מבוא 1. בקשה שהוגשה ביום 17.5.12, בדרך של המרצת פתיחה, להצהיר כי המבקש (להלן: "רביצקי") זכאי להירשם כנושה נוסף ביחד עם משיב 1 (להלן: "קרול"), בחלק מזכויותיו של קרול במשכון הרשום לזכותו במאגר המשכונות שמספרו 2008111133, ובהתחייבות לרישום משכנתא לטובת קרול בחברה המשכנת שלמה כהן חברה בע"מ, על דירתו של משיב 4 (להלן: "בן דוד") ושל אשתו, הידועה כגוש 30609 חלקה 14, עד לסך של 330,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום החתימה על ההסכם בין הצדדים. עוד התבקש בית המשפט בבקשה להורות למשיב הפורמאלי (רשם המשכונות) לרשום את רביצקי במאגר המשכונות כנושה בחלק מהמשכון אף ללא חתימת המשיבים על הטופס המקובל. ההליכים 2. ההליכים שננקטו בתיק זה רלוונטיים בעיקר לעניין המהימנות וההוצאות ועל כן אסקור אותם בקצרה. 3. בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה הגיש רביצקי בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על ביצוע כל דיספוזיציה בזכויות של קרול במשכון. ביום 21.5.12 ניתן על ידי כב' השופטת ש' רנר צו ארעי האוסר על קרול לעשות כל דיספוזיציה במשכון עד מתן החלטה אחרת. ביום 29.5.12 ניתן על ידי כב' השופטת רנר תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים שלפיה הצו הארעי שניתן יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בתביעה או עד מתן החלטה אחרת. עוד הוסכם בין הצדדים כי קרול יהיה רשאי להעלות את טענותיו באשר לחוסר סמכות מקומית במסגרת התיק העיקרי, ותשמרנה גם זכויותיו של רביצקי להעלות טענותיו בהקשר זה. ביום 16.10.12 העלה קרול את טענותיו באשר לסמכות המקומית וביקש להעביר את התובענה לבית המשפט המוסמך בתל-אביב. ביום 31.10.12 השיב רביצקי לטענות אלו, וביום 7.11.12 ניתנה החלטתי שבגדרה נדחתה הבקשה. 4. הבקשה הוגשה תחילה נגד קרול והמשיבים הפורמאליים, ואולם ביום שנקבע לדיון בבקשה, 5.12.12, התייצב בן דוד לדיון וביקש להביע את עמדתו. לטענתו נודע לו על המרצת הפתיחה רק ביום שקדם לדיון. בן דוד ביקש שתינתן לו ארכה בת 30 ימים כדי ללמוד את הנושא, ולבקשתו צורף כמשיב נוסף. לצורך היערכותו של בן דוד למתן תגובה נדחה המשך הדיון וניתנה לו ארכה בת 30 ימים. תגובתו של בן דוד הוגשה באיחור, ביום 14.2.13, לאחר שניתנה החלטה שבית המשפט רואה אותו כמוותר על הגשת התגובה ולאחר שבבקשתו לעיון חוזר בהחלטה ניתנה לו ארכה נוספת. התגובה שהוגשה הייתה תגובה לאקונית ומצומצמת, שאת תוכנה אפרט להלן. עוד אציין שהבקשה נשמעה ביום 13.6.13, וסיכומיו של רביצקי הוגשו ביום 8.9.13. סיכומי המשיבים לא הוגשו במועד שנקבע, וביום 27.11.13 הגיש בא כוחו של קרול בקשה דחופה למתן ארכה להגשת הסיכומים, שבגדרה טען שבשבוע האחרון הגיעו לידיו ראיות חדשות שלא היו ידועות למשיב ולבא כוחו קודם לכן, ואשר יש בהן כדי לשנות "את התיק לגמרי". פורט שמדובר בהקלטות המצריכות בירור קצר, ועל כן התבקשה ארכה בת 10 ימים. לאחר שהסתיימה ארכה בת 10 ימים, התבקשה על ידי בא כוחו של קרול ארכה נוספת, שניתנה לו, וביום 6.1.14 התבקשה ארכה נוספת, עד יום 9.1.14, אשר ניתנה כמבוקש. סיכומיו של קרול הוגשו ביום 10.1.14. במסגרת הסיכומים נטענו טענות עובדתיות שמעולם לא הוכחו. בא כוחו של קרול התייחס בסיכומיו להסכם מיום 22.2.09 שהציג בפני בן דוד, וטען לגביו טענות שונות שאותן אפרט להלן. לסיכומים לא צורפו ראיות, וטוב שכך, אף שצוין בהם שמצורפים שני הסכמים. 5. בכל אותה תקופה של מתן אורכות, לא הוגשו סיכומיו של בן דוד, ולראשונה הוגשה בקשת ארכה מטעמו ביום 7.1.14, שבגדרה טען, בין היתר, שהוא היה טרוד בהליכים משפטיים אחרים. בשורה האחרונה של הבקשה, אשר הוגשה בכתב יד, הוסיף בן דוד משפט עמום שהוא מבקש "להוכיח על ידי מסמכים ותצהירים והקלטות ותמלילים את פרצופו של המבקש". באותה שעה לא ראיתי בבקשה כבקשה למתן היתר להגשת ראיות נוספות, שכן קיימים להגשת בקשה כה חריגה, בין היתר עליה להיתמך בתצהיר, דבר שלא נעשה בענייננו, ועל כן ניתנה לבן דוד ניתנה ארכה בת 7 ימים להגשת סיכומיו. בימים 14.1.14 ו- 15.1.14 הוגשו שתי התנגדויות מטעם רביצקי (שהוגשו על ידו באופן אישי) להבאת ראיות נוספות. בראשונה (אשר נסרקה שנייה), נטען שהמבקשים עושים כל שביכולתם למנוע ולעכב את מתן פסק הדין בהגישם בקשות שונות למתן אורכות או להגשת ראיות נוספות. הודגש שקרול קיבל 5 אורכות להגשת סיכומיו, אף נטען שמשתמה האפשרות למתן אורכות נוספות משתמש קרול בבן דוד לקבלת אורכות נוספות. רביצקי הפנה לבקשה ה"נחבאת" להבאת ראיות נוספות וטען שאין לאפשר זאת. בבקשה השנייה נטענו טענות משפטיות, כגון שעל צד להליך להביא ראיותיו בחבילה אחת ועל המבקש להביא ראיות חדשות מוטל הנטל להוכיח מדוע יש לסטות מהכלל האמור. הודגש שכפי שנפסק, על בית המשפט לשקול את טיב הראייה המתבקשת, השלב שבו מצוי במשפט, האם יכול היה בעל הדין להביא את הראייה מוקדם יותר, ומה הטעם שבעטיו לא הובאו הראיות במועדן. נטען שמשמעות התרת הבאת ראיות נוספות הינה פתיחה מחדש של המשפט, ובענייננו לא מתקיים אף אחד מהתנאים הנדרשים להבאת ראיות נוספות בשלב זה של המשפט. 6. ביום 20.1.14 הוגשו סיכומיו של בן דוד. בעוד שההתנגדות שהגיש בן דוד הייתה מצומצמת בהיקפה ובתחומים שבהם עסקה, סיכומיו של בן דוד שהוגשו ביום 15.1.14 היו רחבי היקף וצורפו להם נספחים ומסמכים בהיקף של מאות עמודים. ביום 23.1.14 הוגשה התנגדותו של רביצקי לצירוף ראיות לסיכומים. ביום 4.2.14 הוגשה בקשה נוספת מטעם רביצקי, ובה התנגדות להרחבת חזית ובקשה למחיקת עובדות שלא בא זכרן במהלך הראיות. בהחלטתי מיום 23.2.14 דחיתי בקצרה את הבאת הראיות הנוספות ואולם מצאתי שיש להתייחס בקצרה לכך גם בפסק הדין. 7. בן דוד לא הגיש במועד הגשת הסיכומים בקשה להגשת ראיות נוספות, אף לא הוגש תצהיר התומך בראיות החדשות שבן דוד צירף לתיק. בין יתר הראיות שצורפו לסיכומים נמצא העתק הסכם שנערך לכאורה בין קרול לבן דוד ביום 22.2.09, אשר לטענתו של בן דוד נשתכח ממנו, ורק באקראי נמצא. בהסכם נקבעו כביכול קביעות רלוונטיות בשאלות שהן סלע המחלוקת בענייננו, (הן לעניין הסכמה בדבר האיסור על המחאת הזכות, והן בדבר סכומי החוב). מעבר לכך שלא ניתן כל הסבר לכך שהסכם כאמור לא הוגש במועד, היינו הצירוף להתנגדותו של בן דוד, או לכל המאוחר ביום שמיעת ההוכחות, ההסכם עומד בסתירה לראיות שהובאו בפני. בעוד שבמהלך שמיעת הראיות טענו הן קרול והן בן דוד שההסכם כאמור היה הסכם בעל פה, בסיכומים נטען שהיה זה הסכם בכתב. העתק ההסכם שצורף לסיכומים הוא חלקי ומקוטע וקשה שלא לתהות באשר לאמינותו, ולכך שלפתע נמצא הסכם שנשכח הן על ידי בן דוד והן על ידי קרול, חודשים לאחר שמיעת הראיות, בשעה שקיומו של ההסכם הוא כה מרכזי ומהותי לבירור המחלוקות בתיק זה. 8. לסיכומים צורפו תמלילי שיחות שנערכו כביכול בין רביצקי לבין בן דוד, חלקן שיחות שנערכו לפני שמיעת הראיות בתיק שבפני, מרביתן קשורות להליכים אחרים המתנהלים בין הצדדים. לסיכומים צורף פרוטוקול דיון שהתקיים בפני כב' השופט ג' ארנברג ביום 30.12.13 במסגרת ערר שהגיש קרול על החלטת רשם ההוצאה לפועל שניתנה בהליך למימוש משכנתא שהוטלה על דירתו של בן דוד, אותה הדירה שהיא נושא ההליכים שבפני, ואולם לא צורפה החלטתו של כב' השופט ארנברג אשר דחה את הערר ביום למחרת. מעבר לכך שלא ניתן כל הסבר מדוע לא הוגשו הראיות האמורות לכל המאוחר במועד שמיעת ההוכחות, אין להוציא מכלל אפשרות שעיתוי הגשתן, ללא תמיכתן בתצהיר, מלמדים על "בישול" של האמור בהן, כפי שנטען על ידי רביצקי, בין היתר במטרה לעכב את בירור ההליך שבפני. 9. לבן דוד היו טענות נגד רביצקי גם במהלך הדיון שהתקיים בפני. כך למשל טען מיד לאחר שהוזהר כדין "לפני החקירה אבקש לומר כי בעת ההפסקה פנה אלי רביצקי ואמר לי שאם לא אשתף פעולה אחרת יכנס בי בכוח, ועל כן כדאי לי לשתף עמו פעולה" (עמ' 15, שורות 26-27). בנסיבות האמורות לא ברור מדוע לא הזכיר בן דוד את תמליל השיחות שנערכו לטענתו בינו לבין רביצקי כבר באותו מועד, או מיד סמוך לאחר הדיון. בן דוד אמנם לא היה מיוצג, ואולם במהלך חקירתו הנגדית הוא השיב שהוא התייעץ עם עורך דין אחיקם גריידי לקראת הגשת התנגדותו, אף שהוא עצמו ניסח את ההתנגדות, ועל כן לא ברור מדוע לא צירף לתצהירו את כלל הראיות הרלוונטיות. 10. כפי שציינתי, מעבר לכך שלא הוגשה בקשה להגשת ראיות נוספות ולא צורף תצהיר המפרט את הראיות ומדוע לא הוגשו במועדן, כמו גם החשש הממשי לאמינותן של הראיות האמורות, הראיות שצורפו לסיכומים היו בהיקף עצום של מאות עמודים, ואין ספק שקבלתן הייתה מחייבת שמיעת המשפט מחדש. לא הובאה כל הנמקה מדוע לא ניתן היה להגיש את הראיות בשקידה נאותה במועד, ההסכם הנטען הינו כאמור משנת 2009 וחלק מההקלטות הן משיחות שהתנהלו לפני שמיעת הראיות. לא הובא גם כל הסבר לכך שהבקשה הוגשה רק בחלוף חצי שנה מסיום שמיעת הראיות. בשל כך לא מצאתי להתיר צירוף של ראיות נוספות לסיכומים. ההסכם 11. מקורה של המחלוקת בין הצדדים היא בהסכם להמחאה חלקית של משכנתא, שנחתם ביום 21.2.12 בין רביצקי לבין קרול (להלן: "הסכם ההמחאה"), שזו לשונו- "הוסכם בירושלים בין ישראל רביצקי לאברהם מרדכי קרול ביום 21/2/12 ? מאחר ולזכות קרול רשום מישכון מיום 25/6/08 ברשם המשכונות שמספרו 2008111133 וכן התחייבות לרישום משכנתא בחברה המשכנת שלמה כהן חברה בע"מ ע"ס 1,5 מיליון ₪ על נכס בגוש 30609 חלקה 14 השייך לשלום ורויטל בן דוד החייבים סכום זה לקרול. ? 3 תיקי הוצל"פ כנגד קרול שמספריהם 03-27304-11-3, 03-26962-11-0, 03-26810-11-0 מיידית יסגרו כנגד קרול. ? רביצקי מתחייב לדאוג לכך שהליכי ההוצל"פ נגד קרול אישית יסגרו. קרול חוזר בו מהתנגדויותיו ו/או מטענות פרעתי שלו בתיקים הנ"ל, ומבטל את התצהיר בהם. ? קרול ממחה בזה לרביצקי חלק מזכויותיו האמורות בסעיף 1 לעיל עד לסך ____₪ [הסכום רשום בכתב יד והצדדים חלוקים ביניהם אם מדובר ב-230,000 ₪, כטענתו של קרול, או ב-330,000 ₪, כטענתו של רביצקי - י.י ] ויחתום על הטפסים הנדרשים לרישום והבטחת ההמחאה. רביצקי זכאי לפנות לעוה"ד שטיפל ברישום הזכויות האמורות על מנת שיטפל עבורו ויסייע לו בכל ענין הקשור להסכם זה, וקרול מבקש מעורך הדין לסייע לרביצקי כאמור ולהראות [כך במקור] לו ולמסור לו כל מסמך הנדרש לענין זה. ? רביצקי יבקש שבית המשפט יתן תוקף של פס"ד להסכם זה, והדיונים הקבועים בתיקים הנ"ל יבוטלו." 12. הסכם ההמחאה מודפס, ואולם ניתן להבחין שנערכו בו שינויים רבים בכתב יד, שלצדם מופיעות חתימותיהם של רביצקי ושל קרול. במהלך חקירתו הנגדית השיב רביצקי שהוא הקליד את הסכם ההמחאה, ושהשינויים בכתב יד נעשו בכתב ידו. לדבריו "זה תיקונים שנעשו לפי דרישת מר קרול וששנינו חתמנו על יד התיקונים האלה" (עמ' 8 שורות 26-27). אשר להקלדה עצמה השיב רביצקי "ההקלדה נעשתה על ידי בהתאם לשיחה מוקדמת עם קרול ובן דוד, אבל כשבאתי לחתום איתו הוא ביקש להכניס תיקונים ואז בהתאם לתיקוניו, מחקתי ורשמתי את מילות התיקון ושנינו חתמנו על יד השינויים." (עמ' 13 שורות 16-18). רקע עובדתי 13. בשנת 2007 לווה בן דוד מקרול ומאדם נוסף ששמו וידבסקי ישראל (להלן: "וידבסקי") סכומי כסף שונים. על פי הראיות שהובאו בפני קרול הוא תלמיד ישיבה הלומד בכולל (כפי שהשיב בחקירתו הנגדית עמ' 24, שורה 26), אך יחד עם זאת הוא מנהל גמ"ח שבמסגרתו הוא מלווה סכומי כסף ללווים שונים. (ראו גם את עדותו של בן דוד על כך עמ' 18 שורות 21-23). במקביל לווה גם וידבסקי סכומי כסף מקרול, באותם תנאים. 14. לאחר תקופת מה ביקש בן דוד מקרול הלוואה נוספת, ואולם קרול התנה את מתן ההלוואה הנוספת ברישום משכנתא על דירתו של בן דוד, ועל פי הדרישה האמורה, נחתם ב- 12.6.08 הסכם בין קרול ווידבסקי מצד אחד כמלווים, לבין בן דוד ואשתו רויטל כלווים (להלן: "הסכם קרול -בן דוד"). בהסכם קרול- בו דוד נקבע שסך החוב של הלווים למלווים הינו 1,500,000 ₪ (סעיף 2.1) עוד נקבע בהסכם קרול -בן דוד בסעיף 4.3 כי "כבטחון לעמידת הלווה בהתחייבויותיו על פי הסכם זה, ימשכן הלווה את הנכס הידוע כגוש 30609 חלקה 14 ברח' מזל אריה 4/14, בירושלים במשכנתא מדרגה שנייה עד לסילוק מלא וסופי ו/או עד לפירעון מלא של המשכנתא לטובת הבנק ואז תהפוך המשכנתא מדרגה שנייה למשכנתא מדרגה ראשונה בגין הנכס והלווה יהא רשאי להשתמש בשטר המשכון זה לצורך גביית כל תשלום המגיע לו מהלווה בהתאם לאמור בהסכם זה." 15. על פי הוראות הסכם קרול- בן דוד חתמו בן דוד ואשתו עוד באותו היום ( 12.6.08) על שטר משכון (להלן: "שטר המשכנתא"). בסעיף 9 בתנאים המיוחדים בשטר המשכנתא נקבע כי "הממשכן נותן בזה את הסכמתו הבלתי חוזרת לכך, שהמלווה יהיה רשאי להעביר את המשכנתא ו/או יתר זכויותיה על פי שטר זה בשלמות או בחלקים, למי שירצה וכל מקבל העברה כאמור יהיה רשאי בכל עת ומבלי לקבל את הסכמת הממשכן להעביר לאחר או לאחרים את כל או חלק מכל מה שקבל בהעברה כאמור." 16. בד בבד עם החתימה על שטר המשכנתא, חתמו בן דוד ואשתו על ייפוי כוח בלתי חוזר לקרול (וגם לוידבסקי, עו"ד גנות, ותמר בן אלי) לעשות, בין השאר, "מדי פעם בפעם לפדות, לתקן, לבטל, להעביר, להתחייב להעביר, לרשום ו/או להתחייב לרשום לטובת אחרים כל משכנתא, שכירות , חכירה..." (סעיף 3). כן יופה כוחם "ליתן בשמנו ובמקומנו הסכמה לשם ביצוע ורישום פעולות או הערות או עסקאות, מכל מין וסוג, כפי שב"כ ימצא לנכון לפי שיקול דעתו, אף אם אלה מתייחסים לצדדים אחרים שאינם צד ג' כהגדרתו בייפוי כוח זה." (סעיף 11.1). 17. בן דוד טען בפני שהוא לווה סכומי כסף גם מרביצקי ובעניין זה מתנהלים תיקים בהוצאה לפועל. לטענת בן דוד הוא הגיע להסדר לפירעון החוב באותם תיקים, שעל פיו פרע את חובותיו לרביצקי. בשנת 2009 פרע בן דוד לטענתו את חובו לוידבסקי, ובמקביל נטל על עצמו את חובותיו של וידבסקי כלפי קרול. כפי שאפרט להלן, לטענתו של בן דוד באותו מועד הוא הגיע להסכמות שונות עם קרול, הרלוונטיות למחלוקת נושא תיק זה. 18. מסכת עובדתית נוספת הרלוונטית להכרעה בתיק זה הינה מערכת היחסים בין רביצקי לבין קרול. ניתן ללמוד מהראיות שרביצקי פתח מספר הליכים נגד קרול במסגרת ההוצאה לפועל הנזכרים בהסכם ההמחאה. רביצקי השיב במהלך חקירתו הנגדית שקרול נטל על עצמו התחייבויות של אנשים שונים שהיו חייבים סכומי כסף לרביצקי (עמ' 12 שורות 12-13). עוד השיב שהתחשבנות בינו לבין קרול היא התחשבנות מסועפת, שתוצאתה סוכמה בהסכם ההמחאה (עמ' 12 שורות 17-18). 19. קרול התייחס במהלך חקירתו הנגדית לרקע לחתימה על הסכם ההמחאה, וטען שהשקים שחוללו היו שקים שחילק וידבסקי. לדבריו- "התקשרתי למר רביצקי ושאלתי מה זה השיק הזה, הוא אמר שהוא יודע שכל השקים האלה אני לא חייב, ושמר וידבסקי חילק שקים שלי וזו לא אשמתי, אבל הייתה לו הצעה בשבילי. הוא ידע שיש לי פה משכון בדירה של בן דוד, והוא ידע גם שלא כל החוב זה אליו, אלא חלק לוידבסקי. הוא אמר שהיות ווידבסקי חילק את השקים שלי וגרם לי לנזק הזה, ולכל המתח הזה... היתה לו עיצה שלא תזיק לי ותועיל לו. שאני אחתום לו..." (עמ' 28 שורות 1-16). 20. אותו וידבסקי המוזכר גם כאחד המלווים לבן דוד לצידו של קרול (ובמקביל גם כאחד הלווים מקרול), והנזכר כמי שחילק את השקים של קרול שחוללו ובגינם מתנהלים הליכי ההוצאה לפועל של רביצקי נגד קרול, אינו צד בהליך שבפני וחלקו במסכת הכללית לא התברר. ניתן להתרשם שקיימים הליכים שונים במקביל בין הצדדים בתיק זה, ולא כל העובדות התבררו בפני. הבקשה 21. רביצקי טען בהמרצת הפתיחה שעל פי הוראות הסכם ההמחאה, זכאי הוא להירשם כנושה נוסף במשכון, עד לסך של 330,000 ₪ (נכון ליום רישום המשכון). לטענתו של רביצקי חזר בו קרול מהסכם ההמחאה וסירב לפעול לרישום זכותו של רביצקי במשכון בכדי לסייע למימושו. עוד טען כי לפי הסכם ההמחאה קיימת לו הזכות לקבל מידי עו"ד גנות את המסמכים ואת שטר המשכון הנדרשים לצורך רישום והבטחת המחאת הזכויות במשכון. 22. בתצהיר שצורף לבקשה הצהיר רביצקי שלפי הסכם ההמחאה הוא זכאי להירשם כנושה נוסף במשכון, ו"בהתאם לאמור, פנה המבקש עוד בחודש פברואר השנה למשרד רשם המשכונות, וביקש לרשום כאמור בספרי רשם המשכונות. פקידי קבלת קהל ומרכזת היחידה כי לרישום נושה נוסף בזכויות מישכון רשומות קיים טופס ל"רישום הוספת נושה" והם פועלים ורושמים רק על בסיס טופס כנ"ל, כשהוא חתום הן ע"י הנושה המקורי, והן ע"י הנושה הנוסף." (סעיף 3). 23. רביצקי הצהיר שהוא פנה אל קרול באופן מיידי על מנת שיחתום על הטופס האמור וזה סירב לעשות כן "ואמר כי הוא מתחרט על כך שחתם על ההסכם, ואין עוד בדעתו לסייע למימוש ההסכם." (סעיף 4). התנגדותו של קרול 24. לטענתו של קרול מטרתו היחידה בחתימה על הסכם ההמחאה הייתה סגירת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו ומספריהם מנויים בהסכם ההמחאה (להלן: תיקי ההוצל"פ"). קרול הדגיש שאת תיקי ההוצל"פ היה על רביצקי לסגור באופן מיידי, כדי שימנע מקרול הצורך במתן תגובה בתיק מספר 03-27304-11-3. עוד טען קרול שרביצקי הפר את חלקו בהסכם בכך שנמנע מלסגור את תיקי ההוצל"פ, הוא עצמו נאלץ להגיש התנגדות ולהופיע לדיון, ולכן הסכם ההמחאה כולו בטל. לטענתו בוטל הסכם ההמחאה ביטול שבהתנהגות על ידי שני הצדדים, ולמצער, יש לראות את התנגדותו שהוגשה להמרצת הפתיחה כהודעת ביטול. קרול הוסיף וטען שהתחייבותו הייתה להמחאת סך של 230,000 ₪ בלבד, ולא לסכום של 330,000 ₪ כפי שנטען על ידי רביצקי. 25. קרול הוסיף וטען שבינו לבין רביצקי היה סיכום בעל פה שלפיו רביצקי אמנם יירשם כבעל זכויות במשכון ביחד עם קרול, אך הוא לא יהיה רשאי לדרוש מבן דוד את פינויו מהדירה, אלא שכאשר יקבל קרול את הכסף מבן דוד, יהיה רביצקי זכאי לקבל מקרול סכום של 230,000 ₪. תשובת רביצקי להתנגדות 26. בתגובה שהוגשה להתנגדותו של קרול הדגיש רביצקי כי משסירב קרול לחתום על הטפסים הנדרשים לרישום נושה נוסף, על פי דרישת רשם המשכונות, לא נותרה לו ברירה אלא לעכב את סגירת תיקי ההוצאה לפועל. 27. רביצקי הדגיש כי לא היו בינו לבין קרול כל הסכמות בעל פה באשר למגבלות על מימוש הסכם המחאת הזכות, וכי אילו היו הסכמות שכאלו הן היו מוצאות את ביטוין בכתב. רביצקי הדגיש שההסכמה הייתה להגבלת הסכום שהומחה ל- 330,000 ₪, וכי אין כל בסיס לסכום של 230,000 ₪ שבו נקב קרול. התנגדותו של בן דוד 28. בהמרצת הפתיחה המקורית שהגיש רביצקי לא צורף בן דוד כאמור כמשיב. כפי שציינתי, ניתנה לבן דוד ביום 5.12.12 ארכה להגיש את תגובתו. ביום 6.1.13 משלא הוגשה תגובתו, קבעתי בהחלטתי שאני רואה את בן דוד כמוותר על טענותיו. ביום 14.2.13 הוגשה לפתע התנגדותו של בן דוד שאליה צורף תצהיר. ההתנגדות הייתה לאקונית ומצומצמת בהיקפה. בהתנגדותו טען בן דוד שהוא פרע עוד בשנת 2009 את החוב לוידבסקי. באותו מועד סוכם לטענתו בינו לבין קרול שהמשכון לא יוסב לאחר, לא יומחה, ולא יועבר בחלקים או בשלמות לאף גורם, מבלי שניתנה הסכמתו של בן דוד לכך מראש. 29. לטענת בן דוד, לאור הסיכום בינו לבין קרול, ולפי הוראת סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המחאת חיובים") המחאת הזכות לרביצקי אינה תקפה. בסעיף 9 לתצהירו ציין בן דוד כי "בשיחות שניהלתי עם קרול לאחר שכעסתי נורא נודע לי כי רביצקי הטעה את קרול וניסה להוציא במרמה ממנו משכון על הנכס שלי לאור חובות שלא קיימים". תשובת רביצקי להתנגדות 30. רביצקי טען שאין לקבל את הטענה לגבי הסכם המגביל את העבירות, שכן טענה בדבר קיומו לא הועלתה מעולם בעבר, וכי היא הועלתה לראשונה על ידי בן דוד בהתנגדותו לבקשה. רביצקי הוסיף וטען שקרול מושתק מלטעון להסכמתו להגבלת האפשרות להמחאה לאור חתימתו על הסכם ההמחאה. השאלות שבמחלוקת 31. ארבע הן המחלוקות בין הצדדים הטעונות הכרעה: ? האם הופר ההסכם על ידי רביצקי, הפרה המצדיקה את ביטולו בידי קרול, בשל הימנעותו של רביצקי מלסגור את תיקי ההוצל"פ, פעולה שהיוותה על פי טענתו של קרול תנאי להמחאת הזכות; ? סכום ההמחאה - לטענת רביצקי הסכום שנכתב בהסכם ההמחאה הוא 330,000 ₪, בעוד שלטענת קרול מדובר בסכום של 230,000 ₪ בלבד. ? האם הוגבלה עבירות המשכון, ואם כן, האם יש בהגבלה כדי לפגוע בתוקפו של הסכם ההמחאה; ? תוקפו של הסכם ההמחאה - נוכח טענותיו של קרול על כך שבכריתת הסכם ההמחאה נפלו פגמים, מחמת איומים או חוסר גמירות דעת; הפרת הסכם ההמחאה 32. השאלה הראשונה שיש להכריע בה הינה האם הפר רביצקי את הסכם ההמחאה. טענתו המרכזית של קרול בתגובתו להמרצת הפתיחה הייתה כאמור שרביצקי הפר את הסכם ההמחאה, בכך שלא ביטל באופן מיידי את תיקי ההוצל"פ, כפי שהיה עליו לעשות בהתאם להסכם ההמחאה. קרול חזר והדגיש שכל מטרתו של הסכם ההמחאה הייתה למנוע ממנו את הצורך להתגונן בהלכי ההוצל"פ וכי התמורה היחידה שניתנה לו במסגרת הסכם ההמחאה הייתה ביטול אותם הליכים. 33. בתצהירו הצהיר קרול כי "מבחינתי מטרתי היחידה של הסכם זה הייתה להביא למצב בו המבקש יסגור כנגדי את כל תיקי הוצאה לפועל אותם הוא פתח, אחרת מה טעם בהסכם? לא קיבלתי דבר מהמבקש בתמורה לזכויות אותם התחייבתי לתת לו- התמורה היחידה אותה קיבלתי היא התחייבות המבקש לסגור את תיקי ההוצאה לפועל נגדי." (סעיף 1). קרול טען בתצהירו כי "עיון קצר בחוזה מראה את חשיבות העניין, בעוד שבחוזה המקורי אותו הביא המבקש כשהוא מוכן לחתימה היה כתוב כי תיקי ההוצאה לפועל יעוכבו, הרי שבחוזה שנחתם תוקן בכתב יד "יסגרו" ובין סעיף 1 לסעיף 2 נכתב בכתב יד :"מיידית יסגרו כנגד קרול"" (סעיף 2). 34. קרול הדגיש בתצהירו שמיד לאחר החתימה על ההסכם הוא פנה ללשכת ההוצאה לפועל במשך שבוע ימים על מנת לברר האם התיק נסגר, ואולם כיון שהתיקים לא נסגרו הוא נאלץ להגיש התנגדות. התצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדותו אומת לטענתו ביום 28.2.12. קרול פירט שבתיק האמור נקבע דיון ליום 12.11.12 והוא נאלץ להתייצב, אף שהתיק היה אמור להיות סגור. מאז מתנהלים מספר דיונים בתיקים שאמורים להיות סגורים. קרול הוסיף בסעיף 9 לתצהירו "בפנינו חוזה ובו תנאי הדדי, בתמורה לביטול מיידי של תיקי ההוצאה לפועל נגדי, זכאי המבקש לקבל המחאה של חלק מהזכויות שלי בנכס". 35. קרול הדגיש בתצהירו שתוצאת בקשתו של רביצקי הינה "אחיזה בחבל בשתי קצותיו", שכן מצד אחד מפר רביצקי את הסכם ההמחאה בכך שהוא נמנע מלסגור את תיקי ההוצל"פ, ומצד שני הוא מבקש את אכיפתו. רביצקי טען מנגד שמיד לאחר החתימה על הסכם ההמחאה הוא בחן את הדרך לרשום את המחאת הזכות, ומצא שיש צורך במילוי של טופס מיוחד, אלא שקרול סירב לחתום על הטפסים. 36. בחקירה הנגדית השיב רביצקי [ה]"הסדר הוא ששני הדברים נעשים הדדית ביחד, הוא ממחה ואני סוגר ועל כן בדיון בבית המשפט, אמרתי במפורש שאני בעד זה שבית המשפט יתן צו הדדי, מצד אחד לי ולהוצל"פ לסגור את התיקים ולכן הצעתי שכדי לפתור את הבעיה של מי קודם, בית המשפט ייתן צו הדדי לשנינו"(עמ' 11 שורות 29-31). רביצקי הופנה לסעיף 2 להסכם ההמחאה שבו נאמר שתיקי ההוצאה לפועל ייסגרו מיידית, וכשנשאל מדוע לא עשה זאת השיב "...זה שמיד באתי אליו בבקשה שיחתום על הטפסים הנדרשים על ידי רשם המשכונות, כפי שהוא התחייב בסעיף 4 להסכם, שבו נאמר שהוא "יחתום על הטפסים הנדרשים לרישום הבטחת ההמחאה" ואז הוא ענה לי "אני לא חותם" פניתי לביהמ"ש והצעתי לביהמ"ש לשנינו הדדית לקיים את התחייבותינו. השאלה אינה עולה, אבל יעלה בדעתך שהייתי סוגר ואחר כך קרול מסרב לחתום, הייתי מוצא את עצמי במצב בלתי נסבל שנתתי את התמורה בהסכם שיש בו התחייבויות מותלות זו בזו ופתאום הצד השני לא מאפשר לי לממשם" (עמ' 13 שורות 20-25). 37. גם לעניין טענה זו מצאתי שיש להעדיף את עמדתו של רביצקי. עולה מלשון הסכם ההמחאה ששני החיובים נועדו להיות חיובים משולבים, ולהיעשות בו זמנית. בשום מקום בהסכם המחאה לא נכתב שהמחאת הזכות מותנית בתנאי מתלה, או שהיא מותנית בכך שסגירת תיקי ההוצאה לפועל תעשה תחילה. ניתן ללמוד על כך שמדובר בתנאים הדדים ולא בכך שאחד החיובים מותנה בקיום משנהו לא רק מלשון הסכם ההמחאה, אלא גם מכוונת הצדדים כפי שפורטה בתצהיריהם. רביצקי הצהיר במפורש על כך שהחיובים נועדו להיות חיובים שלובים. גם קרול למעשה הודה בסעיף 9 לתצהירו ש"בפנינו חוזה ובו תנאי הדדי, בתמורה לביטול מיידי של תיקי ההוצאה לפועל נגדי, זכאי המבקש לקבל המחאה של חלק מהזכויות שלי בנכס. 38. לעיתים נכשלים צדדים להסכם למלא חיובים הדדים, בעיקר כשאינם מיוצגים, ובהעדר מנגנון חיצוני של נאמנות אשר יסייע בביצוע בו זמני של חיובים שלובים. בענייננו התרשמתי מהראיות שלא מדובר רק בקושי טכני ובוויכוח באשר לחיוב שיבוצע תחילה, אלא בקושי מהותי בשל העובדה שקרול ביקש לחזור בו מחיוביו על פי הסכם ההמחאה ולהביא לביטולו של ההסכם, ועל כן הוא למעשה זה שהפר אותו בכך שהתנגד לחתום על הטפסים הנדרשים לשם ביצוע רישום המשכון. 39. בדיון הראשון שהתקיים בפני ביום 5.12.12 (ואשר המשכו נדחה לבקשת בן דוד להצטרף להליך), השיב קרול שהוא אינו מסכים לחתום על הטפסים שדרש רשם המשכונות. לדבריו "... אני לא מסכים ואני מתחרט. אמרתי לו שגם נודע לי שאסור לי לעשות את זה, גם מבחינת התורה וגם מבחינת החוק, אני לא יודע אם מותר לי לתת דבר שהוא לא שלי" עמ' 6, שורות 1 עד 2). קרול הודה אפוא בכך שהוא מתחרט על המחאת זכותו לרביצקי, הביע חשש שמא המחאת הזכות מנוגדת לתורה או לחוק, וניתן להתרשם שכוונתו הייתה לסכל את יישום הסכם ההמחאה, וכי הטענות להפרה הועלו בדיעבד כהצדקה להפרת ההסכם מצידו. 40. רביצקי השיב כאמור בחקירתו הנגדית שמיד לאחר החתימה על הסכם ההמחאה פנה לרשם המשכונות וקיבל את הטפסים, ומיד פנה לקרול ואולם קרול סירב לחתום על הטפסים. קרול בחקירתו הנגדית השיב כי "אחרי שבועיים שחתמתי על הפתק הזה, הוא בא אלי עם דפים של רשם המשכונות שאעשה זאת בצורה יותר רשמי, אז לא רציתי לחתום לרביצקי. לא עלה בדעתי שהמסמך הזה הוא אחר כך יביא לביהמ"ש" (עמ' 28, שורות 26-28). מאוחר יותר ביקש לתקן את דבריו והשיב שרביצקי הגיע אליו עם הטפסים רק לאחר שהגיש את ההתנגדות להוצאה לפועל (עמ' 30, שורות 11-12). 41. אף שקרול טען שהסכם ההמחאה הופר על ידי רביצקי, הוא מעולם לא ביטל את הסכם ההמחאה, וכזכור הוא טען בהתנגדותו, בין היתר, שיש לראות את ההסכם כמבוטל בהתנהגות, או לחילופין לראות בהתנגדותו הודעה על ביטול ההסכם. הימנעותו של קרול מביטול הסכם ההמחאה תמוהה על רקע גרסתו לכך שרביצקי הוא זה שהפר את ההסכם, וספק האם בזמן אמת הוא עצמו האמין בכך שרביצקי הפר את ההסכם או שמא מדובר בטענה שהועלתה בדיעבד לאחר שהוגשה המרצת הפתיחה. הימנעותו של קרול מביטול הסכם ההמחאה מתיישבת דווקא עם כך שהוא התחרט, או ביקש לבטל את ההסכם. 42. ניתן ללמוד על כך שקרול הוא זה שחזר בו מהסכם ההמחאה ולא הסכים למלא את חיוביו גם מתוכן הפנייה לרב. רביצקי פירט בתגובתו להתנגדותו של בן דוד, שלאחר החתימה על הסכם ההמחאה טען בפניו קרול שעליו לקבל הצעה של רב שינחה אותו כיצד עליו לנהוג בנסיבות של המחאת הזכות על פי דין תורה. לפי בחירתו של קרול פנו השניים אל הרב לוייפר - לא כבוררות מחייבת, אלא לשם קבלת עצה. 43. רביצקי תאר שבדיון הראשון שהתקיים בפני הרב שטחו השניים את טענותיהם באשר להסכם ההמחאה. בפגישה השנייה שהתקיימה אצל הרב לשם קבלת חוות דעתו, הורה הרב לקרול לקיים את התחייבותו על פי הסכם ההמחאה, שכן מדובר בהמחאה ברורה "ותנאי שבממון יש לקיים". רביצקי תיאר שגם לאחר מתן חוות דעתו של הרב סבר קרול שהפלוגתאות בין הצדדים לא הובהרו כדרוש בפני הרב, וביקש פגישה שלישית בפניו. רביצקי הסכים גם לכך ואולם הוא התנה את קיומה של פגישה שלישית בעריכה מראש של מסמך המפרט את הפלוגתאות בין הצדדים על מנת שיוצגו בפני הרב. רביצקי צירף לתגובתו את השאלות שהעבירו הוא וקרול לרב (להלן: "שאלותינו"). 44. הפלוגתא הראשונה ב"שאלותינו" הייתה טענתו של קרול לכך שכוונתו הייתה שרביצקי לא יוכל לממש את המשכנתא, ואילו לדעת רביצקי הוא אינו יודע מה הייתה כוונתו של קרול, ואולם דבר שלא ניתן לממשו הוא חסר ערך. פלוגתא שנייה שהועלתה ב"שאלותינו" הייתה שלטענת קרול בזמן החתימה על הסכם ההמחאה הוא אמר לרביצקי שרביצקי לא יהיה רשאי לממש את המשכנתא הנמסרת לו בהסכם ההמחאה, ואילו רביצקי הכחיש זאת בתוקף, וטען שרק מה שכתוב וחתום הוא בתוקף. פלוגתא שלישית אשר פורטה ב"שאלותינו" הייתה שקרול טען שכוונתו הייתה שהוא יקבל בחזרה מרביצקי את כל השקים הנזכרים בהסכם ההמחאה כתביעות הוצל"פ נגד קרול, ובנוסף גם שקים נוספים בחתימתו או בהסבתו של וידבסקי, ואילו רביצקי מסכים להחזיר שקים של קרול ווידבסקי שסכומם הינו בסכום המשכנתא המועברת אליו. פלוגתא רביעית ב"שאלותינו" הייתה המחלוקת האם הסכום שהומחה הינו 230,000 ₪ כטענת קרול, או שמא 330,000 ₪ כטענת רביצקי. 45. לטענת רביצקי קיבל הרב את עמדתו וחיווה דעתו שרק הדברים שסוכמו בכתב קובעים, הרב אף קיבל את הטענה שדבר שאינו ניתן למימוש אין לו כל ערך. השאלה האם יוחזרו כל השקים הפכה לטענת רביצקי לשולית והרב לא התייחס אליה, כמו כן חזר הרב על עמדתו ולא שינה מהוראתו שלפיה הסכם ההמחאה תקף ויש לקיימו. הרב סירב לחוות דעתו באשר לסכום הכתוב בהסכם, ואמר ששאלה זו טעונה דיון וחקירות בפני בית הדין. 46. קרול לא הכחיש את הפנייה לרב, ורק בסיכומיו טען שהרב כלל לא הורה לו שיש למלא אחר הסכם ההמחאה, טענות שעליהן לא העיד. בכל הפגישות ובמסמך שאלותינו לא צוין שרביצקי הפר את הסכם ההמחאה. ניתן ללמוד מעצם הפנייה לרב על לבטיו של קרול ועל חששו מהשלכות הסכם ההמחאה, יתכן שהיה זה לאחר שיחה עם בן דוד, או לאחר ששקל את העניין פעם נוספת וסבר שהעסקה אינה כדאית, ואולם מדובר בשיקול דעת שנעשה בדיעבד, לאחר כריתת ההסכם, ואין בו כדי להצדיק את ביטול ההסכם. הפנייה לרב ומהות השאלות שנשאלו אינן תומכות בטענה בדבר הפרת הסכם על ידי רביצקי, אלא דווקא בכך שקרול ניסה להתחמק מביצוע ההסכם וחיפש הצדקות לכך. 47. על הצדדים לחוזה מוטלת חובת תום -הלב, וההתרשמות הכללית מהתנהלותו של קרול הינה שהחובה האמורה לא הייתה נר לרגליו, וזמן קצר לאחר החתימה על הסכם ההמחאה הוא חיפש דרכים להתחמק מביצועו, בהעלותו טעמים שונים ומשונים לכך. מנגד התרשמתי שרביצקי חתר לבצע את ההסכם, וכל פעולותיו נועדו לשם הבטחת מילוי שני החיובים השלובים בד בבד. כל אלו אינם מתיישבים עם הטענה על כך שרביצקי הפר את הסכם ההמחאה. לשם ביצוע הסכם ההמחאה הציע רביצקי גם במהלך בירור ההליך שבפני, שצו בית המשפט יכלול שני צווים: רישום המשכון מחד, וביטול הליכי ההוצאה לפועל מאידך. קרול כאמור התנגד לכך ובמהלך הדיון הראשון שהתקיים בפני ביום 5.12.12 טען כאמור שהוא התחרט ומסרב לחתום על הטפסים, בין היתר משום שהדבר נוגד את הוראות התורה והחוק. כן השיב לשאלת בית המשפט שהוא מסרב לכך ששני החיובים (רישום המשכון וביטול תיקי ההוצל"פ) יעשו בד בבד, לטענתו הוא עתיד להצליח בכל תיקי ההוצאה לפועל, הוא סירב להמציא לרביצקי בטוחה חליפית לחלק במשכנתא, אף הביע התנגדותו לפרוע את הסכומים שבהוצאה לפועל (עמ' 6, שורות 7 עד 11). 48. לאור ניסוחו של הסכם ההמחאה, הקובע חיובים הדדים שיש לבצעם בד בבד, והמחייב את קרול לחתום על הטפסים הנדרשים לשם רישום המשכון, מצאתי שרביצקי רשאי היה לבחון תחילה כיצד מתבצע הרישום ברשם המשכונות ולדרוש מקרול לחתום על הטפסים על מנת שביטול תיקי ההוצל"פ באמצעות הפנייה ללשכת ההוצל"פ יעשה בד בבד עם הגשת הטפסים לרשם המשכונות, וזאת על מנת להבטיח את רישום המשכון. לאחר שקרול סירב לחתום על הטפסים שנועדו להבטיח את רישום ההמחאה נראה כי לא נותרה לרביצקי ברירה אלא להימנע מלבטל את תיקי ההוצאה לפועל. 49. לאור האמור לא מצאתי שיש לקבוע שהסכם ההמחאה הופר על ידי רביצקי. הסכם ההמחאה הופר כאמור על ידי קרול, שלא אפשר את ביצוע החיובים ההדדיים, ועל כן רשאי רביצקי לפעול לאכיפתו. 50. נשאלת השאלה האם כיום לאחר שתיקי ההוצל"פ התנהלו, ואחד מהם אף הסתיים כפי הנראה בפסק דין, יש משמעות לאכוף את החיובים השלובים שבהסכם, טענה שהועלתה בצורה רפה ובעקיפין בסיכומיו של קרול. קשה להימנע מהרושם שאחת הדרכים שבהן נקט קרול במטרה להתחמק מביצוע הסכם ההמחאה הייתה באמצעות ניסיון לסכלו, כך שהלכה למעשה ייווצר מצב בלתי הפיך לכאורה שלא יאפשר ביצוע הדדי של החיובים. במהלך הדיון הבהיר בא כוחו של רביצקי לשאלת בית המשפט, שלאחר רישום המשכון והמחאת הזכות לרביצקי, יתבטלו כל תיקי ההוצאה לפועל, לרבות תיק שבו ניתן פסק דין, והוא התחייב לפעול לשם כך (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 13.6.13 שורות 24-26). 51. תוצאה זו של סיכול הסכם באמצעות הפרתו אינה תוצאה סבירה, שכן הסכמים יש לכבד, ועל כן לאחר קבלת הבהרתו של בא כוחו של רביצקי והתחייבותו לבטל את הליכי ההוצאה לפועל, לרבות אם ניתן פסק הדין, מצאתי שאין בכך שההליכים התקיימו בשל חוסר שיתוף פעולה מצד קרול כדי לשלול מרביצקי את הסעד המגיע לו, והמבוקש על ידו. המנגנון של חיובים שלובים אשר יבוצעו בו זמנית נועד למנוע כפל גביה, וככל שיינתנו הצווים ההדדיים ניתן יהיה להגשים את מטרת הסכם ההמחאה חרף ניהולם של ההליכים עד כה. פגמים בכריתת הסכם ההמחאה 52. סוגיה נוספת שיש להכריע בה הינה האם נפלו פגמים בכריתת הסכם ההמחאה, כטענתו של קרול, בשל פגם ברצון, לחץ מצדו של רביצקי, או בשל העדר גמירות דעת. לאחר שמיעת הראיות מצאתי שאין כל בסיס לטענה. 53. בראש ובראשונה ראוי להדגיש שהטענות בתחום זה לא בא זכרן בתגובתו של קרול להמרצת הפתיחה, אלא בשלבים מאוחרים יותר, בעיקר במסגרת הסיכומים, עובדה המעידה כשלעצמה על קלישותן של הטענות. 54. כפי שנקבע בפסיקה, המבחן ל"גמירת הדעת", הינו מבחן אובייקטיבי. עמדה על כך כב' השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש בע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב (2) 582, 596 (1998): "המבחן להתקיימותה של גמירת-דעת הוא מבחן חיצוני-אובייקטיבי, מבחן שנועד להעניק הגנה להסתמכות המתקשר ולקיים את הוודאות העסקית והביטחון המסחרי. במסגרת מבחן זה יש להביא בחשבון את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ודבריהם לפני כריתת החוזה ולאחריו, ולבחון על-פי קנה-המידה האובייקטיבי את המתקשרים עצמם" 55. בענייננו לא הונחה כל תשתית עובדתית לטענה בדבר העדר גמירות- דעת, ולמעשה נטענה הטענה בשפה רפה. עיון בהסכם ההמחאה, לרבות בשינויים שנעשו בכתב יד, כמו גם עיון בחתימות המופיעות בסוף ההסכם ולצד כל שינוי ושינוי שנעשה בכתב יד, מלמד על קיומו של "מפגש רצונות בין הצדדים" ועל קיומה של הסכמה הדדית ביניהם להתקשר בהסכם, על פי המפורט בו. גמירות דעת קיימת גם מבחינה סובייקטיבית. קרול הודה בכך שהיה ברצונו להתקשר בהסכם ההמחאה, במסגרת פשרה שתוביל לסגירת תיקי ההוצאה לפועל. ניתן ללמוד מעדותו שרק בדיעבד שינה את טעמיו, לדבריו מאחר שרביצקי הפר את ההסכם, טענה שהייתה טענתו המרכזית והיא אינה עולה בקנה אחד עם הטעה שהסכם ההמחאה לא נכרת מעולם. בשל כל אלו יש לדחות את הטענה באשר להעדר גמירות הדעת. 56. אשר לטענה בדבר פגם ברצון, בסיכומיו טען קרול לפגמים שנפלו בשל הטעיה, עושק ומרמה, או בשל כפייה. לא הונחה כל תשתית ראייתית לטענות אלו, ובמידה רבה מדובר בטענות שנטענו בעלמא. קרול ניסה להציג את הנסיבות של כריתת ההסכם כאילו נעשו במחטף באישון לילה, בשעה שהיה בלחץ, על פי תיאורו של קרול, לאחר שההוצאה לפועל הגיעו אליו בשל שיק בסך 68,000 ₪ שחולל הוא נלחץ ורביצקי "בא עם הדף המודפס עם התיקונים. הוא בא אלי לרח' רוטשילד לתל אביב, זה היה בשעות הלילה. לא ישבנו במשרד, אלא בתוך האוטו שלו, הסתכלתי על זה לפני התיקונים, לא שמתי לב שלמעלה כתוב ירושלים. אני לא איש משפטים. ראיתי שהוא כותב שם את כל הסעיפים, היות ויש לך תיק...שאני הבנתי בלי לדעת הרבה משפטים שמול החובות שלי אני נותן לו את הזכות של המחאה." (עמ' 27 שורות 28-32; עמ' 28 שורות 1-16). 57. כפי שפירטתי, קרול אינו בחור ישיבה תמים שאינו מעורה בעולם העסקי. קרול עוסק במתן הלוואות והסכמים אינם זרים לו. ההלוואה שניתנה לבן דוד הינה בסכום כולל של כמליון וחצי ₪, ובמסגרתה נעשו פעולות משפטיות אחדות שאינן בהכרח שגרתיות למשק בית או לאדם פרטי. קרול תיאר במהלך חקירתו הנגדית את היכרותו עם רביצקי הנמשכת שנים, על רקע זה שהוא נטל על עצמו התחייבויות של אנשים אחרים ושילם לרביצקי במקומם, וניתן לשער שגם הליכים משפטיים אינם זרים לו (עמ' 27 שורות 27-30). קרול פירט גם את הרקע לחתימה על הסכם ההמחאה התייחס להליכי ההוצאה לפועל שנקט נגדו רביצקי, אף ציין שההליכים ננקטו מלכתחילה בהסכמתו. ניתן להבין מתשובתו של קרול שרביצקי דיבר איתו על פתיחת תיקי ההוצאה לפועל עוד לפני שנפתחו. לדבריו "באחד השלבים הוא התקשר אלי ואמר שבגלל שיש לנו יחסים טובים הוא רוצה ליידע אותי שהגיעו אליו שקים שלי שחוללו ויש איזה סוחר בירושלים שאם הוא יפתח תיק נגדי תיק זה יעזור לו בעקיפין. הוא רצה שאבין מדוע הולך להיפתח תיק נגדי. אמרתי בסדר. מה אני יכול להגיד, במילא אמרתי שאם אגיד לא הוא לא ישמע בקולי. אז נפתחו נגדי 2 תיקים, אחד של 6000 ₪ ואחד של 40,000 ₪,.... אחרי כמה חודשים נפתח לי תיק נוסף של 68,000 ₪. זה כבר הוציא אותי קצת מדעתי" (עמ' 27 שורות 30-32, ו- עמ' 28 שורות 1-3) . 58. גם מדבריו של קרול עצמו ניתן ללמוד שההסכם לא נעשה בחטף, אלא לאחר מספר שיחות שהתקיימו בינו לבין רביצקי בנושא. קרול השיב במהלך חקירתו הנגדית " הוא דיבר איתי כמה פעמים על זה",(עמ' 28 שורה 11) היינו על המחאת המשכון. 59. גם רביצקי השיב בחקירתו הנגדית שחתימת ההסכם לא נעשתה בחטף, אלא לאחר משא ומתן בנושא. על פי תשובתו הוא היה מי שהקליד את הסכם ההמחאה וזאת "בהתאם לשיחה מוקדמת עם קרול ובן דוד, אבל כשבאתי לחתום איתו הוא ביקש להכניס תיקונים ואז בהתאם לתיקוניו, מחקתי ורשמתי את מילות התיקון ושנינו חתמנו על יד השינויים". (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, שורות 16-18). 60. ניתן ללמוד מעדותו של רביצקי, שהחתימה לא נעשתה בהפתעה, אלה בעקבות שיחה מוקדמת בין הגורמים הנוגעים לדבר, לרבות שיחה עם בן דוד. קרול לא הגיע לפגישה שבה חתמו הצדדים על הסכם ההמחאה ללא הכנה מוקדמת, הוא ידע על כך שהפגישה עם רביצקי היא לצורך החתימה על הסכם ההמחאה והוא ידע מהן הוראותיו מבעוד מועד. הוא עצמו השיב כאמור בחקירתו הנגדית שלפגישה קדמו מספר שיחות עם רביצקי בנושא זה. החתימה על הסכם ההמחאה לא נעשתה אפוא בחטף, אלא לאחר דין ודברים בנושא. הסכם ההמחאה מודפס כאמור ונערכו עליו שינויים בכתב יד, בהתאם להערותיו של קרול. ההערות אינן הערות אקראיות או הערות של מה בכך, והן מעידות על מחשבה רבה. כך למשל התבקשו שינויים לגבי מקורם של השקים (קרול דרש למחוק את המילים "בגין שקים שמסר קרול לוידבסקי בהתחייבות של וידבסקי לא להפיצם אלא לפי הוראת והסכמת קרול, ווידבסקי הפיץ את השקים בניגוד למוסכם בינו לקרול ובהפרת ההסכם ביניהם". קרול אף דרש לקבוע שתיקי ההוצל"פ ייסגרו באופן מיידי, וכי תמחק האפשרות לאפשר לזוכים להמשיך בהלכי הוצל"פ נגד חייבים אחרים. קרול אף דרש שההמחאה תהיה רק של חלק מזכויותיו, אף דרש לקבוע את סכום ההמחאה (שלגביו כאמור ישנה מחלוקת, האם הוסכם על 230,000 ₪ או על 330,000 ₪). כל אלו מעידים על כך שקרול היה מודע להוראות ההסכם, הוא לא היה הצד החלש בהסכם, אלא הוא הכתיב שינויים רבים ומהותיים. 61. העדפתי את עדותו של רביצקי, שכן עדותו של קרול הייתה מגמתית ונפלו בה סתירות. אציין בהקשר זה שבתצהיר שצורף לבקשתו לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית, טען קרול שבהתנגדותו להמרצת הפתיחה "יטען בין היתר טענת זיוף וטענת שקר וטענת הטעייה וטענת ניסיון לקבל דבר במרמה". בסופו של יום לא נטענו בתגובה לבקשה טענות לזיוף ולשקר. קרול לא כפר בעצם חתימתו על הסכם ההמחאה, אף הודה במפורש שהוסכם בין הצדדים שרביצקי יירשם כנושה נוסף לצידו של קרול (ראו סעיף 14 לתגובה), ואולם יש בטענותיו שהועלו במסגרת בקשתו המקדמית כדי לעורר סימני שאלה באשר למהימנות גרסתו ולאמינות טענותיו. 62. עוד אציין בקצרה שלעילת העושק שלושה יסודות: יסוד נסיבתי: קיומו של מצב מצוקה, חולשה או חוסר ניסיון מצד מבקש הביטול; יסוד נפשי: ניצולו של מצב המצוקה על ידי הצד שכנגד; ויסוד תוצאתי: קשירת חוזה שתנאיו "גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". אף אחד מהיסודות של העילה האמורה לא הוכח בפני. כפי שציינתי, לא הוכח בענייננו שקרול היה במצוקה בשל תיקי ההוצאה לפועל, לא מדובר בסכומים גדולים, קרול עצמו עסק במתן הלוואות ולבן דוד הוא הלווה כמליון ₪ כנגד המשכון שנרשם על הדירה. בוודאי שלא הוכחו היסוד הנפשי או היסוד התוצאתי. מדובר בפעילות עסקית, תוך כדי משא ומתן, לא התרשמתי שרביצקי ביקש לנצל לרעה מצב כלשהו, אלא שדובר בהסכמה על החלפת בטוחה אחת (שקים) בבטוחה אחר (משכון). מבחינת היסוד התוצאתי, לא הוכח שהעסקה נעשתה בתנאים גרועים במידה בלתי סבירה מתנאי השוק, במיוחד נוכח הגבלת סכום ההמחאה שעליה הסכימו הצדדים. 63. לאור כל האמור לא מצאתי שהוכחה הטענה בדבר קיומו של פגם כזה או אחר "ברצון". הטענות שנטענות בדבר פגם ברצון או העדר גמירות דעת נטענו בעלמא, והן לא הוכחו, ולפיכך מצאתי שיש לדחותן. האם הייתה הסכמה על הגבלת עבירות המחאת המשכנתא ואם כן, מה נפקותה 64. טענתם המרכזית של קרול ושל בן דוד הינה שהסכם ההמחאה בטל כיון שקרול ובן דוד הסכימו ביניהם שקרול לא יהיה רשאי להמחות את זכותו בדירה או במשכון ללא הסכמתו של בן דוד, ומאחר שקרול לא קיבל את הסכמתו של בן דוד בטלה ההמחאה. רביצקי טען מנגד שלא הייתה כל הגבלה על המחאת המשכון, וכי הטענה לגבי ההמחאה נולדה בדיעבד, תוך ניסיונו של קרול להתנער מהסכם ההמחאה. 65. לשם הכרעה במחלוקת זו יש להכריע בשתי שאלות נפרדות: האחת, האם אכן נכרת בין קרול לבין בן דוד הסכם המגביל את המחאת הזכות, כפי שנטען; והשנייה, האם תוצאת הסכם כאמור הינה בטלות הסכם ההמחאה. האם הוגבלה עבירות המשכון 66. שאלת הגבלת עבירותה של המחאת הזכות היא השאלה המרכזית בתיק זה, שכן סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 קובע "(א)זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה. (ב)ההמחאה יכול שתהיה לגבי הזכות כולה או מקצתה, ויכול שתהיה מותנית או על דרך שעבוד.". נוכח ההוראה האמורה, ככל שאכן שהוגבלה העבירות, יתכן שאין תוקף להמחאה המנוגדת לה. 67. אקדים ואציין שהטענה בדבר קיומו של הסכם בין קרול לבן דוד באשר לקיומה של הסכמה על הגבלת עבירות המשכון לא הוכחה כנדרש. בגרסאותיהם של קרול ובן דוד חלו תמורות ונפלו סתירות הפוגעות עד מאוד באמינות הטענה. 68. בראש ובראשונה יש לציין שחרף מרכזיותה של פלוגתא זו לשם הכרעה במחלוקת שבפני, לא בא זכרה בתגובתו של קרול להמרצת הפתיחה אשר הוגשה לבית המשפט ביום 19.11.12. בתגובתו העלה קרול כאמור טענות שונות בעיקר בדבר הפרת הסכם ההמחאה על ידי רביצקי, בכך שנמנע מלסגור את תיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו. כפי שציינתי לעיל, קרול הזכיר בקצרה שתי טענות נוספות: האחת, בסעיף 13 לתגובה, באשר לסכום ההמחאה העומד לטענתו על 230,000 ₪ ולא על 330,000 ₪ כפי שטען רביצקי, והשנייה, בסעיף 14 ו- 15, הייתה שאמנם הסכימו הצדדים לכך שרביצקי ירשם כבעל זכויות ביחד עם קרול, ואולם הוסכם ביניהם בעל פה שרביצקי לא יהיה רשאי לדרוש מהחייבים את פינויים מהדירה, כך שככל שבית המשפט יחליט לרשום את הזכות על שם רביצקי, מדובר בזכות מוגבלת, הכפופה לכך שרביצקי יקבל את חלקו רק לאחר שהחייבים ישלמו את הכסף. 69. ביום 5.12.12 התקיים דיון בבקשה, שאליו התייצב כאמור בן דוד, וטען שרק יום קודם נודע לו על המרצת הפתיחה (עמ' 4, שורה 11). גם בדיון האמור לא הועלתה כל טענה מצד בן דוד או מצדו של קרול על הסכמה בדבר הגבלת עבירותה של הזכות, וזאת אף שניתן היה להתרשם ששניהם היו מתואמים ביניהם. במהלך הדיון התייחס קרול בהרחבה לטענותיו. כפי שציינתי, במהלך הדיון הודה קרול (עמ' 6, שורות 1 עד 2) בכך שהוא מתחרט על המחאת זכותו לרביצקי, הביע חשש שמא המחאת הזכות מנוגדת לתורה או לחוק, ואולם לא העלה כל טענה לכך שהוא ובן דוד הגיעו בשלב כלשהו להסכמה שלפיה תוגבל עבירות המשכון. 70. בן דוד אמנם לא היה מיוצג בדיון, לדבריו רק יום קודם לכן נודע לו על המרצת הפתיחה, ואולם הוא שטח את טענותיו בפני בית המשפט. לדבריו, "אני פרעתי את החוב שלי לוידבסקי. הוא פרע תיק אחד, חוב של 180,000 ₪, עדיין נדון בפני כב' השופטת שניידר. למשיב 1 [קרול] אני חייב כספים. אלו דברים שביני לבינו. החוב שלי אליו בסביבות 600,000 ₪ ווידבסקי חייב לו סכום, כך שסך הכול מדובר על חוב של כמיליון ₪". גם בן דוד אפוא לא טען כל טענה בדבר הסכם בינו לבין קרול שבעטיו אסור היה על קרול להמחות את המשכון לרביצקי, וזאת אף שהתייחס למערכת היחסים והחובות ההדדיים, ואף שמדובר בטענה מהותית ומכרעת למחלוקת שבפני. 71. הטענה בדבר הגבלת עבירות הזכות הועלתה לראשונה במסגרת בקשתו של בן דוד לעיון חוזר שהוגשה לבית המשפט ביום 3.2.13. העיון החוזר שהתבקש היה לגבי החלטה שלפיה יש לראות את בן דוד כמוותר על הגשת תגובה שכן היא לא הוגשה במועד שנקצב לו לשם כך. בבקשה טען בן דוד שבשל נסיבות חריגות שמקורן בחובותיו הרבים, ובשל מצוקה כלכלית, לא עלה בידו לגייס סכום כסף לשם היוועצות בעו"ד, ועל כן מתבקשת ארכה. לבקשה צורפה רשימה ארוכה של תיקי הוצאה לפועל. עוד ציין בן דוד בבקשה "בסיכום ביני לבין קרול סוכם במפורש כי לא ימחה את זכותו או שעבוד לשום גורם בלי אישור שלי ושל אשתי רויטל לכך מראש". נוכח זאת, כך טען בן דוד, ההסכם בין קרול לרביצקי אינו תקף. בשל כל אלו ביקש בן דוד הארכת מועד להגשת תגובתו להמרצת הפתיחה. 72. ביום 14.2.13 הוגשה תגובתו של בן דוד להמרצת הפתיחה. בסעיף 6 של התצהיר שצורף לתגובתו, פירט בן דוד שבשנת 2009 הוא פרע את חובו לוידבסקי "ואז סוכם ביני לבין קרול במפורש שהמשכון לא יוסב ולא יומחה ולא יועבר בחלקים או בשלמות לאף גורם בלי הסכמתנו לכך מראש". בן דוד הוסיף בסעיף 7 שקרול הבטיח לו שהמשכון לא יוסב בחלקו או במלואו לאף צד שלישי ללא הסכמתו וללא הסכמת אשתו. בסעיף 9 ציין בן דוד "אציין כי בשיחות שניהלת עם קרול לאחר שכעסתי נורא נודע לי כי רביצקי הטעה את קרול וניסה להוציא בעורמה ממנו משכון על הנכס שלי לאור חובות שלא קיימים". 73. רביצקי הגיש תגובה לתגובתו של בן דוד, וציין שטענה זו בדבר הגבלת העבירות לא הועלתה מעולם בעבר, לא לפני החתימה על הסכם ההמחאה, ולא לאחר מכן. בתגובתו ציין רביצקי שלאחר החתימה על הסכם ההמחאה פנו רביצקי וקרול לרב לוייפר, וזאת לבקשת קרול. רביצקי הדגיש שבאף אחת מהישיבות שהתקיימו בפני הרב, כפי שפירטתי, גם לא ב"שאלותינו", לא העלה קרול את הטענה שלפיה הוסכם בינו לבין בן דוד שהוא לא יהיה רשאי להמחות את המשכון או להסב אותו. 74. רביצקי הוסיף וטען בתגובה שחתימתו על הסכם ההמחאה הייתה לאחר שבדק את המסמכים האמורים שנמסרו לו על ידי קרול, ותוך כדי הסתמכות עליהם. רביצקי טען שלא רק שלא הייתה כל הסכמה בין קרול לבן דוד על כך שהמשכון לא יומחה לאחר, אלא נכתב מפורשות בהסכם המשכון שקרול יכול לעשות כן ללא אישורו של בן דוד. 75. כפי שציינתי קודם לכן, טען רביצקי שבן דוד ידע על חתימת הסכם ההמחאה עוד לפני שנחתם, ולא רק שלא הביע התנגדות, הוא אף תמך בו. במהלך החקירה הנגדית השיב רביצקי שקדמה לחתימת הסכם ההמחאה "...שיחה מוקדמת עם קרול ובן דוד" (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, שורות 16-18), שעל פי הקליד את נוסח הסכם ההמחאה. 76. לשאלתו של בן דוד מדוע הוא לא עדכן אותו על אודות הסכם ההמחאה ועל הבקשה שהוגשה בתיק זה השיב רביצקי "לא רק שידעת אלא ידעת על כך לפני שקרול חתם ודיברת איתי על כך והיה לך עניין בכך כי ע"י זה מצד אחד, מבחינת קרול, הפחתת החוב אליו ב300,000 ₪, דבר שהיה לך נוח. מצד שני לי נוצר ביטחון מסוים והיה לך נוח מאוד ורק זמן רב לאחר מכן, כשפתאום בחשבונות בינך לבין אותו וידבסקי, הגעת למסקנה שאתה לא חייב לוידבסקי כסף, בעצת עו"ד גרדי הומצאה ההמצאה כאילו היתה הסכמה בעל פה בינך ובין קרול שלקרול אסור להעביר את זכותו. כל מה שעשית עם קרול, עשית בכתב. אין לזה קשר לשאלה של אמון, כיוון שבסכומים כאלה למען הסדר מסדירים בכתב. ההמצאה הזאת היא שקר מוחלט. לא בכדי לא אמר זאת קרול במסמכים שהגיש, בשלוש ישיבות שהיו בבית המשפט." (עמ' 21 שורות 8-15). 77. נוסף על העובדה שטענה כה מרכזית להכרעה במחלוקת בין הצדדים כלל לא הועלתה בשלבים הראשונים של בירור המחלוקת, קיימת סתירה מהותית בעדויות של קרול ובן דוד באשר לאופן ההסכמה, האם הייתה בעל פה או בכתב. 78. במהלך חקירתו הנגדית השיב בן דוד שלאחר שפרע את חובו לוידבסקי סיכם עם קרול שקרול לא יהיה רשאי להמחות לאחר את זכות המשכון, היה זה כחצי שנה לאחר חתימת הסכם המשכון. "לאחר שהנושא עם וידבסקי הסתיים סיכמתי עם קרול שאין לו אפשרות להעביר את הזכויות שלו לאחר." (עמ' 16 שורות 17-18). כשהופנה לסעיף 9 לתנאים המיוחדים של הסכם המשכנתא השיב "לא קראתי את כל הסכם ההלוואה אבל לאחר זמן שפרעתי את החוב לוידוסקי אז סיכמתי עם קרול שהוא לא יוכל להמחות לאף אחד את זכות המשכון שיש לו." (עמ' 17 שורות 11-12); והוסיף כי "זה היה קצת אחרי חתימת ההסכם, לאחר שפרעתי את חובי לוידבסקי. לא הבאתי איתי את המסמכים."(עמ' 17 שורות 16-17). בן דוד שב ואמר כי "סיכמנו את זה בע"פ אחד לשני ואנחנו אמינים אחד לשני" (עמ' 17 לפרוטוקול שורה 22). בן דוד נשאל האם יצא מכתב עורך דין מטעמו המופנה אל קרול, המודיע שלמרות מה שנאמר בהסכם המשכנתא, על פי הסכם בע"פ אסור לו להעביר את המשכנתא. תשובתו לכך הייתה "אני לא צריך מכתב כזה נגד קרול כי אנחנו נאמנים אחד לשני באמירה. גם היום אנחנו נאמנים אחד לשני" (שם, שורות 25-26). בן דוד נשאל האם קרול עדיין נאמן עליו לאחר שחרף ההסכמה ביניהם כביכול הוא הלך והמחה את המשכון לרביצקי, ועל כך השיב "נזפתי בו והייתי בהלם". לשאלה האם עדיין קרול נאמן עליו למרות שהסתיר ממנו את ההמחאה, השיב בן דוד שקרול עדיין נאמן עליו, שכן רביצקי עשה לו תרמית והחתים אותו על המסמך הזה (שם, שורה 31). כאשר נשאל היכן נערך הסיכום בע"פ בינו לבין קרול השיב שהדבר היה בתל אביב, וכי הוא נפגש עם קרול באופן קבוע בתדירות של פעם בשבוע (עמ' 20, שורה 15). לשאלה האם קרול חתם לו על משהו, השיב שאינו זוכר (שם, שורה 22). לשאלה האם אשתו הייתה נוכחת במהלך הסיכום השיב בשלילה, ואולם טען שהיא מודעת לסיכום האמור והוא יכול להגיש תצהיר מטעמה (שם, שורות 26 ו- 28). 79. בשלב הסיכומים הופיעה לפתע ראייה מכרעת בדמות הסכם שנכרת לכאורה בין קרול ובין בן דוד ביום 22.2.09. בהסכם שצורף נקבעו כביכול קביעות שהן רלוונטיות לשאלות שהן סלע המחלוקת בענייננו, הן לעניין הסכמה בדבר האיסור על המחאת הזכות, והן בדבר סכומי החוב. 80. כפי שציינתי קודם לכן, ההסכם כביכול אשר צורף לסיכומים הינו צילום מקוטע של רישום בכתב יד, וקשה שלא לתהות באשר לאמינותו, ואין כל ראייה או תמיכה לכך שהוא אכן נערך בזמן אמת. קשה שלא לתהות כיצד לפתע לאחר שהועלו בסיכומיו של רביצקי טענות בדבר העדר הוכחה, נמצא הסכם שנשכח כביכול הן על ידי בן דוד והן על ידי קרול, חודשים לאחר שמיעת הראיות, בשעה שקיומו של ההסכם היה כה מרכזי ומהותי. לכך כמובן מצטרפות התהיות בשל העובדה שההסכם אינו עולה בקנה אחד עם העדויות שנשמעו ועם השתלשלות האירועים. 81. קרול טען בסעיף 8 לסיכומיו כי "עתה מסתבר ממסמך שהציג המשיב 4 מיום 22.2.09 הרי שהמשיב 4 מאשר כי הגביל את העבירות בהתנייה לפיה כל דיספוזיציה במשכון תעשה באישור הממחה הוא המשיב 4 ואשתו רויטל בכתב ומראש. יובהר כי המשיב 1 זכר שהיה סיכום אך לא זכר שהמסמך בידיו של המשיב 4". לעומת זאת בסעיף 10 לתיאור עובדות המקרה בסיכומים נטען מטעם קרול "ביום 22.9.09 נחתם הסכם נוסף בין המשיב 1 [קרול] למשיב 4 [בן דוד], הסכם אשר המשיב 1 לא זכר קיומו שעה שזה הוחזק אצל המשיב 4". בסעיף 11 לעובדות המפורטות בסיכומים נכתב שבהסכם "הוסכם עוד שקרול לא יוכל להעביר את זכות המשכון שלו מבלי אישור בכתב משלום ורויטל בן דוד", ובסעיף 12 צוין שבאותו הסכם סוכם שחובו של בן דוד כלפי קרול הינו 600,000 ₪, אשר יפרעו ב- 60 תשלומים חודשיים. בעמ' 14 סיכם קרול את טענותיו באשר להגבלת העבירו, וטען בס"ק ב' כי הוא לא התייחס להגבלת העבירות "מהטעם הפשוט כי לא זכר שאכן הוגבלה זכות העבירות". בס"ק ג' הוסיף כי "דבר ההסכם המאוחר והעתקו נמצאו רק בשבועות האחרונים לאחר חיפוש מאומץ". בס"ק ד' הדגיש קרול שאילו היה זוכר שהגביל את זכות העבירות של המשכון לא היה טורח לחתום על ההסכם מלכתחילה. לא ברור אפוא מה טענותיו של קרול, האם זכר את הסיכום, אלא שלא זכר שהיה זה סיכום בכתב, או שמא לא זכר אותו ועל כן חתם על הסכם ההמחאה. 82. לאור השתלשלות דברים זו, העובדה שבשטר המשכנתא שנרשמה במאגר המשכונות מופיע סעיף מפורש המתיר לקרול להעביר את המשכון לאחר, העובדה שקיומו של הסכם מאוחר יותר על הגבלת העבירות לא נטען בשלבים הראשונים, הגרסאות הסותרות שהועלו לגבי אותו הסכם, פעם נטען שהיה בעל פה ופעם הוצג מסמך בכתב, החשש לכך שמדובר בראייה בדויה, בעיקר בשל העדר רישום ברשם המשכונות, אופן הצגתה רק בסיכומים, והעדר כל תצהיר או עדות לגביה, לא מצאתי שהוכח קיומו של הסכם המגביל את עבירות המשכון. תוצאת הסכם להגבלת העבירות על תקיפותו של הסכם ההמחאה 83. גם אילו הייתי מוצאת שיש לקבוע שעובדתית אכן נכרת הסכם מאורח בין קרול לבין בן דוד, המגביל את עבירותו של המשכון, נשאלת השאלה האם תוצאת הסכם כאמור הינה במישור היחסים שבין הממחה לנמחה (קרול ורביצקי), באופן שתוצאתה היא בטלות הסכם ההמחאה, או שמא מדובר בהשלכה במישור היחסים בין החייב והממחה בלבד (קרול ובן דוד), כך שתרופתו של בן דוד הינה תביעה לפיצויים נגד בן דוד. ראוי לזכור שעקרונית אין כל נפקות מבחינת החייב מיהו הנושה, בעוד שמתן תוקף להגבלה עלול לפגוע באינטרס של צד שלישי, תם לב, אשר לא היה מודע לקיומה של הגבלה על עבירות הזכות. 84. כפי שציינתי לעיל, קובע סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, שלושה מצבים שבהם תוגבל זכות העברה: מכוח הדין, מכוח מהות הזכות, או מכוח הסכם בין הצדדים. לענייננו רלוונטית השאלה מה דינה של הגבלה מכוח ההסכם. לכאורה תוצאתה של לשון המחוקק בסעיף 1 לחוק המחאת חיובים תומכת בכך שההוראה אינה רק במישור היחסים בין החייב לבין הממחה, ולפיכך תוצאתה של המחאה בניגוד להגבלת עבירות תהיה חסרת תוקף. יחד עם זאת, ברבות השנים, התפתחה בספרות ובהלכה הפסוקה גישה אחר. כפי שציין פרופ' ש' לרנר בספרו המחאת חיובים (הוצאת לשכת עורכי הדין, תשס"ב-2002), עמ' 245, למרות לשונו האבסולוטית של הסעיף, מערכת היחסים בין הממחה לנמחה אינה חד משמעית. 85. בע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ' רייך ואח', פ"ד נג(2) 218 , סקר כב' השופט י' טירקל את דעות המלומדים באשר לתוקפה של המחאה שנעשתה בניגוד להסכם בדבר עבירות הזכות. השופט טירקל הזכיר את עמדתו של פרופ' מ' דויטש, שלפיה העברת זכות בניגוד להגבלה אינה תקיפה. עוד הזכיר את עמדתו של פרופ' י' ויסמן שלפיה הגבלת העבירות עשויה לשלול את תוקפה של ההעברה בתנאים מסוימים כדלקמן: "אנו נוטים לעמדה לפיה בהגבלה על עבירות, בנסיבות שבהן יש לה תוקף, יהיו להגבלה על העבירות תוצאות אישיות (In personam) ולא קנייניות, פרט למקרים שבהם יש לצד שלישי ידיעה על ההגבלה, או כאשר ההגבלה נרשמה במרשם הפתוח לעיון הציבור. במקרים אחרונים אלה, אפשר לקבל את התוצאה שההגבלה על העבירות תשלול את עצם היכולת של בעל הנכס להעבירו, אם תוכן ההגבלה מעיד כי לכך היתה הכוונה." (י' וייסמן דיני קניין - בעלות ושיתוף (1997), בעמ' 107- 110) (להלן: וייסמן, בעלות ושיתוף);" 86. כמו כן התייחס כב' השופט טירקל לעמדתו של פרופ' ש' לרנר, המדגיש בעיקר את מטרותיה של ההגבלה, ומציעה לפרש אותה על פיהן. כפי שצוטטה עמדתו של המלומד לרנר- "מסקירת המניעים האפשריים להגבלה על המחאה עולה שהחייב מעוניין להגן על עצמו ואין לו ענין בהשפעה על מערכת היחסים שבין הממחה או נושיו עם הנמחה. משום כך, קביעה שלהגבלה יהיה תוקף מלא במסגרת יחסי החייב והנמחה, ולא תהא לה השפעה על יחסי הממחה והנמחה, עשויה להלום את כוונת הצדדים... ניתן אפוא לגרוס שההגבלה על ההמחאה מונעת חילוף נושים, אך לא העברת הבעלות בזכות, הווי אומר, להגבלה אין השלכה על העימות בין הממחה או נושיו לבין הנמחה... ...אם ההגבלה לא קבעה במפורש שההמחאה תהא בטלה, ניתן לפרש שכוונת הצדדים היתה לבטלותה לגבי החייב, אך לא במישור הממחה והנמחה, שלחייב אין ענין בו" 87. כב' השופט טירקל אימץ בפסק הדין את עמדתו של פרופ' לרנר וקבע כי: "יש לבחון את תוקפה של העברת זכות, שנעשתה בניגוד להגבלה על עבירותה של הזכות, לפי טיבה של ההגבלה, לפי נוסחה, לפי מטרותיה והנסיבות שבהן נקבעה. כך ייתכנו מקרים שבהם תתפרש ההגבלה כשוללת מבעל הזכות את הכוח להעבירה, באופן שהעברת הזכות בניגוד להגבלה תהיה חסרת תוקף; כשם שייתכנו מקרים שבהם תתפרש ההגבלה כאוסרת על בעל הזכות להעבירה, באופן שהעברת הזכות בניגוד להגבלה תהווה הפרת חוזה מצד בעל הזכות, אך ההעברה עצמה תהיה תקפה." 88. בע"א 8382/06 כורש בוטח נ' דוד כהן, (מיום 26.8.12), התייחס כב' השופט ח' מלצר להלכת ריינס וכן למחלוקת בין שופטי בית המשפט העליון בנושא זה ב ע"א 1662/99 חזקיהו חיים נ' אליהו חיים, פ"ד נו(6) 295 (2002) כדלקמן- "השופטת א' פרוקצי'ה גרסה כי תניית הגבלת העבירות היא בעלת תוקף במעגל החיצוני, מאחר שראתה באותה תנייה תנאי מתלה לחוזה. השופטת ט' שטרסברג-כהן, מאידך, הציגה עמדה שונה, לפיה תניית הגבלת העבירות איננה בעלת תוקף במעגל החיצוני - זאת על סמך יישום המבחנים שהתווה השופט י' טירקל בפרשת טקסטיל ריינס. הנשיא א' ברק, השאיר את השאלה העקרונית בצריך עיון, והצטרף לתוצאה לפיה תניית הגבלת העבירות לא חלה שם במעגל החיצוני (מחוץ ליחסים בין הממחה לבין המינהל והסוכנות היהודית, שכן דובר שם בחוזה משולש), אך הוא ביסס זאת על קביעה עובדתית, שנשענה על קביעת אומד דעת הצדדים, לפיה החוזה באותו עניין לא היה בעל תנאי מתלה של הסכמת המינהל (והצדדים הנוספים לחוזה המשולש). " 89. כב' השופט מלצר חיווה דעתו הפרשת כורש בוטח כי - "מבין כל העמדות שנסקרו, בקצרה, לעיל, נראית לי העמדה כי יש לבחון את תכלית תניית הגבלת העבירות ומאפייניה, ועל סמך אלו, לקבוע אם ראוי לה שתחול רק במעגל הפנימי, או גם במעגל החיצוני. עם זאת, גם הסייגים עליהם עמד פרופ' ויסמן הם חיוניים ביותר, ובהתקיימם - לא יהא תוקף להעברת הזכות (או לרישום המשכון) המנוגדת להגבלת העבירות, גם במעגל החיצוני". 90. עולה מהמקובץ שעצם קיומה של הסכמה בדבר הגבלת עבירותה של זכות, אינה פוסלת בהכרח את תוקף המחאת הזכות המנוגדת להגבלת העבירות. כל מקרה יבחן בהתאם לנסיבותיו. כב' השופט ח' מלצר הדגיש את הסייגים שעליהם עמד פרופ' ויסמן, היינו- ידיעת הנמחה על ההגבלה, והעובדה שנרשמה במרשם הפתוח לעיון הציבור. 91. ומן הכלל אל הפרט. גם אם הייתי מוצאת שהוסכם בין קרול לבין בן דוד על כך שקרול לא ימחה את המשכון לאחר, לא הייתי מוצאת בענייננו שיש לקבוע שלהסכמה השלכה על תוקפו של הסכם ההמחאה. ברוח המבחנים שהוצעו על ידי פרופ' ויסמן, הגבלת העבירות לא נרשמה במרשם הפתוח לעיני הציבור. לא זו אף זו. הרישום במאגר המשכונות הוא של שטר המשכנתא שבה נקבע במפורש בסעיף 9 שקרול יהיה רשאי להעביר את המשכון לאחר, ללא כל אישור של בן דוד או אשתו, ולעשות בו פעולות נוספות. אין ספק שרביצקי לא ידע על הגבלה שנעשתה מאוחר יותר, אם בכלל, לגבי עבירות הזכות בשעה שקרול עצמו טען בסיכומיו שהוא שכח מכך, ואילו היה זוכר הסכמה זו כלל לא היה חותם על הסכם ההמחאה. 92. גם על פי שיטתו של פרופ' לרנר, אין מקום לקבוע שההגבלה חלה גם במעגל החיצוני ופוגעת בתוקפו של הסכם ההמחאה. פרופ' לרנר הדגיש כאמור את העובדה שמבחינת אינטרס החייב אין כל נפקות לשאלה האם הנושה יהיה פלוני או אלמוני, ואילו הייתה חשיבות לכך סביר להניח שהצדדים היו נותנים ביטוי לכך ברישום השינוי בשטר המשכנתא ברשם המשכונות במיוחד בשעה שהרישום הקיים מאפשר ביצוע של כל דיספוסזיציה במשכון. זאת ועוד, בענייננו הוגשה ביום 3.9.13 הודעה מטעם בא כוחו של רביצקי, שלפיה הורה רשם ההוצאה לפועל לבקשת בנק הפועלים על מימוש הדירה נושא המשכון, ועל פינוי בן דוד ואשתו ממנה, כך שאין רלוונטיות לטענות בדבר פגיעה אפשרית בבן דוד, והמחלוקת הינה לעניין חלוקת כספי התמורה. עוד ראוי לציין שגם על פי ההסכמה הנטענת, לא הייתה ההסכמה בין קרול לבין בן דוד על כך שהעברה המנוגדת להגבלת העבירות תתבטל מאליה, ובהעדר הסכמה מפורשת כאמור אין מקום לקביעה שהסכם ההמחאה המנוגד להגבלת ההעברה בטל. 93. לפיכך גם אילו הייתי מוצאת שהוכח קיומו של הסכם בין קרול לבן דוד המגביל את העברת המשכון לאחר כך שתעשה רק לאחר קבלת הסכמה של בן דוד ואשתו, לא הייתי מוצאת שיש בהסכם האמור כדי לפגוע בתוקף הסכם ההמחאה, אלא תחולתו במישור היחסים שבין בן דוד וקרול בלבד. סכום ההמחאה 94. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לסכום שהומחה בהסכם ההמחאה. לטענת רביצקי, הסכום שהומחה לו הוא 330,000 ₪ , בעוד שלטענת קרול מדובר בסכום של 230,000 ₪ בלבד. מקורה של המחלוקת בין הצדדים בכך שבהסכם ההמחאה צוין הסכום בכתב ידו של רביצקי, באופן לא ברור, והמחלוקת הינה באשר לסכום שנכתב. במהלך חקירתו הנגדית השיב רביצקי שהוא כותב את המספר 3 באופן בלתי קבוע בצורות שונות. כאסמכתא לטענותיו הציג מסמכים שונים (עמ' 9 שורות 3-7). רביצקי אף כתב במהלך הדיון על פתק את המספרים 230 ו-220 (מוצג נ/2). 95. רביצקי התבקש להסביר כיצד הגיע לסכום של 330,000 ₪, והשיב: "סכום החוב של משיב 1 אלי הוא למעלה מ 330,000 ₪, לדעתי הוא מתקרב ל500,000 ₪ ולכן בתחילה שביקשתי שסכום ההמחאה החוב יהיה 500,000 ₪ לכיסוי מלוא חובו ולזה קרול לא הסכים ואמר שמאחר וסך הכול החוב של בן דוד על פי המשכנתא עומד על מיליון ₪ , מזה 600,000 ₪ לו ו400,000 ₪ לשותפו, הוא מסכים לתת לי מקסימום שליש מהחוב, לכן כשליש ממליון כשגרה נרשם 300,000 ₪ ואז תוקן ל330,000 ₪. אני מראה את המקור. בהתחלה כתבתי 300,000 ₪ ואז את האפס בראשון תיקנתי ל-3 כדי שיהיה בדיוק שליש, כפי שהיה התנאי שהתנה קרול." (עמ' 9 שורות 16-21). כשהופנה לכך שהחוב בתיקי ההוצל"פ אינו מגיע אפילו לסך של 150,000 ₪ , הסביר רביצקי כי "אני לא תובע מאדון קרול את תיקי ההוצאה לפועל, אני תובע את יתרות חובותיו אלי שסוכם בינינו, שישולמו ע"י כך שהוא ימחה לי חוב במשכנתא, חובות שחלקם בשיקים והתחשבנויות שונות, שעיגונם יימשך הרבה זמן וגבייתם בהליכי אכיפה לא תהיה פשוטה, יועמדו על 330,000 ₪ וישולמו ע"י המחאת זכות שמגובה במשכנתא ועל כן הופכת אצלי חוב מובטח." (עמ' 11 שורות 20-23). 96. רביצקי התבקש מספר פעמים במהלך חקירתו הנגדית להסביר אלו התחייבויות נוספות היו לקרול והשיב כי מדובר בהתחייבויות של אנשים שונים שהיו חייבים סכומי כסף לרביצקי וקרול קיבל על עצמו את התחייבותם (עמ' 12 שורות 12-13). עוד השיב שמדובר בהתחשבות מסועפת שתוצאתה סוכמה בהסכם (עמ' 12 שורות 17-18). רביצקי נשאל על טענתו שהיו הבנות שלא נכללו בהסכם ההמחאה והשיב "ההבנה היחידה מחוץ להסכם, היא שויתור שלי על כל חוב של קרול שהוא מעבר ל330,000 ₪." (עמ' 12 שורה 30). 97. לעניין מחלוקת זו מצאתי שיש לקבל את עמדתו של קרול, שלפיה מדובר בהמחאה של סכום של 230,000 ₪ בלבד. הסכום שנרשם בהסכם ההמחאה בכתב יד אינו ברור, לא ברור האם מדובר ב- 330,000 כטענת רביצקי, או שמא ב- 230,000 ₪ כטענת קרול. אני נוטה לסבור שמדובר ב- 230,000 ₪, ואולם ההכרעה בעניין זה ראוי שתעשה לפי כלל הפרשנות המקובל שלפיו הפרשנות הראויה הינה כנגד המנסח שהיה בענייננו רביצקי, אשר כתב את הסכום בכתב ידו. כרושם ההסכם היה עליו לוודא שהסכום שרשם ברור ואינו שנוי במחלוקת, היה באפשרותו לעשות זאת, בין היתר, באמצעות הוספת הסכום גם במילים ולא להסתפק בציון מספר הרשום באופן בלתי ברור, במיוחד כאשר לטענתו הספרה 3 הנרשמת על ידו אינה תמיד חד משמעית או ברורה. 98. זאת ועוד, רביצקי נשאל שוב ושוב מה גובה החוב הכולל של קרול אליו, ולא היה באפשרותו לציין את גובה החוב במדויק. כל שציין היה שמדובר בהתחשבנות מסועפת, ואולם מצאתי שיש לקבל לעניין זה את עמדתו של קרול שלפיה קיימת התאמה בין סכום ההמחאה שעליו הוסכם לבין החוב בתיקי ההוצאה לפועל. עמדתו של קרול נתמכת גם בעמדות הצדדים כפי שהובאו בפני הרב לוייפר. רביצקי ציין ב"שאלותינו" שהוא מסכים לוותר רק על חוב כגובה המחאת הזכות לידיו על פי הסכם ההמחאה, ויש בכך תמיכה לעמדתו של קרול שלפיה קיימת קורלציה בין החוב בהוצאה לפועל לבין סכום ההמחאה. סיכום 99. לפיכך אני מקבלת את הבקשה ומורה כדלקמן: ? רביצקי יירשם כנושה נוסף ביחד עם קרול, בחלק מזכויותיו של קרול במשכון הרשום לזכותו במאגר המשכונות שמספרו 2008111133, ובהתחייבות לרישום משכנתא לטובת קרול בחברה המשכנת שלמה כהן חברה בע"מ, על דירתו של בן דוד ושל אשתו, הידועה כגוש 30609 חלקה 14, עד לסך של 230,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום החתימה על ההסכם בין הצדדים. ? רשם המשכונות יבצע את הרישום האמור במאגר המשכונות בחלק מהמשכון אף ללא חתימת קרול או בן דוד על הטופס המקובל. ? הליכי ההוצאה לפועל בתיקים שמספריהם מנויים בהסכם ההמחאה יתבטלו, וב"כ רביצקי יוודא את ביצוע האמור 100. בשים לב לריבוי ההליכים בתיק זה ולעיכובים שננקטו, ישלמו קרול ובן דוד לרביצקי את הוצאותיו, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום של 10,000 ₪ כל אחד, נוסף לכל סכום הוצאות שנפסק בהליך זה בהחלטות קודמות, וזאת בתוך 30 ימים. ככל שהסכום לא ישולם במועד הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום בפועל. המחאת חיוביםרשם