תאונת דרכים גרר נגרר, הינו נושא אשר נדון בבית משפט השלום בבאר שבע, להלן תקציר נרחב של פסק הדין שניתן ע"י השופטת טהר שחף: ## הקדמה:## המחלוקת הדרושה הכרעה כאן היא על מי מבין חברות הביטוח תחול החובה לפצות התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאת מוות בתאונת דרכים של אדם שאירעה ביום 31.3.04. ההכרעה כאן באה בהמשך להסכמה שבין ב"כ התובעים לב"כ הנתבעת 2 כי זו תינתן על פי כתבי הטענות, כשב"כ התובעים הודיע כי מתוך שהמחלוקת היא בין הנתבעות בלבד - יוגשו סיכומי הטענות רק על ידי הנתבעות, מאחר ולתובעים אין למעשה עניין במחלוקת המשפטית שנתגלעה. הנתבעת 1 לא נתנה עמדתה, אך הגישה סיכומי טענותיה כפי ההחלטה מיום 29.5.07 - ובהעדר עמדה - תינתן ההחלטה על פי כתבי הטענות. אין חולקין כי ביום 31.3.04 נפגע המנוח בתאונת דרכים עת שנהג במשאית, מספר רישוי 00-525-94 (להלן: "הגורר"), לה היה מחובר נגרר שמספרו 00-537-92 . ראשית הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 1 כמבטחת הגורר, וביום 19.11.06 הוגש כתב תביעה מתוקן, בו הוספה הנתבעת 2 - כמבטחת הנגרר. המנוח, שנפצע אנושות, הובהל ממקום התאונה לבית החולים "סורוקה" בבאר-שבע , שם אושפז כשהוא מחוסר הכרה, ולאחר יומיים, ביום 2.4.04 נפטר מפצעיו - כשהוא בן 29 שנים. אין מחלוקת גבי נסיבות התאונה כי זו אירעה בהיות המנוח נוהג בגורר, כשהנגרר מחובר אליו, כששני אלה התדרדרו והתהפכו. אין מחלוקת גם כי הנתבעת 1 היא מבטחת הגורר ואילו הנתבעת 2 ביטחה את הנגרר, אלא שהנתבעות, שהגישו כל אחת כתב הגנה מטעמה, מבקשות להטיל החבות - האחת על רעותה. הנתבעת 1 טוענת כי על הנתבעת 2 לשאת בחבות, מתוך הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), שהכניס מפורשות את הרכב הנגרר או הנתמך על ידי רכב מנועי - להגדרת ה"רכב מנועי" שבחוק, שכבר נאמר והוכרע לא אחת כי "הרכב הנגרר" אינו חייב להיות מונע בכוח מכני משלו על מנת שיחשב כרכב מנועי. כיוצא, ומתוך הוראות החוק, חלה החובה לבטחו בפוליסת ביטוח חובה - כפי שאכן נעשה בפועל על ידי הנתבעת 2. טוענת הנתבעת 1 כי מאחר והגורר והנגרר נחשבים כרכב מנועי, הנה עסקינן בשימוש בשני כלי רכב מנועיים בעת ובעונה אחת, ומאחר ובעת תאונת דרכים גרר נגרר היה המנוח בעל "השליטה והפיקוח" הן בגורר והן בנגרר - הנה יש לראותו כמי שנהג בשניים. טוענת הנתבעת 1 כי מאחר והוציאה לגורר תעודת ביטוח חובה שבתנאים הרשומים בה הוגבל השימוש המותר בגורר - כזה המכוסה על ידה, הנה אין היא חבה, שהרי ביטוח החובה שהוצא לגורר ושהיה בתוקף בעת תאונת דרכים גרר נגרר - לא כיסה גרירת רכב שאינו רכב ממונע או גרירת נגרר נתמך, בעוד שתעודת ביטוח החובה שהוצאה על ידי הנתבעת 2 לנגרר - כיסתה את גרירת הנגרר על ידי הגורר, ומכאן, מתוך שהנתבעת 2 גם גבתה פרמיות, מתוך שלמנוח, היו בעת התאונה, כך יוצא, שני ביטוחים אישיים, באופן שה"שימוש" שעשה בנגרר על פי תעודת ביטוח שהוצאה על ידי הנתבעת 2 היה מכוסה, ואילו ה"שימוש" שעשה המנוח בגורר - לא היה מכוסה על ידה - הנה הנתבעת 2 היא שחבה. הנתבעת 1 טענה עוד כי תעודת הביטוח שהוציאה לא הורחבה לשימוש ברכב נגרר מאחר ולא נלקחו בשיקול הסיכונים שבשימוש ברכב שכזה. לחילופין טענה הנתבעת 1 כי החבות צריך שתחולק בין שתי הנתבעות - בחלקים שווים, מאחר וכל אחת מהן הוציאה תעודת ביטוח לאיזה מהרכבים שהיו מעורבים בתאונה. הנתבעת 2 טענה כי אין מחלוקת כי הנגרר אינו רכב ממונע, כי העובדה שהוא נכנס להגדרת "רכב מנועי" שבחוק - אינה מלמדת כי הוא הוצא מתוקף הכיסוי שנעשה על ידי הנתבעת 1, וכי הפוליסה שהוציאה הנתבעת 1 אינה מחריגה שימוש בגורר הכולל נגרר מסוג זה המעורב בתאונה. טוענת הנתבעת 2 כי מאחר והרכב שניתן לו כיסוי בתעודה שהוצאה על ידה נגרר על ידי רכב גורר שכוסה בתעודה שהוצאה על ידי הנתבעת 1 - הרי שהחבות מוטלת רק על הנתבעת 1 - כך על פי הלכות שנקבעו באסמכתאות שנתנה. ## תאונת דרכים גרר נגרר - דיון:## אחר עיון ושיקול טענות ב"כ בעלי הדין, הוראות החוק וההלכה, לרבות עיון בתנאים המופיעים בתעודת הביטוח שהוצאה על ידי הנתבעת 1 - אני מוצאת להכריע כפי טענתה החילופית של הנתבעת 1 ולהורות כי חלוקת החבות תעשה בינה, כמבטחת הגורר, ובין הנתבעת 2, כמבטחת הנגרר - בחלקים שווים. אינני מוצאת להכביר עוד במה שנפסק והוכרע, במה שמופיע באופן מפורש בחוק, כי הנגרר הוכנס במסגרת הגדרת "רכב מנועי" שבחוק, וככזה - חלה החובה לבטחו בפוליסת ביטוח חובה. באי-כוח הצדדים הסכימו כי ההכרעה תינתן על פי כתבי הטענות, ללא שמיעת ראיות, ללא הגשת מיסמוך ראייתי, גם לא תיק משטרה - ומתוך כך אין ראויות טענות כל אחד מהם גבי הסיכון התעבורתי שהיה טמון בנהיגת המנוח בגורר, שעה שהנגרר מחובר אליו, ומשמעות הסיכון הזה על הטלת החבות או חלוקתה בין מי מהנתבעות - כך ממש לא היה טעם בהעלאת טענות גבי מרכז הכובד של הגורר עם נגרר או בלעדיו, גבי יציבותו, גבי אחיזת כביש, גבי שדה ראיה כזה או אחר, כך אין טעם בטענת הנתבעת 1 כי עובדה היא כי התאונה אירעה עת המנוח סטה מדרך הכורכר בה נסע, איבד שליטה והתהפך, כי "בהחלט יתכן, כי אלמלא הייתה המשאית בה נהג מחוברת לגרור - היה המנוח מצליח להשתלט עליה, ולא היה מתהפך כלל ולא היה נפגע" (ראה סעיף 14 לסיכומי טענות הנתבעת 1), ובהמשך גם אין טעם בטענות הנתבעת 2 גבי תוצאות חקירת המשטרה (כשהוסכם הרי כי מימצאי החקירה, לרבות כל מיסמוך אחר, לא יוצגו בפני בית המשפט, וההכרעה תינתן על פי הטיעון המשפטי בלבד) - כי נקבע שם כי ההתהפכות נגרמה בשל מהירות גבוהה, ובנסיבות אלה - "אף ככל שהמנוח עשה "שימוש" בגרור הרי שאין קשר סיבתי בין העובדה שלמשאית היה מחובר גרור לבין התאונה במובן של יצירת "סיכון תעבורתי" שכן הגורם להתהפכות המשאית היה אחר בתכלית. מכאן, וכיוצא - לא היה מקום להעלות טענות גבי הסיכון התעבורתי בנהיגתו של המנוח ובגורם לתאונה - ודי לנו כי המנוח אכן נהג בגורר, לו היה מחובר נגרר - כשכל אחד מאלה בוטח, על פי הוראות החוק - אמנם על ידי חברות ביטוח שונות. אומר כאן עוד כי לא הוברר לי כיצד מצא ב"כ הנתבעת 1 לעשות שימוש בתיאוריה לה טען, ויותר נכון - בספיקולציות אותן העלה - אודות השפעת השימוש בנגרר על קרות התאונה, ומאידך - להתנגד לניסיונו של ב"כ הנתבעת 2 (שגם הוא כאמור לא היה ראוי) להסתמך על מימצאי חקירה כאלה או אחרים - שלא הוכחו, כפי שיטת ב"כ הנתבעת 1, ולא הובאו כראיה בפני בית המשפט - ולא אכביר עוד כיוצא מהאמור לעיל - אינני מוצאת טעם בדיון בטענות הנתבעות גבי היות הנגרר רכב "פאסיבי" או "אקטיבי", אם הוא כלי רכב ממונע שיצא מכלל פעולה, או אם אין הוא יכול להיות מוגדר כ"רכב מנועי", שהרי אין לו מנוע ואין הוא מתנועע בכוחות עצמו, ולטעמי די להכרעה כאן במה שנקבע, ובמפורש, בע"א 5757/97, אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' זיאד עלי חמדה ואח', פ"ד מג (5) 849 - על מנת לקבוע כי הנתבעת 2 גם היא חבה מתוקף הפוליסה שהוציאה לנגרר, מתוך גבייתה את הפרמיות הדרושות ואי ביטול הפוליסה טרם התאונה, וכפי שנקבע שם יש לקבוע גם כאן: "כמובהר לעיל, אין מניעה כי צדדים להסכם יחילו את פקודת הביטוח, ובעקבותיה - בהתחשב בכיסוי שבה לפי האמור בסעיף 3 של פקודת הביטוח, אשר צוטט לעיל - את חוק הפיצויים, על כלי רכב שאינו נכנס במסגרתם. הוצאת הפוליסה עשויה ללמד, כי ביחסים ביניהם נחשב הכלי המבוטח ל"רכב מנועי" אשר חוק הפיצויים חלק עליו, גם אם אין הוא עומד באמות המידה הנדרשות לפי החוק. בנסיבות אלו, מקור החיובים והזכויות של הצדדים לגבי הכלי המבוטח נעוץ כל כולו בהסכם (השווה לעניין זה ע"א 4133/97, 4100/97 רינדר נ' ויזלטיר, דינים עליון, נד' 989, פיסקה 5; באותו ענין, חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב1972 -, הוחל על ההסכם. תוכן זה כולל את הוראות פקודת הביטוח מהווים במקרה זה את תוכנו של הפיצויים, אשר הפכו חלק מההסכם מכוח הסכמת הצדדים להחילם על הכלי המבוטח, כאילו היה רכב מנועי כמשמעותו בחוק זה. כמו כן, תוכן זה כולל את הוראותיו של חוק הפיצויים. דברים אלה יש לסייג, במובן זה שאין בחוזה בין המבטח למבוטח להטיל חובות על מי שאינו צד לחוזה, ללא הסכמתו של האחרון. כך, לדוגמה, אם הרכב הנדון אינו רכב מנועי כמובנו בחוק, לא יחולו לגביו, מכוח החוזה הנ"ל, הוראות חוק הפיצויים העוסקות בחובות ובתפקיד קרנית כלפי נפגעים בתאונות דרכים. 10. במקרה דנן, הוציאה המערערת פוליסה אשר על גבה כתוב במפורש כי מדובר בתעודה ובפוליסת ביטוח לפי פקודת הביטוח. הבהרנו לעיל, שהוצאת הפוליסה עשויה ללמד שהצדדים הסכימו להחיל את פקודת הביטוח ואת חוק הפיצויים על הכלי המבוטח, גם אם אין הוא עומד בהגדרת "רכב מנועי" בחוק הפיצויים. השאלה היא: מה הוסכם בין הצדדים לגבי מצב בו יסתבר שאין הכלי המבוטח עונה על הגדרת "רכב מנועי" כמשמעותו בחוק הפיצויים. האם התכוונו שכל חיותה של פוליסת הביטוח מותנית בכך שהמחפר נכלל בהגדרת החוק למונח "רכב מנועי"; או שמא ההתחיבות הגלומה בפוליסה היא עצמאית, במובן זה שיש בה לספק כיסוי ביטוחי לכלי המבוטח, כאילו הוא "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים, אפילו שאינו כזה. במידה וההתחייבות בפוליסה קיימת אף במקרה שאין המחפר עונה על הגדרת המונח "רכב מנועי" בחוק הפיצויים, משמע שהצדדים החילו באופן רצוני את הוראות החוקים הרלבנטים (פקודת הביטוח וחוק הפיצויים) על תאונות בהן המחפר יהיה מעורב במהלך תקופת הביטוח". וכך יש לקבוע, כאמור לעיל, גבי חבותה של הנתבעת 2 כאן בנסיבות שהנגרר היה מעורב בתאונה. ## תאונת דרכים גרר נגרר - סוף דבר:## להוסיף לאמור לעיל את מה שנקבע שם גבי עקרונות המניעות וההשתק, ועקרונות תום הלב - שיש גם בהם לחייב את הנתבעת 2, גם ב"יחסים" שבינה לבין הנתבעת 1. בנסיבות אלה וכיוצא, ומאחר וכידוע האחריות המוטלת לפי סעיף 2 לחוק היא מוחלטת ומלאה, ואין נפקא מינה אם היה אשם או לא היה מצד הנוהג, בהיות המנוח נוהג בשני חלקים, שהם למעשה רכב אחד, שהשימוש בכל אחד מהם, שלמעשה היה שימוש אחד, בלתי נפרד, בוטח על ידי מי מהנתבעות, ומאחר ויש ליתן משמעות להוצאת תעודת ביטוח על ידי הנתבעת 2 - שהרי קבלת טענותיה - תייתר הטלת חבות עליה, כמעט בכל מקרה בו היה נגרר מעורב בתאונה, והכוונה היא לתביעה בגין נזקי גוף, ולא לתביעה בגין נזקי רכוש - אני מוצאת כראוי ונכון לחייב הנתבעות בפיצוי התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתאונה בה נפטר המנוח - בחלקים שווים, וליתן, כאמור לעיל, נפקות ומשמעות להוצאת תעודת ביטוח על ידי מי מהן. נגררתאונת דרכיםגרירת רכב