החלטה זו הינה בהתנגדות לביצוע תביעה לסכום כסף קצוב, אשר הגישה המשיבה בגין אי תשלום אגרת רשות השידור על ידי המבקשת בגין התקופה של מחצית שניה של האגרה לשנת 2010 ועד כולל מחצית שניה של שנת 2012. בא כוח המשיבה ויתרה על חקירת המצהיר מטעם המבקשת, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. המבקשת טוענת בתצהירה כי אינה מחזיקה במקלטי טלוויזיה, אלה ברשותה שני מסכי מחשב שתכליתם תצוגת קצבי מחשב בלבד. לטענת המבקשת למסכים אלה אין כל חיבור לממיר דיגיטלי, אינם משמשים לצפיה בתוכניות טלוויזיה אלה חיבור למחשב בלבד. לטענת המבקשת כיום אין שידורים אנלוגיים של טלוויזיה בישראל, ועל כן אם מדובר במסך טלוויזיה כל עוד מסכים אלה אינם מחוברים לממיר עידן מובנה או לממיר כבלים אין לחייבה באגרת רשות השידור. המבקשת צירפה טופס בקשה לפטור מתשלום אגרת טלוויזיה בשל העדר ממיר דיגיטלי ששלחה לטענתה לרשות השידור. נציג המבקשת טען כי המבקשת אינה חבה בתשלום אגרה, לנוכח הודעת החדילה של רשות השידור מחיוב באגרה במקרה של העדר חיבור לממיר דיגיטלי. מכתב התביעה עולה כי החוב הנתבע הינו בגין חיובי אגרה עבור מחצית שניה 2010 ועד מחצית שניה 2012. מעיון בבקשת ההתנגדות נמצא כי המבקשת אינה מכחישה כי החזיקה בתקופה הרלוונטית לתביעה בשני מסכים אולם לטענתה מדובר במסכים המשמשים לצפייה בקבצי מחשב בלבד. המבקשת טענה בבקשתה כי המסכים לא היו מחוברים לממיר דיגיטלי ועל כן אין לחייבה באגרה בהתאם להודעת החדילה שניתנה ע"י רשות השידור. נציג המבקשת הציג לפני בימ"ש פרסום של הודעת החדילה, ממנו עולה כי המשיבה לא תחייב באגרה בגין מקלט טלווזיה שאינו מחובר או כולל ממיר דיגיטלי לגבי התקופה החל ממחצית שניה של שנת 2013. לגבי התקופה שממחצית השנייה של שנת 2011, נקבעה בהודעת החדילה כי הינה מתייחסת להחזר אגרה ששולמה בפועל בגין תקופה זו, וזאת בכפוף לתנאי כי ניתנה לרשות השידור הודעה טרם התשלום על העדר קיומו של ממיר דיגיטלי, והודעה נדחתה או לא זכתה להתייחסות של הרשות. במקרה זה המבקשת אינה טוענת כי נתנה הודעה בכתב למשיבה על אי חיבור המקלטים לממיר דיגיטליים במחצית 2011, ואף לא התקיים התנאי של תשלום אגרה בגין תקופה זו. ע"פ הפסיקה המבחן הרלוונטי לענין הגדרת "מקלט טלוויזיה" הינו המבחן הפונקציונלי, כי משלא ניתן לקלוט שידורים אין חובה תשלום אגרה. (תק (י-ם 4919/04 בן ברוך מאיר ורות נ' רשות השידור, הפ (ת"א) 7411-09-11 קולנוע חדש בע"מ נ' רשות השידור. ע"פ פסיקה זו יש להבחין בין המצב שהיה עד למועד הפסקת השידור האנלוגי קרי 31.3.11 לבין המצב שלאחר מועד זה. לגבי התקופה שעד להפסקת השידור האנלוגי (31.3.11) הימצאות רכיב הטיונר האנלוגי היה שיקול מרכזי בקביעה כי עסקינן במקלט טלוויזיה המחייב אגרה, כאשר לגבי התקופה שלאחר 31.3.11, עת נפסק השידור האנלוגי אין כל נפקות לשאלה האם קיים טיונר אנלוגי אם לאו, שכן השינויים הטכנולוגים גרעו מהפוטנציאל של המכשיר לקלוט גלי רדיו ולהמירם לתמונה והפכו את המסך/מוניטור בלבד, ללא אפשרות להנאה משידורים. וזאת כל עוד מסכים אלה אינם מחוברים לממיר דיגיטלי. מעיון בבקשת ההתנגדות נמצא כי המבקשת לא טענה כי מקלט הטלווזיה שברשותה נעדרים טיונר אנלוגי. על כן, לא עומדת למבקשת הגנה לגבי חיובי האגרה לגבי התקופה שעד להפסקת השידור האנלוגי ביום 31.3.11, קרי, עד כולל מחצית ראשונה של האגרה לשנת 2011. על כן, בקשת הרשות להתגונן לגבי התביעה לגבי מחצית שניה 2010 ועד כולל מחצית ראשונה 2011, נדחית. לפיכך, המשיבה זכאית ליטול פסק דין חלקי ולהמשיך בהליכי הוצל"פ בתיק 019299 לגבי טענת המבקשת כי מקלטי הטלווזיה לא היו מחוברים לממיר דיגיטלי, ניתנת למבקשת רשות להתגונן, לגבי התקופה שממועד הפסקת השידור האנלוגי (31.3.11) ואילך, קרי בגין חוב מחצית שניה 2011 ועד מחצית שניה 2012. ב"כ המשיבה תודיע לבית המשפט תוך 10 ימים מקבלת החלטה זו עמדתה לענין המשך ניהול ההליך בקשר לסכום התביעה הנוגע לתקופת חוב מחצית שניה 2011 ואילך, אשר העתקה יומצא ע"י ב"כ המשיבה למבקשת במסירה אישית אשר תיתן תגובתה תוך 10 ימים מהמסירה. לאחר מתן תגובות הצדדים יקבע דיון הוכחות וינתנו הוראות לענין הגשת תצהירי גילוי מסמכים ועדות ראשית, ככל שידרש, ובכלל זה יתייחס בימ"ש לשאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד בגין דחיה חלקית של בקשת הרשות להתגונן. רשות השידור