1. האם יש מקום למתן צו הפסקה שיפוטי כנגד המשיבים, למניעת השימוש במבנה בחוף ימה של אשקלון, הידוע כגוש 1937, חלק מחלקות 48 ו - 416 , להלן - הנכס, בו החלה לפעול בשלהי קיץ 2012 מסעדה בשם "גוטה על המים". רקע וטענות הצדדים 2. המשיב 1 רכש את הזכויות בנכס ביום 2.8.10 מרוזה מגירוב. מדובר בנכס המצוי על קו החוף באשקלון, בצמוד למצוק חוף הים, צפונית למלון הולידיי אין. לנכס עבר עשיר של שימוש כקיוסק או מסעדה משנות השבעים של המאה הקודמת ונושא עמו, ככל הנראה, גם מטען נוסטלגי לתושבי אשקלון בכלל ולמשיב 1 בפרט, עת היה ידוע בשם "הסוכה הלבנה". המשיב 1, אשר רכש את הנכס ועליו מבנה ישן ומוזנח, שעל טיבו אעמוד להלן, ביצע עבודות בניה ושיפוצים נרחבות, בהשקעה לא מבוטלת, במטרה לסלק את "המפגע הישן" ולהעניק לתושבי אשקלון, כך לשיטתו, פינת חמד אשר תתרום לשיפור תדמית העיר כעיר תיירות חופים. המשיבה 2 הינה חברה בבעלות המשיב 3, בנו של המשיב 1, אשר קמה במטרה להפעיל במקום מסעדה. 3. ביום 25.11.10 פנתה המבקשת, במסגרת בב"נ 49600-11-10, בבקשה לאישור צווי הפסקה מנהליים אשר הוצאו ביום 28.10.10 ו- 15.11.10. הבסיס לצו המינהלי שהוצא מכח סמכות המבקשת בסעיף 224 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, להלן-החוק, היו דו"חות המפקחת קקון אשר אישרה קיומן של עבודות חפירה בהיקף של 300מ"ר ולאחר מכן בניית קירות חוץ מלוחות צמנטבורד בהיקף של 150 מ"ר, יציקת בטון בגודל 15 מ"ר בצפון המבנה וחיזוק קונסטרוקציה בתוך המבנה. ביום 25.11.10 אישרה כב' השופטת שמואלי-מאייר את הצווים ונתנה צו הפסקה שיפוטי. המשיב 1 פנה בבקשה לביטול הצו והתקיימו דיונים בפני כב' השופטת שמואלי , עד להחלטתה מיום 15.1.12 בה קבעה כי מהצו נשוא הבקשה יוחרגו עבודות בנייה אשר אינן טעונות היתר בנייה על פי דין וזאת מאחר ו"ברי כי בהעדר רישיון עסק כדין והיתר בנייה כדין, לא יוכל המבקש , המשיב 1 כאן ע.כ, לאכלס המבנה ולהשתמש בו". במהלך הפגרה, ביום 6.8.12 , הוגשה הבקשה נשוא ההחלטה למתן צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות מכח סעיפים 239 ו- 246 לחוק. לאחר דחיית הבקשות על ידי שופטים תורנים בפגרה ולאחר הגשת הבהרות, ניתן על ידי ביום 5.9.12 צו הפסקה שיפוטי. בהחלטה מיום 13.9.12 עוכב ביצועו של צו איסור השימוש עד לדיון במעמד הצדדים והכרעה בבקשה. 4.. בבקשה נטען כי המשיב 1 הגיש בקשה להיתר הכוללת חלק מהבניה שביצע, אולם לא קיבל היתר וביצע בנייה נרחבת ללא היתרים, כמפורט ב - 17 סעיפים בבקשה. הבקשה נתמכה בתצהירי מפקחי הבנייה אשר רשמו דו"חות בגין 17 עבירות בניה שונות, אשר משמיעת העדויות עלה כי העיקריות שבהן אותרו במועדים המפורטים להלן: עבודות חפירה ושליפת כלונסאות דיפון מהמצוק - 24.10.10. בניית קירות חוץ במעטפת - נובמבר 2010 ביצוע עבודות עפר, מילוי אדמה ובניית מסלעות בצד הצפוני של המגרש וגם בשטח ציבורי, בהיקף של כ- 500 מ"ר, יציקת קיר ומשטח בטון והקמת סוללת חול בשטח הציבורי לכיוון החוף, סלילת דרך גישה בשטח ציבורי - 06/ יוני 2011. בתצהיר המפקח ניסים סלוק, הצהיר הוא כי ביום 12.7.12 תיעד עבירות בנייה נוספות לרבות מדרגות בשטח ציבורי, ריצוף משטחים חיצוניים, חיפוי המבנה באבן, הקמת פרגולה ומעקות לרבות בגג המבנה והצבת שירותים ציבוריים בשטח ציבורי. המצהירים הצהירו כי המקום ערוך לפעול לקליטת אירועים ופרסומים במקומונים מעידים כי נערך אירוע לפתיחת המקום. בבקשה נטען כי הוקם בפועל אולם אירועים במקום. 5. בבקשת המשיבים לביטול הצו ועיכוב ביצועו נטען כי כשנה טרם הבקשה לא בוצעו במקום עבודות בנייה והבקשה לא הציגה את התמונה העובדתית המלאה שפורטה לעיל בדבר ההליכים שקדמו לבקשה. לשיטת המשיבים, המבנה שנבנה נבנה בקווי הבניין של המבנה ה"היסטורי", לא הוספה כל תוספת בנייה והשימוש שמבוצע, מסעדה תחת כיפת השמיים, אינו חורג מהתב"ע. למשיבים טענות רבות ביחס לדרישות שהעמידה בפניהם הוועדה המקומית לתכנון ובניה לצורך קבלת היתר, אשר חלקן מכנים הם "הזויות" ולמרות שפנו לקבלת היתר, אשר טרם התקבל, טוענים הם באותה נשימה כי העבודות שבוצעו אינן מצריכות כלל היתר. המשיב 1 טוען כי סמוך לרכישת הנכס פעל לפי דרישת המבקשת בכל הנוגע לכלונסאות ולצורך מניעת קריסת המצוק ועמו המבנה שרכש. לטענתו אושר לחדש את ההיתרים למבנה אולם עד היום לא הובהרו לו דרישות המבקשת לצורך קבלת ההיתר. עוד נטען כי הוגשה בקשה לרשיון עסק וחלק מפעולות הבניה הינן בעקבות דרישת מחלקת רישוי העסקים ובהתאם להנחיות יועצי בטיחות ומהנדסים. מעבר לטענות במישור הבניה והרישוי, טוען המשיב 1 כי מנוהל מסע רדיפה כנגדו, בניצוחו של מהנדס העיר, אשר מתעמר בו על רקע אישי נוכח סכסוך בין המשיב 1 לאשת המהנדס אשר הוביל לפיטוריה מהחברה הכלכלית באשקלון. עוד נטען לרדיפה אישית על רקע תלונות המשיב כנגד בכירים בעיריית אשקלון ביחס לטיפול במצוק והקמת המרינה. לעניין זה צויין כי המשיב 1 זכה במכרז לבניית הטיילת, סמוך לנכס, וזכייתו בוטלה אף היא משיקולים זרים. נטען כי מרבית העסקים בעיר אשקלון פועלים ללא רשיון עסק ומבוצעת אכיפה בררנית כנגדו שעה שלא נעשה שימוש בכלי של צו הפסקה שיפוטי כנגד עסקים אחרים הפועלים ללא רשיון. לתמיכה בטענתו נסמך המשיב 1 על כך כי משטרת אשקלון חתמה על בקשתו לרשיון עסק ולשיטתו מעיד הדבר על עמדת המשטרה כי אינה מוכנה לקחת חלק במסע הרדיפה כנגדו. דיון והכרעה מסגרת נורמטיבית ודיונית 6. למרות שלל טענות המשיבים, אין חובה להכריע בכל אחת ואחת מטענותיהם בגדרו של הליך זה. די אם הוכח כי נעשתה עבודה או השתמשו במקרקעין בנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204 לחוק, כדי לאפשר מתן הצו. מדובר בכלי אשר הינו נפרד להליך הפלילי ובו די בכך שיש יסוד להניח שמבוצעת במקום עבודה או שימוש ללא היתר. על הצורך לחזק ידי הרשויות בעשיית שימוש בכלי זה עמד כב' השופט א' רובינשטיין ברע"פ 2041/11 קיבוץ יגור נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה, לא פורסמה - ניתנה ביום 17.3.11. ברע"פ 543/12 מסיבות אחים כץ בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה באר טוביה, לא פורסמה - ניתנה ביום 29.4.12 , נפסק כי צו הפסקת השימוש נועד גם למנוע את המשך ביצוען של עבירות והפקת רווח כלכלי מהן ואין מקום למנוע תחולתו עד להכרעה בהליך עונשי אשר יכול ויוגש במקביל. עיון בפסיקה הנ"ל ובהלכות נוספות מגלה כי גם כאשר ניתן היתר בניה אולם בפועל השימוש שנעשה במקום חרג מההיתר, אושר מתן צו להפסקת שימוש, גם כאשר נעשה שימוש ממושך במקום תוך השקעת משאבים לא מבוטלת. (השווה, רע"פ 9585/09 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שקמים נ' בר עידן יצור ופיתוח בע"מ, לא פורסם - ניתן ביום 3.9.12). נוכח המסגרת המשפטית המאפשרת מתן צו הפסקת שימוש, לא מצאתי יסוד לטענות המשיבים כי המבקשת השתהתה בבקשתה ולא היה יסוד לבקשתה מאחר ועובדת העבירות הנטענות התגלתה כשנה טרם עתירתה למתן הצו. המבקשת הבהירה למשיבים, סמוך לאחר תחילת העבודות במקום, כי פועלים הם ללא היתר ואף הוציאה צו הפסקה מנהלי. המשיבים הרחיבו את גדר ההחלטה הנ"ל מיום 15.1.12 בבב"נ 49600-11-10 ותחת חסות העובדה כי בית המשפט לא הכריע במפורש אילו עבודות מותרות, אלא אפשר עבודות אשר אינן מחייבות היתר, המשיכו בבניה תוך שהתעלמו מהערת בית המשפט כי לא יוכלו להשתמש במבנה ללא היתר בניה ורשיון עסק. ההליכים בהם נקטו המשיבים מדגימים את הצורך במניעת הבניה ללא היתר בעודה באיבה, מהלך אותו ניסתה המבקשת לעשות. לאחר שלא עלה בידה לעצור את הבניה, לא ניתן למנוע בעד המבקשת מלעצור את השימוש בבניה אשר בוצעה ללא היתר. עולה כי לא חל כל שיהוי מצד המבקשת ופעלה כאשר הסתבר כי למרות העדר ההיתר מבקשים המשיבים להשתמש במבנה ואף עשו בו שימוש. (לעניין השיהוי ראה, רע"פ 3584/11 יד שלום אלון נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "חבל מודיעין", לא פורסמה - ניתנה ביום 17.7.11). מאחר ובפועל הושהה ביצועו של צו ההפסקה ונדון במעמד הצדדים כאילו לא ניתן, לא מצאתי מקום להדרש לשאלה האם הוסמכו המפקחים כנדרש לצורך מתן צו במעמד צד אחד, אם כי נראה שיש בסיס לטענה כי לצורך צו במעמד צד אחד נדרשת הסמכה כאמור. (השווה, רע"פ 631/06 מיכאל אשר נ' מדינת ישראל, לא פורסמה - ניתנה ביום 21.3.06). האם נעברה עבירה על סעיף 204 לחוק 7. המשיבים מבקשים לטעון כי מאחר והקימו מבנה על חורבותיו של המבנה הישן, מבלי שחרגו לטענתם מקו הבניין, לא ניתן לקבוע כי עברו עבירה על סעיף 204. אין בידי לקבל את טענתם. לאור טענות הצדדים ערכתי ביקור במקום ביום 24.9.12 במסגרתו עלה כי אכן נראה כי לא מבוצעות עוד עבודות בניה במקום. אולם לאחר הביקור, עיון בתמונות המקום טרם העבודות ועדויות המפקחים, לא נותר ספק בעיני כי מרבית העבודות אשר בוצעו במקום הינן עבודות אשר חייבו היתר בניה ולא מדובר בשינוי פנימי כהגדרתו בסעיף 145(א)(2) לחוק. (לעניין אי הכרה בהקמת בניין על שלד שהיה קודם לכן כשינוי שאינו מחייב היתר בניה, ראה ע"פ (י-ם) 2680/08 חמזה שאהר נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, לא פורסם - ניתן ביום 21.7.09). השענות המשיבים על הטענה כי בנו לפי היתרים ישנים אינה מדוייקת ועולה כי נשענים הם על פרוטוקול הועדה המקומית לתכנון ולבניה אשקלון מיום 28.6.11 הדן בבקשה לחידוש היתר בהתאם להיתרים שעל פיהם הוקם הבניין. הפרוטוקול האמור, אשר אינו מהווה כלל אישור לבצע עבודות בניה טרם מתן היתר, מאשר באופן עקרוני חידוש ההיתר שניתן בשנת 1976 וכלולים בו תנאים רבים. בגדרו של הליך זה, אשר אמור להיות בירור מהיר ופשוט בשאלה האם ניתן היתר או נעשה שימוש לפיו, אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתם של גורמי התכנון בשאלת סבירות התנאים שהעמידו לצורך מתן ההיתר. עיקר טענות המשיבים מתייחסים לדרישה להגשת סקר ימי, אשר עלתה בישיבות הועדה מיום 26.10.10 עת נדרשה הנחיית משרד לאיכות הסביבה בנוגע לחוות דעת סביבתית. בעדות מהנדס הועדה עלה כי סקר כאמור הוטל לביצוע גם לצורך עבודות הטיילת הסמוכה לנכס, שהופסקו מחשש לקריסתה. גם השענות המשיבים על פרוטוקול הועדה מיום 6.9.05 והיתר שניתן ביום 27.11.05 אין בהם כדי להועיל מאחר ודובר שם בהיתר לעבודות מסויימות המפורטות בהיתר ואין הדבר מכשיר את הנכס במצבו. עולה כי לא מצאתי מהפניית המשיבים לכך כי ביצעו את כל פעולות הבניה על סמך היתרים קיימים בתוקף או על סמך הנחיות המבקשת. מאחר ועולה בבירור מעדויות הפקחים, התמונות לפני ואחרי העבודות וסיור במקום כי ניתן להגדיר את המבנה הישן כשלד ומעבר לבניית המבנה עצמו נעשו עבודות פיתוח נרחבות לרבות ריצוף ומילוי עפר, עולה כי מרבית העבודות שבוצעו חייבו מתן היתר. למרות טענות המשיבים כי פעלו בדיוק לפי המצב שהיה בשטח והאישורים ההיסטוריים, לא הציגו מפה מפורטת המשווה המצב הישן לעבודות שביצעו. יתרה מכך, אף אם נכונה היתה טענתם , אין הדבר מתיר ביצוע העבודות ללא היתר. המשיבים אכן השקיעו ממון רב ובנו מקום נאה אשר ייתכן וניתן להכשירו, אולם כל עוד לא השלימו את ההליך התכנוני ופעלו ללא היתר בניה תקף, אין להכשיר את השימוש במקום. המשיבים, אשר מיוצגים בהליכי התכנון והבניה על ידי מיטב עורכי הדין בתחום, לא השיגו על החלטות גורמי התכנון. בגדרו של הליך זה אין לאפשר להם לקבל היתר בפועל לשימוש ללא קבלת היתר בניה. במידה ותדחה הבקשה יהווה הדבר הכרת בית המשפט בעשיית דין עצמי נוכח עמדתם כי מוצבות בפניהם דרישות שרירותיות ולא סבירות. עולה כי נעשו במקום עבודות בניה ללא היתר. בשלב זה אין היתר בניה למבנה וכפועל יוצא אין היתר כלל לשימוש והשאלה אם נעשה שימוש בפועל כמסעדה או גן אירועים אינו משנה את העובדה כי בהיעדר היתר בניה אין זכות לעשות שימוש במבנה שנבנה ללא היתר. למבקשת היה בסיס מספיק לחשד כי מתכוונים לעשות שימוש במקום לאירועים ובהעדר היתר בניה קמה הזכות למנוע שימוש כאמור. שאלת השימוש המותר במקום מקומה להתברר רק עם מתן ההיתר. עולה כי התמלאו התנאים למתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק. שעה שניתן להורות על הפסק שימוש כלפי מי שקיבל היתר בניה אולם עושה שימוש החורג מההיתר, מקל וחומר כי ניתן לתת צו כנגד מי שבנה ללא היתר ואין בידו היתר בניה כלל. בכל הנוגע לעתירה למתן צו זמני למניעת פעולות, מכח סעיף 246 לחוק, מתייתר הצורך לדון בתחולתו נוכח קביעתי כי יש מקום למתן צו הפסקה שיפוטי. במקרה דנן בו במועד הבקשה הבנייה הסתיימה והחלה לפעול במקום מסעדה ללא היתר לרבות הזמנות לאירועים במקום, הכלי המתאים יותר היה אכן צו ההפסקה השיפוטי מאחר וצו למניעת פעולות, כשמו כן הוא, מיועד למנוע פעולות טרם ביצוען, בדומה לצו מניעה. הגנה מן הצדק 8. שאלת תחולת ההגנה מן הצדק על הליכים מנהליים וצווים לפי החוק אשר נועדו להפסיק את הפרתן המתמשכת של הוראותיו, מוקדם ככל שניתן, אינה מובנת מאליה. צו ההפסקה אינו עונש, ולמרות כוחו הרב ופגיעתו הכלכלית, לטעמי אין מקום להעלות כנגדו טענות במישור זה. יחד עם זאת, ככל שיש תחולה לטענות מסוג זה בגדרם של צווים כאמור, ייתכן וישפיע הדבר על שיקול דעתו של בית המשפט אם להיעתר למתן הצו תוך בחינת שיקול דעת הרשות במשקפי הדין המנהלי. לגופו של עניין לא מצאתי כי המשיבים הוכיחו כי פעולת הרשות מונעת משיקולים זרים, רדיפה באופן שהגשת הבקשה פוגעת באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. מאחר ולא מדובר בהליך שלפי כתב אישום אין תחולה ישירה לסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 ויש לבחון הטענות לאור ההלכה בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט (6) 776. מדובר בטענות הגנה אשר רק במקרים חריגים ביותר יש בכוחן למנוע ההליך האכיפתי. המשיבים לא הראו בסיס עובדתי מספיק לטענת הרדיפה והיות הבקשה מוגשת מטעמים זרים, כן לא הראו התנכלות מכוונת מצד גורמי התכנון. העתרות לטענה משמע קבלת תיאוריית קשר לפיה החל ממהנדס העיר, דרך כל אגפי התכנון וכלה ביועצת המשפטית, כולם חברו יחד בהוראת מכוון להתנכל למשיב 1. לא מצאתי כי הוכח קשר כאמור. מחקירת מהנדס העיר עלה אמנם כי ישנם עסקים אחרים בעיר, לרבות גני אירועים, בהם יש עבירות בניה ולא התבקש כנגדם צו הפסקה שיפוטי, אולם אין די בעובדה זו כדי למנוע מתן הצו. ביחס לרדיפה האישית, מחקירת המהנדס הוטחו בו חשדות להעדפת מקורבים לוועדה ואי נקיטת הליכים דומים כנגדם, אולם גם אם במישור האישי יש בסיס לחשדו של המשיב 1 להתנכלות אישית, מכלול הנסיבות לא מעידות כי נעשתה פעולת מכוון למנוע את פתיחת עסקו. כאמור לעיל, במידה והועלו דרישות מקצועיות אשר אינן סבירות, היה על המשיבים למצות את הליכי התכנון , ההשגה והערר המיוחדים ולא ניתן להעתר בהליך זה לטענות מסוג זה. אשר לטענה של אכיפה בררנית, ככלל, יש לחזק ידי הרשויות כאשר מבקשות לעשות שימוש בכלים שניתנו בחוק והמיועדים למנוע את התפשטות התופעה של עבירות על חוקי התכנון והבניה. אכן לא נעשה שימוש תכוף בכלי של צו הפסקה שיפוטי, וייתכן כי נעשה שימוש שאינו מספיק, אולם לא מצאתי כי המשיבים עמדו בנטל להוכיח כי עסקינן באכיפה בררנית. אין די בטענה הסתמית כי רוב העסקים בעיר אשקלון נעדרי רשיון עסק. ראשית, אין עסקינן בהליך לפי חוק רישוי עסקים אלא עניין לנו בעבירות תכנון ובניה. שנית, הנכס נשוא הבקשה הינו נכס ייחודי, על מצוק הים ונבנה מבנה חדש, מהמסד ועד הטפחות, ללא היתר תוך התעלמות מצווים מנהליים ותוך פרשנות יצירתית להיתר בית המשפט בהליך הנפרד לביצוע עבודות שאינן מצריכות היתר. ההשוואה לעבודות ב"מסעדת שמשון" או לחריגות הנטענות בנכסים במרינה, אינה דומה לנכס נשוא הבקשה אשר כאמור, נבנה מחדש ללא היתר ונמצא במקום ייחודי באופן שהדרישות המיוחדות שהתבקשו בגינו לא נחזות, על פניהן, כחסרון עיגון. המהנדס בעדותו הבהיר כי מדובר באזור בו אין שובר גלים והים הגיע מתחת למבנה ולכן הועלו הדרישות לסקר ימי, כפי שנדרש אף לצורך בניית הטיילת. החלת הגנה מן הצדק על צווים מסוג זה ועבירות בניה בכלל עלולה לפגוע באינטרס הציבורי למיגור עבירות בתחום זה ובהגנה על המרקם התכנוני ושמירת אמון הציבור בשלטון החוק. הדבר יהווה אף תמריץ להפרת החוק ולהמנעות מלהזקק להליכים לקבלת היתר כדין. עמד על השיקולים השונים כב' השופט י' נועם בע"פ (י-ם) 44101-05-11 עג'מי נ' מדינת ישראל, לא פורסם - ניתן ביום 2.5.12 : "באשר ליישום הדוקטרינה בעבירות לפי דיני התכנון והבנייה, כבר נפסק, כי על בית-המשפט להביא במניין שיקוליו, את תכליות ההרשעה והענישה בתחום התכנון והבנייה; קרי - ההקפדה על המרקם התכנוני, השלטת הדין בתחום התכנון והבנייה, מיגור עבריינות הבנייה ושמירת אמון הציבור בשלטון החוק. כן נדרש בית-המשפט להביא בחשבון, כאשר הפרת החוק גלויה לעיני הכל - וזו טיבה של ההפרה בתחום התכנון והבנייה ובפרט כאשר מדובר בהפרת צו שיפוטי - כי החלת הדוקטרינה עלולה להוות "היתר דה-פקטו" להמשך עבריינות בנייה, לתמרץ אחרים לביצוע עבירות דומות ולפגוע באמון הציבור באכיפת הדין (ראו: ע"פ (י-ם) 9847/05, בעניין מדינת ישראל נ' אורה - מושב עובדים להתיישבות, לעיל). בנוסף נפסק, כי גם בנסיבות של "כאוס" תכנוני, ייקשה על נאשם לבסס טענת הגנה מן הצדק, ככל שהדבר נוגע לאי-קיום צו שיפוטי (ע"פ (חי') 3270/08 מדינת ישראל נ' מזייד חמיד חדד (22.9.08)). עוד נפסק, כי אף אם נפל פגם בהתנהלות הרשויות בכל הנוגע להליכים התכנוניים, כמו עיכובים בהליכי תכנון, הרי שהאינטרס הציבורי שבמיגור עבריינות הבנייה ובמיצוי הדין עם עברייני הבנייה, בפרט כשמדובר בעבירות של אי-קיום צו שיפוטי ושעה שמדובר בעשיית דין עצמי בתקופה ממושכת - אמור להביא לדחיית טענת ההגנה מן הצדק (רע"פ 2463/09 זיו שוורצמן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - חוף הכרמל (8.9.09))". 9. מהאמור לעיל עולה כי גם אם הכבידה הרשות ידה על המשיבים, בהעמדת דרישות תכנוניות קשות מהמקובל ואף אם הדבר נבע מסכסוך אישי עם מהנדס הוועדה, טענה שלא הוכחה, עדיין האינטרס הציבורי של הקפדה על הוראות חוקי התכנון והבניה גובר על הפגמים הנטענים. מעבר לנדרש ולמרות שהצו ניתן שלא מכח ענייני רישוי עסקים, הטענות בדבר פגיעה בחופש העיסוק או הקניין של המשיבים אינה מאפשרת בניה ושימוש ללא היתר והאפשרות לתת רשיון עסק למרות עבירות בניה, יוחדה למקרים נדירים של הפרות קלות בלבד. (ראה, עע"ם 8481/04 חברת חלקה 172 בגוש 6355 בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה פתח-תקוה, לא פורסם - ניתן 9.3.06). אין ספק כי המסעדה אשר בנו והפעילו המשיבים מהווה מקור משיכה לתושבי אשקלון ולתיירים, נוכח מיקומה והיותה בנויה בהשקעת ממון וחשיבה עיצובית. יחד עם זאת, הרצון לרצות את תושבי העיר אינו יכול להעשות ללא קבלת היתרים כדין. עצם העובדה כי המקום ימשיך לפעול ולהוות מוקד משיכה לציבור תוך שהמשיבים יתפארו בכך כי עושים כן ללא קבלת היתרים, מהווה פגיעה קשה בהשלטת סדר תכנוני ופוגעת בתכלית החוק. אשר על כן, לא מצאתי נימוקים המצדיקים המנעות ממתן הצו. 10. לאור האמור לעיל ניתן צו הפסקה שיפוטי, לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 מאחר ונעשתה עבירה והשתמשו בנכס, המקרקעין הידועים כחלק מחלקות 48 ו - 416 בגוש 1937 בחוף הים באשקלון, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204 לחוק. הנני מצווה על המשיבים ועל כל מי שעובד בשירותם - להפסיק את השימוש בנכס עד לקבלת היתר בניה כדין. מאחר ואין לאפשר מצב בו לא יתאפשר למשיבים להוכיח טענתם כי לא עברו עבירות בניה, וכדי לאפשר למשיבים להתארגן ובמידת הצורך להודיע לצדדים שלישיים על המניעה לעשות שימוש במקום, תחילת תוקף הצו מיום 1.2.2013 וייכנס לתוקף בתנאי שעד לאותו מועד יוגש כתב אישום בגין עבירות הבניה והשימוש המיוחסות למשיבים. בניהקלוןהיתר בניה