1. בפני בקשה למתן סעד זמני למניעת מימושן של שתי ערבויות בנקאיות אוטונומיות, שניתנו על-ידי בנק הפועלים בתאריך 11.1.00 והוארכו בתאריכים 20.10.03 ו- 27.10.03, בסכום כולל של 848,153 ₪ (נספחים א1 - א4 לתגובת המשיבה לבקשה לסעד זמני), במסגרת הסכם שנחתם בין המבקשות ובין משרד הבינוי והשיכון (להלן: המשיב) לבניה בישוב חריש. בחודש נובמבר 1999 נערך מכרז מספר 10025/99 לשיווק שבעה מתחמי בניה (476 יחידות דיור) בשכונת הפרסה בישוב חריש. המבקשות זכו במכרז בנוגע לשניים מן המתחמים, ביחס ל- 125 יחידות דיור. לאחר המכרז, בחודש ינואר 2000, נחתמו בין המבקשות לבין המשיב חוזי "בניה והשלמת הפיתוח בחריש" (להלן: חוזי הבניה). על-פי חוזי הבניה היה על המבקשות, בין היתר, לשלם תשלומים בגין עבודות פיתוח בסך 1,801,102 ₪ ו- 2,439,058 ₪, בהתאמה, בשישה שיעורים שווים, בשיקים דחויים שמועד פרעונם אחת לחצי שנה. להבטחת פרעונם של תשלומי הפיתוח מסרו המבקשות למשיב את הערבויות הבנקאיות מושא הבקשה. לאחר חתימתם של חוזי הבניה נחתמו הסכמי פיתוח בין המבקשות לבין מינהל מקרקעי ישראל. החלק הארי של התשלומים עבור עבודות הפיתוח שולם, ומועד שיעורו של השיעור החמישי הוארך מעת לעת לנוכח קיומם של מגעים בין הצדדים לביטול הסכמי הבניה בהסכמה. המועד האחרון שנקבע לתשלום היה 15.12.03. המבקשות לא עמדו בתשלום וביטלו את השיקים הדחויים שנמסרו. בתאריך 21.12.03 דרש המשיב מבנק הפועלים את פרעון הערבויות הבנקאיות לאלתר. המבקשות פנו בדחיפות לבית-משפט השלום בתל-אביב, ובתאריך 23.12.03 ניתן צו מניעה זמני האוסר על מימוש הערבויות. צו זה עומד בתוקפו עד היום. 2. בתביעה העיקרית שהגישו המבקשות לבית-משפט זה הן עותרות לביטולם של חוזי הבניה והסכמי הפיתוח, להשבת ההוצאות שהוציאו בגין כניסתן לפרוייקט, לרבות תשלום לאדריכלים, מודדים, יועצים, עלות העמדת האשראי והערבויות ועוד, ולפיצוי בין אובדן רווח, ובסך הכל הועמדה התביעה על סכום כולל של 12,500,000 ₪. בכתב התביעה טוענות המבקשות, כי הן זכאיות לסעדים שהתבקשו מטעמים שונים, ובהם: ביטולם בהסכמה של הסכמי הבניה שנחתמו עם יתר הקבלנים שזכו בחמשת המתחמים הנותרים ששווקו במכרז 10025/99. לא ניתן לחייב את המבקשות לבנות שני מתחמים בודדים מתוך שכונה שלמה; אי הצגת עובדות מהותיות על-ידי המשיב העולה כדי הטעיה בכל הנוגע לישובה של חמולת קראג'ה בישוב חריש; אי פינויה של חמולת קראג'ה מהישוב חריש מונע את האפשרות לשווק את יחידות הדיור שהיו עתידות להיבנות, בין היתר, על-ידי המבקשות; מהומות אוקטובר 2000 יצרו מצב חדש בישוב חריש, אשר הצדדים לא יכולים היו לצפותו. המבקשות טוענות, כי המשיב היה מודע לקשיים שעמדו בפני הזוכים במכרז, ובהם המבקשות, להתחיל בביצוע הפרוייקט, ולכן נדחו בהסכמה המועדים שנקבעו בהסכמי הבניה לביצוע העבודות. בסופו של דבר בוטלו בהסכמה הסכמי הבניה עם הקבלנים שזכו במכרז בנוגע לחמשת מתחמי הבניה הנותרים. המבקשות טוענות, כי עמידתו של המשיב על מימוש הערבויות הבנקאיות בעניינן נעשתה בחוסר תום לב, לאחר שהמבקשות סרבו לתנאי הביטול שהציע המשיב, היינו, השבה חלקית של הסכומים ששולמו וחתימה של כתב העדר תביעות. המשיבים טוענים, כי המבקשות ידעו או שיכולות היו לדעת שבני חמולת קראג'ה מתגוררים בישוב חריש. בני משפחת קראג'ה התגוררו בישוב חריש עוד קודם למכרז, ומכל מקום אין זה מחובתו של המשיב לציין במכרז עובדות הנוגעות לרמתה של האוכלוסייה המתגוררת בישוב שבו מצוי אתר המכרז. הישוב חריש נמצא סמוך ל"קו הירוק" (מצידו המערבי) ולישובים ערביים והוא סבל מקשיים חברתיים ואחרים. נתונים אלה הובאו בחשבון על-ידי המבקשות בעת נטילת הסיכון העסקי הכרוך בכניסה למכרז והם שוקללו כנגד הסיכוי הרב להשאת רווחים, בין היתר, לנוכח המחיר הנמוך מאוד של הקרקע שנדרשו המבקשות לשלם והתוכניות בדבר פיתוח הישוב ושגשוגו על-ידי מכירת יחידות הדיור שייבנו לאוכלוסייה מגוונת. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי המבקשות אינן רשאיות להתנער מן ההסכמים, כאשר גילו כי הסיכון שנטלו על עצמן התממש והפרוייקט אינו כדאי להן בדיעבד. אכן ההסכמים אשר נחתמו עם שאר הזוכים במכרז בוטלו בהסכמה, וכיום פועל המשיב לשיווקם מחדש של אותם מתחמים. אשר למבקשות, כאשר לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה בנוגע לתנאי הביטול, עומד המשיב על זכויותיו על-פי הסכם הבניה, ובהן פרעון התשלומים עבור עבודות הפיתוח. היינו, המבקשות טוענות כי קמה להן הזכות לבטל את הסכמי הבניה והפיתוח לנוכח פגמים בכריתתם (הטעיה, טעות) וקיומן של נסיבות חדשות וקיצוניות אשר מנעו את ביצועם, ואילו המשיבים טוענים, כי המבקשות הפרו את ההסכמים שנחתמו עימן בשל אי כדאיותה של העיסקה, אשר התבררה בדיעבד. זוהי תמצית טענות הצדדים בהליך העיקרי. 3. בבקשה לצו מניעה זמני טוענות המבקשות, כי הערבויות הבנקאיות שמימושן מתבקש אינן ערבויות בנקאיות אוטונומיות, ולחלופין, נטען, כי אף אם המדובר בערבויות בנקאיות אוטונומיות, אשר אין להורות ברגיל על עיכוב מימושן, בענייננו מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות להורות על עיכוב המימוש. 4. הטענה בדבר סיווג הערבויות נסמכת על נוסח כותרתן של הערבויות, אשר נאמר לגבי כל אחת מהן כי היא "מהווה מסמך משני לחוזה הנ"ל", היינו, לחוזה הבניה המוזכר בכותרת לפני כן. גופן של כל אחת מן הערבויות אינו שונה מכל ערבות בנקאית אוטונומית אחרת. על-פי נוסחה של הערבות, ערב הבנק כלפי המשיב למילוי כל התחייבויותיהן של המבקשות בקשר עם הסכם הבניה והוא יקיים את התחייבותו זו מיד עם קבלת דרישה בכתב מן המשיב, "ולשם כך אתם לא תהיו חייבים להמציא לנו כל הנמקה, ראיה, פס"ד או אסמכתא משפטית אחרת. כמו כן לא תהיו חייבים לדרוש תחילה את קיום החיוב ו/או סילוק הסכום כאמור מאת גאולת הכרך בע"מ/ירון ישעיהו בע"מ". עוד נאמר, כי הערבות היא בלתי חוזרת, מוחלטת ובלתי ניתנת לשינוי או להעברה, אלא בהסכמה. המבקשות טוענות, כי התוספת לכותרת כל אחת מן הערבויות, לפיה היא מהווה "מסמך משני" לחוזה הבניה, יוצרת קשר של תלות בין הערבות לבין עיסקת היסוד והופכת את חיובי הערב לנלווים לחיובים על-פי עסקת היסוד. אשר לכך נקבע, כי "שאלה זו , של מידת התלות, היא שאלה פרשנית, שהתשובה לה טמונה בכוונת הצדדים לכתב הערבות: האם כוונתם היתה ליצור חיוב אוטונומי או טפל. לדעתי, ההנחה הבסיסית חייבת להיות שכוונת הצדדים המשתמשים בערבות בנקאית היא לתת ערבות אוטונומית וכי הפיכתה לערבות רגילה חייבת להיעשות בצורה מפורשת, שתבהיר כי חיובי הערב לפי כתב הערבות הם משניים לחיובים לפי עיסקת היסוד והם קמים רק אם אלה לא קויימו" (ע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד נ(2) 685, 696, מפי כב' השופט טירקל; וראה גם: ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובנין (1988) בע"מ נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבנין בע"מ, תק-על 2004(1) 1649, פיסקאות 11-12; בש"א (י-ם) 2503/99 (ת"א 1235/99) נידר - חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-מח 99 (2) 2679, מפי כב' השופטת פרוקצ'יה). בענייננו, בחינת כתב הערבות בכללותו מעלה, כי המדובר בערבות עצמאית, המנותקת מעיסקת היסוד, ואין בפנינו עשייה מפורשת שבאה ליצור תלות בין חיובי הערב לחיובים על-פי עיסקת היסוד. אף אם ניתן לראות במילים הכלליות והסתומות משהו שבכותרת הערבות, כי היא מהווה "מסמך משני" לחוזה, מעין הצהרת כוונות בדבר קיומה של תלות, המדובר בשטר ללא שובר, שכן גוף הערבות אינו נותן ביטוי לכוונה זו. נהפוך הוא - גוף הערבות יוצר ניתוק בין התחייבות הערב לבין ההתחייבות על-פי עיסקת היסוד. חובתו של הערב קמה על-פי דרישת המוטב והיא בלתי מותנית, לרבות בכל תנאי הקשור עם עיסקת היסוד. אוסיף, כי לא אחת נקבע כי האוטונומיות של הערבות, המתבטאת בהתחייבות הערב לשלם לפי דרישה ראשונה של המוטב, בלי שהלה יצטרך לבסס את דרישתו, אינה נפגעת על-ידי ציון העילה למתן הערבות בכתב הערבות (רע"א 4256/96 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ ואח', פ"ד מח(1) 450, 455). בענייננו, כתב הערבות אף אינו כולל איזכור העילה למתן הערבות. זאת ועוד. עיון בהסכמי הבניה שמכוחם ניתנו הערבויות מעלה, כי על המבקשות היה להמציא ערבות לקיום התשלומים בגין עבודות הפיתוח שתהא "בנקאית, צמודה ואוטונומית". זו גם הערבות שהומצאה , ואם נפלה טעות בכותרת הערבות, כי אז אין בפגם זה כדי לשלול את יסוד האוטונומיות שבערבות. 5. טענתן השניה של המבקשות היא, כי מתקיימות בענייננו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות לנהוג על-פי החריג לכלל, שאין להורות על עיכוב מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית. 6. הכלל הוא, כי עצמאותה של הערבות הבנקאית האוטונומית מתבטאת בהיותה מנותקת מעיסקת היסוד, ולכן טעמים הקשורים בעיסקת היסוד אינם מצדיקים אי מימושה. "... המטרה היא לנתק בין התנאים שבעסקת היסוד לבין אפשרות מימושה של הערבות. אם על הנערב להוכיח את זכותו לפי עסקת היסוד כתנאי למימוש, כאילו אמרנו שהתנאים הכלולים בעסקת היסוד הפכו לחלק מן הערבות הבנקאית, קרי אין היא עצמאית עוד..." (רע"א 2078/02 מוניטין עתונות בע"מ נ' עו"ד רונן מטרי פ"ד נו(6) 97, 101, מפי כב' השופט גרוניס). עצמאות הערבות הבנקאית האוטונומית נועדה להגן על יציבות חיי המסחר ולספק אמצעי יעיל ואמין להבטחת זכויות. "ייפוי כוחן של טענות שיסודן בעסקת היסוד, ויהיו אלה אף טענות שניתן לבססן בראיות לכאורה, למנוע מהנערב לחלט את הערבות, עשוי לגרוע מתכליתה של הערבות הבנקאית לשמש כאמצעי חשוב להקניית בטחון ויציבות בעסקאות מסחריות..." (רע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובנין בע"מ, פ"ד נה(2) 447 ,452). עם זאת, כדי להגן על נותן הערבות נקבעו בפסיקה שני חריגים לעצמאות הערבות: חריג המירמה וחריג הנסיבות המיוחדות (ראה, למשל, רע"א 1765/00 הנ"ל, שם; ע"א 3130/99 הנ"ל, פיסקה 13). "...גם לעניין ערבות בנקאית אוטונומית ייתכנו חריגים, וזאת במקרים נדירים, שבהם התנהגות הנערב הייתה חמורה במיוחד..." (רע"א 4256/93 הנ"ל, בעמ' 455). השימוש בחריגים לעצמאות הערבות נעשה במשורה. "על בית המשפט לשקול את הצורך להגן על מוסד הערבות ומנגד לו - את הצורך למנוע מימוש ערבויות בידי מוטב הנגוע במרמה או בחוסר תום לב ואי הגינות בולטים (ראו, ע"א 3130/99 הנ"ל)... קיומה של מחלוקת חוזית איננו תנאי מספיק כדי לחסות בצילו של חריג הנסיבות המיוחדות (ע"א 3130/99 הנ"ל). כוחה ומעמדה של הערבות הבנקאית האוטונומית ייפגעו באופן ניכר, אם די יהיה בהעלת טענות רגילות הנוגעות לעסקת היסוד, אף אם נתמכות הן בראיות לכאורה, בכדי להביא למתן סעד זמני שימנע את מימוש הערבות..." (רע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ, תק-על 2004(2) 331, מפי כב' השופט גרוניס). ובהמשך: "גם האמירה, כי המוטב פעל לכאורה בחוסר תום לב אינה חייבת להביא לקביעה, כי עסקינן בנסיבות מיוחדות. דרוש חוסר תום לב קיצוני על-מנת שנאמר כי מתקיים החריג של נסיבות מיוחדות". 7. יישומם של הכללים שהותוו לעיל לעניינן של המבקשות מעלה, כי לא עלה בידן לבסס קיומן של נסיבות אשר יצדיקו נקיטה באמת המידה הנדירה בדבר עיכוב מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית. במה דברים אמורים. בין הצדדים קיימת מחלוקת אמיתית בדבר זכותן של המבקשות לבטל את הסכמי הבניה והסכמי הפיתוח. מחלוקת זו תתברר בהליך העיקרי. אשר לנסיבות מימושן של הערבויות, מושא דיוננו, המועד לביצוע תשלומו של השיעור החמישי של תשלומי הפיתוח הוארך על-ידי המשיב מספר פעמים על-מנת לאפשר לצדדים להידבר ביניהם, בין היתר, בנוגע לאפשרות לבטל את ההסכמים בהסכמה. כך ארע בנוגע לשאר המתחמים במכרז. המשא ומתן בין המבקשות לבין המשיב לא הבשיל לכלל הסכמה לביטול ההסכמים, בין היתר, בשל כך שהמבקשות לא הסכימו לבטל את ההסכמים בתנאים עליהם הוסכם עם הקבלנים האחרים. משכך, אותו "פסק זמן" שהצדדים נטלו לעצמם להידבר ביניהם הסתיים, ומשלב זה ואילך מוסדרים יחסי הצדדים על-פי משטר הסכמי הבניה, הכולל גם את החובה לשלם את התשלומים בגין עבודות הפיתוח. משלא עמדו המבקשות בחובתן לשלם את תשלומי הפיתוח במועד, היה המשיב זכאי לממש את הערבויות הבנקאיות שנועדו להבטיח תשלומים אלה. המבקשות טוענות לקיומן של נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות ביטולם של הסכמי הבניה והפיתוח, ואולם אין בטענה זו כשלעצמה כדי להקים נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות הימנעות ממימוש הערבויות הבנקאיות. כל עוד הסכמי הבניה בתוקף, ובתום תקופת "השעייתם" הזמנית במגמה להגיע לפתרון מוסכם, רשאי המשיב לפעול לפיהם ואין בכך משום "התנהגות חמורה במיוחד". בעניין שהתברר ב-בש"א (י-ם) 3081/02 (ת"א 4322/02) ח. י. בלאושטיין בנין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (אשר צורף לתגובת המשיבים) היו פני הדברים דומים לענייננו, מן הבחינה העובדתית והמשפטית. גם שם טענה המבקשת, כי היא זכאית לבטל הסכם בניה שנחתם עם המשיב לאחר זכיה במכרז בשל כך שאתר הבניה הפך, לאחר פרוץ פעולות האיבה באוקטובר 2000, למקום המצוי "בעיבורו של אזור לחימה". במסגרת הסעד הזמני עתרה המבקשת שם כי יינתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב להימנע מלדרוש את המחצית השניה של התשלום עבור עבודות הפיתוח ולהימנע מלפנות לבנק למימוש הערבות הבנקאית. בית-המשפט דחה את הבקשה. וכך נאמר שם (מפי חברי, השופט זילברטל): "גם אם קיימת בין הצדדים מחלוקת לגיטימית בעניין זכות המבקשת לבטל את החוזה, וגם אם לא ניתן לשלול את סיכויי המבקשת לזכות בתביעתה העיקרית, הרי שכאמור, 'אין די במחלוקת חוזית, כשלעצמה, כדי להצדיק סטיה מעקרון העצמאות'. ודוק, גם אם ייפסק בסופו של דבר... כי עמידת המשיבה על קיום החוזה אינה פעולה בתום לב, לא נובע מכן כי עמידתה של המשיבה על מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית, למרות קיומה של המחלוקת, גם היא פעולה שנעשית שלא בתום לב". דברים אלה יפים גם לענייננו. היינו, גם אם תתקבל התביעה, לא ניתן לתאר את התנהגותו של המשיב בקשר עם מימוש הערבויות כ"התנהגות חמורה במיוחד". נזכיר, כי המשיב מעוניין בבניית שכונת הפרסה בישוב חריש. לאחר שהתברר כי הזוכים במכרז 10025/99 אינם מתכוונים לבנות, בוטלו ההסכמים עם כל מי שניתן היה להגיע עימו להסכמה בנוגע לתנאי הביטול. כיום, בכוונת המשיב לשווק אותם מתחמים בגינם בוטלו ההסכמים בהסכמה, מחדש. בין כך ובין כך, כל עוד הסכם הבניה עומד בתוקף, ובתום "הקפאתו" לשם עריכת משא ומתן, רשאי המשיב לפעול לפיו. עניננו אינו דומה כלל למקרה שנדון ב- בש"א (ת"א) 10252/04, ת"א 1051/04 סולל בונה בע"מ נ' היועץ המשפטי לרשות שדות התעופה, אשר הובא בסיכומי המבקשות. שם מומשה ערבות בנקאית אוטונומית כתגובה להגשת תביעה, לאחר שהערבות לא מומשה במשך שנה מאז קמה העילה למימושה. בענייננו, מימוש הערבות נעשה בסמוך לאחר המועד האחרון לתשלום תשלומי הפיתוח, ומשאלה לא שולמו (המועד האחרון לתשלום חל בתאריך 15.12.03, ודרישת המימוש נערכה בתאריך 21.12.03). דווקא המבקשות הן אלה שהגישו תביעה לביטול הסכמי הבניה והפיתוח, להשבת הסכומים ששילמו ולתשלום פיצויים, וכרכו בתביעה, במסגרת בקשה לסעד זמני, את נושא מימוש הערבויות הבנקאיות האוטונומיות. 8. אשר למאזן הנוחות, הכלל הוא כי ככל שהזכות לכאורה טובה וחזקה יותר, כך נדרש פחות שמאזן הנוחות יטה אל עבר הצד המבקש; ולהיפך - ככל שהזכות לכאורה קלושה וחלשה יותר, כך על המבקש את צו המניעה הזמני להראות, כי מאזן הנוחות נוטה באופן ממשי לטובתו (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר ואח', תק-על 2001(2) 678). ענייננו בחלופה השניה. זכותן הלכאורית של המבקשות לעכב מימושן של הערבויות הבנקאיות "קלושה וחלשה", ומכאן שעליה לבסס כדבעי את טענותיהן בדבר מאזן הנוחות. זאת לא נעשה. כל שנאמר בבקשה בעניין זה הוא, כי המבקשות השקיעו בפרוייקט הבניה בישוב חריש סכומים ניכרים. משכך, "הגדלת מצבת החובות לבנקים בסכום שהתבקש בדרך של מימוש ערבויות העומד על כמליון ₪ מקשה ביותר על המבקשות העוסקות בנדל"ן" (סעיף 93 לבקשה). האמור בבקשה אינו נתמך בתצהירו של מנהל המבקשות, מר אליהו רוזנבלום, התומך בבקשה לצו מניעה זמני, אשר אינו מתייחס לנתונים בדבר מאזן הנוחות. עוד אזכיר, כי הסכום הנ"ל של מיליון ₪ איננו מדויק. בכל הנוגע למבקשת הראשונה, סכום הערבות הוא 360,222 ₪, ואילו בעניינה של המבקשת השניה המדובר בסכום של 487,931 ₪. עובר לחקירתו הנגדית השלים מנהל המבקשות את עדותו הראשית. לדבריו, דרישת המימוש של הערבויות הבנקאיות גרמה לכך שהבנק "דרש מאיתנו הבהרות כבר יותר רציניות כי הנה משרד השיכון כבר לא הולך איתנו יד ביד... ולכן הבקשה שלהם היתה שנדווח להם בתקופה קצרה או שאנחנו הולכים לבצע עם הסכם ואז יש פרוייקט או שהם רוצים לקבל את כל הכסף שלהם בחזרה" (עמ' 11-12 לפרוטוקול). דבריו של מנהל המבקשות לא נתמכו בכל מסמך שהוא. מן הדברים הנ"ל ומיתר דבריו של מר רוזנבלום ניתן להבין, כי היה על המבקשות לקבל החלטה עסקית ולבחור בין המשך הפרוייקט לבין הגשת תביעה לביטול ההסכמים, בין היתר, בשל לחצו של הבנק המלווה, אשר העמיד למבקשות אשראי בסכומים נכבדים, לדעת לאן פני המבקשות מועדות - לבניה או לנסיגה מן הפרוייקט. דא עקא, אין באמור לעיל כדי להעיד על נזק מיוחד שעלול להיגרם למבקשות כתוצאה ממימוש הערבויות דווקא. נזכיר, כי סכומי הערבויות הם סכומים קטנים ביחס להיקף האשראי שהמבקשות כבר קיבלו מן הבנק, לטענתן. הנזק שמר רוזנבלום דיבר עליו קשור עם התמשכותו של מצב אי הוודאות בנוגע לפרוייקט. מצב זה בא על סיומו עם הגשת התביעה, המבטאת את רצונן של המבקשות לבטל את ההסכמים. אם יזכו בתביעה, יהיו בידן די אמצעים להשבת החוב לבנק (ואף למעלה מכך). כך עולה גם מדבריו של מר רוזנבלום: "אם היינו מצהירים שאנחנו מבטלים את העיסקה אבל לפחות יש לנו כתב תביעה וזה אצל מגשר או מפשר, אז בסדר, אבל כשהיינו צריכים לחתום על כתב ויתור וזה אומר להחזיר לבנק שישה [מליון ₪] במקום עשה [מליון ₪], המשמעות היא הפסקת הפעילות של החברה מול הבנק" (עמ' 12 לפרוטוקול). דבריו של מנהל המבקשות מבארים מדוע נמנעו המבקשות להגיע לפשרה עם המשיב בנוגע לתנאי הביטול של הסכמי הבניה ומדוע יש יתרון, ביחסי המבקשות והבנק, בביטול על דרך של הגשת תביעה לביטול ולתשלום פיצויים. הכל טוב ויפה, אך אין בכך כדי לבסס בדרגה הנדרשת את הטענה, כי מימושן של הערבויות הבנקאיות יגרום - כשלעצמו - נזק כה חמור למבקשות, אשר יהיה בו כדי לאזן את חולשתן של טענותיהן בנוגע ל"זכות לכאורה". 9. סיכומם של דברים. על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת, כי לא עלה בידי המבקשות לבסס קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות עיכוב מימושן של הערבויות הבנקאיות האוטונומיות שניתנו להבטחת ביצועם של התשלומים בגין עבודות הפיתוח. כמו כן, לא עלה בידן להוכיח, כי דחיית הבקשה תגרום להן לנזק כה גדול, אשר יצדיק קבלת הבקשה חרף העדרן של נסיבות מיוחדות לעיכוב המימוש, כאמור. הבקשה נדחית. צו המניעה הזמני שניתן בתאריך 23.12.03 מתבטל. הביטול יכנס לתוקפו בתאריך 1.11.04, בין היתר, על-מנת לאפשר לצדדים להידבר ביניהם, בהמשך למשא ומתן שנוהל בחסות הדיון בתאריך 8.7.04, במגמה להגיע להסדר מוסכם בכל הנושאים שבמחלוקת. המבקשות ישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. בניההיתר בניה