודוי ביום הארוע, שם רשם כך: "גב' שוש לב בצעה צעידה על הליכון בחדר הכושר ותוך כדי הליכה נפלה וקבלה מכה בכתף. הושבנו אותה על הרצפה באותו מקום שנפלה עד שהתאוששה והלכה לקופ"ח". בחקירתו ציין כי הוא עמד די קרוב להליכון ממנו נפלה התובעת, מרחק של 2-3 מטרים לערך (עמ' 43 שורה 16). הוא אישר שזו הפעם הראשונה בה ראה את התובעת (עמ' 45 שורות 9-10). הוא הסביר לה "את אופן פעולת המכשיר ואמצעי הבטיחות, היא אמרה שזה בסדר והיא מבינה. נשארתי כמה שניות לראות שזה בסדר" (עמ' 45 שורות 14-15). הוא הראה לה כיצד מעלים ומורידים מהירות וכן את סרט הבטיחות: "ראיתי שהיא חיברה אותו...אני זוכר שנתתי לה את זה ביד. אני ממש זוכר. היות וראיתי אותה פעם ראשונה אז ההסבר יותר מקיף" (שם, שורות 17-21). לגבי הארוע ציין כך: "היא נפלה על ההליכון ומההליכון התגלגלה לכוון הרצפה אחורה. היא הייתה בין שני ההליכונים A ו - B בתמונה 3, אני לא יודע אם היא קבלה מכה מהליכון B. יכול להיות מהרצפה...היא נפלה והגיעה למרכז בין שני ההליכונים על הרצפה. היא נשענה עם הכתף על הרצפה בין שני ההליכונים...היא אמרה שהכל בסדר לאחר שנגשנו אליה. היא אמרה שמשהו כואב לה בכתף. הייתה שם עוד גברת אחת. התובעת אמרה שמשהו מאחורה כואב לה אבל היא אמרה שהכל בסדר...הייתה שם אישה...זו הייתה איריס ברכה שעזרה לי. שלומי גם היה בעת התאונה והיו עוד 2-3 אנשים" (עמ' 44 שורות 3-20). "היא הלכה בהליכון, שלוקח אותנו לאחור, היא נפלה על אחורי ההליכון ונשענה על הרצפה על הישבן, התגלגלה על הישבן" (עמ' 45 שורות 1-4). המרחק בין ההליכונים הוא לפחות 70 -80 ס"מ (עמ' 48 שורות 4-6). בהתייחס למנגנון פעולתו של סרט הבטיחות ציין כי ברגע בו הסרט נמתח ההליכון לא עוצר מיידית: "זה מנגנון של כמה שניות של סיבוב ואז הוא עוצר, הוא מאט בצורה ניכרת" (עמ' 46 שורות 1-4). הוא הסביר כי לדעתו הסיבה לכך שהתובעת אבדה שווי משקל היא "היות והרצועה היא בסך הכל 50 ס"מ ומשני צדי המכשיר יש שתי מסילות קבועות, יש נטייה למתאמן טיפה לזוז הצידה, אז קורה שרגל אחת עולה על המדרך הקבוע ורגל אחרת על המסלול והאדם מרגיש שהוא מחליק. מה שראיתי היא איבדה שווי משקל, נפלה לאחור על הזרוע. סרט הבטחון יצא". (עמ' 50 שורות 8-16). הוא אישר כי באותה התקופה עשו שיפוצים בבריכה (שם, שורות 11-12). הוא אישר עוד כי הדרך הרגילה לעלות לחדר הכושר היא דרך גרם המדרגות המצוי ברחבה אליה נכנסים מהכניסה הראשית, כשמצד שמאל של הרחבה קפיטריה ושירותים ובצד ימין הבריכה (שם, שורות 13 ואילך). הוא ציין כי קיימת גדר מתכת בגובה של כמטר - מטר וחצי, להפרדה בין המתחמים (עמ' 47 שורות 1-2). הוא אישר כי השירותים באותה הרחבה היו היחידים במועדון הספורט (שם, שורה 7). הוא אינו זוכר אם בתקופת השיפוצים הייתה כניסה אחורית לחדר הכושר, כפי שציינה הגב' סלע (עמ' 49 שורות 14-15). הוא אינו זוכר אם באותו היום היה שטיח לניגוב רגליים בכניסה לחדר הכושר וציין בדרך כלל היה (עמ' 48 שורות 21-22). לא היה כל דבר חריג כמו לכלוך או מים במקום (עמ' 50 שורות 1-2): "לא נתקלתי בתקופת השיפוצים בלכלוך בחדר הכושר. נכון שהיו שיפוצים, אבל אולי בתוך הבריכה עצמה היה לכלוך, כי עבדו שם. בחדר הכושר לא היה כלום. הבריכה הייתה מרוקנת ממים...כשנגשתי לתובעת היא הייתה בהלם, התעשתה. היא לא אמרה שום דבר, כמו בוץ, היא רק בקשה כוס מים, נתנו לה מים ואחר זה היא הלכה. לאחר מכן לא ראיתי אותה בחדר הכושר. רק אחרי שנה באו לשאול מה קרה" (עמ' 50 שורות 17-23). מטעם אורגל העיד מנהלה, מר מאיר דדון. הוא ציין בתצהירו כי אורגל בצעה עבודות של חיפוי הבריכה של מועדון הספורט. החיפוי נעשה באמצעות חומר פלסטי קשיח, פולי קרבונט. העבודות אינן מצריכות שימוש במים, חול או בוץ. הבריכה נמצאת הרחק ממבנה חדר הכושר. בין הבריכה ובין המבנה קיימת חומה בגובה של כ- 10 מטרים. בנוסף, אורגל סגרה את שער הכניסה לבריכה המצוי בסמוך לחומה ברשת ברזל, כך שאיש מהבריכה לא יכול לצאת לכיוון המבנה בו מצוי חדר הכושר ואיש אינו יכול להיכנס לשטח הבריכה, שהייתה ריקה ממים. כניסת ויציאת עובדי אורגל הייתה באמצעות שביל המרוחק משטח המבנה בו מצוי חדר הכושר. עובדי אורגל לא עבדו או עברו או נכנסו לחדר הכושר. בחקירתו ציין כי משך העבודה היה כחודש (עמ' 54 שורה 15). ביום 5.12.03 הודיע על סיום העבודה וכפי הנראה במועד התאונה בצע רק תיקונים קטנים שהתבקשו (עמ' 51 שורות 7-10, 24-27) וייתכן שכלל לא היו פועלים ביום הארוע (עמ' 52 שורות 4-5). הוא היה אישית באתר ופיקח על העבודות (עמ' 51 שורות 13-14). הוא הסביר כי "אנחנו למעשה את כל העבודות וההתנהלות שלנו בצענו בחלקו הצפוני של המתחם, בו החנייה במזרח, יש שער צפוני - מזרחי, ועוד כניסה בצד הדרומי מזרחי. היה שביל לאורך הגדר שהסתיים ליד הבריכה, ושם גם קבלנו מחסן ואיזור שהיה מהנהלת העמותה ומשם התנהלה כל העבודה שלנו. משם הכנסנו משאית ומשם יצאנו. המתחם היה סגור למעבר בתוך המתחם. אני אישית דאגתי לכך שהמעבר יהיה סגור לאנשים שבאים למרכז המתחם לדרך המיועדת לכך, ונכנסים לבריכה, אז יש שביל ימינה לבריכה ושמאלה לשירותים. אני נעלתי שם עם רשת ברזל שלא יכנסו. את זה עשיתי במהלך העבודה שלי. לא היו קבלנים נוספים, זה היה אחד התנאים שלי, כיון שאני עובד למעלה ומישהו מתחתי יכול להיפגע" (עמ' 52 שורות 14-23). מר יצחק שטרן, מנהל שטרן, העיד מטעמה. הוא ציין בתצהירו כי שטרן עוסקת במתן שירותי תכנון הנדסיים והיא תכננה את שלד המבנה של מועדון הספורט, אשר בנייתו הושלמה זמן רב לפני הארוע. במועדים הרלוונטיים לתביעה שטרן נשכרה על ידי הנתבעת 1 להכין מפרט ולבצע פיקוח עליון על עבודות הפרויקט לפירוק, חיפוי וצביעה של גג בריכת השחיה של מועדון הספורט. תפקידה של שטרן היה פיקוח הנדסי. תפקידה לא היה פיקוח על בטיחות בעבודה ועל שיטת בצוע העבודה על ידי הקבלן אורגל. בחקירתו ציין כי תפקידה של שטרן היה פיקוח עליון, של מתכנן (עמ' 55 שורות 6-15). לעניין עבודת האיטום - החלפת הרובה - אין מדובר באלמנט קונסטרוקטיבי ולכן עבודה זו אינה קשורה לפיקוח ההנדסי שבוצע על ידי שטרן (עמ' 56 שורה 18-21). העבודה שבוצעה על ידי אורגל הייתה "יבשה לחלוטין" (עמ' 57 שורות 2-4). אזולאי, כאמור, לא התייצב לדיונים ולא הגיש ראיות. עם זאת, יש לציין כי בכתב ההגנה מטעמו רשם כי התאונה ארעה לפני שהוא החל לעבוד במקום. הוא בצע החלפת וחידוש רובה בבריכת השחייה, לאחר שהיא רוקנה ויובשה. העבודה הייתה עבודה יבשה לחלוטין, ללא בוץ ומים. אזור הבריכה היה נפרד ומתוחם בגדרות ולא היה ממנו מעבר לחדר הכושר. טענות הצדדים התובעת בסיכומיה ובסיכומי התשובה טוענת כי יש לקבל עדות התובעת כי לא הוסבר לה דבר אודות סרט הביטחון וכי היא לא עשתה בו שימוש ביום הארוע. אין לקבל עדותו של המדריך על פיה הוא זוכר כי הסביר לה אודות סרט הביטחון ואין לתת אמון בדבריו כי הוא זוכר דווקא עובדה זו, שהרי אין כל סיבה שיזכור זאת, לעומת פרטים אחרים אותם לא זכר, במיוחד כאשר סבר באותה עת כי לא ארע דבר לתובעת. נטען כי הוכח שלא היה כל שילוט שהורה על שימוש בסרט הביטחון. נטען כי יש לקבל עדות התובעת גם בנושא הלכלוך והבוץ בחדר הכושר. אין בכך שמר לנגר לא התייחס בתצהירו לנושא הלכלוך והבוץ כדי לפגוע בגרסת התובעת כיון שתצהירו של מר לנגר נחתם בשנת 2006 ונועד לשמש תמיכה לעצם נסיבות הארוע. כיום מר לנגר הוא ראש המועצה המקומית ולא ניתן היה לקבל ממנו תצהיר נוסף, מה עוד שיתכן ולא יזכור נתון זה. נטען כי משאין מחלוקת כי באותה תקופה בוצעו שיפוצים בשטח הבריכה וכיון שהיציאה משטח הבריכה הייתה דרך אותה רחבה המשמשת גם כניסה לחדר הכושר, יש בכך כדי לתמוך בטענת התובעת בדבר לכלוך ובוץ. במקום בוצעו עבודות להחלפת רובה בשטח הבריכה ועבודות אלו הן עבודות הכרוכות בשימוש במים. נטען כי יש לדחות הטענה כי היה מעבר אחר לחדר הכושר באותה תקופה, לא דרך הכניסה הראשית. נטען כי מר רודוי עצמו אישר כי הכניסה לחדר הכושר הייתה דרך הכניסה הראשית באותה תקופה. הפועלים שעבדו בבריכה היו חייבים לעבור דרך הרחבה המובילה לחדר הכושר אם רצו לעשות שימוש בשירותים ובקפיטריה ומכונות השתיה וכי יש להעדיף עדותו על עדות הגב' סלע. נטען כי ההליכונים בחדר הכושר היו קרובים זה לזה ואם לא היו קרובים כל כך - לא הייתה התובעת נפגעת מההליכון שהיה מאחור. נטען כי באותה עת היה מנהל אחזקה במועדון בשם קובי, אשר לא הובא להעיד ויש בכך כדי לפעול לחובת הנתבעות. נטען כי מעצם הטענה כי הייתה כניסה נפרדת לחדר הכושר, יש ללמוד כי עבודות השיפוץ היו כרוכות בלכלוך ורטיבות. נטען כי אין לקבל עדות המדריך, שאינו עד מומחה, על פיה סרט הביטחון רק מאט את ההליכון ולא עוצר אותו לגמרי. בכל מקרה, גם אם סרט הביטחון רק מאט את מהירות ההליכון, היה ניתן למנוע התאונה כי אז התובעת לא הייתה מוטחת לאחור. נטען כי בדגם ההליכון בו עשתה התובעת שימוש לא היה מאחז יד בצדדים אלא רק מקדימה ואם היה מאחז מהצדדים ניתן היה למנוע הנפילה. לעניין אי הבאת עדים נוספים שהיו בעת הארוע בחדר הכושר, נטען כי התובעת לא הכירה אותם. נטען כי יש להחיל את הכלל בדבר "הדבר מדבר בעדו" ולהפוך את נטל הראיה. הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי התובעת נפגעה בשל איבוד שווי משקל, ללא כל רשלנות מצד הנתבעת 1. נטען כי לא הוכח כל ליקוי בטיחותי בחדר הכושר, לא הוכחה רטיבות ולא הוכח כל מפגע. נפילתה של התובעת ארעה בשל סיכון חיים רגיל שהתממש. הנתבעות מפנות לטופס ההודעה מיום התאונה. נטען כי יש לתת אמון בעדות מר רודוי. לעניין סרט הבטחון - בכל מקרה הוא לא יכול היה למנוע הנפילה. תצהירו של מר לנגר כלל אינו תומך בגרסת התובעת. מר לנגר לא ציין כי התובעת לא חוברה לסרט הביטחון, כי לא קיבלה הסבר וגם לא העיד כי במקום היו לכלוך או רטיבות. אם הדברים היו כך - הרי מר לנגר היה מצהיר עליהם בתצהירו. גם הגב' רומנו, חברתה של התובעת, לא תמכה בגרסת התובעת. היא לא ציינה בתצהירה כי היא לא הודרכה לעשות שימוש בסרט הביטחון וכי לא היה נהוג לעשות שימוש בסרט הביטחון. אף לפי גרסת התובעת עצמה ההליכון היה תקין באותן דקות בהן הלכה עליו ולא הייתה כל בעיה ומכאן שלא הייתה כל רטיבות או גורם אחר שגרם להחלקה. בשלב מסוים התובעת החליטה להפסיק להחזיק את ידיות ההליכון והגבירה את מהירות ההליכה של המכשיר. זו הסיבה לכך שאבדה את שווי משקלה ונפלה. התובעת ציינה כי היו לפחות חמישה עדים לארוע אך היא הביאה לעדות רק את מר לנגר שתצהירו לא חיזק את גרסתה. אי הבאת העדים פועל כנגד גרסת התובעת. התובעת לא הציגה כל חוות דעת מקצועית מטעמה לגבי ההליכון או לגבי התנהלות חדר הכושר והמדריך. בהעדר חוות דעת מקצועית התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח התרשלות. פעילות ספורטיבית כרוכה מעצם טבעה בסיכונים ובענייננו מדובר בסיכון טבעי. אורגל טוענת בסיכומיה כי אין קשר בין הפעילות בחדר הכושר ובין עבודות חיפוי גג מבנה הבריכה. התובעת לא התלוננה עם הגיעה לחדר הכושר על לכלוך, בוץ ומים בחדר הכושר או בסביבתו ואין כל עדות התומכת בטענה זו של התובעת. איש לא ראה לכלוך על גבי מסלול ההליכון, כולל התובעת עצמה. לעומת זאת, בהתאם לעדויות ההגנה, לא היה כל לכלוך בחדר הכושר. הייתה הפרדה בין מתחם הבריכה ובין המבנה בו היה מצוי חדר הכושר. העבודות שבצעה אורגל היו עבודות יבשות. הטענה לעניין בוץ ומים בחדר הכושר נטענה לראשונה רק בכתב התביעה ומדובר בעדות כבושה שיש לדחותה. שטרן מצטרף בסיכומיו לטענות הנתבעות כי הגורם לנפילת התובעת לא היה לכלוך או רטיבות אלא אבדן שווי משקל תוך כדי הליכה. אין כל קשר בין תפקידיו של שטרן כמתכנן ומעניק שירותי ליווי הנדסי ופיקוח עליון לעבודות שאינן קשורות כלל לחדר הכושר ובין נפילת התובעת בחדר הכושר ושטרן אינו בעל דין נכון בתובענה זו. דיון והכרעה לאחר שקילת חומר הראיות וטענות הצדדים מסקנתי היא כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבעת חשפה אותה לסיכון בלתי סביר במהלך פעילותה בחדר הכושר, מעבר לסיכון רגיל הכרוך בשימוש בהליכון כפעילות ספורטיבית, וכי בשל כך נגרם לה נזק. אין חולק כי התובעת אכן נפלה מההליכון באותו היום. עם זאת, עצם הנפילה, כעובדה יחידה, אינה מלמדת על מפגע כלשהו ועל התרשלות הנתבעת. יש לזכור כי דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת. העובדה שפלוני החליק או נפל, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על אחריות בעל או מחזיק המקרקעין בהם נפל ואין חזקה על פיה קמה אחריות של בעל מועדון ספורט כלפי כל מי שנופל מהליכון בחדר הכושר. אדם עשוי לפול מהליכון בחדר כושר ולאבד שיווי משקלו עקב סיבות שונות ובהן אבדן רגעי של ריכוז, התבוננות לצדדים או לאחור, הגברת קצב ההליכון באופן חד, אי החזקת ידיות ההליכון, צעידה בחוסר תשומת לב עם רגל אחת על גבי הדופן הקבועה של ההליכון כאשר הרגל השנייה על סרט ההליכה הממשיך להסתובב, שרוך נעל פתוח הגורם למעידה ועוד סיבות, הכל ללא קיומו של אשם מצד מפעיל חדר הכושר. לצורך הוכחת אשם והפרת חובת זהירות, על התובעת להוכיח קיומו של מפגע, סיכון בלתי סביר שהתממש וגרם לנזק. תביעת התובעת מושתתת על שלוש טענות עיקריות: האחת, ההליכון עליו צעדה באותו היום היה רטוב, כפי הנראה עקב שיפוצים שבוצעו באותה עת בבריכה שבמועדון הספורט, ורטיבות זו גרמה להחלקתה. השנייה, ניתן היה למנוע את החלקתה ואת הנזק שנגרם לה אם היא הייתה מחוברת לסרט הביטחון של ההליכון. השלישית, ניתן היה למנוע או להפחית את הנזק שנגרם לה אם המרחק בין ההליכונים היה גדול יותר. נדון בטענות אלו כסדרן. תחילה, נושא הרטיבות על גבי ההליכון. מבחינת הראיות עולה כי איש, לרבות התובעת עצמה, לא ראה רטיבות על גבי ההליכון או בסביבתו באותו היום או בכלל. התובעת העידה באופן מפורש כי לא ראתה דבר מה חריג על גבי ההליכון לפני שהחלה לצעוד. גם לאחר שנפלה לא ראתה רטיבות על ההליכון ולא ראתה כל מפגע באזור. התובעת העידה מטעמה את מר לנגר אשר היה עד לארוע, אך גם הוא לא ציין כי הייתה רטיבות על גבי ההליכון או בסביבתו. גם הגב' רומנו, חברתה של התובעת המתאמנת בקביעות בחדר הכושר, לא ציינה כי חדר הכושר היה באותה תקופה מלוכלך ומלא בוץ וטיט, אלא להפך, היא ציינה כי המקום היה חדש ו"מטופל יפה". בעת הארוע היו במקום מספר עדים נוספים אך אלו לא הובאו להעיד. מכל המתאמנים שהתאמנו בחדר הכושר, לא הובא כל עד אשר יתמוך בטענת התובעת בדבר לכלוך רב, בוץ, מים וטיט בכניסה בחדר הכושר, הן לגבי אותו היום והן לגבי אותה התקופה באופן כללי. אי הבאת העדים פועלת להחלשת גרסת התובעת והטענה כי התובעת התביישה לפנות לאחרים שיעידו עבורה אינה סבירה, מקום בו מדובר במי שבחרה להגיש תובענה לבית המשפט, הליך פומבי המערב גם גורמים אחרים, וידעה כי עליה להוכיח תביעתה בראיות. התובעת לא אמרה לאיש מיד עם נפילתה כי הייתה רטיבות או בוץ על ההליכון וכי זה היה הגורם לנפילתה. גם בטופס שמולא על ידי מר רודוי לא נרשם כי התובעת התלוננה על מפגע כלשהו על גבי ההליכון והיא אכן לא התלוננה. הטענה בדבר רטיבות הועלתה רק מספר שנים לאחר הארוע. מכתב הדרישה הראשון שנשלח מאת ב"כ התובעת הוא מיוני 2005. הוא לא צורף ולא ברור מהי הגרסה שנטענה במכתב זה. בכל מקרה, התביעה הוגשה ביוני 2006 ואז נטענה הטענה בדבר רטיבות. העובדות מלמדות כי אכן מדובר בגרסה כבושה שלא נטענה באופן מיידי לאחר הארוע. גם היגיון הדברים אינו תומך בטענת התובעת כי ההליכון היה רטוב או מלוכלך, שהרי התובעת אישרה כי כבר הספיקה לצעוד על ההליכון מספר דקות ללא כל בעיה. סרט ההליכה כבר הסתובב מספר סיבובים והתובעת צעדה עליו. סביר להניח, כי אם היה מפגע על אותו פס - הייתה התובעת נופלת מיד לאחר שהייתה עולה עליו ולא לאחר מספר דקות בהן הספיק הסרט להסתובב. ובאשר לשיפוצים. אין חולק כי באותה תקופה בוצעו עבודות של קירוי גג הבריכה ועבודות איטום - מילוי רובה. עם זאת, הטענה כי חדר הכושר היה מלוכלך עקב השיפוצים בבריכה אינה נסמכת על כל ראיה או עדות מעבר לזו של התובעת עצמה, שהועלתה, כאמור, מספר שנים לאחר הארוע. שני העדים שהביאה התובעת לא תמכו בעדותה לעניין זה וגם בכך יש כדי להחליש גרסת התובעת. עצם העובדה שהיו שיפוצים בבריכה שבמועדון הספורט אינה מובילה באופן ישיר למסקנה כי ההליכון עליו צעדה התובעת היה מלוכלך עקב אותם שיפוצים. התובעת, כאמור, לא הסתכלה כלל על ההליכון, לא לפני נפילתה ולא לאחר נפילתה, כך ששוב, גם עדותה של התובעת היא עדות סברה בלבד - היא סבורה כי כיון שבאזור סמוך היו שיפוצים והיא ראתה לכלוך במדרגות המובילות לחדר הכושר, הרי שההליכון עליו צעדה היה מלוכלך. היא לא ראתה כל רטיבות או לכלוך על ההליכון. גם הסברה כי אגרה בנעליה לכלוך - היא סברה בלבד. לכלוך יכול היה להיאגר בנעליה בכל מקום בו דרכה, והיא ציינה כי היא נהגה ללכת הרבה בטבע ברגל. אין סברה זו יכולה להפוך לראיה בעלת משקל ללא תמיכה ראייתית כלשהי, כאשר התובעת עצמה אינה מעידה באופן ברור כי ראתה בשלב כלשהו לכלוך על גבי ההליכון או על גבי נעליה ומה היה סוג הלכלוך. אל מול גרסת התובעת קיימות עדויות הנתבעות והצדדים השלישיים, על פיהן הייתה הפרדה מוחלטת בין המתחם בו נעשו השיפוצים, מתחם הבריכה, ובין מבנה חדר הכושר, וכי העבודות שבוצעו במהלך השיפוץ היו עבודות יבשות שאינן כרוכות בבוץ ורטיבות. עדויות אלו לא נסתרו על ידי איש, גם לא על ידי העדים שהובאו מטעמה של התובעת ולמעשה, גם לא על ידי התובעת. אני קובעת, אם כן, כי טענת התובעת כי נפלה מההליכון עקב רטיבות שהייתה עליו - לא הוכחה. ובאשר לסרט הביטחון. אכן, בתמונות ההליכון שצורפו נראה סרט עם תופסן, האמור לחבר בין ההליכון ובין בגד המתאמן. בנושא סרט הביטחון עולות שתי שאלות. האחת, שאלה עובדתית, האם התובעת הודרכה להשתמש בסרט והאם עשתה בו שימוש במועד הארוע. השנייה, שאלה טכנית - מקצועית, הנוגעת לאפיוניו של אותו סרט בטיחות, מנגנון פעולתו, תפקידו, לצורך מה נועד, אלו סיכונים הוא יכול למנוע, מהן הנחיות היצרן לגבי השימוש באותו סרט, מתי יש להשתמש בו, האם קיימת חובה להשתמש בו ומהם היתרונות והחסרונות בשימוש בו. מתוך כך עולה שאלה נלווית, האם שימוש באותו סרט ביטחון יכול היה למנוע את נפילת התובעת בענייננו. באשר לשאלה העובדתית, קיימות לנו שתי עדויות מנוגדות, האחת, של התובעת, על פיה לא הודרכה להשתמש בסרט, השנייה, עדות המדריך, על פיה הוא זוכר כי חיבר את הסרט לתובעת והדריך אותה בעניין זה. אני נוטה להאמין לתובעת, למרות שעדותה היא עדות יחידה בעניין זה. סביר בעיני כי מר רודוי אינו זוכר באופן מפורט את שארע באותו היום, במיוחד כאשר העיד כי התובעת הלכה לביתה מבלי להתלונן ומבלי שידע כי נפגעה במשך תקופה ארוכה, ובמיוחד כאשר ציין כי אינו זוכר פרטים אחרים מאותו יום ומאותה תקופה. מקובלת עלי גם עדותה של הגב' רומנו כי לא היה שילוט המורה לעשות שימוש באותו סרט ביטחון. עם זאת, גם אם אקבע כי התובעת לא הייתה מחוברת לסרט הביטחון בעת הארוע, אין די בכך כדי לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין עובדה זו ובין הנזק שנגרם לה. מטעם התובעת לא הובאה כל ראיה המסבירה את תפקידו ואפיוניו של אותו סרט, מנגנון פעולתו, הסיכונים שהוא בא למנוע ותשובות לכלל השאלות המתעוררות לגבי אותו הסרט, אשר יכולות ללמד אם היה בו כדי למנוע את נפילת התובעת ואת הנזק שנגרם לה. איש מעדי התובעת לא העיד בעניין זה. לא הובאה כל חוות דעת מקצועית בעניין. אף לא הוצגו הוראות היצרן בעניין זה ולא הוכח באלו מקרים קיימת חובה לעשות שימוש בסרט. יש לזכור כי מדובר בעניין טכני מקצועי. אין מדובר בנושא בו קיימת ידיעה שיפוטית לבית המשפט ואין די בטענות בעלמא. מר רודוי, העד היחיד שהתייחס לנושא ואשר מכיר את ההליכון מתוקף מקצועו, ניסיונו ועבודתו, הסביר כי סרט הביטחון נועד למקרים בהם נופל המתאמן על גבי ההליכון עצמו. במקרה כזה נמתח סרט הביטחון וההליכון מאט עד לעצירה. בענייננו, התובעת, לפי גרסתה, לא נפלה על גבי ההליכון עצמו, אלא, לפי עדותה וכן לפי עדות מר לנגר, היא "עפה", "טסה" אחורה, מחוץ להליכון, על הרצפה, כפי הנראה בשל כך שהיא הלכה במהירות נמוכה מדי, או בחוסר יציבות, או בחוסר ריכוז, לעומת פס הצעידה שמשך אותה לאחור. במקרה כזה, נראה שסרט הביטחון היה מאט את פעולת ההליכון אך זאת רק לאחר הנפילה, שהרי התובעת "טסה" לאחור, כבר נפלה והייתה מחוץ להליכון. האטת ההליכון לאחר נפילתה לא הייתה מונעת הנפילה. לתמיכה בטענתה כי הסרט יכול היה למנוע פגיעתה היה על התובעת להביא חוות דעת מקצועית של מומחה בעניין ויתכן שגם את הוראות היצרן. בהעדר חוות דעת כזו - מסקנה אפשרית והגיונית היא, דווקא, כי מטרת סרט הביטחון, המחובר למפסק ההליכון, היא להגן על מי שנופל על גבי ההליכון עצמו, כדי שלא ייגרר עם גופו וידיו על ההליכון ויפגע מסרט ההליכה שממשיך לפעול. במקרה של נפילה כזו, סרט הביטחון נמשך בחזקה, מפעיל את מפסק ההליכון וגורם, כפי הנראה, לניתוק ההליכון ממערכת החשמל, כך שההליכון ממשיך באיטיות רבה את פעולתו עוד מספר סיבובים, מכוח האינרציה, עד שהוא מפסיק לגמרי. עם זאת, מקום בו מתאמן מאבד את שיווי משקלו ונופל או "עף" אחורה, אל מחוץ להליכון, כמו שטוענת התובעת שארע בעניינה, עצירת ההליכון לאחר נפילתו כלל לא תעזור לו. בהעדר חוות דעת מקצועית בעניין כל השאלות המתעוררות בנושא אופן פעולת אותו סרט בטחון, ואשר תתמוך בטענת התובעת כי חובה היה לחברה לסרט הביטחון וכי אם הייתה מחוברת לסרט הביטחון ניתן היה למנוע הנפילה או הנזק - לא אוכל לקבל את טענות התובעת בעניין זה. התובעת מפנה לת.א. (רמלה) 1817/05 בורנשטייין נ' מכבים מרכז חינוכי עולמי בע"מ (27.8.07), שם נדון גם כן מקרה בו נפלה התובעת מהליכון בחדר הכושר ובית המשפט קבע כי אם היה נעשה שימוש בסרט הביטחון הייתה נמנעת התאונה. לא ניתן ללמוד ממקרה זה לענייננו. באותו המקרה הנפילה ארעה לאחר שמי שהתאמן על ההליכון לפני התובעת לא הפסיק את פעולת ההליכון עם ירידתו ממנו, כך שהתובעת עלתה על ההליכון שפעל, מבלי לשים לב שהוא פועל, ואז נפלה מיד. באותו המקרה גם הוכח שסרט הביטחון היה מלופף ומודבק בנייר דבק ולא נהוג היה לעשות בו שימוש. באותן נסיבות, נקבע, כי אם אותו מתאמן שהיה על ההליכון לפני התובעת היה מחובר לסרט הביטחון, הרי שעם ירידתו מההליכון הייתה פעולת ההליכון נפסקת עקב משיכת סרט הביטחון וכך היה נמנע מצב שבו ההליכון המשיך לפעול כשהוא לא מאויש (ובהנחה שאותו מתאמן לא היה מסיר את סרט הביטחון באופן עצמאי לפני ירידתו, ולמעשה, "קפיצתו", מההליכון). נסיבות אלו אינן דומות כלל לנסיבות הנדונות בענייננו, בהן המסקנה הסבירה היא כי משיכת סרט הביטחון ועצירת ההליכון לא הייתה מונעת את נפילת התובעת, כפי שצוין לעיל. ראוי לציין בהקשר זה גם את מה שנקבע בת.א. (ראשל"צ) 2797/06 קאן מינה נ' ג'רסי מכון בריאות וכושר, 22.10.08, שם נטענה טענה כי מכשיר ההליכון שהיה באותו חדר הכושר לא היה מצויד בסרט בטחון ועצם עובדה זו מצמיחה עילת רשלנות. הטענה נדחתה, תוך שביהמ"ש קובע כי לא הוכח כלל מהו אופן פעולת המכשיר עם סרט הביטחון, באיזו מהירות הוא מפסיק פעולתו וכיצד היה מונע את הנפילה באותו מקרה. עוד נקבע כי אין להטיל חובה על מכון כושר לרכוש מכשיר מסוג כזה או אחר. על חדר הכושר לנקוט אמצעי סביר ובטוח לשימוש בנסיבות העניין וגם מכשיר ללא סרט בטחון יכול לעמוד בסטנדרט זה. מסקנות אלו מקובלות עלי. גם לגבי הטענה כי ההליכונים הוצבו במרחק לא סביר זה מזה - לא הובאה כל ראיה תומכת. המרחק בין ההליכונים כלל לא נמדד על ידי התובעת, לא הוצגו הנחיות או תקנים הקיימים בעניין, לא הובאה חוות דעת הקובעת מהו מרחק סביר. מר רודוי העיד כי מדובר במרחק של 70-80 ס"מ ומרחק זה נראה, על פניו, כסביר. יש לזכור כי אין מדובר בפעילות ספורטיבית מסוכנת על פניה וגם לא בפעילות דינמית המצריכה שמירה על מרחב פעילות גדול במיוחד בין מתאמן למתאמן. יש לדאוג שהעליה והירידה מההליכון תהיינה בטוחות וכי יהיה מרווח סביר בין מכשיר למכשיר. בעניין זה יש להפנות להוראות סעיף 2ד לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 אשר קובע כך: "(א) לא יינתן רישיון או היתר זמני למכון כושר אלא לאחר התייעצות עם מי ששר החינוך והתרבות הסמיכו לכך, ולאחר שנתקיימו כל התנאים הבאים: (1) רשות הרישוי מצאה כי מכון הכושר ממוקם במקום מתאים, כי המכשירים בו מוצבים במרחק סביר זה מזה, כי לכל מכשיר מוצמדות, במקום בולט, הוראות היצרן לענין השימוש בשפה העברית, בשפה הערבית ובשפה האנגלית, וכי לקוחותיו של מכון הכושר בוטחו בפרטי הביטוח ובסכומי הביטוח המזעריים שנקבעו לפי סעיף 7 לחוק הספורט". התובעת כלל לא טענה כי לנתבעת לא ניתן רישיון עסק בשל כך שרשות הרישוי מצאה כי המכשירים אינם מוצבים במרחק סביר זה מזה ולא הובאו כל ראיה או מסמכים מתיק הרישוי בעניין זה, כך שההנחה היא שהצבת המכשירים הייתה באופן סביר ובטוח, בהתאם להנחיות רשות הרישוי ולשביעות רצונה. עוד יש לציין בהקשר זה כי גם לטענת התובעת כי נפגעה מהליכון סמוך לא הובאה כל ראיה תומכת וגם כאן מדובר בעדות יחידה של בעל דין, ללא סיוע. מר רודוי לא אישר טענת התובעת וגם לא מר לנגר. בנסיבות אלו, לא אוכל לקבוע כי המרחק בין ההליכונים היה לא סביר וכי היה בכך כדי לגרום או להחמיר את נזקיה של התובעת. התובעת טוענת להיפוך נטל הראיה בהסתמך על סעיף 41 לפקודת הנזיקין. אין בידי לקבל את הטענה. הכלל "הדבר מעיד על עצמו" מתאים למקרה בו קיימת עמימות ראייתית ואי ודאות של ממש לגבי העובדות החשובות אך לא לגבי הרשלנות, כאשר אז רשאי התובע לבסס את תביעתו על בסיס ראיות סטטיסטיות, שיש בהן כדי לסווג את המקרה הקונקרטי בקטגוריה של רשלנות: "הרעיון ההוא אינו תופס אלא, כאשר הרשלנות (לכאורה) ידועה, והמעשה אינו ידוע, אך לא בהיפוכו של דבר, כאשר המעשה ידוע, אלא שעדיין אין אנו יודעים, אם הוא מהווה רשלנות או לא. על שאלה זו - על השופט לענות, מתוך שיקולים משפטיים ואינו יכול להשליך את יהבו על 'המכסימה' ההיא" (ע"א 224/51 פריצקר נ' פרידמן, פ"ד ז (2) 674; רע"א 3447/07 ד"ר ליאור דוד נ' רפאל אוחנה (16.9.08). בענייננו, לא מתקיימים שלושת התנאים להחלת הכלל. התנאי הראשון הוא כי לתובע לא הייתה ידיעה ולא הייתה לו יכולת לדעת מהן הנסיבות שהביאו לארוע בו ניזוק. בענייננו - בהתאם לעדות וגרסת התובעת עצמה תנאי זה אינו מתקיים. התובעת טוענת כי היא יודעת מהן הנסיבות שהביאו לארוע והיא טוענת כי הייתה רטיבות על ההליכון. מכל מקום, אין חולק כי יכולה הייתה היא לדעת מהן הנסיבות שהביאו לארוע: היא הייתה במקום, היא הביטה או יכולה הייתה להביט על ההליכון, הן לפני הארוע והן לאחריו, ולברר את הנסיבות. היא יכולה הייתה גם לבדוק את ההליכון על ידי מומחה מטעמה ולנסות ולבדוק את מנגנון נפילתה. התנאי השני הוא כי הנזק נגרם על ידי נכס שבשליטתו המלאה של התובע. זאת איננו יודעים. אין לדעת אם הנזק נגרם עקב ההליכון או עקב גורם אחר הקשור להתנהלות התובעת עצמה. התנאי השלישי דורש כי ארוע המקרה יתיישב עם מסקנה שהנתבע התרשל יותר מאשר עם המסקנה שנקט אמצעי זהירות. גם תנאי זה אינו מתקיים. השאלה שיש לשאול במסגרת בחינת תנאי זה היא האם הוכח בראיות כלליות שכאשר מתרחש ארוע של נפילה בהליכון בחדר כושר, ברוב המקרים תהא זו תוצאה של התרשלות כלשהי מצד מפעיל חדר הכושר? התשובה, לטעמי, שלילית. לא הוכחה הסתברות כללית של רשלנות בכל מקרה בו אדם נופל מהליכון בחדר כושר. כאמור, תתכנה סיבות רבות לנפילה ועצם הנפילה, מבלי הוכחת קיומו של מפגע ספציפי, אינה מלמדת על רשלנות. גם מהפסיקה הדנה בעניין נפילה במהלך פעילות ספורט ניתן ללמוד כי לא קיימת הסתברות כללית של רשלנות בכל מקרה של נפילה במהלך פעילות ספורטיבית (ראה: ע"א 813/06 ג'ונס נ' בית הספר האזורי עמק החולה ואח', 7.2.08). לאור כלל האמור, אני קובעת כי דין התביעה להידחות. כיון שכך, נדחות גם ההודעות לצדדים שלישיים. הדיון בנושא הנזק מתייתר. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בסך 6000 ₪ בתוספת מע"מ. באשר להוצאות הצדדים השלישיים, אני מקבלת בחלקה את טענת הנתבעות כי לאור טענת התובעת בדבר רטיבות, לכלוך, טיט ובוץ עקב עבודות השיפוץ שבוצעו על ידי ובפיקוח הצדדים השלישיים, שיגור ההודעות לצדדים השלישיים היה סביר. לאור כך, בהוצאות הצדדים השלישיים 1 ו -2, כל אחד מהם בסך 6000 ₪ בתוספת מע"מ, יישאו ביחד ולחוד התובעת והנתבעות, בחלוקה שווה ביניהן. צד ג' 3 לא התייצב לדיונים ואין צו להוצאות בעניינו. חדר כושר / מכון כושרנפילה