הודעה מוקדמת הסכם הבראה

1. לפני תביעה לפיצוי פיטורין על פי חוק פיצוי פיטורין תשכ"ג- 1963 וכן לדמי הודעה מוקדמת פדיון חופשה דמי הבראה, דמי נסיעה והפרשי שכר. 2. התובע טוען כי פוטר על אתר מעבודתו בהודעה טלפונית, ומכאן תביעותיו. הנתבעת טוענת כי התובע לא פוטר על ידה, אלא התפטר מיוזמתו, ועל כן אינו זכאי לפיצוי פיטורין. לחילופין טוענת הנתבעת, כי אם יקבע שהתובע פוטר, הרי גם אז אינו זכאי לפיצויי פיטורין, כיוון שביצע הפרת משמעת חמורה השוללת תשלום פיצויי פיטורין והודעה מוקדמת. באשר לדמי הבראה פדיון חופשה דמי נסיעה והפרשי שכר, טוענת הנתבעת כי שילמו לתובע את מלוא הסכומים להם הוא זכאי. 3. טענות התובע (בתמצית): א. התובע עבד אצל הנתבעת מתאריך 9.6.96 ועד תאריך 7.1.98 כשנה ושבעה חודשים. ב. לטענתו - פוטר מעבודתו על ידי קצין הבטחון , מר רן ברעם. הקב"ט התקשר לתובע כדי להודיע לו על ביטול משמרת הבוקר ואמר שיצור איתו קשר בשעות הערב. משלא התקשר, ניסה התובע ליצור עימו קשר אך ללא הצלחה. למחרת היום התקשרה אליו אימו של התובע, והקב"ט הודיע לה על פיטורי התובע. ג. ב- 8.1.98 פנה התובע לנציג מועצת הפועלים ראשל"צ מר מוטי נגר. נציג מועצת הפועלים פנה לחברת אנוש אבטחה ואחזקה בע"מ ודיבר עם מר אילן זיו. מר זיו אמר כי עוד השבוע התובע יקבל מכתב פיטורין, אך רק לאחר פניות חוזרות ונשנות קיבל התובע את מכתב הפיטורים. 4. להלן בקצרה טענות הנתבעת: א. הנתבעת הינה חברה המספקת בין היתר שרותי שמירה ואבטחה. ב. הנתבעת מכחישה את טענותיו של התובע בנוגע לפיטוריו מעבודתו, ג. בתאריך 15.1.98 בוצעו על ידי התובע הפרות משמעת חמורות וקשות, שהתבטאו בין היתר בעזיבת המשמרת והשארת המקום פרוץ, שינוי מיקומן של מצלמות הטלויזיה בחניון, וקריאת עיתון בזמן המשמרת. ד. מנהל אחוזת ראשונים, שם עבד התובע, פנה לנתבעת ודרש כי תחליף את התובע בעובד אחר. לאור כל זאת הורתה הנתבעת לתובע להתייצב במשרדה לצורך שיבוץ בעבודה חלופית. התובע לא התייצב אצל הנתבעת לשם שיבוץ בעבודה חדשה, בנסיבות אלה ברור כי התובע עזב את עבודתו בשרות הנתבעת מרצונו. ה. לחלופין טוענת הנתבעת כי אם יראה בית הדין לנכון לקבוע כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת , תטען הנתבעת כי בנסיבות העניין עקב הפרות המשמעת החמורות והקשות שנעשו ע"י התובע , לא תזכה הפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעת בפיצוי פיטורין. ו. התובעת מכחישה את תביעת התובע לפדיון חופשה לדמי הבראה ולדמי נסיעה, התובע קיבל את מלוא הכספים המגיעים לו בגין תביעות אלה. ז. הנתבעת מכחישה את טענתו של התובע כי מגיעים לו הפרשי שכר בגין יום עבודה בחודש דצמבר 1997 כמו כן הנתבעת מכחישה אף את טענתו של התובע בדבר זכאותו להפרשי שכר נוספים. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. התביעה שלפנינו היא לפיצוי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת פדיון חופשה דמי הבראה דמי נסיעה והפרשי שכר. הנתבעת טוענת כי התובע לא פוטר מעבודתו אלא עזב את עבודתו מרצונו ולפיכך אינו זכאי לפיצויי פיטורין, זאת ועוד התובע ביצע הפרת משמעת חמורה והיא: עזיבת מקום העבודה בזמן משמרת, במרכז המסחרי, כאשר המקום נשאר פרוץ מבחינת מחלקת האבטחה. שינוי מקומם של מצלמות הטלויזיה בחניון התחתון על מנת שלא יהיה ניתן לראותו בזמן משמרת. אי המצאות בזמן משמרת בחניון. קריאת עיתון בזמן העבודה וזאת במקום לבדוק את האנשים אשר נכנסים למרכז המסחרי. 2. הזכות לפיצוי פיטורין מעוגנת בסעיף 1 לחוק פיצוי פיטורים התשכ"ג - 1963 . עצם הפיטורים מחייבים מעביד לשלם פיצויי פיטורים ושלילתם או הפחתתם של הפיצויים יכול ותבוא רק מכוח סעיפים 16 או 17 לחוק (דב"ע מב/73 - 3 רחל ג'רבי נ' מרגלית טוכשניידר פד"ע יד 16). כבר נפסק כי מבחינת נטל ההוכחה הרי "על העובד להוכיח כי הוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויים, הרוצה להוציא עובד ממסגרת הזכאים לפיצוי פיטורים עליו הראיה כי יש לשלול מהעובד פיצויי פיטורים" (דב"ע לג/58 - 3 האוניברסיטה העברית, ירושלים נ' בתיה מינטל פד"ע ה' 65). 3. אני מעדיפה את גירסת התובע - לפיה פוטר התובע על ידי הקב"ט, מר רן ברעם, על פני גירסת הנתבעת כי ביקשה להציב את התובע במקום עבודה אחר. התובע הפסיק את עבודתו ב- 7.1.98. המכתב, נספח א' לכתב ההגנה הוצא בתאריך 15.1.98, שמונה ימים לאחר הפסקת עבודת התובע. התובע אף טען כי במהלך אותם שמונה ימים ביקש מספר פעמים מהנתבעת באמצעות נציג מועצת הפועלים כי ישלח לו מכתב פיטורין. 4. לגירסת הנתבעת, יש לראות במכתב נספח א' - מכתב השעיה והפניה לשיבוץ במקום אחר. בעדות הנתבעת לא ניתן כל הסבר מדוע הוצא המכתב כ-9 ימים לאחר ההשעיה. זאת ועוד, מכתבו של מר נגר מוטי - מזכיר איגוד מקצועי - מאשר את גירסת התובע כי ביקש לשלוח לתובע מכתב פיטורים בדואר. "בתוקף תפקידי כמזכיר איגוד מקצועי פניתי אל מר אילן זיו ממנהלי חב' אנוש ושאלתי אותו מדוע לא מסרו ללוי יוסף מכתב פיטורים, תשובתו היתה כי הנ"ל ישלח לנ"ל מכתב פיטורים בדואר"(נ/3). בקשה זו היא תולדה של פיטורין, ולא של השעיה. 5. כיוון שהגעתי למסקנה כי התובע פוטר, עובר הנטל להוכיח כי אינו זכאי לפיצויי פיטורין ולתמורת הודעה מוקדמת אל הנתבעת. הצדדים לא טענו לחלות הסכם קיבוצי כלשהוא עליהם, ולפיכך יש לבחון את המקרה לאור הוראת סעיף 17 לחוק פיצוי פיטורין הקובע: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי , ראשי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד יהיו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע, בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים." 6. החוק נתן גושפנקא לכללים שבהסכמים קיבוציים, ובאין הסכם קיבוצי, להוראות ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים באותו ענף, בכל הנוגע לנסיבות שבהן מותר לפטר עובד ללא פיצויים או תוך תשלום פיצויים חלקיים. 7. על פי סעיף 17 לחוק פיצוי פיטורים מונחה בית הדין על ידי ההסכם הקיבוצי הכללי החל על המספר הגדול של עובדים במדינה , הוא "תקנון העבודה" (דב"ע ל/6 - 3 שמואלי - שרייר, פד"ע א' עמ' 76 69: דב"ע לה/347 - 3 רוזצוויג- טקס כץ פד"ע ו' עמ' 400 393). מיום 19.9.62 שתוקן ביום 18.6.78 - "הסכם קיבוצי כללי- תקנון העבודה", שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית, שם נאמר בפרק בנושא "אחריות לעבירות על הוראות תקנון זה"בס' 53 (א) כדלקמן: "עשה עובד אחת מאלו... הפר משמעת באופן חמור יהיה צפוי: א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום. ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצוי פיטורים. ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצוי פיטורים. 8. מהי הפרת משמעת חמורה? "על המשמעות של 'הפרת משמעת חמורה' להבדיל מ'הפרת משמעת' סתם, אפשר לעמוד מכך שבראשונה יכול והדבר יגרור פיטורים ללא פיצויים, ללמדך כי חומרת הפרת המשמעת צריך שתגיע לשלילת פיצויים. בית הדין מודע לכך שנוצר כאן מעגל שוטה. אך גם מעגל כזה יש לעיתים לפרוץ. השאלה אם התנהגות מסוימת דייה להצדיק פיטורים מיידים ללא פיצויים היא ביסודה שאלה של מידה ודרגה הנתונה להערכתו של בית המשפט (ע"א 641/61 יהושוע קלוצמן נ' רחל כהן פ"ד טז 1016). 9. מקריאת הפרוטוקול המוצגים וטענות הצדדים, התרשמתי כי התובע ביצע עבירות משמעת חמורות, אשר יש בהן כדי לשלול תשלום הודעה מוקדמת, אך אינן שוללות תשלום פיצויי פיטורים. אני מודעת לכך כי תפקידו של התובע היה תפקיד אבטחה רגיש בבית דיור מוגן לאוכלוסיה מבוגרת בראשל"צ. התפקיד כלל אבטחה של בית המגורים עצמו, החניון והמרכז המסחרי מפני כניסת גורמים בלתי רצויים. השארת המקום פרוץ ללא שמירה, קריאת עיתון בזמן המשמרת, והזזת המצלמות אינם עולים בקנה אחד עם תפקיד אבטחה חשוב זה, ומהווים הפרת משמעת חמורה. 10. עם זאת - חרף טענת הנתבעת כי במהלך תקופת עבודתו של התובע אצלה, היא נתקלה בבעיות משמעת קשות מצד התובע, הרי המשיכה להעסיק את התובע שעות רבות ביום. מעיון ב"גליון פעילות עובד" עולה כי התובע עבד לא אחת מעל ל-8 שעות עבודה במשמרת ואף כ - 11 שעות עבודה וזאת גם בתקופה הסמוכה לפיטוריו (ת/2, ות/1). עובדה זו מעלה ספקות ותמיהות באשר לטענת הנתבעת. 11. הנתבעת טענה כי התובע עזב את מקום עבודתו מכיוון שאינו מוכן שאתיופיים יהיו אחראי משמרת, וכי אימו של התובע אמרה בשיחת הטלפון לקצין הבטחון "לא מקובל עלי כי אתיופים אנלפבתיים שלא נולדו בארץ יפקחו על בנה הצבר". בית הדין מביע את מחאתו הנמרצת על צורת התבטאות וחשיבה כזו. אך לעניננו - בוצעה שיחת הטלפון שבה מדובר לאחר מועד הפסקת העבודה, והאמירה לא היתה העילה לפיטורי התובע. 12. יש להביא בחשבון "כי פיטורים כשלעצמם הם עונש חמור באשר משמעותם איבוד זכויות ותק העלאה בדרגה וכיוצא באלה, ופיטורים עם סנקציה כספית של אובדן תמורת הודעה מוקדמת לא כל שכן. (דב"ע נו/166 - 3 מירב יהודיאן נ' סופר פארם ניות: דב"ע לא/3 - 3 רהיטי ירושלים רים בע"מ נ' יוסף פד"ע ב 219, 215). אך יחד עם זאת אני סבורה כי לאור תפקידו הרגיש של התובע, יש לשלול ממנו תשלום הודעה מוקדמת בשל הפרות המשמעת שביצע. 13. זכאות התובע לפיצויי פיטורים - כאמור לעיל, קבעתי כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. כעולה מחומר הראיות, התובע היה עובד המקבל שכר לפי שעה, והוא עבד מספר שעות משתנה מדי יום ומספר ימים משתנה מדי חודש. עובד המקבל שכר לפי שעה ושעות עבודתו משתנות מחודש לחודש יש לחשב את שכרו לצורך חישוב פיצויי הפיטורים לפי שכרו הממוצע ב- 12 החודשים שקדמו לפיטורים, וזאת בהיקש לתקנה 9 (דיני עבודה/גולדברג והאוזמן, פיצויי פיטורים עמ' 18-28): דב"ע נז/57 - 3 סנונית, הדגמות וקידום מכירות בע"מ נ' שולמית פרץ פד"ע ל 364). שכרו הממוצע של התובע ב- 12 החודשים האחרונים שקדמו לסיום עבודתו אצלה, עמד על סך של 1,629 ש"ח בלבד והוא השכר בקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורין. הנתבעת תשלם לתובע סך 2,579.25 ש"ח כפיצויי פיטורין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.1.98 ועד ליום התשלום בפועל. 14. באשר לדמי הבראה - באשר לדמי הבראה הנטל להוכיח את תשלום דמי ההבראה מוטל על הנתבעים ללא קשר עם הפרת המשמעת החמורה שאין לה נגיעה לדמי ההבראה. על פי ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת ההבראה, זכאי היה התובע אילו עבד משרה מלאה, לתשלום עבור 5 ימי הבראה בשנה. כאשר שיעור דמי ההבראה לתקופות הרלוונטיות הינו כדלקמן:מיום 1.7.96 סך של 225 ש"ח ליום, מיום 1.7.97 סך של 245 ש"ח ליום.(הוראות הסכם קיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה). מחומר הראיות מקבלים אנו את טענת הנתבעת כי התובע לא עבד במשרה מלאה : א. בתקופה שמתאריך 9.6.96 ועד 31.5.97 עבד התובע כ- 60% משרה, לפיכך עבור השנה הראשונה התובע זכאי ל - 5 ימים X 60% X 225 ש"ח 675 ש"ח. ב. בתקופה שמתאריך 1.6.97 ועד ל-7.1.98 עבד התובע כ- 70% משרה, לפיכך עבור השנה השניה זכאי התובע ל- 5 ימים X 70% X 245 ש"ח = 514.5 ש"ח. סך הכל זכאי התובע לדמי הבראה בסך 1189.5 ש"ח. 15. כפי שעולה מחומר הראיות בחודש אוגוסט 1997 שילמה הנתבעת לתובע דמי הבראה בסך 1225 ש"ח ובחודש מרץ 1998 שילמה 400 ש"ח נוספים, סך הכל שילמה הנתבעת לתובע סך של 1625 ש"ח כדמי הבראה. אשר על כן אני מקבלת את טענת הנתבעת כי היא שילמה לתובע את מלוא דמי ההבראה להם היה זכאי על פי דין וכי התובע אינו זכאי לכספים נוספים עבור דמי ההבראה. התביעה לדמי הבראה - נדחית. 16. באשר להפרשי דמי חופשה- בכתב התביעה, מציין התובע כי בתאריך 10.2.98 נתקבל פדיון חופשה עבור 15.25 ימים במקום 19 ימים, כאשר 80.22 ש"ח הינו תשלום עבור יום עבודה לפיכך טוען התובע כי הינו זכאי ל- 3.75 ימי חופשה X 80.22 ש"ח ליום חופשה סה"כ 300.83 ש"ח. במסמך מתאריך 27.12.98 אותו הגיש התובע לבית הדין הוא טוען כי הינו זכאי להשלמת פדיון חופשה בסך 667.46 ש"ח. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי מאחר שהחישוב הוגש בתאריך 27.12.98 לאחר סיום הליך ההוכחות, לא היה לנתבעת יומה בבית המשפט ונשללה ממנה זכותה המוקנית לחקור את התובע אודות טענותיו החדשות, ולפיכך יש להתייחס אך לטענות הנתבע כפי שהן מפורטות בכתב תביעתו. בשנת העבודה הראשונה מתאריך- 1.4.96 ועד 31.3.97 עבד התובע 120 ימים. מאחר שהתובע עבד באותה שנה רק בחלק משנת העבודה, חלות בענייננו הוראות סעיף 3 (ב)(2)לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951. לפיהן זכאי התובע לימי חופשה כדלהלן: X 14 120 =8.4 ימים. 200 בשנת העבודה שמיום 1.4.97 ועד 31.3.98 עבד התובע 157 ימים. כיוון שגם בשנה זו לא עבד התובע שנת עבודה מלאה, חלות בענייננו הוראות סעיף 3 ב 2 לחוק חופשה שנתית התשי"א 1951, לפיהן זכאי התובע לימי חופשה כדלהלן: X14 157 = 10.99 ימים. 200 בגין כל תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת זכאי היה התובע ל- 19.39 ימים. על פי הוראות סעיף 10 לחוק חופשה שנתית התשי"א 1951 , על המעביד לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל. לגבי עובד בשכר כפי שהתובע דנן קובע סעיף 10 ב 2 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951, כדלהלן: "לגבי עובד בשכר שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים: היו ברבע השנה באמור חדשי עבודה לא מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים עשר החודשים שקדמו לחופשה הכל לפי בחירת העובד" שכרו היומי הממוצע של התובע לרבע השנה שקדמה לחופשה היינו חודשים 10/97 ועד 12/97 עומד על סך 64.91 ש"ח לפיכך זכאי התובע לפדיון חופשה כדלהלן: 19.39 ימים X 64.91 = 1258.6 ש"ח. התובע בכתב התביעה מציין כי הינו זכאי לפדיון חופשה עבור 19 ימים בלבד לפיכך זכאי התובע: 19 ימים X 64.91 =1233.29 ש"ח. התובע קיבל מהנתבעת בחודש ינואר 1998 סך של 1225.4 ש"ח כפדיון חופשה שנתית (טופס 101: פ' עמ' 3 ש' 12-13). לפיכך זכאי התובע עבור הפרש פדיון ימי חופשה סך: 1233.29-1223.4=9.89 ש"ח. 17. באשר להפרשי החזר נסיעות: בכתב תביעתו טוען התובע כי לא שולמו לו נסיעות בגין חודשים 6.96, 8.97, 1.98 והינו תובע בשל כך סכום של 375 ש"ח. במסמך מתאריך 27.12.98 אותו הגיש התובע לבית הדין טוען הנתבע כי הינו זכאי להשלמת נסיעות בסך 776.81 ש"ח. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי מאחר והחישוב הוגש בתאריך 27.12.98 לאחר סיום הליך ההוכחות לא היה לנתבעת יומה בבית המשפט ונשללה ממנה זכותה המוקנית לחקור את התובע אודות טענותיו החדשות ולפיכך יש להתייחס אך לטענות הנתבע כפי שהן מפורטות בכתב תביעתו. זאת ועוד - אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי שילמה לתובע את מלוא הכספים להם היה זכאי כהחזר נסיעות וזאת מהטעם כי התובע לא הביא ראיות להוכחת טענותיו, התובע לא צירף תלושי משכורת , כמו כן התובע לא הביא ראיה כלשהיא להוכחת עלות הנסיעות שנתבעו על ידו לפיכך התובע אינו זכאי להפרשי החזרי נסיעות. 18. באשר להפרשי שכר עבודה: בכתב התביעה טוען התובע כי ישנם הפרשי שכר עבור יום עבודה אחד בלבד בחודש 12/97 וכן ציין כי קיימים הפרשים נוספים אותם לא פירט עקב העדר דו"ח שעות עבודה. במסמך מתאריך 27.12.98 אותו הגיש התובע לבית הדין טוען התובע כי הינו זכאי להשלמת שכר עבודה בסך 831.63 ש"ח. אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי שילמה לתובע את מלוא הכספים להם היה זכאי עבור עבודתו אצלה וזאת מהטעם כי התובע לא הביא ראיה אחת להוכחת טענותיו, התובע לא צירף תלושי משכורת, החישוב אותו ערך התובע אשר צורף למכתבו מיום 27.12.98 הינו בלתי ברור ובלתי מדויק. לפיכך - נדחית תביעתו של התובע להפרשי שכר. 19. לסיכום - אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורין בלבד כאמור בס' 13 לעיל. בנסיבות הענין, כיוון שמרבית תביעות התובע נדחו, איני פוסקת הוצאות. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים וזאת תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. חוזההודעה מוקדמתהסכם הבראה