בפני שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת צ. קינן) בתמ"ש 2470/01, 45280/00, 45281/00 אשר נשמעו במאוחד, מיום 8.7.04 והחלטה מיום 14.9.05 (שניהם יחד: "פסק הדין") הקובע את אופן חלוקת רכוש הצדדים, והתנאים לסילוק ידה של המשיבה מדירת מגורי הצדדים. רקע 1. המערער 1 (להלן: "הבעל") והמשיבה (להלן: "האישה") נישאו בשנת 1980 וגידלו שלוש בנות. בין הצדדים פרץ משבר והם התגרשו בשנת 2000. 2. סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים נעוץ בשאלת זכויותיה של האישה בדירת המגורים בה התגוררו הצדדים במשך כל שנות נישואיהם ועד היום, ואשר רשומה על שם הבעל (3/16), אמו (10/16) ואחותו (3/16) (להלן - "המערערים") (להלן: "דירת המגורים"). 3. טרם הגירושין, גיבשו הצדדים הסכם בו ויתרה האישה על הזכויות בדירת המגורים. אלא, שבית הדין הרבני אליו הוגש ההסכם סירב לאשרו וליתן לו תוקף בשל התחייבות האשה לשאת במזונות הקטינות. האישה עתרה לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה להצהיר כי היא הבעלים של מחצית מהזכויות בדירת המגורים, וזאת נוכח כוונת הצדדים ושיפוץ רחב היקף אשר בוצע בדירה בכספי הבעל והאישה. כן עתרה לאיזון משאבים בכל נכסי הבעל בהתאם לחוק יחסי ממון, תשל"ג - 1973, והגישה תביעה למזונות ילדים. 4. הבעל טען כי לאישה אין זכויות בדירת המגורים. לטענתו, הוא והאישה הינם ברי רשות בדירת המגורים, מעולם לא הובטחו לאישה זכויות בדירה, והשיפוץ אשר בוצע בדירה מומן רובו ככולו בכספי האם. עוד טען הבעל כי עם גירושי הצדדים בוטלה הרשות אשר ניתנה לאישה להתגורר בדירת המגורים. לפיכך, הגישו המערערים תביעה לסילוק ידה של האישה מדירת המגורים ולדמי שימוש בדירה. בנוסף, הגיש הבעל כתב תביעה בו עתר לאיזון משאבים בזכויות הסוציאליות אשר נצברו על שם האישה. פסק הדין של בית משפט קמא 5. בית משפט קמא דחה את תביעת האישה להצהיר כי היא הבעלים של מחצית מהזכויות בדירת המגורים מאחר ולא הוכח, במידה הנדרשת, ויתור של האם והאחות על זכויותיהן בדירת המגורים. עם זאת, נוכח השבחת דירת המגורים מכספים משותפים של האישה והבעל, וקבע כי האישה זכאית לקבל פיצוי בגין חלקה בהשקעה. לעניין זה דחה בית המשפט קמא את טענת הבעל כי השיפוץ מומן מכספי האם וקבע כי אף אם ניתנו כספים על ידי האם לצורך השיפוץ, הם ניתנו במתנה לשני בני הזוג. בהתאם, קבע בית משפט קמא כי האישה זכאית למחצית מעלות השיפוצים או של שווי ההשבחה, לפי הגבוה ביניהם. חוות דעת השמאי מטעם בית המשפט אומצה על ידי בית משפט קמא בהחלטה מיום 14.9.05, ונקבע כי נוכח היעדר היכולת להעריך את עלות השיפוצים זכאית האישה למחצית משווי ההשבחה. 6. לעניין תביעת סילוק יד האישה מדירת המגורים קבע בית משפט קמא כי לבעל ולאישה ניתנה רשות להתגורר בדירת המגורים ללא תנאים וללא הגבלת זמן. בית משפט קמא קבע כי אף כי רשות זו ניתנת לביטול, הרי שנוכח משך המגורים והיקף ההשקעה בדירת המגורים, אין הבעלים רשאים לסלק את האישה בלא כלום, וכי האישה רשאית להמשיך להתגורר בדירת המגורים עד לאחר תשלום הפיצוי בגין שווי ההשבחה. 7. בית משפט קמא דחה את טענת האישה כי הבעל הבריח כספים, ולעניין איזון המשאבים בזכויות הסוציאליות קבע כי כל צד יישאר עם זכויותיו הוא. 8. כן הכריע בית משפט קמא בעניין מזונות הקטינות וקבע כי נוכח מגורי הצדדים בדירה, אחת יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות הקטינות ללא שהבעל חוייב בתשלום שוטף נוסף לאישה. שני הצדדים מערערים על פסק הדין. הערעור 9. טענות האישה 9.1 לטענת האישה, קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא מובילות למסקנה כי הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בדירת המגורים, בהתאם לדין הכללי, ולפיכך, טעה בית משפט קמא בכך שדחה את תביעתה לעניין זכויותיה בדירה. לחילופין, טוענת האישה כי הפיצוי לו היא זכאית הינו בשווי מחצית משווי הדירה בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט. עוד טוענת האישה כי טעה בית משפט קמא כאשר אימץ את חוות דעת השמאי חרף טעויות בחוות הדעת והיעדר התייחסות להשבחת היתר שהשביחו הצדדים את דירת המגורים. 9.2 המשיבה מוסיפה וטוענת כי טעה בית משפט קמא כאשר התעלם מהברחת כספים על ידי הבעל ומכך שהסיוע אשר התקבל על ידי האם, לאו סיוע הוא אלא "הלבנת" הכנסות בלתי מדווחות של הבעל. 9.3 בנוסף, לטענת האישה, טעה בית משפט קמא כאשר לא חייב את הבעל במזונות ילדים מיום הגשת התביעה. 10. טענות הבעל, האם והאחות 10.1 לטענת המערערים, גובה הפיצוי בגין ההשבחה בדירה אשר נפסק על ידי בית משפט קמא, מוטעה נוכח טעויות בחוות דעת השמאי, ביניהם הכללת שווי אחוזי הבניה בשווי ההשבחה, בעוד שאחוזי הבניה שייכים לבעלי הדירה. 10.2 עוד לטענתם, הם ביטלו את הרשות אשר ניתנה לאישה להתגורר בדירת המגורים ללא תשלום, ולפיכך, אין הצדקה לאפשר לאישה להמשיך להתגורר בדירה ללא תשלום דמי שימוש ראויים, עד לקבלת מחצית משווי ההשבחה. 10.3 עוד טוען הבעל כי יש לערוך איזון משאבים מלא בזכויות הסוציאליות של הצדדים ולהורות לאישה לשלם לבעל את מחצית ההפרש בין זכויותיה לזכויותיו. דיון זכויות האישה בדירת המגורים 11. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים. מקרים חריגים אלה הינם אותם מקרים בהם קיימות עובדות המראות בעליל "שלא יכול היה השופט להתרשם כפי שהתרשם" (ע"פ 3579/04 אפגאן נ' מדינת ישראל לא פורסם 27.12.2004). במקרה שלפנינו, לא מצאתי נימוקים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא המבוססות היטב על התשתית הראייתית אשר הונחה בפניו. הוא הדין לגבי מסקנותיו של בית המשפט קמא המבוססות על קביעות עובדתיות אלה. 12. שותפה אני לקביעת בית משפט קמא כי במקרה הנדון בו לבעל זכות ב- 3/16 חלקים בלבד מהזכויות בדירת המגורים, מידת ההוכחה הנדרשת על מנת להוכיח מתן מתנה במקרקעין גבוהה במידה ניכרת ממידת ההוכחה הנדרשת כאשר מלוא הזכויות בדירת המגורים רשומות על שם אחד מבני הזוג. בפרשת יעקובי קבע בית המשפט העליון כי בני זוג לגביהם חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, הקובע משטר של הפרדה רכושית, יכולים להוכיח שיתוף בנכס זה או אחר לפי הדין הכללי. בית המשפט הדגיש כי "יש לקבוע את הבעלות לאשורה לפי הדין הכללי, שיפורש בגמישות ובהתאמה למסגרת השתוף שבה חיים השניים שהרכוש נצבר על ידם... כל זה ייעשה, תוך התייחסות למערכת היחסים המיוחדת של השותפות הנובעת מחיי הנשואין, כשם שבמישורי משפט אחרים מגמשת את עצמה הפרשנות המשפטית לסיטואציות המיוחדות שבהן מיושם הדין הרלוונטי". (ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי פ"ד מט (3) 529, 621 (1995), ההדגשה שלי - י.ו.). בהתאם נקבע כי "יש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים, כאשר זו רשומה רק על שם אחד מהם" (רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי פ"ד נו (6) 175 , 182 (2002)). לא כך כאשר הבעלות בדירת המגורים הינה של צדדים שלישיים ולא של אחד מבני הזוג. בין אלה לבין האישה לא מתקיימת אותה "מערכת היחסים המיוחדת של השותפות הנובעת מחיי הנשואין", (פרשת יעקובי לעיל) וכמות הראיות הנדרשת כדי להרים את נטל ההוכחה במידה הנדרשת רבה יותר מזו הנדרשת בין בני זוג. מתן רשות להתגורר חינם בדירת מגורים אינה מצביעה, כשלעצמה, על כוונה ליתן את הזכויות בדירה במתנה לאישה. אמנם, במקרה הנדון ניתנה אף רשות לשפץ את הדירה אך "גם רשות כזו אינה מקנה לבונה על קרקע הזולת זכויות קנייניות בקרקע גופה עליה בנה" (ע"א 463/79 ג'בראן נ' ג'בראן פ"ד לו (4) 403). 13. לפיכך, אין מקום להתערבות בקביעת בית משפט קמא כי האישה לא הרימה את נטל ההוכחה כי האם והאחות נתנו לה את הזכויות בדירת המגורים במתנה, ובדין נדחתה תביעתה בעניין זה. 14. מנגד, ברי כי האישה זכאית לקבל מהמערערים, בעלי הדירה, פיצוי בגין השקעתה בדירה, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא. גובה הפיצוי נקבע בהתאם לשווי ההשבחה לפי חוות דעת שמאי אשר אומצה על ידי בית משפט קמא. ככלל, "…נדירה התערבות ערכאת הערעור משמדובר בקביעות שבעובדה המתבססות על חוות דעת מומחים מקצועיים" (ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל תק-על 2004(2), 3408 ,עמ' 3411). שוכנעתי כי המקרה הנדון אינו נופל בגדר אותם מקרים נדירים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. חוות דעת השמאי אומצה על ידי בית משפט קמא לאחר שהשמאי ענה על שאלות הבהרה שהוצגו בפניו על ידי שני הצדדים, ולאחר שנחקר ארוכות על חוות דעתו. ולא מצאתי כל טעות או פגם בשיקול דעת בית משפט קמא באימוץ חוות הדעת ודין טענות הצדדים כנגד חוות הדעת להידחות. סילוק יד 15. האישה מתגוררת בדירת המגורים לפי רשות אשר ניתנה לה מאת המערערים, בעלי הדירה. המערערים ביטלו רשות זו ועותרים לסילוק ידה של האשה ותשלום דמי שימוש מיום ביטול הרשות ועד ליום פינוי האישה מהדירה. בית המשפט קמא קבע כי המערערים אכן רשאים לבטל את הרשות, אך התנה את ביטול הרשות בתשלום פיצוי לאישה בגין השבחת שווי דירת המגורים. כן, נקבע כי עד לביצוע התשלום רשאית האישה להמשיך ולהתגורר בדירת המגורים ללא תמורה. המערערים טוענים כי יש לנתק את הקשר בין חובתם לשלם פיצוי בגין השבחת דירת המגורים, לבין סילוק ידה של האשה מהדירה וחובתה לשלם דמי שימוש בגין התקופה בה היא מתגוררת בדירה ללא רשותם. 16. אין בידי לקבל טענה זו. ככלל, "הגם שרשות חינם ניתנת לביטול בכל עת, יש והביטול אינו תופס אלא אחרי מתן הודעה סבירה בהתחשב עם הנסיבות המיוחדות של המקרה" (ע"א 657/71 יקותיאל נ' שר האוצר פ"ד כו (2) 564, 568 (1972)) ולפיכך, מקבל הרשיון אינו הופך למסיג גבול מייד עם ביטול הרשיון באופן פורמאלי (ע"א 463/79 ג'בראן לעיל). 17. יתרה מכך, השאלה אם להורות על פינויו של בר רשות קודם לפיצויו בפועל, אם לאו, נתונה לשיקול דעת בית המשפט בהתאם לנסיבות העובדתיות של כל מקרה ומקרה. (ראה דנ"א 10416/02 כדורי נ' רשות הנמלים והרכבות טרם פורסם 13.8.2003). נקבע כי מקום בו מקבל הרשות השביח את הנכס בהרשאה והסכמה מפורשת מלכתחילה, מאת בעל הנכס, אזי יש מקום להתנות את סילוק היד בתשלום פיצוי. "בית המשפט יצווה על סילוק ידו של המשיב מהדירה, וזה יותנה בכך, כי המערער ישלם למשיב את סכום הפיצוי כפי שייקבע (ע"א 463/79 לעיל, 413). וכן: "נראה לי כי יש להתנות את ביטול הרשיון ואת פינוי המשיב מהחלקה בפיצוי הולם עבור ההשקעות שהשקיע בחלקה ועבור הוצאותיו בגין חיסול עסקו המתנהל בחלקה מזה שנים רבות" (רע"א 2701/95 כנען נ' עבד אלטיף פ"ד נג (3) 151 , 169 (1999). 18. במקרה זה, נוכח משך שנות הנישואין הארוכות בהן התגוררו הצדדים בדירת המגורים עם בנותיהן, השקעת משאביהם הכלכליים בהשבחת הדירה, והיעדר יכולת כלכלית ממשית המאפשרת לאישה לשכור לעצמה דירה אחרת, אני סבורה כי צדק בית משפט קמא עת דחה את מועד פינוי האישה עד לאחר שתקבל את הפיצוי בגין שווי ההשבחה. איזון משאבים 19. האישה מלינה כנגד דחיית טענתה כי הבעל הבריח כספים, ואילו הבעל מלין נגד הקביעה כי כל צד יישאר עם הזכויות הסוציאליות הרשומות על שמו. 20. דין טענת האישה להידחות. קביעת בית משפט קמא לפיה האישה לא הרימה את הנטל להוכחת הברחת נכסים, הינה קביעה עובדתית מובהקת המבוססת על חומר הראיות שהונח בפני בית משפט, ולא מצאתי עילה להתערבות בקביעה זו. 21. לא כך לגבי טענת הבעל. כעולה מתיק המוצגים המורחב, האישה הגישה תצהיר מפורט לגבי הרכוש בבעלותה ואליו צורפו אישורים לפיהם, במועד הגירושין היו לאישה זכויות בקרן השתלמות, קרן פנסיה וקופות תגמולים בסך כולל של 317,075 ₪. נוכח קביעת בית משפט קמא כי לזכות הבעל היו רשומים סך כ- 190,000 ₪ בלבד, וכן נוכח קביעת בית משפט קמא כי "לא יכולה להיות מחלוקת שזכויות אלו יש להביאן בחשבון לעת אזון" (סעיף 44 לפסק-הדין), מן הדין להורות על איזון שווין של זכויות סוציאליות אלה של שני בני הזוג, וכך אני מורה. זכויות אשר טרם גמלו, יידחה האיזון בהן למועד הבשלתן. מזונות 22. התערבות בית המשפט שלערעור בגובה דמי מזונות אשר נפסקים על ידי הערכאה הראשונה הנה מצומצמת ביותר. ראה: "הלכה רווחה היא, שאין בית המשפט לערעורים מתערב בסכום המזונות שנפסק על ידי הערכאה הראשונה, אם היא פסקה לפי הנתונים שהיו בפניה ולא נתגלה בשיקוליה פגם היורד לשרשו של ענין". ע"א 197/82 (לא פורסם), צוטט בע"א 56/85 - דורון אביאני נ' ענת אביאני ואח' .תק-על 85(3), 366. 23. המקרה הנדון אינו נופל בגדר החריגים המצדיקים התערבות. האישה מלינה כנגד קביעת בית משפט קמא כי הבעל והאישה ישאו בחלקים שווים בכל הוצאות הקטינות, לרבות תשלום הוצאות אחזקת הבית. לטענתה, הכנסת הבעל גבוהה באופן משמעותי מההכנסה עליה הצהיר, וכי לפיכך שגה בית משפט קמא כאשר לא חייב את הבעל לשלם דמי מזונות לידי האישה. קביעת גובה הכנסות הצדדים הינה קביעה עובדתית אשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, ואף במקרה הנדון לא מצאתי טעם לעשות כן. 24. לגוף העניין, שוכנעתי כי בית משפט קמא ערך את האיזון הראוי בין מכלול השיקולים הרלבנטים אותם יש לשקול בעת פסיקת המזונות, לרבות, מגורים בדירה אחת של הקטינות עם הבעל והאישה, הכנסת שני ההורים וצרכי הקטינות. לפיכך, אין מקום להתערבות ערכאת הערעור. סוף דבר 25. הערעורים נדחים, למעט ביצוע איזון משאבים בזכויות הסוציאליות כאמור בסעיף 21 לעיל. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו. הפיקדון יוחזר למערער. הערה - לצערי, על אף מועד הגשת תיקי המוצגים על ידי הצדדים, החומר ביחד עם התיק עצמו, הובאו לעיוני רק בימים אלה. לפיכך התעכב מתן פסק הדין. איזון משאביםזכויות סוציאליות