1. מדובר בתביעה שהגישה התובעת לתשלום חלף הודעה מוקדמת, פיצוי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות בסך כולל של 12,189 ₪ בגין עבודתה אצל הנתבעת. תקציר העובדות והשתלשלות העניינים 2. הנתבעת הינה חברה המפעילה גני ילדים. 3. התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 1.10.07 ועד ליום 16.6.09, כמטפלת בילדים באחד מגני הילדים אותם מפעילה הנתבעת. 4. ביום 17.5.09, נפלה התובעת, לטענתה, בדרכה לעבודתה, נחבלה ברגלה, וכתוצאה מכך שהתה בחופשת מחלה למשך כשלושה חודשים. 5. לטענת התובעת, ביום 19.5.09, בעת ששהתה בחופשת מחלה, הודיעה לה הנתבעת על הפסקת עבודתה החל מיום 16.6.09 (מכתב הפסקת העבודה צורף כנספח ב' לתצהיר התובעת). 6. ביום 11.6.09, התייצבה התובעת במשרדי הנתבעת וחתמה על "כתב קבלה וסילוק", במסגרתו אישרה כי קיבלה מאת הנתבעת סך של 2,300 ₪ לכיסוי "סופי מלא ומוחלט" של כל המגיע לה בגין תקופת עבודתה בנתבעת. 7. ביום 11.8.09, שלחה התובעת באמצעות בא כוחה מכתב דרישה לנתבעת, במסגרתו נדרשה הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 9,465 ₪, בנוסף לסך של 2,300 ₪ שקיבלה מאת הנתבעת ערב עזיבתה. דרישתה של התובעת לא נענתה, ומכאן התביעה שלפנינו. 8. בטרם נחל הדיון בתביעתה של התובעת נציין כי במסגרת סיכום טענותיה העלתה הנתבעת טענה לפיה יש לסלק את התביעה על הסף בשל העובדה שהתובעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה שאינם כוללים תחשיב אודות סכומי תביעתה. 9. מלבד העובדה שהבקשה הוגשה באיחור, לאחר שהצדדים נחקרו על תצהיריהם, הרי שאין להיעתר לבקשת הנתבעת גם לגופא. כלל הוא כי "הסעד של מחיקה על הסף הינו סעד המופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר" (דיון (ארצי) 3-31/נא חיפה כימיקלים בע"מ נ' אברהם רמי כלפון , כב (1) 518). 10. כבר נפסק כי בית הדין לעבודה, הפטור מדיני הראיות, לא ימחוק תביעה על הסף, אף לא מקום בו תובע לא הגיש תצהיר מטעמו (ע"ע 1127/00 אויאן אוסטרץ ואח' נ' דניה סיבוס בע"מ (לא פורסם)). במקרה שלפנינו, התובעת הגישה תצהיר מטעמה, ואף נחקרה עליו. גם אם התצהיר איננו כולל תחשיבים אודות סכומי תביעתה, ניתן ללמוד את התחשיבים והסכומים הנתבעים מכתב התביעה ושאר המסמכים בתיק, ועל כן, אין מקום למחוק את התביעה בשל אי ציון הסכומים והתחשיבים במסגרת תצהירה של התובעת. 11. לאור האמור לעיל, אין מקום למחוק את התביעה על הסף. להלן נדון במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים אחת לאחת. תמצית טענות התובעת: 12. התובעת טוענת כי יומיים לאחר שנחבלה ברגלה, שוחחה עם מנהלת המעון בו עבדה, הגב' יפה אוחנה, והאחרונה הודיעה לה כי היא מפוטרת מעבודתה, מאחר והיא "כל הזמן נופלת" (עדות התובעת עמ' 4 ליד השורה 17). 13. לטענת התובעת, פוטרה מעבודתה לאלתר ומבלי שניתנה הודעה מוקדמת ולפיכך זכאית היא לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. 14. כן נטען על ידי התובעת כי במהלך תקופת עבודתה אצל הנתבעת לא שולמו לה זכויות סוציאליות כגון דמי הבראה, חופשה שנתית והפרשה לקרן פנסיה. תמצית טענות הנתבעת: 15. הנתבעת טוענת כי התובעת עבדה אצלה על תקן ממלאת מקום ועל בסיס שעתי. 16. הנתבעת טוענת כי לא פיטרה את התובעת אלא התובעת התפטרה מיוזמתה, וכי מכתב הפיטורים נספח ב' לתצהיר התובעת, הינו מכתב שהוצא לתובעת לפי בקשתה, במטרה לקבל דמי אבטלה מן המוסד לביטוח לאומי, ועל כן אין היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים או תמורת הודעה מוקדמת. 17. באשר לשאר הזכויות הסוציאליות להן טוענת התובעת, טוענת הנתבעת כי לתובעת שולם סך כולל של 1,952 ₪ הפרשי שכר במשכורות 10/08, 1/09 ו- 4/09 וכן סך של 2,300 ₪ במסגרת גמר חשבון שנערך עימה, וסכומים אלה הינם שווי ערך לכל הזכויות המגיעות לה מן הנתבעת. הראיות 18. מטעם התובעת הוגש תצהירה, מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הגב' אלישבע ריבוח, מנהלת חשבונות בנתבעת, תצהירה של הגב' יפה אוחנה, מנהלת מעון לילדים אצל הנתבעת. כל המצהירים נחקרו והצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. השאלות שבמחלוקת 19. להלן השאלות שבמחלוקת בין הצדדים: א. האם התובעת פוטרה מעבודתה ומהו שיעור פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת? ב. האם התובעת זכאית לחלף הודעה מוקדמת? ג. האם הנתבעת חייבת לתובעת סכומים כלשהם בגין פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה וזכויות נוספות שנתבעו על ידי התובעת? דיון והכרעה האם התובעת פוטרה מעבודתה? 20. כפי שעולה מהפירוט העובדתי לעיל, בין הצדדים מחלוקת עובדתית עיקרית, והיא האם התובעת התפטרה או פוטרה מעבודתה. 21. לתמיכה בטענתה, לפיה פוטרה מעבודתה, הציגה התובעת מכתב "הפסקת עבודה" (אשר נחזה להיות מכתב פיטורים גם אם המילה "פיטורים" לא מופיעה בו). הנתבעת טענה כי התובעת לא פוטרה מעבודתה, וכי מכתב הפיטורים ניתן לתובעת לבקשתה, לצורך קבלת דמי אבטלה מן המוסד לביטוח לאומי. 22. הכלל הוא כי מכתב פיטורים לעובד, אפילו טוען המעביד כי התובע התפטר מרצון מעבודתו והמכתב ניתן לצורך זה או אחר, כגון לצורך הצגתו בפני המוסד לביטוח לאומי, לצורך קבלת דמי אבטלה, דינו כמכתב פיטורים לכל דבר ועל המעביד לשאת בתוצאת המכתב . 23. בית הדין הארצי קבע בעניין גלית כהן, שם נתן המעסיק למערערת מכתב פיטורים לאחר שזו הביעה את רצונה לעזוב את עבודתה בנתבעת על מנת לקבל דמי אבטלה, כי: "לא ניתן לקבל את טענת המשיבה כי יש להתעלם מן המכתב, משום שהוצא רק לצורך הונאת המוסד לביטוח לאומי. מעביד אינו רשאי להוציא מכתב פיטורין לצורך הונאת המוסד לביטוח לאומי ולטעון שהוא הלכה למעשה לא פיטר את העובד. זהו מקרה חמור ויש להתריע עליו. ניתן היה לכאורה לקבוע שהמעביד הנותן בידי העובד מכתב ממין זה מושתק מלטעון שהוא לא פיטר את עובדו." (ע"ע 1354/01 גלית כהן - טרייד אין בע"מ, (21/8/03)). 24. עוד נקבע בעניין זה כי על המעביד הנטל להוכיח כי מכתב הפיטורים אינו משקף את המציאות (ע"ע 65/99 אלינס - תורג'מן,; ע"ב 1459/04 עלי מוחמד - טוב שירותי דרך,) והנטל כבד יותר מזה שבמשפט האזרחי (דב"ע נה/630-3 אנואר חמיד - יעקב הלמן, עבודה ארצי כרך כח (2), 97). 25. ובענייננו, הנתבעת לא השכילה להוכיח כי מכתב הפיטורים שנמסר לתובעת איננו משקף את המציאות. אמנם עדות הנתבעת הגב' אלישבע ריבוח והגב' יפה אוחנה, העידו כי התובעת לא פוטרה, אלא התפטרה, והגב' ריבוח אף טענה כי נעתרה לבקשת התובעת ליתן לה מכתב פיטורים רק "מהסיבה שהיא אמרה לי שאין לה כסף והמצב שלה קשה ויש לה ילד" (עמ' 5 ליד השורות 24-25). יחד עם זאת, גם אם אכן התובעת ביקשה לקבל את המכתב כטענת הנתבעת, אין לראות בכך סיבה המצדיקה מתן מכתב פיטורים, תוך "שחרור" הנתבעת מן ההשלכות וההתחייבויות הנובעות ממנו. 26. זאת ועוד, התובעת העידה, ועדותה היתה אמינה על בית הדין, כי התקשרה ליפה אוחנה, מנהלת המעון, יומיים לאחר שנפצעה בבקשה לקבל טופס תאונת מחלה והיא ענתה לה "את לא צריכה לעבוד פה, אני מפטרת אותך, את לא צריכה לעבוד פה יותר. מספיק את כל הזמן נופלת". (עמ' 4 ליד השורות 16-17). 27. גרסתה זו של התובעת מתיישבת גם עם התאריך בו הוצא מכתב הפיטורים לתובעת והמצוין על גבי המכתב, הוא ה - 19/5, יומיים לאחר פציעתה של התובעת. 28. בניגוד לגרסת התובעת, המתיישבת עם המסמכים שהוצגו בפני בית הדין, הנתבעת לא השכילה להסביר כיצד זה מכתב הפיטורים נושא תאריך 19.5.09, אולם לפי עדותה של אלישבע ריבוח, הוציאה את המכתב לבקשתה של התובעת רק בעת שהתובעת הגיעה אליה למשרד ביום 11.6.09 "היא הגיעה למשרד ואז הוצאתי את המכתב על הפסקת העבודה. זה כל הקשר שהיה לי איתה" (עמ' 5 מול השורות 12-13 וכן סעיף 18 לתצהיר אלישבע ריבוח ) 29. כן לא מצאנו ממש בטענת הנתבעת לפיה יש ללמוד על כך שמכתב הפיטורים הוצא לבקשת התובעת, מן העובדה שתאריך הפסקת העבודה המצוין במכתב שונה באופן ידני ליום 16.6.09 במקום 10.6.09, לבקשת התובעת על מנת שיתאים לה לצורך קבלת דמי האבטלה. 30. שינוי התאריך ידנית על גבי המכתב איננו מעיד בהכרח על כך שהשינוי נעשה לבקשת התובעת, והתובעת העידה לעניין זה כי "זה היה כתוב ככה עם התיקון" כאשר קיבלה אותו לידיה מאלישבע, מנהלת החשבונות (עמ' 4 מול השורה 12). 31. אשר על כן, ובהסתמך על העדויות והמסמכים שהוצגו בפני בית הדין, אנו קובעים כי התובעת פוטרה מעבודתה אצל הנתבעת ביום 19.5.09. שיעור פיצויי הפיטורים 32. התובעת עבדה אצל הנתבעת כמטפלת ממלאת מקום, במשך כשנה ותשעה חודשים. לטענת התובעת זכאית היא לתשלום הסך של 4,140 ₪ כפיצויי פיטורים, לפי חישוב ממוצע שכר של 2,300 ₪ לחודש. 33. הנתבעת, כאמור, סברה כי התובעת איננה זכאית לפיצויי פיטורים כלל אולם, ככל שייפסקו לתובעת פיצויי פיטורים, סברה הנתבעת כי יש לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 3,969 ₪ לפי שכר חודשי ממוצע של 2,268 ₪ לחודש. 34. התובעת צירפה לכתבי טענותיה אישור המעביד על שכרה (נספח ה' לכתב התביעה) במסגרתו מופיע פירוט משכורתה של התובעת בשניים עשר המשכורות האחרונות עובר לפיטוריה. 35. על פי המסמך נספח ה' לעיל, עולה כי ממוצע שכרה של התובעת בשניים עשר החודשים שקדמו לפיטוריה עומד על סך של 2,300 ₪, ומכאן כי שיעור פיצויי הפיטורים לו זכאית התובעת בגין 21 חודשי עבודה עומד על סך של 4,025 ₪. 36. לפיכך, תביעתה של התובעת לעניין רכיב זה מתקבלת ועל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,025 ₪ בגין פיצויי פיטורים. דמי הודעה מוקדמת 37. מאחר וקבענו כי התובעת פוטרה מעבודתה, חלה על התובעת חובה לשלם לה תמורת הודעה מוקדמת, וזאת בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"). 38. התובעת טוענת כי על הנתבעת לשלם לה סך של 2,300 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת לפי חישוב של 30 ימי הודעה מוקדמת. 39. מנגד טוענת הנתבעת כי ככל שייפסק שיש לשלם לתובעת תמורת הודעה מוקדמת יש לשלם לה בעד 18.5 ימים בלבד, בהתאם להוראות סעיף 4(2) לחוק הודעה מוקדמת. 40. חוק הודעה מוקדמת מבחין בין עובד במשכורת לבין עובד בשכר וקובע כדלקמן: "עובד במשכורת", "עובד בשכר" - כהגדרתם בסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים; "3. הודעה מוקדמת לפיטורים לעובד במשכורת עובד במשכורת זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן: (1) במהלך ששת חודשי עבודתו הראשונים - של יום אחד בשל כל חודש עבודה; (2) במהלך התקופה החל בחודש השביעי לעבודתו עד תום שנת עבודתו הראשונה - של 6 ימים, בתוספת של יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה בתקופה האמורה; (3) לאחר שנת עבודתו הראשונה - של חודש ימים". 4. הודעה מוקדמת לפיטורים לעובד בשכר עובד בשכר זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן: (1) במהלך שנת עבודתו הראשונה - של יום אחד בשל כל חודש עבודה; (2) במהלך שנת עבודתו השניה - של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה..." 41. התובעת לא עבדה אצל הנתבעת במשך חודש מלא, אלא שימשה כממלאת מקום, על בסיס שעתי בלבד (ר' עדותה של התובעת עמ' 3 ליד השורות 1-6). 42. מששולמה משכורתה של התובעת על בסיס שעתי ולא חודשי, אין היא עובדת במשכורת על פי הגדרת חוק פיצויי פיטורים, אלא עובדת בשכר ומכאן כי היא זכאית לתשלום הודעה מוקדמת כאמור בסעיף 4(2) לחוק - היינו, להודעה מוקדמת של 18.5 ימים עבור שנה ותשעה חודשי עבודתה אצל הנתבעת. 43. שכרה של התובעת עבור יום עבודה אצל הנתבעת עומד על סך של 92 ₪ ליום (2,300 ₪ עבור 25 ימי עבודה בחודש) ומכאן כי יש לשלם לה סך של 1,702 ₪ עבור 18.5 ימי הודעה מוקדמת. 44. אשר על כן, תביעתה של התובעת לעניין רכיב זה מתקבלת ועל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,702 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת עבור 18.5 ימים. דמי הבראה 45. התובעת טוענת כי במהלך עבודתה אצל הנתבעת לא שולמו לה דמי הבראה כנדרש על פי חוק. במסגרת כתב התביעה תבעה התובעת סך של 2,897 ₪ בגין דמי הבראה, אולם במסגרת סיכומיה, הקטינה את סכום תביעתה בגין רכיב זה ותבעה סך של 1,740 ₪ בלבד בגין דמי הבראה. 46. מנגד, טוענת הנתבעת כי שילמה לתובעת סך של 1,900 ₪ באמצעות הפרשי שכר ששולמו לה במשכורות חודש 10/08, חודש 1/09 וחודש 4/09, אשר מהווים תשלום ע"ח דמי הבראה וחופשה. 47. כן טוענת הנתבעת כי גרסת הנתבעת בכתב הגנתה לא נסתרה באמצעות תצהיר העדות הראשית מטעם התובעת וכן לא נסתרה באמצעות החקירה הנגדית. 48. אין לקבל את טענות הנתבעת. הנטל להוכחת תשלום דמי הבראה מוטל על כתפי המעביד וכפי שנפסק: "החובה לשלם דמי הבראה מוטלת על המעביד, ומשהוכיח עובד, כי הועסק שנה לפחות אצל המעביד, על המעביד להוכיח כי שילם את דמי ההבראה, שהרי בטענת "פרעתי" מדובר". (דב"ע נו/3-283 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' אחמד עומר סעיף כבהא). 49. זאת ועוד, בית הדין הארצי אף קבע כי אם המעביד מבקש להוכיח כי שילם את דמי ההבראה או פדיונם עליו להראות זאת בברור. כאשר התשלום ששולם הוכתר בכינוי אחר - לדוגמא "חופש עזיבה", לא ראה בכך בית הדין לעבודה כהוכחה ראויה לתשלום דמי ההבראה. 50. ומכאן לענייננו, הנתבעת טענה כי שולמו לתובעת הפרשי שכר בחודשים אוקטובר 2008 ינואר 2009 ואפריל 2009, אולם מעיון בתלושי השכר הנ"ל עולה כי לא מצויין תשלום דמי הבראה כלל. 51. בתלוש השכר לחודש 10/08 כלל לא צויינו תוספות כלשהן אלא שכר יסוד בסך של 1554 ש"ח עבור 14 ימי עבודה. גם בתלוש השכר של חודש 1/09 לא צויינו תוספות כלשהן אלא שכר יסוד בסך של 2,000 ש"ח עבור 6 ימי עבודה ו - 75 שעות, ותלוש השכר של חודש 4/09 השתכרה התובעת סך של 1,300 ש"ח שכר יסוד וכן עוד 500 ש"ח "הפרשי שכר". 52. הנתבעת צירפה לתלושי השכר הנ"ל גם דוחות נוכחות של התובעת מהם ניתן, לטענתה, ללמוד כי שולם לה שכר גבוה יותר ביחס לשעות שעבדה בפועל, שמקורו בתוספות שקיבלה עבור דמי הבראה וחופשה. אין לקבל טענה זאת. ככל שהנתבעת שילמה לתובעת תוספות עבור דמי הבראה, מן הראוי היה שהתשלומים יקבלו ביטוי מפורש בתלושי השכר. 53. יתרה מזאת, על גבי גיליון הנוכחות של התובעת לחודש 1/09 צויין על ידי מנהלת המעון, הגב' יפה אוחנה, כי "אפשר לתת לה עוד 1,000 ש"ח על ימי המלחמה", משמע התוספת לשכר שניתנה לתובעת ניתנה לה בגין ימי המלחמה ולא בגין דמי הבראה או חופשה. 54. זאת ועוד, מנהלת החשבונות של הנתבעת הגב' אלישבע רבוח העידה בתשובה לשאלת ב"כ התובעת אודות הסכומים שלטענת הנתבעת שולמו לתובעת בגין הבראה וחופשה כי "רואה החשבון מכין את התלושים, אני מעבירה לו את סכומים לפעמים יש טעויות שם המשרד הוא גדול" (עמ' 6 ליד השורות 22-23). 55. לאור עדותה של מנהלת החשבונות אודות טעויות אפשריות בחישוב הסכומים בתלושי השכר, וכן בהסתמך על המסמכים שהציגה הנתבעת מסקנתי כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה להוכיח ששילמה לתובעת דמי הבראה, ועל הנתבעת לשאת בתשלום דמי הבראה לתובעת. 56. באשר לפדיון דמי ההבראה לו זכאית התובעת, התובעת עבדה במשרה חלקית אצל הנתבעת בהיקף של 60% משרה (ביחס למשכורתה הממוצעת - 2,300 ש"ח לחודש), מכאן כי יש לחשב את דמי ההבראה להם זכאית הנתבעת בהתאם לחלקיות משרתה. 57. תחשיביה של התובעת מקובלים על בית הדין ומכאן כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,740 ₪ בגין דמי הבראה. 58. אשר על כן, תביעתה של התובעת לעניין רכיב זה - מתקבלת ועל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,740 ₪ בגין תשלום דמי הבראה. חופשה שנתית 59. נטל הראיה כי מלוא החופשה השנתית ניתן בפועל לעובד, מוטל על כתפי המעביד, אשר חייב לנהל פנקס חופשה. הנתבעת, אשר טענה כי שילמה לתובעת סך כולל של 1,900 ₪ במסגרת משכורות 10/08, 1/09 ו - 4/09, בגין דמי הבראה וחופשה שנתית, לא עמדה, כאמור, בנטל המוטל על כתפיה, ומכאן כי לא הוכח שהנתבעת שילמה לתובעת דמי חופשה שנתית ועל הנתבעת לשאת בתשלומים אלה. 60. חישוביה של התובעת לפיהם על הנתבעת לשלם לה סך כולל של 2,254 ₪ בעבור פדיון ימי חופשה עבור תקופת זמן של שנה ותשעה חודשים שעבדה אצל הנתבעת, מקובלים על בית הדין. 61. אשר על כן, תביעתה של התובעת לעניין רכיב זה מתקבלת, ועל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,254 ₪ בגין פדיון ימי חופשה. הפרשה לקרן פנסיה 62. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת לא הפרישה לזכות התובעת כספים לקרן פנסיה כנדרש על פי חוק. 63. חישוביה של הנתבעת לעניין הפרשה לפנסיה מקובלים על בית הדין. לפי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, על המעסיק להפריש את הסכומים הבאים: החל מיום... ואילך מעביד עובד לפיצויים סך הכל 1.1.2008 0.833% 0.833% 0.834% 2.5% 1.1.2009 1.66% 1.66% 1.68% 5% 64. לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת עבור הפרשות לקרן פנסיה כדלקמן: 66.1 עבור שנת 2008 - 1.66% משכרה בגין תגמולים ובסה"כ - 458.16 ₪. 66.2 עבור חמישה חודשי עבודה בשנת 2009 3.33% משכרה ובסה"כ 383 ₪ . 66.3 סה"כ על הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 841 ₪ בגין הפרשות לקרן פנסיה עבור כל תקופת עבודתה. קיזוז 65. הנתבעת שילמה לתובעת סך של 2,300 ₪ עם עזיבתה את עבודתה. התובעת לא התכחשה לכך ששולם לה הסכום הנ"ל ואף הודיעה בסיכום טענותיה כי יש לנכות את הסכום הנ"ל מכל סכום שייפסק לטובתה (סעיף 32 לסיכום טענות התובעת). 66. אשר על כן, יש לקזז את הסך של 2,300 ₪ מן הסכומים שנפסקו לטובת התובעת. עגמת נפש 67. התובעת לא תבעה פיצוי בגין עגמת נפש במסגרת כתב התביעה ולמרות זאת דרשה תשלומם בסיכום טענותיה, מקובלת עליי טענת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, ואין לפסוק לתובעת פיצויי בגין רכיב זה. סוף דבר 68. הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום הסכומים הבאים: א. סך של 4,025 ₪ בגין פיצויי פיטורים. הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 19.5.09 ועד לפירעון המלא בפועל. ב. סך של 1,702 ₪ בגין הודעה מוקדמת. הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 19.5.09 ועד לפירעון המלא בפועל. ג. סך של 1,740 ₪ בגין דמי הבראה. הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 19.5.09 ועד לפירעון המלא בפועל. ד. סך של 2,254 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית. הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 19.5.09 ועד לפירעון המלא בפועל. ה. סך של 841 ₪ בגין הפרשות לקרן פנסיה. הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 19.5.09 ועד לפירעון המלא בפועל. ו. מן הסכומים הנ"ל ינוכה הסך של 2,300 ₪ ששולם לתובעת ביום 11.6.09. 69. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. 70.מסמכיםהודעה מוקדמת