בפנינו תביעתו של התובע כנגד מעסיקתו לשעבר - עמית תקשורת ואחזקות בע"מ (להלן הנתבעת) לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות, לתשלום הפרשי דמי מילואים ודמי הבראה. מנגד, בפנינו תביעתה שכנגד של הנתבעת כנגד התובע לתשלום חלף הודעה מוקדמת בשווי של משכורת חודש אחד, עקב אי מסירת הודעה מוקדמת לפני התפטרות, ולתשלום פיצוי בגין נזק ממוני שנגרם לנתבעת, לטענתה, עקב התפטרותו של התובע בנסיבות בהן התפטר ללא הודעה מוקדמת. העובדות ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו: 1. הנתבעת עסקה במועדים הרלוונטיים לתביעה זו ועוסקת בתחום התקשורת והתשתיות במסגרתו היא מבצעת עבודות באמצעות צוותי עבודה המורכבים מראש צוות ועוזרים, וזאת בעיקר עבור משרד הבטחון בבסיסי צה"ל השונים. 2. התובע הועסק על ידי הנתבעת החל מיום 12/12/07 ועד ליום 1/11/09 שהוא יום עבודתו האחרון כראש צוות. לציין, כי לא היה חולק בין הצדדים שלצורך ביצוע עבודות בבסיסי צה"ל נדרש מן העובדים סיווג בטחוני מיוחד וכי לתובע היה סיווג כאמור. 3. לא היה חולק בין הצדדים שהיה זה התובע שהתפטר מעבודתו בנתבעת, כפוף למחלוקת בין הצדדים, האם כטענת התובע הוא הודיע על כך לנציג הנתבעת ביום 6/10/09 ומסר מכתב התפטרות (אשר צורף כנספח לכתב תביעתו ביום 8/10/09 או שמא כטענת הנתבעת הפעם הראשונה שבה מסר התובע את המכתב מיום 8/10/09 היתה ביום 27/10/09 שאז גם מסר לראשונה את הודעת ההתפטרות שתכנס לתוקפה ביום 1/11/09 למורת רוחו של מנהל הנתבעת, אשר הוציא בתגובה לכך את מכתבו מיום 28/10/09 לתובע, מכתב אשר לטענת התובע כלל לא התקבל על ידיו בשום שלב עד לקבלת כתב ההגנה והתביעה שכנגש של הנתבעת. 4. לציין כי בדיון המוקדם בתיק זה הגיעו הצדדים להסכמה כי הנתבעת אכן חייבת לתובע את הסך של 1,870 ₪ בגין דמי הבראה ואת הסך של 1,107 בגין ימי מילואים, כפוף לטענתה בדבר זכאותה לקזז מן התובע את דמי ההודעה המוקדמת ובכפוף לתביעתה כנגד התובע לפצותה בגין נזקי הממון שנגרמו לה עקב עזיבתו בנסיבות בהן עזב את הנתבעת. כמו כן לא היה חולק בין הצדדים במסגרת הדיון המוקדם כי התובע היה עובד יומי וכי שכרו היומי עמד על 268 ₪ ליום עבודה. 5. משכך, הפלוגתאות שנותרו להכרעתנו הן: א. זכאות התובע לגמול עבודה בשעות נוספות. ב. זכאות הנתבעת לחלף הודעה מוקדמת וזכאותה לפצוי מאת התובע בגין נזקי הממון שנגרמו לה עקב עזיבתו בנסיבות בהן עזב את הנתבעת. 6. התובע אשר ייצג את עצמו בהליך זה העיד בחקירה ראשית בפנינו ולאחריה נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעת. כמו כן זימן התובע לעדות מטעמו את מר צביקה כספי - עובד הנתבעת לשעבר אשר היה עובד שלו בצוות ולה העיד בחקירה ראשית ולאחריה נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעת. מטעם הנתבעת העיד בחקירה ראשית מנכ"ל הנתבעת מר יגאל ראובני אשר נחקר בחקירה נגדית ע"י התובע. בהמשך סיכמו הצדדים את טענותיהם בפנינו בעל פה, ומכאן הכרעתנו. דיון והכרעה 7. משאלו הפלוגתאות שנותרו בין הצדדים נפנה להלן לדון בהן ותחילה לתביעתו של התובע כנגד הנתבעת לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות. התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות. 8. ברכיב זה לכתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום הסך הכולל של 3,797 ₪ בגין 102 שעות נוספות בערך של 125% שביצע לטענתו בחודשים 8/08 עד 9/09 ובתשלום הסך הכולל של 2,278 ₪ בגין 51 שעות נוספות בערך של 150% שביצע לטענתו בחודשים 8/08 עד 9/09. לטענת הנתבעת מנגד, הואיל והעבודה התבצעה בבסיסים צבאיים, ממילא לא עבדו יותר מ-8.5 שעות ליום ולרוב אף פחות מכך. 9. ככלל באשר לתביעה לגמול שעות נוספות נפסק כי: "התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב" [ראה: דב"ע לב/32-3 מרלן פרומוביץ - ישראל בר אדון,; ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ,; ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ[]]. זאת ועוד, על התובע גמול שעות נוספות להביא בפני בית הדין את כל הנתונים העובדתיים הצריכים לקביעת הסכום המגיע, ולהוכיחם [ראה: דב"ע לז/2-1 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט,]. משמע, הלכה היא שעל התובע לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי, ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם - ובמיוחד - את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך [ראה: דב"ע לב/32-3 לעיל; דב"ע לה/12-2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנ הויסר, פד"ע ו 307; ע"ע 1059/02 עמיר עבילאה - מדינת ישראל,]. דהיינו: "מי שתובע תשלום גמול שעות נוספות - עליו להוכיח כל שעה ושעה שעבד, ואם לא יצליח בכך - כמובן שתביעתו תידחה"(ההדגשה הוספה - א.ר.ק.) [ראה: דב"ע 237/97-3 עזרא שמואלי ואח' נ' מדינת ישראל, רשות השידור, פד"ע לו 577]. 10. בענייננו לעומת זאת, התובע לא הציג כל רישום מטעמו לגבי השעות הנוספות שעבד לשיטתו כנתבע על ידו ולא ציין באילו ימים עבד באילו שעות. במסגרת כתב תביעתו הסתפק התובע בציון מספר שעות לכל חודש ללא פירוט מינימאלי כיצד נפרשו אותן שעות על פני החודשים הנתבעים. לא זו אף זו, אלא שבמסגרת חקירתו הנגדית בפנינו העיד התובע כי השעות הנקובות בתביעתו הן "רק החלק הממוצעי" של השעות הנוספות שעבד וכי ערך את התביעה לפי "ממוצע" (ראה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 24-26) וכאשר נשאל האם יש בידיו רישום של השעות שעבד בפעל השיב: "לשאלת בית הדין, האם אני ערכתי רישום מדי יום של השעות הנוספות שביצענו אני משיב שלא של שעות אלא רק של מיקומים, ולצורך זה הבאתי את העד, בגלל המחלוקת של השעות הנוספות בין שני הצדדים" (ראה: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 6-8), וכי את התחשיב בכתב התביעה ערך לפי מספר הימים והמיקום שעבד ולפי תלושי השכר שם צוין מתי קיבל תוספת לילה ולפי זה ערך ממוצע שכן לשיטתו באותם ימים הם נהגו להשאר לאחר השעה 17:00 (ראה: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 18-21). מכל מקום, התובע אישר בחקירתו הנגדית בפנינו כי לא הבחין בין שעות הנסיעה לאתרים מרוחקים לבין שעות עבודה במסגרת תביעתו שבנדון (ראה: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 26-27). מר כספי העד מטעם התובע לא יכול היה למסור פרטים מדויקים יותר לגבי השעות הנוספות שנטען כי התובע עבד, למעט טענתו כי השעות הרגילות היו כביכול עד שעה 17:00 אך העבודה לא הסתיימה בשעה זו, אלא לפי התנאים בשטח (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 18-19), הגם שלא ידע למסור פרטים מדוייקים לגבי שעת תחילת העבודה למעט הבהרתו כי לא מדובר בשעה קבועה של תחילת העבודה (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 20-22), ולשיטתו בעדותו בפנינו, עת עומת עם טענת הנתבעת לפיה השניים לא עבדו שעות נוספות, העיד: "לפי דעתי כן משכנו. אם היה צריך לעבוד יותר, עבדנו" (ראה דבריו: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 18). מכל מקום לא היה חולק אף לשיטת התובע והעד מטעמו כי לא דובר במתכונת עבודה קבועה אלא בשעות הצחלה וסיום משתנות מדי יום. 11. ובכן, לאור הפסיקה כמבואר לעיל, לא די בטענות הנשענות על "החלק הממוצעי" כדי לבסס תביעה לגמול עבודה בשעות נוספות, כפי שטוען לה התובע. אכן, לא נעלם מעינינו כי בינתיים נכנס לתוקפו תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 המעביר בסעיף 26 ב לו את הנטל אל מעביד (שלא ניהל פנקס שעות) להוכיח כי העובד לא עבד את השעות הנוספות עד לתקרה הקבועה באותו סעיף, אלא מאי, אלא שאף לאחר תיקון זה לחוק נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה [ראה: ע"ע 280/08 אושרי זגורי - חברת השמירה בע"מ (פסה"ד מיום 3/5/10); ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים ואח' (פסה"ד מיום 12/11/08)], כי גם אם לאחר התיקון די ב"דבר מה" ראייתי לגבי מכסת השעות הנוספות שעבד העובד כדי להעביר את הנטל לסתירת אותו "דבר מה" אל המעסיק, עדיין על העובד להציג את אותו "דבר מה" ראייתי. 12. בענייננו, התובע לא ערך רישומים באופן שוטף של מספר שעות העבודה, והודה בעצמו כי השעות עליהם הוא מסתמך בתביעתו חושבו על ידו בדיעבד לצורך הגשת התביעה, כאשר לשיטתו המדובר "רק בחלק הממוצעי" של השעות, אותו ערך בהתאם לתלושי השכר. אכן הנתבעת לא ניהלה פנקס שעות עבודה, אך שמרה את כרטיסי הנוכחות היומיים ותלושי השכר שערכה היו מפורטים והצביעו על תשלום השכר לפי מספר ימי העבודה המדוייק. גם אם אי ניהול פנקס שעות עבודה פועל לחובת הנתבעת, הרי שעדיין בענייננו לא הראה התובע את אותו "דבר מה" מספיק כדי להעביר את הנטל אל הנתבעת. חוסר הודאות והבהירות לגבי נכונות החישובים עליהם מבסס התובע את תביעתו לגמול שעות נוספות גדול מידי כדי להעביר נטל זה לנתבעת. אי לכך, מאותם טעמים שנדונו בעניין ע"ע 280/08 אף בעניינו שוכנענו כי התובע לא הראה את אותו "דבר מה" ראייתי שיהא בו כדי להתחיל להעביר את הנטל אל הנתבעת להראות כי התובע לא עבד את השעות הנוספות כנטען על ידו. אי לכך, אין לנו אלא לדחות את תביעתו של התובע לגמול עבודה בשעות נוספות. טענת הקיזוז של הנתבעת והתביעה שכנגד 13. לעניין זה טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי קמה לה הזכות לקזז מן התובע את חלף ההודעה המוקדמת שהיה עליו למסור ואשר לא נמסרה על ידיו לפני התפטרותו בסך של 4,100 ₪. כמו כן טענה הנתבעת, כי לנוכח עזיבתו הפתאומית של התובע שהיה ראש צוות בעל סיווג בטחוני, נגרמו לה נזקים כספיים בשווי של 20,000 ₪ בביצוע הפרוייקט באתר נימרה, שם עבד התובע בסמוך לפני עבודתו. 14. נקדים ונבהיר כי חובתו של העובד-התובע למסור הודעה מוקדמת, בהעדר הסכם אשר קובע משך הודעה מוקדמת ארוך יותר, מתמצית בהוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 (להלן - חוק הודעה מוקדמת), ובמקרה דוגמת זה שבפנינו בו לא נטען כי הוסכם בין הצדדים על משך הודעה מוקדמת ארוך יותר - אין זאת אלא שחובות התובע מתמצות במסירת הודעה מוקדמת בתנאים ובהיקף כפי שנקבע בחוק זה. משכך, ברי כי גם אם נגרמו לנתבעת נזקים בשל עצם עזיבתו של התובע את העבודה, הרי שהיא יכולה להפרע ממנו את נזקיה שיוכחו, רק אם הפר התובע את חובתו למסור הודעה מוקדמת בהיקף כפי שנקבע בחוק הודעה מוקדמת. אי לכך, נפנה להלן לדון תחילה בטענת הקיזוז של הנתבעת לפיה קמה לה הזכות לקזז מכל סכום שייפסק אם ייפסק לתובע, את שווי ההודעה המוקדמת שהיה על התובע למסור ואשר לשיטתה לא נמסרה על ידיו עובר להתפטרותו. 15. לעניין זה קובע סעיף 2 לחוק הודעה מוקדמת שכותרתו "חובה ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות", באופן הדדי את החובה של המעביד ושל העובד בהתאמה למסור הודעה מוקדמת לפני התפטרות/פיטורים, כדלקמן: "(א) מעביד המבקש לפטר עובד ייתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים, לפי הוראות חוק זה. (ב) עובד המבקש להתפטר מעבודתו ייתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות, לפי הוראות חוק זה. (ג) הודעה כאמור בסעיף זה תינתן בכתב ותציין את יום הוצאת ההודעה ואת יום הכניסה לתוקף של הפיטורים או ההתפטרות, לפי הענין, והכל בהתאם להוראות חוק זה" ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). 16. עד כאן הכלל ומן הכלל אל הפרט. בענייננו כאמור טען התובע כי כבר ביום 6/10/09 הודיע לנציג הנתבעת על התפטרותו ביום 1/11/09 ואף מסר את מכתבו מיום 8/10/09 המפנה לאותה שיחה מיום 6/10/09. במסגרת עדותו בפנינו טען התובע כי את ההודעה לפיה הוא מתפטר ונותן חודש הודעה מראש מסר טלפונית למר צח ראובני - מנהל העבודה שלו שהוא גם אחיו של מנכ"ל הנתבעת ביום 6/10/09 (ראה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 12-13) ואף את המכתב מסר לידיו של צח במשרדי החברה יומיים לאחר מכן (ראה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 18-19). כאשר נשאל התובע מתי ביום 6/10 מסר את ההודעה הטלפונית לצח, השיב לאחר היסוס מה, כי היה זה אחרי הצהריים (ראה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 14), וכאשר נשאל על ידי בית הדין האם היה זה יום עבודה השיב שכן (ראה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 15). מכל מקום בהמשך במסגרת חקירתו הנגדית, תיקן התובע את גרסתו וטען כי דיבר טלפונית במקביל גם עם יגאל ראובני מנכ"ל הנתבעת או באותו יום או ביום אחר (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 9), אם כי לא ידע להסביר מדוע במכתבו מיום 6/10/09 התייחס רק לשיחת טלפון עם צח (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 10-15). יתרה מכך, מתוך חקירתו הנגדית של התובע, התברר לנו לראשונה כי כי כבר ביום 3/11/09 החל התובע לעבוד עבור חברת "תלי אור עבודות חשמל" שביצעה עבודות עבור רפא"ל, כי לצורך תחילת עבודתו באתר רפא"ל הוא נדרש לעבור בדיקות לסיווג בטחוני, וכי משך הבדיקות ארך כחודש ימים (ראה עדותו: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 17-18). יתרה מכך, כאשר נשאל התובע מתי ידע שהוא מתחיל לעבוד בחברת "תלי" הנ"ל השיב: "לשאלת בית הדין, מתי ידעתי שאני מתחיל לעבוד אצלם אני משיב שלא ידעתי את הזמן המדויק מכיוון שצריך לעבור סיווג ביטחוני לכניסה למכון דוד שזה רפאל"(ראה עדותו: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 19-20). וכן העיד: "לשאלת בית הדין, מתי דיברתי איתם שאני אתחיל לעבוד אצלם אני משיב שאני זוכר שאת התשובה מהם קיבלתי בסוף אוקטובר, אני לא זוכר תאריך מדויק, דיברתי איתם קודם אבל אני לא זוכר מתי זה היה, זה היה מתישהו בחודש אוקטובר" (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 21-23) (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). מכל מקום התובע אישר כי תנאי השכר שלו ב"תלי" טובים מאלו שקיבל בנתבעת(ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 29-30). 17. הנה כי כן, לגבי מחלוקת זו בשאלה מתי מסר התובע את הודעת התפטרותו מועד כניסתה לתוקף, הרי מתוך גרסת התובע עצמו, עולה כי סביר יותר להניח שהתובע מסר את הודעת ההתפטרות שלו ומועד כניסתה לתוקף רק בסוף חודש אוקטובר עת נודע לו לדבריו שלו עצמו, בוודאות שהתקבל לעבודה ב"תלי" ולא בשלב מוקדם יותר עת עדיין לא ידע אם עבר את מבדקי הסיווג הבטחוני, דבר המתיישב עם גרסת הנתבעת לפיה את ההודעה הרשמית על סיום עבודתו ומועד סיום העבודה מסר התובע רק ביום 27/10/09. אלא שבכך לא סגי, שכן בהמשך התברר לנו מתוך עדות מנכ"ל התובעת בקשר לעניין אחר כי במהלך התקופה שהחל מיום 7/0/09 ועד ליום 20/10/09 ועד בכלל, נעדר התובע מן העבודה וכי לגבי הימים 18/10, 19/10 ו-20/10 המציא אישור מחלה (ראה לעניין זה: דוח נוכחות לחודש 10/09 אשר הוגש על ידי מנכ"ל הנתבעת - מוצג נ/1). לציין, כי התובע לא כפר בהיעדרות זו ואף טען בשלב שבו חקר את מנכ"ל הנתבעת בחקירה נגדית כי נעדר מפאת תאונת עבודה. בין אם התובע נעדר בתקופה זו מפאת מחלה ובין אם נעדר בתקופה זו מפאת תאונת עבודה, אנו מוצאים את גרסתו לפיה מיהר להגיע למשרדי הנתבעת ביום 8/10/09 בזמן מחלתו (לא כל שכן בזמן ששהה בתאונת עבודה לשיטתו) כדי למסור לידיה את מכתב ההתפטרות. 18. סיכומם של דברים בסוגיה זו. בשוותנו לנגד עינינו את מכלול נסיבות המקרה, ובעיקר אלו כפי שנמסרו על ידי התובע עצמו, נחה דעתנו כי התובע מסר את הודעת ההתפטרות הסופית שלו רק בסוף חודש אוקטובר כאשר ידע באופן סופי כי התקבל לעבודה בחברת "תלי" החל מיום 3/11/09 - היינו, ביום 27/10/09 כנטען על ידי מנכ"ל הנתבעת. ודוק, לעניין זה, איננו שוללים את האפשרות כי לא מן הנמנע שעוד עובר לכך הביע התובע את רצונו לעזוב את הנתבעת ואולם המועד הקובע למתן הודעה מוקדמת הוא המועד בו מודיע העובד באופן מוחלט על התפטרותו ועל מועד כניסתה המדוייק לתוקף, ולעניין זה שוכנענו כאמור כי התובע הודיע את הודעתו זו לפיה יעזוב ביום 1/11/09 רק ביום 27/10/09. 19. משזו קביעתנו, נחזור להלן להוראות חוק הודעה מוקדמת. כאמור, סעיף 2 לחוק הודעה מוקדמת דן בחובת מסירת ההודעה המוקדמת על ידי המעביד המפטר או העובד המתפטר לפיה עניין "לפי חוק זה". ובאשר לאותה הודעה מוקדמת "לפי חוק זה" שעל המעביד/עובד למסור לפני פיטורים/התפטרות קובע סעיף 4 לחוק, בכל הנוגע לעובד יומי, דוגמת התובע שבפנינו, כדלקמן: "עובד בשכר זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן: (1) במהלך שנת עבודתו הראשונה - של יום אחד בשל כל חודש עבודה; (2) במהלך שנת עבודתו השניה - של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה; (3) במהלך שנת עבודתו השלישית - של 21 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה; (4) לאחר שנת עבודתו השלישית - של חודש ימים". סעיף 5 לחוק שכותרתו "הודעה מוקדמת להתפטרות", קובע: "הוראות סעיפים 3 ו-4 יחולו, בשינויים המחויבים לפי הענין, על הודעה מוקדמת להתפטרות". ובאשר לתוצאות של הפרת חובה זו למסור הודעה מוקדמת לפני התפטרות, הרי שלעניין זה קובע סעיף 7 לחוק שכותרתו "תוצאות אי מתן הודעה מוקדמת", באופן הדדי, כדלקמן: "(א) מעביד שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים כאמור בחוק זה, ישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. (ב) עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת". (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). 20. הואיל ובענייננו הועסק התובע במשך 23 חודשים, אין זאת אלא שהיה עליו למסור הודעה מוקדמת של 19 ימים לפני התפטרותו, אלא שבפעל ולאור קביעתנו לעיל, מסר הודעה מוקדמת של 4 ימים בלבד, דהיינו הפר את חובתו על פי חוק הודעה מוקדמת. אי לכך ולאור כל האמור לעיל, התוצאה היא שעל התובע לשלם לנתבעת פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת, היינו בעד תקופה של 15 ימים. זאת ועוד, סעיף 4 לחוק הודעה מוקדמת נוקב בביטוי "ימים" במובחן מ"ימי עבודה" ואף סעיף 7(ב) לחוק נוקב בביטוי "בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת", ללמדך כי המדובר בימים קלנדאריים במובחן מימי עבודה בפעל. אי לכך, אנו קובעים כי על התובע לפצות את הנתבעת בשווים של 15 ימים קלנדאריים לפי שיעור שכרו הרגיל בתקופה זו. 21. מעיון בתלושי המשכורת של התובע אשר הוצגו בפנינו, עולה כי שכרו הרגיל הממוצע של התובע בתקופה זו עמד על 5,360 ₪ לחודש ומכאן שעל התובע לפצות את הנתבעת בשווי מחצית ממשכורת זו בסך של 2,680 ₪. משכך הם פני הדברים טענת הקיזוז של הנתבעת מתקבלת ואנו מורים כי מן הסכום אותו חבה הנתבעת לתובע, ואשר לגביו לא היה חולק, יקוזז הסך של 2,680 ₪. 22. משזו קביעתנו, נפנה להלן לדון בתביעתה של הנתבעת כנגד התובע לחיובו בתשלום פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה לשיטתה עקב עזיבתו של התובע ללא מתן הודעה מוקדמת כדין. לעניין זה טענה הנתבעת כאמור כי עקב עזיבתו הפתאומית של התובע שהיה ראש צוות בעל סיווג בטחוני, נגרמו לה נזקים כספיים בשווי של 20,000 ₪ בביצוע הפרוייקט באתר נימרה שם עבד התובע בסמוך לפני עבודתו. במסגרת עדותו בפנינו, טען מנכ"ל הנתבעת, כי לנוכח עזיבתו של התובע וסירובו להמשיך את העבודה עד גמר הפרוייקט באתר נימרה, נותרה הנתבעת ללא עובד בעל ידע וכישורים שהוא גם בעל סיווג בטחוני כמו התובע, ועל כן נאלצה לאלתר באמצעות עובדים בעלי סיווג בטחוני אך ללא כישורים דוגמת התובע, ומאוחר יותר באמצעות עובד עם כישורים מתאימים אך ללא סיווג בטחוני שרק לאחר תחנונים הושג עבורו סיווג בטחוני לימים ספורים (ראה עדותו: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 27 עד עמ' 14 ש': 7). בין אם כך ובין אם כך לטענת מנכ"ל הנתבעת, נגרמו לנתבעת נזקים כספיים כבדים עקב העובדה שפרוייקט שאמור היה להסתיים בתחילת חודש 11/09 הסתיים בסופו של דבר בסוף חודש דצמבר בשל נטישת התובע (ראה עדותו: בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 12-15). לביסוס תביעת הנתבעת ברכיב זה צירף מנכ"ל הנתבעת במסגרת עדותו את המסמכים הבאים: דוח נוכחות לחודש 10/09 של העובדים - סומן מוצג נ/1. דוח נוכחות לחודש 11/09 של העובדים -סומן מוצג נ/2. דוח נוכחות לחודש 12/09 של העובדים -סומן מוצג נ/3. מכתב אל הנתבעת מאת הלקוח באתר נימרה (חברת גילתק) מיום 3/12/09 - סומן מוצג נ/4. תחשיב לגבי מבנה הצעת המחיר תחת הכותרת "הצעת מחיר גילתק בסיס נימרה" שערך מנכ"ל הנתבעת - סומן מוצג נ/5. מסמך שערך מנכ"ל הנתבעת לצורכי התביעה תחת הכותרת "נזקים בגין נטישת עובד מסווג מתמחה בתחום המולטי מדיה אייל אזולאי פרויקט נימרה" - סומן מוצג נ/6. 23. מעיון במוצג נ/6 עולה כי מנכ"ל הנתבעת חישב את הנזק בסך של 12,000 ₪ שנגרם לו לפי 20 יחידות עבודה ביתר מעבר למתוכנן באתר זה, על פי 16 ימי עבודה באוקטובר, 15 ימי עבודה בדצמבר ועוד 7 ימי עבודה קבלנים ובסה"כ 38 ימי עבודה בניכוי 18 ימי עבודה שתוכננו, כאשר עלות מעביד בגין כל יום כאמור (ללא רווחים) חושבה לפי 600 ₪ ליום. דא עקא שלעניין זה לא הוצגו בפנינו כל אסמכתאות לגבי תשלומים ששילמה הנתבעת עבור עבודת קבלנים אשר נכללה בתחשיב בגין 7 ימים ואשר לטענת מנכ"ל הנתבעת הוא נזקק להם בשל העלמותו של התובע. לא זו אף זו, גם באשר לימי ויחידות העבודה להם נזקקה הנתבעת בשל עזיבתו של התובע, הרי שמעבר ל- 9 ימי העבודה בהם עבד התובע עם עובד נוסף במהלך חודש 10/09 ול-9 ימי עבודה בחודש 11/09 ממנו יום אחד עבד התובע כעולה ממוצגים נ/1 ו-נ/2, האסמכתא היחידה שהוצגה בפנינו היא דוח העבודה לחודש 12/09 מוצג נ/3, ממנו עולה כי בחודש זה הועסקו על ידי הנתבעת באתר נימרה שני עובדים במשך 3 ימים ועובד אחד במשך יום נוסף אחד, ובסה"כ 22 ימי עבודה. העולה מהאסמכתאות הנ"ל שהוצגו בפנינו, אינו מגיע כדי היקף ימי או יחידות העבודה ביתר, כנטען על ידי הנתבעת במוצג נ/6. בשים לב לדוחות הנוכחות שהוצגו בפנינו לחודשים 10/09 עד 12/09 ועד בכלל, עולה כי לכל היותר נוספו לפרוייקט 4 ימים מעבר למתוכנן ולא 20 כנטען על ידי הנתבעת. ודוק, איננו שוללים את האפשרות כי בפעל הנתבעת סיימה את הפרוייקט באיחור מעבר למתוכנן, אלא שלעניין זה לא הוצג בפנינו כל חוזה ממנו ניתן ללמוד מה היה מועד הסיום המתוכנן ולא הוכח הקשר הסיבתי שבין אי עבודת התובע לבין התארכות הפרוייקט. הגם שממכתב חברת גילתק מיום 3/12/09 ניתן להבין כי הנתבעת איחרה בביצוע הפרוייקט וכי לעניין זה התריעה חברת גילתק בנתבעת כי אם לא תסיים את הפרוייקט במועד היא תכניס קבלנים מטעמה לעבודה באתר ותקזז את שכרם מהתמורה לנתבעת - לא נטען ולא כל שכן שלא הוכח בפנינו כי אכן סכום כלשהו קוזז מאת הנתבעת בגין האיחור בביצוע הפרוייקט הנ"ל. ובאשר ל-4 הימים הנוספים, הרי שמעבר לאמירה כי עלות המעביד ליום עבודה כאמור היא 600 ₪ והרווח הוא 400 ₪ (ראה עדות מנכ"ל הנתבעת: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 22-23) לא הוצגה בפנינו כל אסמכתא לביסוס עלות זו, מה גם שבהיקף סטיה כאמור, לא שוכנענו בקשר הסיבתי בהכרח שבין עזיבת התובע לבין הצורך ב-4 ימי עבודה מעבר למתוכנן. 24. סיכומם של דברים. הגם שנחה דעתנו כי התובע הפר את חובתו לפי חוק הודעה מוקדמת למסור הודעה מוקדמת בהיקף כקבוע על פי החוק, הרי שלא שוכנענו כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את הנזק הממוני שנגרם לה לשיטתה בשל הפרת חובה זו, לא בהיקף כנטען על ידיה ולא בכלל. אי לכך ומטעם זה אין לנו אלא להורות על דחיית תביעתה שכנגד של הנתבעת לחיוב התובע בנזקיה הנטענים. 25. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. דמי הבראה בסך של 1,870 ₪. ב. דמי מילואים בסך של 1,107 ₪. הסכומים כאמור לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2/11/09 ועד לתשלום המלא בפעל. זאת ועוד, מתוך הסכומים הנ"ל תקזז הנתבעת את הסך של 2,680 ₪ אותו חב התובע לנתבעת בגין אי מסירת הודעה מוקדמת מלאה כמתחייב על פי דין, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2/11/09 ועד לתשלום המלא בפעל, והיתרה, לאחר ביצוע הקיזוז כאמור לעיל תשולם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לאחר שנתנו דעתנו לתוצאה אליה הגענו בתביעה ובתביעה שכנגד - אנו סבורים כי בנסיבות העניין מן הראוי הוא שכל צד יישא בהוצאותיו ועל כן, איננו עושים צו להוצאות. בשולי הדברים, רשמנו בפנינו את הודעת הנתבעת בתשובה לשאלת בית הדין, לפיה למרות שלטענתה היא כבר שלחה מכתב לקרן הפנסיה ל"שחרור" הכספים שנצברו ע"ש התובע, אין לה התנגדות לשלוח מכתב נוסף עם העתק במישרין לתובע שכן אין לה שום עניין בכספים שנצברו בקרן הפנסיה (ראה: בעמ' 22 לפרוטוקול ש': 7-9). אי לכך, והגם שעתירה לשחרור הכספים מקרן הפנסיה, לא נכללה במפורש בכתב התביעה שבפנינו - הרי שעל יסוד הסכמת הנתבעת והבהרתה כי אין לה עניין בכספים הנ"ל - אנו מורים כי בתוך 21 יום מקבלת פסק הדין לידיה תפעל הנתבעת בהתאם להצהרתה הנ"ל ותשלח את המכתב לקרן הפנסיה. 26. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. הודעה מוקדמת