היתר בניה בגג

1. המפקח על רישום המקרקעין בחיפה (כבוד המפקח מר אפרים כהן), ציווה על המערערים (הנתבעים בתובענה שהוגשה למפקח) "להימנע מפעולת ריצוף הגג, הנחת אדניות, עציצים או כל מתקן אחר שניתן להזיזו רק במאמץ או באמצעות כלי עבודה". כן חייב המפקח את המערערים לשלם למשיבים (התובעים בתובענה שהוגשה למפקח) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪ (פסק דין מיום 26/12/2001 שניתן במסגרת תיק מס' 51/00). עתה לפנינו ערעורם של המערערים על פסק הדין האמור. 2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת א. הצדדים הינם בעלי דירות בבית המשותף שברחוב הצלבנים 32/34 שבחיפה הידוע כחלקות 394, 395 בגוש 10813. ב. הבית מורכב משלושה מבנים למגורים שייקראו להלן אגפים. באגף מס' 1 חמש קומות ובו 6 דירות; באגף מס' 2 חמש קומות ובו 6 דירות; ובאגף מס' 3 חמש קומות ובו 3 דירות. דירת המשיבים (התובעים בהליך שהתנהל בפני המפקח) חלקת משנה 395/2, 394 הינה דירת קוט'ג הנמצאת בשתי הקומות העליונות של אגף מס' 2. דירת המערערים (הנתבעים בהליך שהתנהל בפני המפקח) חלקת משנה 395/15, 394 נמצאת בקומה העליונה של אגף מס' 3. ג. לדירתם של המערערים צמוד הגג שמעליה, המסומן בתשריט הבית המשותף באות כ"ה ושטחו הוא 127.60 מ"ר (להלן - "הגג"). גג זה נמצא בגובה מפלס הרצפה של הקומה התחתונה בדירתם של המשיבים והוא משיק בחלקו לדירת המשיבים, בפינתה הצפון מערבית, בקטע שאורכו כ-3 מטרים. ד. בקטע הקיר המערבי בסלון דירתם של המשיבים, המשיק לגג, קיים חלון המשקיף לגג של המערערים. בקיר הצפוני של אותו סלון שבדירת המשיבים קבועים חלונות ענק התופסים כמעט את כל שטח הקיר ומהם נשקף נוף פנורמי של מפרץ חיפה. ה. הגג של המערערים חסר מעקה. הוא נמצא בסמוך לאותם חלונות שבדירת המשיבים באופן שבניית מבנה כלשהו על הגג, או התקנת מעקה עליו, עלולה לגרום להסתרת חלק מהנוף הנשקף מהחלונות האמורים, לפחות מזוויות מסויימות שבו. יתרה מזאת, סלון דירתם של המשיבים חשוף כמעט כולו לעיניו של כל אדם העומד על גגם של המערערים. ו. הגג מחופה בזפת ועליו ציפוי סיד והמערערים אינם עושים בו שימוש פרט להצבת מתקנים כגון דוד שמש, קולטים ומדחס מיזוג אוויר. כיום לא ניתן לעלות אל הגג אלא על ידי סולם מתוך דירת המערערים באמצעות פתח יציאה הקבוע בתקרתה. ז. הגג האמור והשימוש שניתן לעשות בו הוא סלע המחלוקת שבין הצדדים: המשיבים חוששים שכל שימוש בגג או בניה עליו שייעשו על ידי המערערים עלול לפגוע בשימושם ובהנאתם שלהם מדירתם, ועל כן הם עומדים על המשמר לבל ייעשה שימוש כזה על ידי המערערים; ואילו המערערים, בעליו של הגג הצמוד לדירתם, ושתמורתו שילמו במיטב כספם, אינם יכולים לנצלו, ומשום כך הם מנסים מדי פעם בפעם לשנות מצב דברים זה. 3. השתלשלות העניינים א. בשנת 1990 הגישו המערערים בקשה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה לקבלת היתר להקמת יציאה לגג דירתם על ידי הריסת חלק מהגג והמשכת המדרגות מהדירה לגג. כן נתבקשה הוועדה לאשר את ריצוף הגג והקמת מעקה בטיחות . הוועדה המקומית דחתה ביום 29/03/1992 את בקשתם של המערערים בשל התנגדות חלק משכניהם משום שלדעת הוועדה "ישנה פגיעה משמעותית באיכות מגורי השכנים בבניין". ב. המערערים ערערו על החלטתה הנ"ל של הוועדה המקומית בפני הוועדה המחוזית לתכנון ולבניהוביום 04/04/1993 נתקבל הערעור וניתן למערערים היתר לביצוע העבודות המבוקשות על הגג. ג. ביום 27/07/1994 נתן המפקח על רישום המקרקעין, במסגרת התובענה שהגישו המשיבים כנגד המערערים בתיק מספר 93/93, צו מניעה קבוע כנגד המערערים שבו אסר עליהם לבצע - "עבודות בניה ו/או הריסה בגג דירת הנתבעים (היינו, המערערים דכאן. ע.ג.) ו/או כל עבודה אחרת הכרוכה בשינוי פיזי כלשהו במבנה הגג של דירתם". המפקח ביסס את פסק דינו, בין היתר, על הוראת סעיף 2 לתקנון המצוי של בעלי הדירות בבית משותף, שחל על העניין שלפניו לאור הוראת סעיף 64 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן - "החוק"). בסעיף 10 לפסק דינו כתב המפקח לאמור: "א. (...). ב.מהאמור בפסקה 2(א) לתקנון המצוי עולה בבירור כי אפילו יש לנתבעים זכות קניינית בגג עדיין אין הם רשאים לבצע בו שינויים פיסיים "הפוגעים ברכוש המשותף" ובסיפא של פסקה זו נאמר במילים אלה: "לעניין זה פגיעה ברכוש משותף לרבות פגיעה בחזותו החיצונית התקינהוהאחידה כפי שהיתה בעת גמר הבניה". ברוח זו נפסק בע"א 515/65 (...) על ידי כבוד השופט ברנזון במילים אלה: "כל מה שמזיק לרכוש המשותף או לדירות האחרות בבית לרבות מה שעשוי לשנות את אופי הבית או לקלקל את דמותו הארכיטקטונית או לשבש את שלמותו הסימטרית והאסטטית - כל אחד מאלה וכיוצא בו מהווה פגיעה כנ"ל". אין לי ספק כי התקנת מעקה סביב הגג להקמת יציאה לגג שתהווה מעין חטוטרת על הגג יש בהם משום שינוי דמותו הארכיטקטונית של הבית והתמונות שב-תנ/6 רק יכולות לחזק את דברי בנדון. ג. נוסף לכך, באה פסקה 2(ב) הקובעת כי שינויים "הפוגעים בדירה אחרת" אין הנתבעים רשאים לעשות לא בדירתם ובודאי לא בהצמדה כלשהי מן ההצמדות של דירתם. פגיעה בנוף הנשקף מדירת התובעים ו/או פגיעה בצורה הארכיטקטונית של הבית כפי שהיא נראית מדירת התובעים כיום בודאי יש בה משום פגיעה שהתובעים זכאים להתנגד לה (...)". ד. המערערים ערערו על פסק דינו הנ"ל של המפקח בפני בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים: פינקלמן, גריל ונאמן) (ע"א 489/94) וערעור זה נדחה על ידי בית המשפט בפסק דינו מיום 05/12/95. ה. המערערים פנו לבית המשפט העליון וביקשו רשות לערער על פסק דינו הנ"ל של בית המשפט המחוזי בחיפה אך בקשתם נדחתה על ידי בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 04/06/1996 (רע"א 7814/95). ו. ביום 16/02/2000 הגישו המשיבים למפקח על רישום המקרקעין בחיפה את תביעתם שבתיק מס' 51/00 שבה עתרו למתן צווי עשה ולא תעשה ולרישום הערת אזהרה (הליך זה הוא ההליך שבמסגרתו ניתן פסק הדין נשוא הערעור שלפנינו). המשיבים טענו בתביעתם כי המערערים לא השילמו עם צו המניעה הקבוע שניתן על ידי המפקח בשנת 1994 וכי במהלך חודש יוני 1999 החלו בהכנות לריצוף הגג הצמוד לדירת מגוריהם וכי העלו לגג ופיזרו עליו ערימות של אריחים באריזות קרטון. המשיבים הוסיפו וטענו כי בשל תלונה שהגישו למשטרה ובעקבות מכתבי התראה שנשלחו אל המערערים נמנעו האחרונים מלרצף את הגג אך השאירו עליו את האריחים ואת המנוף שבאמצעותו הועלו לגג "באופן שגם מסתיר ומכער את הנוף המרהיב הנשקף מדירת התובעים וגם מסכן את דיירי הבית ומוזמניו עקב סכנת נפילה כתוצאה מרוחות עזות המנשבות בגג". עוד טענו המשיבים בתביעתם, כי המערערים חזרו ואיימו לרצף את הגג ולהקיפו באדניות גדולות במקום בניית מעקה שנאסרה עליהם וכן איימו להשתמש בגג להנאתם. ז. את תביעתם שבתיק מס' 51/00 חתמו המשיבים באומרם כדלקמן: "21.נוכח כוונת הנתבעים להפר את פסק הדין ו/או להתחמק ממנו - כוונה אשר קיבלה ביטוי מעשי בהתנהגות הנתבעים כמפורט לעיל - והצורך לאכוף את פסק הדין לא רק כלשונו אלא גם כרוחו, וכמתחייב מכלל נסיבות המקרה, עותרים התובעים לבית המשפט ומבקשים כי יושיט להם סעד עשה ולא תעשה קבוע לפיו יצווה על הנתבעים: א. להמנע מלרצף את הגג הצמוד לדירת הנתבעים (...), כולו או חלקו. ב. להמנע מלבנות ו/או מלהתקין ו/או מלהכשיר מעקה מסביב לגג דירת הנתבעים או בחלק מגג דירת הנתבעים בין על ידי בניה קשיחה, בין על ידי הצבת חביות או עציצים או אדניות מכל סוג, או לוחות או מחיצות מכל סוג, בין שהם מחוברים ובין שאינם מחוברים זה לזה או לגג דירת הנתבעים, ובין בכל דרך אחרת. ג. להמנע מלהניח או להשאיר בגג דירת הנתבעים חפצים או מטלטלין מכל מין וסוג, למעט המתקנים הקיימים כיום בדירת הנתבעים ולהמנע מכל פעולת אכסון בגג דירת הנתבעים. ד. להמנע מלהשתמש בגג שימוש כלשהו, למעט לצורך תחזוקת גג הנתבעים ותחזוקת המתקנים המוצבים בו. ה. להמנע מלשהות בגג שהיה כלשהי, למעט שהיה ארעית למטרת תחזוקת גג דירת הנתבעים ותחזוקת המתקנים המוצבים בו. ו. לפנות מהגג את האריחים שהועלו וכן את המנוף שבאמצעותו הועלו אריחים כאמור. כמו כן מתבקשת כב' המפקחת להורות למשטרת ישראל להושיט לתובעים כל סיוע שיתבקש לאכיפת הצווים שינתנו על ידי כב' המפקחת ולהורות על רישום הערת אזהרה בדף הרישום המתייחס לדירת הנתבעים בה יצויין כי אין לעשות כל שימוש בגג הצמוד לדירת הנתבעים אלא למטרת תחזוקתו ותחזוקת המתקנים המוצבים בו". ח. ביום 26.12.01 נתן כבוד המפקח את פסק דינו במסגרת תיק מספר 51/00. בסעיף 29 לפסק דינו קבע המפקח כדלקמן: "הואיל ונקבע כי הפעולות המתוכננות על ידי הנתבעים (היינו, המערערים שלפנינו. ע.ג.) מהוות פעולת בנייה, הרי כפי שכבר צויין לעיל, הללו אסורות עליהם ממילא מכוח צו המניעה הקיים, שאותו אין מקום ואין גם אפשרות לשנות, ועל כן אין צורך בצו מניעה נוסף. אולם, למען הסר ספק, ועצם הצורך בהגשתה של תביעה זו מעיד כי אכן היו כנראה ספקות בעניין זה, על כן אני מצווה על הנתבעים להימנע מפעולת ריצוף הגג, הנחת אדניות, עציצים, או כל מתקן אחר שניתן להזיזו רק במאמץ או באמצעות כלי עבודה. עם זאת, אינני סבור כי יש מקום לאסור על הנתבעים את השימוש בגג לחלוטין. כאשר אין הדבר כרוך בהנחת מתקני קבע, הדבר גם לא נאסר עליהם בפסק הדין הקודם למרות שנרשמו טענות התובעים גם לעניין זה. כמו כן, אין מקום לאסור עליהם הצבה של מתקנים כגון מזגן אויר או דוד שמש הנמצאים כבר על הגג. ומדובר במתקנים המשרתים את הדירה ואינם דורשים טיפול לעיתים קרובות. ברור, כי בנסיבות הנוכחיות אין זה סביר כי הנתבעים יעשו בגג שימוש נוסף למעט פעולות אחזקה שונות, אולם אין ביכולתי לאסור עליהם באופן גורף כל שימוש שהוא, למשל, שימוש סביר אחר שכן אין צורך במעקה עבור שימוש כגון שיזוף או צפיה בנוף מפרץ חיפה, אם לוקחים הם על עצמם את הסיכון שבדבר". ובהמשך חייב כבוד המפקח את הנתבעים (המערערים דכאן) לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪. 4.טענות המערערים א.המערערים טענו את טענותיהם באמצעות המערער מס' 1 שהוא עורך דין במקצועו. המערערים טענו שכבוד המפקח נתן "פרשנות מרחיקת לכת ובלתי סבירה באופן קיצוני למושג "עבודות בנייה" עת הכליל בתוך מושג זה "עבודת ריצוף גג, הנחת אדניות, עציצים או כל מתקן אחר שניתן להזיזו רק במאמץ או באמצעות כלי עבודה"". לטענת המערערים, הפרשנות האמורה "מנוגדת לרוח חוק התכנון והבניה ותקנותיו ומעבר לחוסר סבירותה הינה גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה שכן על פי פרשנות זו הצבת עציץ או אדנית בשטח פרטי מצריכה היתר בניה על פי הפרשנות הנ"ל". ב. המערערים הוסיפו וטענו שכבוד המפקח התעלם לחלוטין מן ההקשר בו ניתן צו המניעה ומן התשתית המשפטית שבמסגרתה ניתן הצו, ומהוראות החוק הנוגעות לרכוש פרטי בבית משותף. המערערים טענו כי המפקח התעלם מהוראות סעיף 55(ג) לחוק הקובע כי דין רכוש שהוצמד לדירה כדין הדירה אליה הוצמד. ג. עוד טענו המערערים כי המפקח התעלם מהוראות סעיף 2(ב) לתקנון המצוי כפי שפורשו בפסיקת בית המשפט העליון. לטענת המערערים בפרשנותו הנ"ל את הוראות הדין, מפקיע המפקח את זכותם הקניינית של המערערים ואו מבטלה לעומת זכות המשיבים לנוף וחשש לפגיעה בפרטיות, וכל זאת מבלי לשמור על איזון. פרשנות זו של המפקח, טענו המערערים, מנוגדת להוראת סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שלפיו "אין פוגעים בקניינו של אדם". ד. המערערים טענו כי לא ניתן לאסור על בעל דירה שימוש בדירתו, לרבות שימוש בגג הדירה שהוא חלק ממנה. ה. המערערים טענו כי עבודת ריצוף גג, להבדיל מהקמת רצפה או גג, אינה עבודת בניה לפי סעיף 1 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. לטענתם - "(...) אין חולקין שהגג - הרצפה - קיימים ואין כוונה לבנותם מחדש אלא לצפותם בקרמיקה - האמנם זו עבודת בנייה המצריכה גם היתר בנייה?". ו. המערערים הוסיפו וטענו כי המפקח הנכבד "הרחיק לכת" כאשר "הכליל בעבודות בניה גם הצבת אדניות פרחים לרבות עציצים או כל מתקן אחר שניתן להזיזו רק במאמץ או באמצעות כלי עבודה". ז. המערערים טענו שקביעתו הנ"ל של המפקח הינה "חסרת כל ביסוס משפטי, הגיוני או תועלת לצבור ויש בה אף מין התעמרות. היעלה על הדעת שאדם יזקק להיתר בניה על מנת להציב עציץ או אדנית או עציצים או אדניות על גג ביתו?". לחילופין, טענו המערערים, גם אם מדובר בעבודת בניה, הרי שיש לבדוק אם יש בכך כדי לחסות במסגרת סעיף 2 לתקנון המצוי ואם הנימוקים שניתנו בצו המקורי תקפים גם לענין עציצים ואדניות. ח. המערערים טענו כי קבלת פרשנותו של המפקח הנכבד "יש בה כדי לפגוע פגיעה ממשית בזכות הקנין של המערערים על גגם ואופן השימוש בו ואין לפגוע בזכות זו. ומטעם זה בלבד יש לבטל את הפרשנות של בית משפט קמא". ט. במסגרת השלמת הטיעונים מטעם המערערים חזרו המערערים וביקשו לקבל את הערעור במלואו. לחילופין, ולשם "הפסקת התדיינויות מיותרות" ביקשו המערערים מבית משפט זה לקבוע "שהצו מתייחס לעציצים ו/או אדניות בשולי הגג וכמעקה לו ולא בהצבת אדניות ו/או עציצים בכלל על שטח הגג". 5. טענות המשיבים א. המשיבים, באמצעות בא כחם המלומד עו"ד א. בית הלחמי, ביקשו לדחות את הערעור. ב. המשיבים טענו כי מטרתם האחת והיחידה של המערערים היא "לשנות את ייעודו של הגג מגג שעל פי מצבו הפיסי והתכנוני נועד לפעולות תחזוקה בלבד ל"מרפסת גג" המאפשרת שימושים מובהקים של דירת מגורים, על ידי בצוע שינויים פיסיים בגג שיפגעו בפרטיות המשיבים במראה הנוף המדהים הנשקף מדירתם ובערך דירתם". ג. המשיבים דחו מכל וכל את נסיונם של המערערים לאבחן בין "ריצוף רצפה" לבין "הקמת רצפה". המשיבים טענו כי המפקח קבע כי ריצוף הבנין הינו פעולת בניה ונימק את פסק דינו היטב וכי לא היה מקום להעלאת טענתם הנ"ל של המערערים כלל. ד. המשיבים טענו כי צו המניעה "אוסר על פעולות בניה בלא הגבלה או החרגה והוא חל גם על עבודות בניה שאינן בגדר "בניה" ואינן טעונות היתר בניה לפי חוק התכנון והבניה. קל וחומר שהוא אוסר על פעולות שנחשבות כבניה לפי חוק התכנון והבניה ואין ולא יכול להיות ספק כי עבודות ריצוף הן בגדר פעולות בניה לפי חוק התכנון והבניה הן לפי הגדרת "בנין" בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה והן כפי שעולה מהוראות סעיף 2(ב) לתקנות התכנון והבניה (חיבור מבנה לתשתיות לפני השלמת תנאי ההיתר), תשנ"ב-1991 (...)". ה. המשיבים טענו כי המפקח הנכבד קבע, תוך ביסוס הנמקתו על תקדימים למכביר, כי הנחת שורת אדניות על שולי הגג הינה בגדר עבודות בניה. המשיבים הוסיפו וטענו כי "צו המניעה פורש כנפיו גם על שימוש בעצמים שונים שאינם מחוברים בחיבור של קבע לגג, כאשר מוכחת הכוונה להשתמש בהם כמבנה או כחלק ממבנה על ידי הצבתם במקום מסויים הצבה קבועה וממושכת". לטענתם, ברור שכוונת המערערים היא ליצור שורת עציצים גדולים המחוברים זה לזה ברצף "מתוך כוונה שאלה יבואו במקום המעקה שבנייתו נאסרה". ו. בהתייחסם לטענות המערערים בדבר הפגיעה בזכותם הקניינית טענו המשיבים כי המפקח הנכבד לא ראה לנכון לדון בטענה זו בשל כך שהיא נטענה ונדונה בגלגול הקודם בשלוש ערכאות ונדחתה. עם זאת, ומחמת הזהירות, טענו המשיבים כי בגלגול הראשון כבר נפסק בפסק דין חלוט המהווה מעשה בית דין כי השינויים שהמערערים חפצים לעשות בגג יפגעו בפרטיות המשיבים ובנוף הנשקף מדירתם ושתי פגיעות אלה "כרוכות בפגיעה בערך דירת המשיבים ובאריכות חייהם". המשיבים הוסיפו וטענו כי "זכות הקניין שיש למערערים בגג כפופה לזכות המשיבים להתנגד לבצע בו שינויים הפוגעים בדירתם במובן סעיף 2(ב) לתקנון המצוי". המשיבים הוסיפו וטענו טענות רבות ונכבדות בסוגיה הנדונה, אך הואיל ותוצאת פסק הדין הנוכחי אינה קשורה בנושא הזכות הקניינית, איני רואה צורך לפרט את הטענות כאן. 6. דיון א. לאחר עיון בטענות באי כוח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הערעור. ב. בפתח חלק זה שבחוות דעתי אני רואה להדגיש כי המפקח הנכבד לא מצא לנכון לתת צו מניעה חדש במסגרת התביעה שהוגשה בידי המשיבים בתיק מספר 51/00. זאת, משום שהמפקח פירש את צו המניעה שניתן בגלגול הראשון ככולל גם את הפעולות שהמשיבים ביקשו לאסור בתביעתם שבתיק מספר 51/00. ג. סבורני כי ראוי להביא כאן את דברי המפקח הנכבד בסעיף 15 לפסק דינו שם כתב לאמור: "הנתבעים (היינו, המערערים שבפנינו. ע.ג.) לא הכחישו כי אכן כוונתן לרצף את הגג ולהניח עליו אדניות בתור מעקה, ואף הצהירו במפורש כי אכן מתכוונים הם להשתמש בגג. לטענת הנתבעים פסק הדין הקודם אסר עליהם רק ביצוע של פעולות בניה אולם השימוש בגג לא נאסר עליהם, ולא ניתן גם לאסור עליהם את הדבר בעתיד. לדבריהם, הריצוף והנחת אדניות אינם מהווים פעולות בנייה אלא שימוש סביר בגג השייך להם". הואיל ולא הייתה מחלוקת על כך שכוונת המערערים הייתה, כאמור לעיל, "לרצף את הגג ולהניח עליו אדניות בתור מעקה", הרי שהמערערים העידו על עצמם כי עמדו לפעול בניגוד לפסק הדין שניתן במסגרת תיק מספר 93/93 שאושר על ידי בית המשפט המחוזי ועל ידי בית המשפט העליון. זאת, משום שכבוד המפקח בן ישי, ביסס את פסק דינו בתיק מספר 93/93, בין היתר, על כך שקבע כי התקנת מעקה סביב הגג והקמת יציאה לגג תהווה "מעין חטוטרת" על הגג ויש בהם משום שינוי דמותו הארכיטקונית של הבית. לאור העובדה שפסק הדין שניתן במסגרת תיק מספר 93/93 הינו פסק דין חלוט הרי שפסק הדין הנ"ל יצר מעשה בית דין המונע את פתיחת הפלוגתא האמורה לדיון מחודש. עובדה זו, לבדה, מצדיקה בעיני את דחיית טענות המערערים על דבר פרשנות "מרחיקת לכת ובלתי סבירה", כביכול, של המושג "עבודות בניה". ד. כשלעצמי אני סבור שטענות המערערים התוקפות את פרשנותו של המפקח הנכבד בדבר אופן השימוש בגג אף הן דינן להדחות. זאת, משום שבסופו של דבר המפקח נמנע מליתן צו מניעה חדש. הוא לא אסר על המערערים שימוש כזה או אחר. הוא רק הביע את דעתו כי "בנסיבות הנוכחיות אין זה סביר כי הנתבעים יעשו בגג שימוש נוסף למעט פעולות החזקה שונות". אדרבא, המפקח הבהיר כי אין ביכולתו לאסור על המערערים, באופן גורף, שימוש אחר בגג שהוא שימוש סביר, כגון "שיזוף או צפייה בנוף מפרץ חיפה, אם לוקחים הם על עצמם את הסיכון שבדבר". ה. אין בידי לקבל את טענות המערערים על כך שלא ניתן לאסור על בעל דירה שימוש בדירתו, לרבות שימוש בגג הדירה שהוא חלק ממנה. סעיף 2(ב) לתקנון המצוי של בעלי הדירות בבית משותף קובע לאמור: "(ב)בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים בדירה אחרת או מסכנים או עשויים לסכן את קיומה, או משנים או עשויים לשנות את ערכה, אלא אם קיבל תחילה הסכמת בעל הדירה האחרת. ומאי משמע "פוגעים"? בהקשר זה נכון יהיה להזכיר את דברי כבוד השופט ברנזון בע.א 515/65 מנחם רבובסקי ואח' נגד מרדכי ומרים גלסברג ואח', פד"י כ(2) עמ' 290, בעמ' 295 שלפיהם: "כל מה שמזיק לרכוש המשותף או לדירות האחרות בבית לרבות מה שעשוי לשנות את אופי הבית או לקלקל את דמותו הארכיטקטונית או לשבש את שלמותו הסימטרית והאסטטית - כל אחד מאלה וכיוצא בו מהווה פגיעה כנ"ל". לפיכך, ניתן גם ניתן לאסור על בעל דירה לעשות בדירתו שימוש שיש בה כדי לשנות את אופי הבית או את צורתי הארכיטקטונית. כבר בפסק דינו של כבוד המפקח בן ישי בתיק מספר 93/93 נקבע כי שימוש בגג הנדון אינו יכול שלא לפגוע בנוף. המפקח בן ישי הזכיר בהקשר זה, בין היתר, את עלייתם של המערערים ואורחיהם לגג וכן את הצבתם של שולחן או כסאות או שמשיה וכיוצא באלה אשר יכולים לפגוע בהנאתם של המשיבים מן הנוף הנשקף מדירתם. לפיכך, לדידי גם עניין זה מצא את פתרונו בפסק הדין החלוט שבגלגול הראשון. וכאמור לעיל, ממילא כבוד המפקח אפרים כהן, בתיק מספר 51/00 לא נתן כל צו מניעה משלו ביחס לשימוש בגג. 7. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מציע לחבריי הנכבדים כי נדחה את הערעור ונחייב את המערערים בהוצאות הערעור ובשכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק דין זה ועד לתשלום המלא בפועל. עודד גרשון, שופט י. יעקבי-שווילי, ס. נשיא [אב"ד]: אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט גרשון, לפיו ראוי לדחות את הערעור. אוסיף בקצרה דברים אחדים: א) לוא ביקשו המערערים לרצף את הגג רק כדי למנוע רטיבות או חום החודרים מהגג, הייתי סבור שלא מוצדק למנוע זאת מהם, בבחינת "זה נהנה וזה לא חסר - זו מידת סדום". ואולם מתוך התנהגות המערערים, ודבריהם כמפורט בקטע 15 של פסה"ד נשוא הערעור, עולה בעליל שלא ענין הרטיבות והחום עמד בראש מעיניהם, אלא הרצון להתגבר על מה שנאסר עליהם בפסה"ד הקודם, שכן קשה עליהם לקבל שהגג צמוד לדירתם ואין הם יכולים להפיק מהצמדה זו תועלת כפי שחפצה נפשם. אגב, גם אם כוונת המערערים היתה רק לריצוף למטרות הנ"ל, הייתי מצפה מהמערערים שבטרם יחלו בהכנות לעבודה זו, יפנו למשיבים ויבהירו את כוונתם ויתחייבו שאין הריצוף "קרש קפיצה" ואתחלתא לעבודות אחרות. ב) בפסה"ד התבסס כב' המפקח על ההגדרה של המונחים "בנייה" "מבנה" ו"בנין", בחוק התכנון והבנייה. אני מניח שכב' המפקח עשה זאת רק כתנא דמסייע לפרשנותו את פסה"ד הקודם, והביא לצורך כך מ"מרחק לחמו" כדי לדמות מילתא למילתא. אני אומר זאת משום שמה שעמד לפרוש בפני המפקח הוא הצו שניתן בפסה"ד הקודם, לשונו וכוונתו. אכן סבורני שגם כשכך נבחנים הדברים, צדק המפקח קמא במסקנתו. ג) המערערים קובלים על החיוב בהוצאות שהטיל כב' המפקח. לטענתם, כיון שהמשיבים לא ביקשו בתביעתם אלא להבהיר את פסה"ד הקודם, לא היתה הצדקה לחייב את המערערים בהוצאות. אכן, אלמלא החלו המערערים בביצוע הפעולות בגג (העלאה של ערמות מרצפות וחומרי בניה), ואלמלא הבהירו בפני המפקח את המפורט בסעיף 15 לפסה"ד, לא היה ראוי לחיבם בהוצאות. משלא כך היה, צדק כב' המפקח גם בענין ההוצאות. י. יעקבי-שווילי, ס. נשיא ס. ג'ובראן, שופט: אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט גרשון ולתוספת של אבה"ד, השופט יעקבי-שווילי. ס. ג'ובראן, שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט גרשון. בניהגגהיתר בניה