בהיתר שניתן לבנייה בנכס נתגלה, שנים לאחר השלמת הבנייה, פגם. בעל הנכס מבקש לתקן את הפגם ולהכשיר בדיעבד את ההיתר. מוסד התכנון מתנה את הדיון בבקשה בהפסקת שימושים חורגים המתבצעים במבנה שהוקם בנכס. האם יש זיקה בין השימושים החורגים להכשרת היתר הבנייה? האם הכללת השימושים החורגים בגדר שיקולי מוסד התכנון היא מהלך ענייני או שיקול זר? על שאלות אלה סבה העתירה. הנסיבות תוכנית בניין עיר חש/3/8 (להלן: "תוכנית 3" "התוכניות הַתְקֵפה") משתרעת על שטח קבוץ געש (להלן: "הקיבוץ" או: "העותר") להוציא השטחים החקלאיים. התוכנית (ביחד עם תוכנית מש"מ/43) מגדירה בשטח הקיבוץ שלושה אזורים: אזור המגורים, אזור התעשייה ואזור מבני המשק (להלן: "מתחם המשק"). מתחם המשק הוא שטח של כ-45 דונם ובו מותר - לפי התוכנית התקפה - להקים בניינים הקשורים ליצור חקלאי, בנייני מלאכה, אחסנה, מחסנים ומוסכים. בשנת 1998 קיבל הקיבוץ היתר מן הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חוף השרון (להלן: "הוועדה המקומית") והקים, באזור התעשייה, מבנה בשטח 16,000 מ"ר (להלן: "מבנה התעשייה"). בראשית שנת 2000 קיבל הקיבוץ היתר מן הוועדה המקומית ובשנת 2002 בנה מבנה בשטח 11,000 מ"ר במתחם המשק (להלן: "מבנה המשק"). הקיבוץ יזם, בשל מצבו הכלכלי הקשה, שתי תוכניות ( חש/8/11 ותכנית חש/8/15) שנועדו לאפשר שימוש בחלקים ממתחם המשק ומתחם התעשייה למטרות תעסוקה ומסחר. הוועדה המקומית תמכה בתוכניות הללו ובראשונה הן זכו לעידוד ולקידום בידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז המרכז (להלן: "הוועדה המחוזית"). "ברוח" התוכניות שניזומו בידי הקיבוץ, ביקש הקיבוץ וקיבל, ביום 13.06.2002, היתר לשימוש חורג - משימוש אחסנה ומלאכה לשימוש של מחסני מכר- בחלק בן 6,900 מ"ר ממתחם המשק, לתקופה של חמש שנים. בשנת 2005 הוגש כתב אישום נגד הקיבוץ בשל בנייה בלא היתר במתחם התעשייה ובמתחם המשק. בשנת 2007 הומר האישום, במסגרת הסדר טיעון, לאישום בשימוש במקרקעין בחריגה מן התוכנית התקפה. הטענה לאי חוקיות הבנייה הושתתה על הוראה בתקנון תוכנית 3 לאמור: "לא יינתן היתר בנייה אלא בעפיפות לתכנית בינוי. תכנית בינוי יכולה להתייחס לחלק משטח התכנית , אך חייבת לכלול אזור שימושי קרקע בשלמות... תכנית בינוי תאושר ע"י הוועדה המקומית ובהסכמת הוועדה המחוזית". מתברר כי היתרי הבנייה נתנו מבלי שקדמה לכך הצגת תכנית בינוי שזכתה לאישור הוועדה המקומית ולהסכמת הוועדה המחוזית. הקיבוץ ביקש להכשיר את היתרי הבנייה בדיעבד ולפיכך הכין תכנית בינוי לפי הנחיות הוועדה המקומית (להלן: "תוכנית הבינוי המוצעת"). ביום 16.06.2006 אישרה הועדה המקומית את תוכנית הבינוי המוצעת והעבירה אותה לוועדה המחוזית לקבלת הסכמתה. ביום 5.12.06 קיימה הוועדה המחוזית דיון והחליטה שלא לאשר את תוכנית הבינוי המוצעת. ההחלטה נומקה בכך ש"השימושים הקיימים בפועל אינם תואמים את [תוכנית 3] ...לא ניתן לאשר את תוכנית הבינוי אישור שמהווה הלכה למעשה אישור לשימושים הקיימים שאינם חוקיים". הקיבוץ הגיש עתירה נגד החלטת הוועדה המחוזית, אלא שמשך זמן הדיונים חלו תמורות שונות שעיכבו את הליכי העתירה ולאחר מכן הוליכו לתיקונה. בראשונה , בהקשר להסדרי הטיעון בתיק הפלילי, צמצם הקיבוץ במידה ניכרת את השימושים החורגים הבלתי מותרים במתחם התעשייה. בשנייה הוועדה המחוזית דחתה את תוכניות חש/8/11 ו-חש/8/15 שיזם הקיבוץ (שנועדו, בין היתר, להכשיר שימושי מסחר ותעסוקה במתחם המשק ובמתחם התעשייה). אולם בעקבות ערר של הוועדה המקומית למועצה הארצית ניתנה לקיבוץ אפשרות להציע תוכנית חלופית. בתיאום עם לשכת התכנון המחוזית יזם הקיבוץ "תוכנית כוללת לקיבוץ געש"- חש/18/8 (להלן: " הצעת תוכנית 18"). תוכנית 18 גובשה לפי הנחיות מפורטת של לשכת התכנון המחוזית. בין היתר כללו ההנחיות תיחום של הבינוי במתחם המשק לכדי 11,000 מ"ר (שטח השווה לשטחו של הבינוי הקיים במתחם המשק) ותיחום שימושי המסחר בבינוי זה לכדי 2,200 מ"ר. בו זמנית ביקש הקיבוץ היתר לשימושים חורגים (מסחר) במתחם המשק בהיקף השווה לתיחום האמור בהצעת תוכנית 18. כמו כן ביקש הקיבוץ שהוועדה המחוזית תקיים דיון חוזר בתוכנית הבינוי המוצעת כדי להכשיר בדיעבד את הבינוי הקיים (שנבנה, כאמור, על פי היתרי בנייה). הוועדה המחוזית קיימה, ביום 12.11.07, דיון בתוכנית הבינוי המוצעת והחליטה לעכב את ההכרעה בעניין זה עד שתתקבל החלטה בעניין הצעת תוכנית 18. ביום 26.11.07 קיבלה הוועדה המחוזית החלטה להפקיד את הצעת תוכנית 18 (להלן: "החלטת ההפקדה של תוכנית 18"). בהחלטת ההפקדה קבעה הוועדה המחוזית ש"השטח המיועד לתעשייה [מתחם התעשייה] יישאר בייעוד תעשייה בהתאם לתוכניות התקפות ושטחי הבנייה באזור יהיו בהתאם ל[תוכנית 3]. לעניין השטח שייעודו [בתוכנית 3] מבני משק...חלקו המזרחי...ייועד לאזור תעסוקה בשטח בנייה שלא יעלה על 11,000 מ"ר...וחלקו המערבי יישאר בייעוד מבני משק...". ביום 28.1.08 קיימה הוועדה המחוזית דיון בשאלת תוכנית הבינוי המוצעת. בדיון נסקר המצב התכנוני, לרבות תוכנית 18 המוצעת ועקרונות השימוש והיקפי הבנייה שנקבעו בהחלטת ההפקדה. הוועדה ציינה גם ש- "בתוכנית הבינוי הנדונה [המוצעת] תואמים שטחי הבנייה המבוקשים לשטחי הבנייה שנקבעו בהחלטת ההפקדה של [תוכנית 18]". סקירת השימושים בפועל העלתה כי מתקיימים שימושים שאינם תואמים את התוכנית התקפה. אולם התברר כי השימושים הבלתי מותרים במתחם התעשייה צומצמו במידה ניכרת מאד. על בסיס המציאות המתוארת החליטה הוועדה לאשר את תוכנית הבינוי המוצעת ביחס למתחם התעשייה ולדחות את תוכנית הבינוי בהקשר למתחם המשק, בשל העובדה שמתקיימים בו שימושים שלא כדין. הוועדה נימקה את החלטתה בכך ש"אישור תוכנית הבינוי יהווה הלכה למעשה אישור לשימושים הקיימים שאינם חוקיים" (להלן: "ההחלטת הוועדה המחוזית" או: "ההחלטה"). העתירה המקורית תוקנה. העתירה המתוקנת משיגה על החלטת הוועדה המחוזית. טיעוני העותר טיעונו של העותר הוא במבנה משולש הבא: (א) החלטת הוועדה המחוזית יוצרת "מעגל שוטה"; (ב) נימוק הסירוב שבהחלטת הוועדה המחוזית מוטעה מיסודו; (ג) טעמי אישור מצדיקים שלא נשקלו. החלטת הוועדה המחוזית כ"מעגל שוטה" הוועדה המחוזית הצביעה על היעדר תוכנית בינוי כ"פגם" השולל את תקפות היתרי הבנייה. היא דרשה את תיקונו של הפגם. מבלעדי התיקון, כך הבהירה הוועדה המחוזית, לא יהיה תוקף להיתרי הבנייה ולא ייעשה כל טיפול בבקשות הקיבוץ בעניין מבנה התעשיה או מבנה המשק. הקיבוץ נערך לתיקון הפגם על ידי הכנה מדוקדקת של תוכנית בינוי שתעלה בקנה אחד עם הנורמות התכנוניות התקפות. כיוון שהוועדה המחוזית מסרבת לאשר את תוכנית הבינוי נותרת הבנייה הקיימת (בהיקף של 11,000 מ"ר) כבנייה נעדרת היתר וכמציאות מעשית ווירטואלית גם יחד. כל זה למרות שהבנייה נעשתה בהיתר. בקשות להיתרי בנייה במתחם התעשייה והמשק ובקשות לשימוש חורג במבנה המשק אינן נדונות, אף על פי שהן עולות בקנה אחד עם החלטת ההפקדה של תוכנית 18. הנה כי כן, הוועדה המחוזית דורשת את תיקון הפגם שנפל בהיתרים אך בו זמנית מסרבת לתקן. זה מעגל שוטה שאין ממנו מוצא. הנמקה מוטעית של החלטת הוועדה המחוזית הוועדה המחוזית נימקה את החלטתה בנימוק אחד ויחיד לאמור: "מתקיימים עדיין שימושים שלא כדין... אישור תוכנית הבינוי יהווה הלכה למעשה אישור לשימושים הקיימים שאינם חוקיים". פשיטא שלהתרת בנייה אין כל זיקה ואין כל השלכה על השימוש הנעשה במבנה. אישור תוכנית הבינוי המצלם מציאות מבונה של 11,000 מ"ר, עשוי להקנות תוקף לבנייה הקיימת. מה בין זה לבין השימוש שנעשה בשטח המבונה? אם ייעשה בשטח המבונה שימוש תואם את הנורמה התכנונית הוא ייחשב כשימוש מותר. אם ייעשה בשטח המבונה שימוש שאינו תואם את הנורמה התכנונית הוא ייחשב כשימוש חורג שאינו מותר. כבסיס לשני המצבים משמש אותו בינוי ואותה תוכנית בינוי. יצירת זיקה בין שימושים אסורים לבין התרת הבנייה יוצרת מכשלה הגיונית. טעמי אישור מצדיקים שלא נשקלו העותר טוען שהיה על הוועדה המחוזית לקחת בחשבון שורת שיקולים שיש בהם כדי להקהות את עוקצה של המציאות שנדמתה בעיני הוועדה כמציאות של שימושים שלא כדין. השיקול האחד הוא שהחלטת הוועדה המחוזית מהווה ענישה בלתי חוקית. למעשה הוועדה מלקה את הקיבוץ בעניין אחד (אישור תוכנית הבינוי) בשל ליקוי בעניין אחר (שימושים חורגים שאינם מותרים). הדבר דומה למניעת היתר בנייה של בניין במקום מסוים בשל כך שמבקש ההיתר בנה או בונה בניינים ללא היתר במקום אחר (השווה עת"מ (ת"א) 1175/08 כהן נ' וועדת הערר מרכז; בר"ם 2644/08 כהן נ' וועדת הערר). העותר סבור שהנחיות היועץ המשפטי לממשלה בדבר אי עידוד עבריינות בנייה עוסקת בנסיבות שבהן מתבקש להכשיר בינוי שיסודו בעבירת בנייה. לא זה העניין הנדון כאן. השיקול השני נעוץ בנורמות התכנוניות הגלומות בתוכנית 18. תוכנית זו אם תקבל תוקף תחיל מציאות תכנונית שתעלה בקנה אחד הן עם תוכנית הבינוי והן עם השימושים הנעשים במתחם המשק כיום (בהיקף שהעותר מבקש לאשר). השיקול השלישי הוא שהפגם המגולם בהיעדר תוכנית בינוי אינו חמור. אין מדובר הפרת חוק או הפרת נורמה תכנונית סטאטוטורית. הפגם הוא בגדר מעוות מסוים שניתן גם ניתן לתקן אותו. הא ראיה שהוועדה המחוזית דרשה את התיקון. יתר על כן נערכו הסדרי טיעון מקלים עם הקיבוץ שמהם עולה בבירור שהפגם נעדר חומרה. השיקול הרביעי, הוא שהפגם שנפל בהיתרי הבנייה אינו רובץ לפתחו של הקיבוץ. הקיבוץ פעל לעניין היתרי הבנייה על פי הנחיות הוועדה המקומית ועל פי הנחיות לשכת התכנון המחוזית. לקיבוץ אין "תרומה" לפגם שנוצר. השיקול החמישי הוא שהקיבוץ לא עשה דין לעצמו בשימושים במבנה המשק. הקיבוץ ביקש וקיבל היתר לשימוש חורג לתקופה של 5 שנים. הקיבוץ מבקש היתרים נוספים לשימוש חורג. עובדות אלה מראות שהקיבוץ מבקש לפעול ופעל במסגרת הדין. השיקול השישי הוא שהחלטת הוועדה המחוזית מעמידה את הקיבוץ לפני שוקת שבורה מבחינה כלכלית. לקיבוץ אין כמעט מקורות פרנסה אחרים זולת השימושים שנעשים בשטחי המשק והתעשיה. טול את האפשרות לממש את הפוטנציאל העסקי במבנים אלה מן הקיבוץ ונטלת ממנו את יכולת הפרעון של חובות העתק הרובצים לפתחו. טעוני הועדה המחוזית טיעוני הוועדה המחוזית עשויים אף הם כעין המשולש שאלה מרכיביו: (א) התערבות מצומצמת בהחלטות הרשות המנהלית; (ב) עבריינות בנייה כשיקול לדחיית בקשות; (ג) סבירות החלטת הוועדה המחוזית. התערבות מצומצמת בהחלטות הרשות המנהלית הכלל הוא כי אין בית המשפט לעניינים מנהליים יושב לדין כטריבונל עליון לתכנון. הסמכות לתכנון הופקדה בידי גופי התכנון וכל עוד הם פועלים במרחב שיקול הדעת המסור להם וכל עוד לא נפל פגם מינהלי בשקול הדעת או בסבירות ההחלטות, לא יתערב בכך בית המשפט (בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון פ"ד נ (3) 441, 470 - 471; בג"צ 10013/03 ראש עיריית סכנין נ' המועצה הארצית). להלן יתברר שהחלטת הוועדה המחוזית נטועה על אדני סבירות ותקינות. זה ועוד זה בית המשפט רשאי לדחות עתירה גם מטעמים של חוסר תום לב ונקיון כפיים של העותר (רע"פ 4398/99 הראל נ' מ"י פ"ד נד (3) 637, 651 - 652). העובדה שהעותר פונה אל מוסדות התכנון בבקשה לאשר תוכנית בינוי כשבבינוי מתקיימים שימושים בלתי מותרים כמוה כחוסר תום לב והעדר נקיון כפיים. עבריינות בנייה כשיקול לדחיית בקשות הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מורות כי וועדת תכנון תהא רשאית להביא בגדר שיקוליה את העובדה שתוכנית מיועדת להכשיר בדיעבד עבירות בנייה. השיקול של אי עידוד עבריינות הוא שיקול לגיטימי ואף מחוייב המציאות. התופעה של עבריינות בנייה קשה וחמורה ומחייבת התייחסות מחמירה מצד כל גורמי השלטון. בין היתר מונחים גורמי השלטון לקיים את כח ההרתעה. לעניין זה של השפעת עבריינות הבנייה על שיקולי מוסד התכנון נדרש גם בית המשפט: ... אין כל סיבה שמוסדות התכנון יעצו עיניהם לנוכח עבירות בנייה במיוחד כשהן נעשות בהיקפים משמעותיים וגדולים ויכשירו תכניות הבאות בעבירה בלי להתייחס לשיקול הזה כל עיקר... נמצא שאפילו תאמר שמצד כל שיקולי התכנון האחרים לא היתה מניעה לאשר ... תוכנית ... די היה בכך שהתוכנית הזו נכפתה על הוועדה המחוזית הר כגיגית משום שהיא באה להכשיר מציאות של הפרה בוטה של הוראות החוק, כדי שהוועדה המחוזית תימנע מאישורה של התוכנית [עת"מ (ת"א) 1544/04 יסודות יניב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מרכז (להלן: "פס"ד יסודות יניב")]. הוועדה המחוזית קיימה בזמנו דיון בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה וקיבלה על עצמה לישם אותן (דוגמה יישומית היא ההתייחסות לבקשה להכשרת בנייה שהתבררה בעת"מ 1544/04 הנ"ל). גם בדידן פעלה הוועדה המחוזית כדי לצקת תוכן בהנחיית היועץ המשפטי האמורה. סבירות החלטת הוועדה המחוזית בקיבוץ נעשו שימושים בלתי חוקיים במקרקעין בהיקף נרחב. כך למשל בהקשר למתחם המשק נעשה שימוש כמגרש חנייה, במשטח אספלט של כ-11,000 מ"ר שהוא קרקע שיעודה נוף כפרי פתוח. גם במבנה שמשרת את מגרש החנייה נעשה שימוש חורג בלתי מאושר. הבנייה של המבנה ומגרש החנייה נעשתה על פי היתר שניתן בידי הוועדה המקומית והוא חרף הדרישה הקבוצה בתקנון תוכנית 3 שלא יוצאו היתרים בלי אישור מוקדם של תוכנית בינוי. בהידרש הוועדה המחוזית לשאלת האישור בדיעבד של תוכנית הבינוי מצאה הוועדה לנכון לשקול את המציאות של קיומם של שימושים לא מותרים במבנים עד עצם היום הזה. שיקול כזה כשיקול מכריע הוא שיקול תקין וסביר. שיקול זה עמד ביסוד החלטת הוועדה המחוזית ולא הטעם הנזכר בעתירה כאילו הוועדה סברה שאישור תוכנית הבינוי יביא לאישור השימושים החורגים. הוועדה המחוזית שוללת את טענות העותר כאילו לא נשקלו בידיה שיקולים ענייניים. השיקולים שהעותר מציין אותם הם לכל היותר השקפתו בדבר הדרך הנכונה שהוועדה היתה צריכה לבחור אותה אבל אין הוא מסביר מדוע דרכו שלו עדיפה יותר מדרכה של הוועדה שהשתיתה את החלטתה, כשיקול עיקרי, על המציאות של השימושים הבלתי חוקיים שהעותר עושה במקרקעין. לבסוף מציינת הוועדה המחוזית שהחלטתה היא החלטה "ארעית" באופייה משום שאין בה "סופיות". העותר יכול לשנות את המציאות של השימושים במתחם המשק (כפי שנעשה במתחם התעשייה) ובכך יכשיר את הקרקע להכשרת תוכנית הבינוי. עמדת הוועדה המקומית הוועדה המקומית שהתירה בזמנו את הבינוי מתייצבת מאחורי העותר. היא סבורה שמאחר שהמבנים שנבנו באיזור מבני המשק נבנו על פי אחוזי הבנייה המותרים לפי תוכנית 3, ומאחר שאין קשר בין השימושים הנעשים באותם מבנים לבין אישורה של תוכנית הבינוי, מן הראוי שתוכנית הבינוי תאושר. דיון התשתית הנסיבתית תיאור הנסיבות מגלה כי בהיתר שניתן לבנייה במתחם המשק נתגלה, שנים לאחר השלמת הבנייה, פגם הנעוץ בהיעדר תוכנית בינוי מאושרת בהתאם לתוכנית התקפה, שהיא תנאי מוקדם למתן ההיתר. הקיבוץ כבעלים של מתחם המשק ביקש לתקן את הפגם על ידי שהכין והגיש לאישור תוכנית בינוי בהלימה לנורמות התכנוניות התקפות. בכך ציפה הקיבוץ להכשרה בדיעבד של ההיתר. הוועדה המחוזית סירבה ליתן הסכמה לתוכנית הבינוי המוצעת, בנימוק יחיד שבנכס מתקיימים שימושים חורגים שאינם מותרים. הפסקת השימושים החורגים הללו עשויה לפתוח פתח לדיון מחודש בתוכנית הבינוי המוצעת. על המצע העובדתי הקצר הזה תונח ההכרעה בעתירה זו. מחוץ לגדרי הדיון שלוש נקודות ראויות לציון אינן מצויות על מדוכת הדיון. הנקודה הראשונה היא שהעותר אינו חולק על הפגם שנפל בהיתר ולא הציב לדיון את נפקות הפגם לעניין תקפות ההיתר. לשון אחר העותר משיג על ההחלטה שלא לאשר את תוכנית הבינוי המוצעת ואין הוא משיג על עצם הצורך בתוכנית הבינוי בהקשר לבנייה שבוצעה מכוח היתר שניתן בידי הוועדה המקומית. לכך יש נפקות. שכן אם העותר קיבל את ההיתר בתום לב ובלי "אשם תורם" מצדו, יכול היה, לכאורה, לטעון שאין כל מקום לדרוש ממנו את "הכשרת" הבנייה בדיעבד. ואם אין מקום לדרוש ממנו את הכשרת הבנייה בדיעבד, אין גם מקום להתלות דיון בבקשות לשימוש חורג בהכשרת הבנייה. העותר אינו חולק על הדרישה לתקן את הפגם שנפל בבסיס היתר הבנייה וטעמיו לכך עמו. מכאן שעליי להניח שהדרישה לתיקון הפגם מוצדקת וכל עוד לא תוקן הפגם נותרת הבנייה הקיימת על אדנים של חוסר תקינות מבחינת הרישוי. ממילא גם שימושי הבניה אינם תקינים. הנקודה השנייה שלא הועמדה לבירור היא העובדה שבמתחם המבונה שבדיון מתבצעים שימושים בלתי מותרים בהיקפים משמעותיים. בעתירה נאמר שבהחלטה להפקיד את תוכנית 18 נכללה פיסקה המגבילה את שימושי המסחר במבנה המשק ל-20% משטח הבנייה (היינו, 2200 מ"ר). אף על פי שהוועדה המקומית והקיבוץ חולקים על היקף מצומצם זה, הוגשה בידי העותר בקשה לאישור שימוש חורג במבנה המשק בהיקף של 2,175 מ"ר בלבד. מכאן אפשר, לכאורה, להבין שהיקף השימוש החורג הבלתי מאושר הקיים אינו חורג מן ההיקף שיאושר בעתיד כאשר יוקנה תוקף לתוכנית 18. אולם משעה שהעותר לא הכחיש את טיעוני הוועדה המחוזית בדבר שימושים חורגים בהיקפים העולים בכמה וכמה מונים מן ההיקף שיתאשר בעתיד, אין לי אלא להניח את השימושים החורגים הללו כעובדה בנקודת המוצא של ההכרעה בעתירה. הנקודה השלישית שאינה עומדת לדיון היא שאלת "חוכמתה" של החלטת הוועדה המחוזית. הבנייה במתחם המשק ושימושיה מן הסתם לא נעלמו מעיני הוועדה המחוזית לאורך השנים. הקיבוץ קיבל היתר לשימוש חורג (מסחר) בהיקף ניכר (בוודאי הרבה יותר מ-2000 מ"ר) משך 5 שנים. לכך יש להוסיף את ההסתברות הגבוהה שהבינוי (כבינוי, בהבדל מן השימושים) ככל הנראה יאושר במסגרת תוכנית 18 (גם כעת הוועדה מוכנה לדון באישורו אם יצומצמו באורח ניכר השימושים הבלתי מותתרים) וכנראה יאושרו באותה תוכנית גם חלק מן השימושים שאינם מותרים היום (בהיקף מסוים). אי אפשר שלא יעלה מן המקובץ סימן שאלה לעניין החלטת הוועדה המחוזית. האם באמת מוצדק כעת לחקור בצפונותיהם של היתרי הבנייה הישנים ולדקדק במידותיהם כאשר ייתכן שהשינוי התכנוני הצפוי יהפוך שאלה זו לאקדמית? האם אין זה נכון יותר לאשר את תוכנית הבינוי המוצעת ולמקד את שיקולי מוסדות התכנון בבקשה להתרת שימושים חורגים, במשמעותה ובהיקפיה? נקודה אחרונה זו אינה עומדת לדיון לא מפני שהעותר לא ביקש זאת מידי בית המשפט. להיפך, דומה שהעותר השתית את עתירתו על חוסר תבונה הנעוץ בהחלטת הוועדה. אלא ששאלה זו אינה מעניינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט אינו מוסד תכנון ועלילות התכנון לא נתכנו לו. סבירות החלטת הוועדה המחוזית ברי שהחלטת הוועדה המחוזית הושתתה על קיומם של שימושים בלתי חוקיים בהיקף גדול. ההנמקה שניתנה לטעם הזה לוקה בניסוח מאד לא מוצלח. הוועדה אומרת ש"אישור תוכנית הבינוי יהווה הלכה למעשה אישור לשימושים הקיימים שאינם חוקיים". אמירה זו נעדרת כל ממש; לא מצד הדין ולא מצד ההיגיון. אין סימוכין בדין או בהגיון הדין לכך שהיתר בנייה מהווה היתר (או הכשרה בדיעבד) לשימושי הבנייה. אכן בנסיבות של בנייה ללא היתר (או בנייה בהיתר שנפל בו פגם חמור) עשוי גם שימוש תואם תב"ע במבנה להוות שימוש אסור. בנסיבות כאלה הכשרה בדיעבד של הבנייה תכשיר ממנה ובה גם את השימוש במבנה. אולם כאשר השימוש במבנה שהוקם בלא היתר או בהיתר פגום הוא שימוש חורג מן התב"ע , לא תועיל הכשרת הבנייה להכשרת השימוש. העותר הציג שורה של שיקולים שלדעתו היה על הוועדה המחוזית לקחת בחשבון ולהעניק להם את משפט הבכורה. אינני רואה צורך לדון בשיקולים האלה ובמשקלם. שני טעמים לכך. הראשון הוא שהמציאות העוטפת את השיקולים הללו ידועה היטב והועמדה לנגד עיני הוועדה המחוזית. אי אזכורם בהחלטה אינו אומר כלל ועיקר שהוועדה התעלמה מן השיקולים הללו. הא ראייה שהוועדה אישרה את תוכנית הבינוי לעניין מתחם התעשייה ולא סתמה את הגולל על דיון גם באישור תוכנית הבינוי למבנה המשק. אין לומר שהחלטת הוועדה מקימה "מעגל שוטה". שכן לאיל ידו של העותר "לפרוץ" את המעגל על ידי ביטול השימושים הבלתי חוקיים (מהלך שכנראה כרוך בהוצאות עתק של פיצוי לשוכרי השטחים המסחריים). הטעם השני הוא שאם יימצא שהוועדה נשענה על שיקול ענייני העשוי להכריע גם בהינתן שיקולים אחרים הניצבים מנגד, אזי אין צורך מעשי לדון בטיבם של שיקולי הנגד. משבאתי לכאן אביע דעתי שהחלטת הוועדה מונחת על מסד של שיקול ראוי וחשוב. אציג עוד מספר שורות מפסק הדין שיצא מלפניי בעניין יסודות יניב: גישת הוועדה המחוזית האומרת שהפרה בוטה של דיני התכנון תוך קביעת עובדות בשטח וניסיון לכוף באמצעותן על מוסדות התכנון החלטה לאשר תכנית המכשירה פעולות שנעשו שלא כדין, צריכה לבוא בגדר שיקולי התכנון של מוסדות התכנון. אין לדידי מקום לגישת העותרת האומרת ששיקולי התכנון לחוד ושאלת העבריינות הפלילית על חוקי התכנון לחוד. אכן, מקום שנעברה עבירה על דיני התכנון והבניה, העבירה תתברר בבית משפט מוסמך. אולם, עובדת קיומו או אי קיומו של הליך פלילי אינה שוללת משיקול הדעת הרחב של מוסדות התכנון את הצורך להתייחס גם למשמעותה של העבירה הפלילית בהקשר לאישורה של תכנית ספציפית. אמת הדבר שבהבדל מעניין יסודות יניב בענייננו ניצב על הפרק אישור לתוכנית בינוי שאין לו זיקה לשימושים שאינם מותרים. אולם סברתי היא שכדרך של מדיניות מוכוונת אכיפת חוק והרתעה כנגד הפרת חוק רשאי מוסד התכנון המחוזי להתנות אישורים והיתרים בהפסקתן של עבירות על דיני התכנון. ודוק, ענייננו אינו עוסק בבקשה לאישור בהקשר לנכס א' המותנה בהפסקת עבירות המתבצעות בנכס ב'. ענייננו בבקשה לאישור בהקשר לנכס א' כאשר העבירות מתבצעות באותו נכס. הא בהא תליא. אולי הדבר יהא מוחוור טוב יותר באמצעות הדוגמה הפשוטה הבאה. פלוני מבקש היתר להביא לארץ סחורה שהבאתה טעונה רישיון יבוא. הוא אינו מסתיר את העובדה שבמכולות של הסחורה המיובאת הוא נוהג להטמין סחורה שהבאתה לארץ אינה חוקית. האם שיקולי הרשות הדורשת את הפסקת היבוא הבלתי חוקי קודם להתרת היבוא טעון ההיתר ייחשבו לשיקול זר? לדעתי התשובה לכך בעליל שלילית. ענייננו הוא ממין זה. מסקנתי היא שאין עילה להתערב בהחלטת הוועדה המחוזית הנשענת על שיקול סביר וענייני. התוצאה סיכומם של דברים הוא שהעתירה נדחית. העותר ווהוועדה המקומית שתמכה בעתירה ישלמו, כל אחד מהם, לוועדה המחוזית הוצאות בסך 10,000 ש"ח. בניההיתר בניה