הארכת מועד עיכוב במינוי

לפני בקשה להארכת מועד הגשת ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן - החוק). החלטתי לדחות את הבקשה. אלה נימוקיי: רקע 1. ביום 5.10.09 הודיע המשיב למבקש על תחילת הגבלה בחשבון מס' 104120 החל מיום 20.10.09, נוכח סירובו של הבנק לפרוע 10 שיקים בחשבון מחוסר כיסוי. 2. ביום 25.10.09 נעתר בית משפט זה (כב' השופטת מימון שעשוע) לבקשת המבקש, והתיר לו להגיש בקשה מסודרת לגריעת שיקים מרשימת ההגבלה בתוך 45 יום, לאחר שיסדיר את ייצוגו בלשכת הסיוע המשפטי. בית המשפט עיכב את ביצוע ההגבלה עד החלטה אחרת, אך בד בבד החליט כי עיכוב הביצוע יבוטל אם לא תוגש בקשה העומדת בדרישות החוק בתוך 45 יום. 3. ביום 17.12.09 מחק בית המשפט (כב' השופטת מימון שעשוע) את הבקשה וביטל את עיכוב הביצוע, לאחר שהמבקש לא הגיש בקשה העומדת בדרישות החוק במועד שנקבע. 4. ביום 18.4.10 הגיש המבקש, באמצעות עו"ד צפנת חן-כהן במינוי מהסיוע המשפטי, בקשה "דחופה" להארכת מועד הגשת בקשה לפי סעיף 10 לחוק. בבקשה נטען כי ב"כ המבקש קיבלה רק ביום 17.1.10 כתב מינוי לייצוג המבקש וכי באותו מועד היתה עו"ד חן-כהן בחופשת מחלה וחזרה רק שבוע לפני הגשת הבקשה הנוכחית למשרדה. לטענת ב"כ המבקש, למבקש לא היה פנאי לעסוק בבקשות לפי החוק משום שהחברה שבבעלותו נקלעה לקשיים כלכליים והמבקש היה עסוק בהליכים משפטיים הנוגעים לפינוי החברה וציוד שלה מנכס שכור, ומשום שמתנהלים נגדו תיקי הוצאה לפועל ותביעות שונות. כן טענה ב"כ המבקש כי לערעור סיכויים טובים להתקבל, והפנתה בעניין זה לכתב הערעור שצורף לבקשה. 5. המשיב מתנגד לבקשה להארכת מועד. לטענת באת כוחו, שקד המבקש על שמריו ולא פעל להגשת בקשה העומדת בדרישות החוק למרות הארכה שנתן לו בית המשפט. נטען על ידה כי המבקש לא הצביע על כל טעם מיוחד שיסביר את האיחור בהגשת הבקשה, ובכל מקרה איחור של שלושה חודשים אינו סביר בנסיבות המקרה. עוד נטען בתגובת הבנק כי התצהיר שצורף לבקשה אינו עומד בדרישות הדין, בהיותו לקוני, כי הקשיים הכלכליים שמציין המבקש התעוררו - כעולה ממסמכים שצורפו לבקשה - עוד בחודש אוקטובר 2009, ולכן אינם יכולים להצדיק את האיחור, וכי המבקש לא פרט את סיכויי זכייתו בערעור. דיון והכרעה 6. דין הבקשה להידחות. 7. תקנה 5 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב-1981 (להלן - התקנות) קובעת כי בקשה לפי סעיף 10 לחוק תוגש תוך עשרים ימים מיום ההמצאה של הודעת הגבלה לפי סעיף 3א(א) לחוק. התקנות אינן מסדירות את האופן בו יש לנהוג בבקשות להארכת מועד. תקנה 2(ב) לתקנות אמנם קובעת כי בכל ענין הנוגע לבקשה שלא נזכר בתקנות אלה יחול פרק כ' לתקנות סדר הדיו האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקסד"א), אולם בפרק זה - שעניינו "בקשות בכתב" - לא מצויה תקנה 528 הנוגעת להארכת מועדים. עם זה, פשוט בעיני כי המבחן הכללי שנקבע בתקנה 528 לתקסד"א, לפיו רשאי בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים שיירשמו, יפה גם לענייננו. כמו כן ראוי והגיוני כי המבחנים שנקבעו בפסיקה בנוגע לאותם "טעמים מיוחדים" יחולו בענייננו, ובגדרם על בית המשפט לבחון, בין היתר, את הסיבה לעיכוב, את משך האיחור, את מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת המועד (בש"א 482/08 פיכמן נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם, 28.1.08); בע"פ 2205/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 22.4.09)). 8. המבקש הגיש בשעתו בקשה להארכת מועד, שיסודה בכך שביקש להיעזר בלשכת הסיוע המשפטי, בתוך פרק הזמן שנקצב להגשת הערעור. בית המשפט נעתר ביום 25.10.09 לבקשה, האריך את המועד ב-45 יום ועיכב את ביצוע הוראת ההגבלה. אלא שהמבקש לא הגיש הודעת ערעור העומדת בדרישות החוק במועד שנקבע, וביום 17.12.09 נמחקה בקשתו. ביום 18.4.10, לא פחות מארבעה חודשים לאחר אותה החלטה, הגיש המבקש בקשה מחודשת להארכת מועד הגשת הערעור. איחור כזה הינו איחור מהותי נוכח דרישת התקנות כי ערעור לפי סעיף 10 לחוק יוגש בתוך 20 יום מעת המצאת הודעת ההגבלה, וודאי שנוכח העובדה כי תקופת ההגבלה היא שנה אחת. 9. הסיבה שסיפקה ב"כ המבקש לאיחור אינה יכולה לעמוד. כתב המינוי לייצוג המבקש נמסר לבאת כוחו עוד באמצע חודש ינואר 2010, ומאום לא נעשה עד לאמצע חודש אפריל. גם אם נבצר מב"כ המבקש לסייע למבקש להגיש בקשתו מחדש במשך תקופה ארוכה ביותר, בהחלט ניתן היה לצפות כי הנוסח "בקשה בהולה לעיכוב ההגבלה על החשבון", המופיע באופן בולט בכתב המינוי נספח א' לבקשה, אשר הגיע למשרדי ב"כ המבקש בעת שזו נעדרה, יעורר את תשומת לב הגורמים שכן היו במשרד לצורך בטיפול בהול בעניין. והיכן היתה לשכת הסיוע המשפטי? תמהני. יהא הדבר אשר יהא, אי אפשר לטעון, נוכח ההשתלשלות המתוארת לעיל, כי המבקש עצמו לא הבין אל נכון את הצורך לפעול בזריזות בעניין ההגבלה בחשבונו. אכן, "ככלל, טעמים הנוגעים להתנהלות המבקש ובא-כוחו אינם מהווים "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, בנסיבות בהן העיכוב לא נגרם כתוצאה מאירוע חיצוני להתנהלות הצדדים" (בע"מ 2205/09 הנ"ל, פסקה 7 לפסק דינו של השופט גרוניס והאסמכתאות המובאות שם). 10. אף סיכויי הערעור אינם נראים לכאורה טובים. לאחר עיון בבקשה ובדפי החשבון שצורפו לה, קלוש, לטעמי, הסיכוי כי בית המשפט יקבל במקרה זה את הטענה כי במקרה זה נוצר "נוהג" של מתן אשראי מצד הבנק המבוסס על התנהגותו במקרים קודמים, אשר יצר חובה משפטית כי הבנק יכבד כל שיק שנמשך בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת. בנוסף, אף אם תתקבל טענת המבקש בנוגע להמחאה מספר 9, וזו תיגרע מרשימת ההגבלה, עדיין סורבו כדין בחשבון 12 שיקים, והחשבון יישאר מוגבל. 11. לבסוף מן הראוי לשקול את אינטרס הציבור בסופיות ההליך. במקרה דנן מוגבל החשבון נושא הערעור כבר למעלה מחמישה חודשים, וגם מטעמי יציבות משפטית אין מקום להסיר את המגבלה בשלב מאוחר זה. 12. מכל הטעמים המנויים לעיל, דין הבקשה להידחות. בנסיבות לא אעשה צו להוצאות. הארכת מועד