מבוא 1. המערערת- המבקשת פנתה בבקשה לאשר עיכוב השבת בטוחה שהפקיד המשיב בידי המבקשת בגין מימוש הזכויות במקרקעין בדרך של היתרי בניה. המשיב מסר תגובתו לבקשה והמבקשת מסרה תשובתה לתגובת המשיב. 2. המבקשת הגישה ערעור מינהלי כנגד החלטת ועדת הערר בחיפה שניתנה ביום 17.3.11 באופן בו תבוטל ההחלטה ויקבע כי המשיב אינו זכאי לפטור הקבוע בסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. 3. המשיב הגיש לועדה המקומית- המבקשת בקשה להיתר להקמת יחידות דיור חדשות בקיבוץ, המבקשת שלחה למשיב דרישת תשלום היטל השבחה בגין ההשבחה שנגרמה למקרקעין עקב אישור התכנית המשביחה החלה על המקרקעין, כאשר לצורך הבטחת התשלום המשיב שילם מחצית מהסכום במזומן ועל יתרת הסכום הפקיד המשיב בידי המבקשת ערבות בנקאית לטובת המבקשת. 4. המשיב הגיש ערר לועדת הערר על דרישת תשלום היטל ההשבחה וטען לפטור לפי ס' 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק, ועדת הערר קיבלה הערר והחליטה כי המשיב זכאי לפטור מלא ולכן אין לחייב אותו בתשלום היטל השבחה. 5. המבקשת החזירה למשיב את הערבות הבנקאית אך היא מבקשת לעכב בידיה את הסכום במזומן שהפקיד המשיב בידיה. תמצית טענות הצדדים 6. המבקשת מפנה לסעיף 14 לתוספת השלישית לחוק וטוענת כי מהוראות הסעיף עולה כי מקום בו הוגש בין היתר ערעור לבית המשפט על החלטת ועדת הערר, מוסמכת ואף חייבת הועדה המקומית לקבל ערובה להבטחת תשלום היטל ההשבחה. ולכן בנסיבות אלו בטרם הסתיימו הליכי הערעור מוסמכת הועדה להחזיק ברשותה ערובה לתשלום ההיטל במקרה בו יתקבל הערעור ויקבע כי על המשיב לשלם ההיטל. המבקשת ציינה כי כספי המשיב מופקדים בבנק עד להכרעה בבית משפט זה. 7. המשיב מתנגד לבקשה, הוא טוען כי המבקשת הסתמכה על סעיפי חוק שאינם רלונטיים לעניינינו, הוא טוען כי התנאי הבסיסי בסעיף אליו מפנה המבקשת הוא כי מבקש היתר הבניה יהיה העורר או המערער ובמקרה זה המערערת היא הועדה ולכן המקרה לא נופל בגדר סעיף 14(ה) לתוספת השלישית לחוק. המשיב טוען כי הגשת הערעור איננה גורע מאומה מהחלטת ועדת הערר ולפיכך בהתאם לאותה החלטה על המבקשת להשיב הכספים למשיב והותרת הכספים בידיה הינה שלא כדין ובניגוד להחלטת ועדת הערר. 8. המשיב טוען כי המבקשת לא הרימה את הנטל הנדרש ממנה לצורך קבלת סעד זמני לתקופת הערעור, לטענתו הנזק הצפוי למשיב ולאינטרס הציבורי גובר על הנזק שייגרם אם בכלל למבקשת אם תזכה בערעור. כספים אלו עומדים ללא שימוש למרות שהמשיב יכול לעשות בהם שימוש לצורך פיתוח. 9. המשיב מוסיף כי מזה שנים רבות הוא עומד בכל התחייבויותיו הכספיות ולכן לא ברורה עמדת המבקשת בסירובה בהשבת הכספים, מה גם שאין חולק כי המשיב הינו בעל איתנות פיננסית מרשימה. 10. המשיב טוען כמו כן כי ועדת הערר דחתה באופן מוצדק את שומת הועדה המקומית, שכן הועדה צדקה כשקבעה כי עקרונות היסוד על פיהם מתנהל המשיב לרבות בעלות האגודה של חברי הקיבוץ על הקניין בשילוב מטרת הבניה נשוא הבקשה להיתר לשמש כפתרון דיור ולא מסחרי מובילה למסקנה כי הוראת הפטור שבס' 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק חלה וקיימת זהות ברורה בין החייב בהיטל ההשבחה ובין המחזיק במקרקעין. 11. המשיב מבקש להשיב לידיו את הכספים בתוספת תשלומי פיגורים לפי סעיף 17 לתוספת השלישית לחוק. 12. המבקשת מסרה תשובתה לבקשה בה התיחסה לטענות שהעלה המשיב. דיון 13. בטרם אנתח את טענות הצדדים אפנה למסגרת הנורמטיבית כפי שנקבעה למשל ע"י כב' השופטת א' חיות מיום 14.12.11: "הלכה היא כי בעל דין המבקש סעד זמני עד להכרעה בערעור נדרש לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו וכן כי סיכוייו לזכות בערעור שהגיש הינם גבוהים. במסגרת בחינתו של מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון את מידת הפגיעה העלולה להיגרם לבעל הדין המבקש סעד זמני , באם תידחה בקשתו, אל מול מידת הפגיעה העלולה להיגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד המבוקש" עע"מ 7120/11 וועד מקומי מושב רגבה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חבל אשר. 14. לאחר עיון בבקשה ובתגובות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות שכן לא שוכנעתי כי מתקיימים התנאים המצדיקים מתן סעד זמני בערעור באופן בו תמשיך המבקשת ותחזיק בידיה את הכספים שהפקיד המשיב במזומן לצורך הבטחת תשלום היטל ההשבחה. 15. המבקשת לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וכי יגרם לה נזק בלתי הפיך מאי מתן הסעד הזמני, לכך אוסיף כי לא הוצגו בפניי ראיות כי יהא מן הנמנע להשיב המצב לקדמותו במידה ויתהפך פסק הדין בערעור באופן בו המבקשת לא תוכל לגבות מהמשיב כספים להבטחת תשלום היטל ההשבחה. 16. באשר לסיכויי הערעור, לא מצאתי לנכון להביע עמדה, מה גם שהמבקשת לא פירטה בבקשתה מדוע היא סבורה כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים למרות חובתה לעשות כן, המשיב לעומת זאת פירט מדוע לטענתו החלטת ועדת הערר נכונה ומדוע סיכוי הערעור להתקבל אינם טובים. 17. לכל אלה אוסיף כי המבקשת מפנה בבקשתה לסעיף 14 (ה) לתוספת השלישית לחוק והיא רואה בסעיף זה כמקנה לה סמכות להותיר בידיה את הכספים שהפקיד המשיב להבטחת תשלום היטל ההשבחה, למען הסדר אצטט את הסעיף האמור הקובע כדלקמן: "(ה) הגשת ערר או ערעור לפי סעיף זה לא תעכב את מימוש הזכויות במקרקעין, אם החייב בהיטל שילם את ההיטל; ואולם לגבי מי שמבקש היתר בניה לצורכי מגוריו או מגורי קרובו והגיש ערר או ערעור כאמור, לא תעכב ההגשה את מתן ההיתר, אם נתן ערובה לתשלום סכום ההיטל השנוי במחלוקת; תקנות על פי סעיף 8(ב) יחולו גם על מתן ערובה כאמור". 18. לשון הסעיף הינה ברורה וחד משמעית, הסעיף מתיחס למקרה בו ערר או ערעור מוגש ע"י מבקש ההיתר ולכן בנסיבות אלו בהם הערעור מוגש ע"י הועדה הסעיף. אינו חל בעניינינו ככל שהוא מתיחס לנושא הערובה ודין טענות המבקשת בענין תחולתו של הסעיף בנושא להידחות. 19. לאור כל האמור לעיל, הנני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב אשר זכאי לקבל לידיו את הכספים שהופקדו אצל המבקשת להבטחת תשלום היטל ההשבחה, המשיב כפי שצוין אף במכתב מיום 6.11.11 שנשלח לב"כ המבקשת התחייב לפעול על פי כל פסק דין שיינתן בערכאות שיפוטיות ולכן בנסיבות אלו אין הצדקה להותיר הכספים בידי המבקשת. 20. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הבקשה ומחייב את המבקשת להשיב למשיב את הכספים שהופקדו על ידו לצורך הבטחת תשלום היטל ההשבחה בענין האמור. הנני מורה למבקשת לשלם למשיב הוצאות בקשה זו בסכום של 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. היטל השבחה